אמנם יש דברים שכבר התרגלתי אליהם בארה״ב בכלל ובסיקור הניקס בפרט, אבל עצם העובדה שאני בדרכי לגארדן אחרי שלא הייתי שם שלושה שבועות וזה מרגיש לי כמו הרבה זמן זה פשוט משוגע. עד לפני חצי שנה עוד תהיתי לעצמי אם אזכה להיות במשחק של הניקס מתישהו בעשור הקרוב ועכשיו אחרי שלושה שבועות שלא הייתי אני מרגיש כאילו זה הרבה זמן בלי. הזיה. איזה כיף.

היום הניקס מול שארלוט. מצד אחד לא קבוצה שאמורה להטריד את הניקס יותר מידי, מצד שני יש דברים שצריכים להטריד את הניקס באופן כללי – הם ביום השני של בק-טו-בק, אחרי הפסד לבוסטון כשההגנה בחלקים גדולים מידי לא מתפקדת ובצד ההתקפי בראנסון גם שיחק הרבה וגם שיחק לא טוב. בנוסף לפציעות של או ג׳י ושאמט והגבלת הדקות של רובינסון (שבטח לא ישחק היום כי שיחק אתמול והוא לא משחק העונה בשני משחקי בק-טו-בק) המצב לא אידאלי והאהודים עדיין מחכים שהקבוצה תתייצב כי נכון לעכשיו יש רגעים טובים ויש רגעים לא טובים אבל אלו במיוחד ״רגעים״ ולא משהו יציב וקבוע.

וזו בדיוק השאלה הראשונה במסיבת העיתונאים (אחרי שתי שאלות מילדים מעמותת ״גארדן אוף דרימס״ שפתחו את מסיבת העיתונאים) – ״אמרת שאתה מחלק את העונה לסטים של חמישה משחקים. אנחנו עכשיו 20 משחקים לתוך העונה, 4 סטים של חמישה משחקים, איזה דברים לדעתך כבר אפשר להגיד שעובדים ואיזה פחות?״. התשובה של בראון גנרית ופחות מעניינת אבל ברור שהתקשורת והקהל כבר רוצים לקבל קצת מושג מה זו הקבוצה הזו של הניקס. קבוצה של התפוצצויות התקפיות ורבעים של מעל 40 נקודות (9 כאלו העונה אם אני לא טועה) או הקבוצה שלפרקים פשוט לא קולעת שום דבר וההתקפה פתאום מזכירה את השבלוניות של שנה שעברה? קבוצת ההגנה של מיטשל רובינסון, הארט, אננובי וברידג׳ס או הקבוצה שכל פעם שהיריבה רוצה היא צדה את בראנסון בחילוף בדרך לנקודות קלות? 20 משחקים לתוך העונה, כלומר רבע עונה, ונראה שלמרות שמצב הרוח הכללי בקבוצה חיובי (כמו גם הדיווחים שהקבוצה מרוצה ממה שבנו שם ולא ממהרים לחפש שינויים למרות מה שקורה בשוק בחוץ), הקהל והתקשורת כבר מצפים לקצת יותר סימני קריאה על פני סימני שאלה. (חשוב לציין שגם פגשתי אוהדים שאומרים דברים קצת שונים – מבחינתם לתת את כל העונה הסדירה לטובת תהליך הלמידה של הקבוצה, הם מאמינים בבראון ומוכנים לספוג עוד 40 משחקים של למידה אם בסוף תגיע לפלייאוף קבוצה בריאה ומגובשת שיודעת מה היא רוצה לעשות ואיך לעשות את זה).

רבע 1:

המשפחק נפתח כששתי הקבוצות מתקשות לקלוע כשאחרי 6:30 דקות האורחים עם 1-8 ל-3 וקבוצת הבית עם 0-4 מאותו בטווח. אבל במצב של 7-9 המאחרת קולעת 5 נקודות רצופות ומצליחה ליצור פער קטן ולעלות ל-14-7 במיוחד בזכות טאונס שנלחם על כל ריבאונד וער לכל מה שקורה ומצליח לצבור 8 נקודות מתחת לסל. ההורנטס לא מפסיקים לאבד ושולחים את הניקס לנקודות קלות ודקה וחצי לסיום הרבע לוקחים את פסק הזמן השני שלהם כשהיתרון של המארחים עולה כבר ל-12-22. בזמן שנשאר עד סוף הרבע הניקס קולעים עוד 5 נק׳ וזה 12-27 בסיום הרבע כש-18 מ-27 הנקודות של הניקס נקלעות בצבע.

רבע 2:

גם ברבע השני הניקס ממשיכים ללכת פנימה אל קא״ט שמצדו ממשיך לצבור נקודות. אמנם ההגנה לא מייצרת הרבה עצירות אבל ההורנטס הצעירים לא מצליחים להקשות על הניקס והמארחת עולה ליתרון 18 נקודות 23-41 5 דקות לתוך הרבע. בשלב הזה ההורנטס יוצאים לריצת 3-12 כשקא״ט על הספסל והיתרון יורד חזרה לחד ספרתי וזה סימן למייק בראון לקחת פסק זמן. הניקס חוזרת עם החמישייה שפתחה את המשחק אבל חוץ מטאונס אף אחד לא מצליח לקלוע, גם כשהזריקות נוחות, ושארלוט ממשיכים לנגוס בפער כשגם בצד ההגנתי הניקס לא מצליחים כמעט לעצור את היריבה. בראנסון עם באזר ביטר אדיר קובע 47-53 בסיום המחצית אבל זה ערב שני ברציפות שהקבוצה מניו יורק מאבדת יתרון גדול במהלך הרבע השני.

רבע 3:

בד״כ אני כותב רק על הצד של הניקס אבל אחרי מסירה יפה של טאונס לזריקת ״פולו״ של ברידג׳ס מהניקס, בול את ברידג׳ס של ההורנטס הראו להם איך עושים את זה נכון עם האלי הופ משובח שאי אפשר להעלם ממנו (ממש חיפשתי בטוויטר לשים פה ואיכשהו הצליחו להתעלם ממנו אבל זה בטח יהיה בטופ 10 של הלילה או משהו כזה אז לכו לראות). אח״כ טאונס המשיך להיות מעורב בכל מהלך התקפי טוב של הניקס אבל בהגנה כלום לא עובד ואחרי ששארלוט עושה 7 נקודות בפחות מ-2 דקות בפתיחת המחצית השניה בראון מזעיק פסק זמן בתקווה לעורר את ההגנה שלו. ואכן בחזרה מפסק הזמן ואחרי שלשה של ברידג׳ס הניקס מראים הגנה אינטנסיבית הרבה יותר וגם אם בלבול קטן מביא לריבאונד התקפה של ההורנטס גם בפוזשן הבא ההגנה לוחצת ותנועתית מאוד והיתרון עולה ל60-72 5:30 דקות בתוך המחצית השניה. גם כשמקברייד וטאונס יורדים לנוח האינטבנסיביות ההגנתית מייצרת עצירות טובות (שלושה בלוקים בשלושה פוזשנים) והפער גדול חזרה ל-18 עם 66-84. בסיום הרבע ה-3 הניקס מובילים 75-90.

רבע 4:

בפתיחת הרבע האחרון הניקס רצים ב2:30 הדקות הראשונות 0-7 ומעלים את היתרון ל-22 כשטאונס ממצב את זה כאחד המשחקים הטובים שלו העונה ממשיך להוביל את המארחת ביד רמה. אחרי כמה דקות ללא סל בשני הצדדים הוקופרטי יוצא ב-6 עבירות והארט נכנס במקומו. באופן מפתיע דווקא אז ההורנטס מתחילים במעין קאמבק ומורידים את ההפרש עד חזרה לחד ספרתי ו-8 נק בלבד לטובת הניקס 4:30 דקות לסיום המשחק. שלשה של דוס ועוד אנד וואן של בראנסון מהר מחזירים את הניקס ליתרון בטוח של 14 נקודות 96-110 ובזה בעצם חותמים את המשחק כי משם שארלוט כבר לא הצליחה להתקרב שוב. טאונס עוד מספיק לתת גושפנקה על המשחק המצוין שלו עם דאנק ווינדמיל מפלצתי במתפרצת וזוכה לסטנד אוביישן מהקהל כשהוא יורד לספסל דקה לסיום. בסיום הניקס מנצחים ובהפרש משמעותי 104-119.

אצל המנצחת טאונס מוביל את הקבוצה עם 35 נק׳ באחוזים טובים, 18 ריב׳, 5 אס׳, 2 חטיפות ורק איבוד אחד. בנוסף אליו גם שאר החמישייה שפתחה את המשחק עשתה את העבודה כשבראנסון עם 26 (אבל רק 1-5 ל-3), ברידג׳ עם 16 והארט ומקברייד עם 15 כ״א. את שארלונט הוביל לאמלו בול עם 34 נק׳, 8 ריב ו-9 אסיסטים ו-13 נק׳ באחוזים טובים של סלאון אף אחד לא הרשים אצל האורחת.

לוח המשחקים של הניקסממשיך להיות אינטנסיבי שאחרי שני משחקי הבק-טו-בק יש להם יום מנוחה ואז מפגש עם הג׳אז ואחרי יום מנוחה נוסף מפגש עם המג׳יק. לא יותר מיום מנוחה נוסף וכבר משחק גביע האמרויות נגד הראפטוטרס שיכול להוסיף להם משחק או שניים מעבר למה שגם ככה מתוכנן. אבל הקבוצה לא מחפשת תירוצים ומנסה לעשות כמיטב יכולתה. כמו כל שאר התקשורת והקהל, אני מקווה שעד הפעם הבאה שלי פה לקבוצה תהיה זהות ברורה יותר, מעבר לכך שהיא קבוצת בית מצוינת (1-10 בגארדן). אבל מעבר לקבוצה, אני מקווה שאני אמשיך לצבור ניצחונות כי המאזן האישי שלי כרגע הוא 0-6 וזה רצף נחמד מאוד. רגע לפני שאני יוצא חזרה הביתה אני בוחן את לוח המשחקים קדימה ומבין שאולי יעברו עוד שלושה שבועות עד הפעם הבאה שאגיע לגארדן אבל מבין שגם זה לא כזה נורא, אחרי הכל, זה לא עשור קדימה.