יש דברים שקשה לי להסביר. למשל, איך הספרס במאזן 13-5, הפתיחה הטובה ביותר שלהם מאז הקבוצה של 2016/17 שאמנם הייתה אחרי פרישתו של דאנקן, אבל עדיין כללה שני חברי היכל התהילה לעתיד ושני כוכבים בדמות קוואי לנארד ולמרכוס אולדריג'. או למשל, איך הם ניצחו 5 משחקים והפסידו רק אחד מאז שוויקטור וומבניאמה נפצע. מילא הוא, הם גם בלי סטף קאסל מאותה נקודה, שחקן שהתחיל העונה לעשות קפיצה ותורם כ-18 נקודות למשחק. אפשר להגיד אולי שכמה מהניצחונות הגיעו על קבוצות שבורות כמו סקרמנטו וממפיס, ושלספרס יש עדיין כוכב בדמות דיארון פוקס, אבל אז איך תסבירו את אטלנטה? או פורטלנד? או את זה שדווקא מול דנבר פוקס היה ביום קליעה רע?

בכלל, יוצא לי לחשוב הרבה על דני אבדיה ופורטלנד לאחרונה. לא רק בגלל הפרובנציאליות או כי הספרס שיחקו נגדם, אלא כי הוא והקבוצה שלו נמצאים בנקודה מאוד דומה לזו שהספרס היו בה לפני שנה. יש להם צעירים מבטיחים, ושחקן שעושה צעדים חשובים בדרך להיות כוכב. יש שיגידו שהוא כבר כוכב. יש גם וטרנים טובים כמו הולידיי וג'רמי גראנט אבל חסר להם משהו שיעלה אותם דרגה. לא סתם הם מפסידים משחקים צמודים. לא סתם קשה לדני לסחוב לבד הכל על הגב. גם אם ניצא מנקודת הנחה שאבדיה הוא אולסטאר, או שנגיד שחסר להם עוד כוכב, זה לא מה שחסר להם, כי הרי לספרס היה את וומבניאמה אולסטאר בעונה שעברה ועדיין קרו להם דברים דומים למה שפורטלנד עוברת העונה.

אז מה השתנה בספרס העונה?

זה ישמע קצת כמו קלישאה אבל מרגיש לי שהספרס התבגרו, גיבשו זהות, התחברו להיות קבוצה. אם נשים בצד את החייזריות של וומבניאמה, את הקפיצה של קאסל ואת זה שיש להם את דיארון פוקס שעדיין רחוק מלהיראות כמו בשיאו בסקרמנטו, ואפילו לא נתייחס להיהלום דילן הארפר, כי הוא עוד לא כזה מלוטש וגם הוא נעדר כבר תקופה ובינתיים חזר, האמת היא שהסיבה להצלחה שלהם נעוצה בכל המסביב, בשחקני הרוטציה. הם נלחמים, הם יודעים את תפקידם, והם עושים אותו על הצד הכי טוב שאפשר. לא כל לילה, לא כולם (סוהן, אני מסתכל עליך) וגם ברמה הקבוצתית יש לא מעט חסרונות לטפל בהם, אבל ברוב המשחקים השחקנים מתפקדים כמו שמצופה מהם ואף מעבר לזה – ולראייה זה מתורגם בינתיים לפי 2.5 ניצחונות מהפסדים.

דווקא הזמן הזה בלי וומבניאמה עושה לשחקני הרוטציה טוב ומאפשר לכל אחד למקצע את החלק שהוא תורם למארג. קחו למשל את גיבור הניצחון אתמול על דנבר, דווין ואסל, שקלע שיא קריירה 35 נקודות וכמעט לא החטיא מאף בלטה (7 מ-9 מהשלוש, כולל שתיים חשובות שחתמו את זהות המנצחת). כבר הספדנו אותו אחרי פתיחת עונה מג'עג'עת והנה, גם ביום רביעי הוא נתן משחק טוב עם 23 נקודות והיה חלק אינטגרלי מזה שלמרות ערב מופתי של דני אבדיה פורטלנד שלו הפסידה. ואסל קולע עונתית ב-40% מהשלוש ולמד לנצל עוד נשק בארנסל, המיד ריינג', בימים שבהם השלשה לא נכנסת לו דווקא. הוא נהנה מאוד מהחסימות הגבוהות של לוק קורנט על קשת השלוש בשביל להגיע לנקודה הנוחה, ומתרגם את זה ל-15.6 נקודות למשחק. זה אמנם ירידה לעומת העונות האחרונות, אבל גם החלק שלו מהעוגה ירד (מ-22 יוזג' ל-18), כך שהתפוקה לא רעה בכלל.

גם קלדון ג'ונסון, עוד אחד שכבר שמע את השם שלו עולה לא מעט בשמועות טריידים, נראה אחרת העונה. אחרי שבעונה הקודמת הוא התקשה להסתגל לעובדה שהוא יותר לא יפתח בחמישייה, נראה שהפעם הוא מצא את הנישה שלו – להיות הדבק שמחבר הכל מהספסל, ולהילחם ברבאק על כל כדור כאילו הוא אחת מהחיות הסוררות שהוא מגדל בחווה שלו בטקסס. הוא רושם שיא קריירה של 6.6 ריבאונדים – מקום 12 מבין שחקני הספסל והיחיד שהוא לא סנטר או בכלל מתחת לגובה 2 מטר – מהם 2.2 בהתקפה. זה נטו בזכות רוח הלחימה. בשקט-בשקט, קלדון הופך לווטרן שהיה כל כך חסר לחבורה הצעירה, והוא לומד שיעור או שניים מהאריסון בארנס. עם 43% מהשלוש והמון מהלכים קטנים ש"מצילים" את הספרס כשהכל נתקע, נראה שבגיל 34 בארנס מצא את מעיין הנעורים בטקסס ונהנה לשחק שם. אולי זה גם העובדה שהוא מסיים חוזה העונה, ונלחם על החוזה הבא.

גיבור אלמוני נוסף הוא ג'וליאן שמפייני, שעם פחות מ-4 מיליון לעונה החוזה שלו הוא אחד מהמשתלמים בליגה פר דולר. גם הוא נלחם על הריבאונד עם 5.5 למשחק, ובשני המשחקים האחרונים רשם דאבל-דאבל, כשהוא קולע שיא קריירה של 11.3 נקודות העונה. אף אחד מהנתונים לא מרשים במיוחד, אבל כשמחברים אותם מבינים איך הספרס נמצאים מקום 7 בריבאונד ו-5 בנקודות מהזדמנות שנייה, או למה ההתקפה שלהם היא ה-11 הטובה בליגה. וכל זה כשהם כאמור בלי קאסל ובלי וומבניאמה.

כמובן שגם לדיארון פוקס יש חלק בכך. אחרי שפתח את העונה פצוע ולקח לו כמה משחקים להתחמם, הוא להט מול פורטלנד עם 37 נקודות והתחיל גם להבין שתפקידו על המגרש לא מסתכם רק בלקלוע (עונתית הוא עם 24 נקודות למשחק) אלא גם בלמצוא את לוק קורנט פנוי מתחת לסל ולסדר לבארנס, ואסל ושמפייני נקודות קלות. בשני המשחקים האחרונים מסר יחד 20 אסיסטים, ויש לי הרגשה שהוא ימשיך לפלרטט עם הדאבל-דאבל בתקופה הקרובה.

נדמה שלראשונה מאז שוומבניאמה הגיע לטקסס סוף כל סוף יש לו עזרה. זו לא סתם עזרה, אלא חבורה מגובשת שהתלכדה בשביל דבר אחד: לעשות פלייאוף העונה. אם לפני חודשיים זו הייתה מילה גסה שנאמרה אולי בשקט לפעמים בשביל לא לנחס, הפעם היא כבר נאמרת בקול רם, כנראה גם בחדר ההלבשה. הספרס עוד יפסידו משחקים כמובן, אולי אפילו הלילה מול מינסוטה תבוא נפילת המתח אחרי ההתעלות במשחקי הגביע, אבל הם בנו לעצמם מרווח ביטחון עד שוויקטור וומבניאמה יחזור, מתי שזה לא יהיה. בינתיים, אפילו שאנחנו רק אחרי רבע עונה, קבוצות אחרות מתחילות לכרות לעצמן בור גדול וליפול מהמירוץ על הפלייאוף, אפילו על הפלייאין, ועד שהן יתעוררו על עצמן ויקטור וומבניאמה יחזור זה יהיה מאוחר מדי.