09/11/25 זה לגמרי תאריך שסימנתי ביומן ברגע שהרעיון של לסקר את הליגה והניקס עלה. יש לי רגש מיוחד למשחקי דרבי וממש רציתי להיות באחד כזה, גם אם היריבה העירונית יותר עירונית מאשר יריבה בשלב הזה של העונה. כמה ימים אחרי שסימנתי ביומן, הנטס בחרו את שני הישראלים בדראפט והתאריך שכבר סומן, קיבל הדגשה. בינתיים הישראלים הועברו להתחשלות בG-league אבל זה עדיין דרבי ועדיין מרגש.

תחנת הסאב-וואי שממנה אני מגיע בדרך-כלל צמודה לאולם כך שלא באמת זכיתי עדיין לראות את המבנה המרשים הזה מבחוץ. אני זוכר ממשחקים בארץ שתמיד הייתה לי התרגשות מיוחדת כשהייתי רואה את אצטדיון טדי או היכל נוקיה מרחוק כשאני בדרך אליהם ומאוד רציתי לחוות את זה גם כאן, ב״ארנה המפורסמת בעולם״. התנאים היום איפשרו לי להגיע עם רכב ולא ברכבת התחתית וכך נוצרה לי ההזדמנות לחוות בדיוק את זה בזמן שאני מתקרב לאולם בדרך למשחק. מה אני אגיד לכם? האולם מרשים, ההתרגשות גדולה.

אני נכנס לחדר העיתונאים, מניח את התיק שלי במקום הקבוע שלי (טוב, הוא לא שלי ממש אבל בינתיים לגמרי קבוע) ויורד מיד למסיבת העיתונאים. אני לא יודע אם זה הדרבי, הסאנדיי או רצף הניצחונות אבל נראה שכמות העיתונאים עולה ממשחק למשחק והפעם החדר מלא לקראת הגעתו של מייק בראון. רציתי לשאול אותו על המאזן הביתי והאם המדיסון סקוור גארדן נותן להם כוח מיוחד או שזה פשוט הזמן שהם עובדים ביחד שגורם ליכולת להשתפר וזה רק במקרה ברצף משחקי בית אבל עומס העיתונאים לא אפשר ממש להשחיל שאלה ולצערי לא הספקתי לשאול אותו.

עברתי מיד למסיבת העיתונאים של ג׳ורדי פרננדס כדי לשאול על השחקנים הישראלים. בתחילת מסיבת העיתונאים השאלות הן על הקשר שלו עם מייק בראון (היה עוזר מאמן שלו) וג׳ורדי עונה שברור שהוא חייב לו הרבה ואילולא בראון הוא לא היה פה היום. עיתונאי שואל איך זה בא לידי ביטוי ופרננדס עונה ש״ובכן… מייק הביא אותי מספרד לארה״ב אז פשוט ליטרלי, בלעדיו לא הייתי פה היום״. השאלות הבאות הן באופן טבעי כולן על הצעירים של הקבוצה – עכשיו כשבן שרף לא ברוטציה מה המקום של דמיון? (מן הסתם גדל). האם הוא עוקב אחרי השחקנים הצעירים שנשלחו לG-league? (כן, צופה במשחקים). ואז אני שואל אותו אם יש להם תוכנית מסודרת איך לשלב בחזרה בקבוצה את השחקנים שנשלחו לליגת הפיתוח. מאמן הנטס עונה ש"שרף משחק שם ועושה עבודה מצוינת והדבר החשוב ביותר זה שהוא ינצל את הדקות שלו שם ואחרי זה נחליט איך להתקדם, לא רק איתו. אבל אנחנו מאוד מרוצים ממה שהוא עושה שם״.

אני יורד לראות את חימום השחקנים וכמו בשני המשחקים הקודמים גם הפעם שמתי לב שאננובי תמיד עובר תדרוך וידיאו לפני שהוא עולה לחימום (בניגוד לשאר השחקנים שאני ראיתי). אני הולך לכריס ג׳נט, עוזר המאמן הראשי של הניקס, שמתדרך את או ג׳י ושואל אותו מה הוא מראה לו ואם זה קשור לחימום הקליעות והוא מספר לי באדיבות שזה תדרוך סקואטינג קצר על השחקנים של הקבוצה היריבה הספציפית בכל משחק. דבר נוסף שאני שם לב אליו זה שכמה שחקנים בחימום גם מתאמנים על שלשות בזריקת קשת גבוהה למקרה שמולם יש שומר גבוה. מגניב לגמרי. כשהשחקנים מסיימים להתחמם מאמני הגבוהים של הניקס והנטס, שחקני העבר ג׳ואן הווארד ומארק בריינאט, מוצאים רגע לשוחח ולהתלוצץ ביניהם. אני מדבר קצת עם כתב קלאץ׳-פוינט כריס פורסיאנן על האפשרות שהניקס ינצחו את המשחק מעל ל-25 הפרש (מקווה שבסיום לא אצטרך להשתמש באמרה ״אל יתהלל חוגר כמפתח״) ועל הנעליים החדשות של ג׳וש הארט ועם עזיבת השחקנים מבין שזה גם הסימון שלי לעלות למעלה למקום שלי.

אני עובר במהירות בחדר העיתונאים לבדוק איפה המושב שלי הפעם ורואה שהשם שלי לא מופיע אז אני שולח אימייל לאחראי מטעם הניקס על העניין והוא מחזיר לי אימייל במהרה ומסביר לי איפה אני יכול להתיישב. בזכות הטעות הזו קיבלתי את המושב הכי טוב שלי עד היום, שורה אחת למטה מהפעמיים הקודמת והרבה יותר באמצע. עכשיו הכל מוכן, יאללה למנה העיקרית (לא ה״הוט דוג״ הכשרה אם תהיתם)!

רבע ראשון:

המארחת פותחת בקצב מסחרר ולא מפסיקה לקלוע שלשות. כשהיא מחטיאה אותן היא לוקחת ריבאונד התקפה ואז קולעת. בצד השני הנטס מצליחים לצבור קצת נקודות במיוחד בזכות מייקל פורטר ג׳וניור. שלוש דקות לסיום הרבע ברוקלין מצמצמים ל-21-26 אבל אז הניקס מתפוצצים עד לסיום הרבע בריצת 1-14 וזה 22-40 ו-18 הפרש כבר בסיום הרבע הראשון כשהמארחים עם 7-11 מהשלוש (כולל השלשה ה-1,000 בקריירה של ברידג׳ס) בזמן שהנטס רק עם 1-10 מחוץ לקשת.

רבע שני:

הרבע השני נפתח עם הרכב סמול-בול של הניקס כשאל דוס, קלארקסון, הארט וברידג׳ס מצטרף קא״ט כגבוה יחיד. ברוקלין פתחו מעט טוב יותר אבל הניקס התאפסו והחזירו את היתרון לנוע סביב ה-18 שהגיעו אליו בסוף הרבע הראשון. בשלב הזה מתנגנת מנגינת התקווה בצלילי אורגן ההמונד הכבדים המוכרים במשחקי נ.ב.א (I kid you not) ובלי קשר (או עם?) נהיה קצב קצת משוגע למשחק כשבצד אחד הנטס עם 3 שלשות ב-3 פוזשנים אבל גם בצד השני יש נקודות בכל התקפה כשמהלכי האסל של קלארקסון ורובינסון בצד ההתקפי מקפיצים את האולם ואת ספייק לי מהכיסאות (חייב לציין שקלארקסון עושה האסל ומוסר אסיסטים כבר מלמד על משהו טוב שקורה בהתקפה של הניקס). הנטס אמנם קולעים 40 נק׳ בעצמם ברבע השני ומנצחים אותו 37-40 אבל בשלושת המשחקים האחרונים ההתפוצצות של הניקס הגיע ברבע השלישי ואליו הם יצאו עם יתרון 15 נק׳ – 62-77.

רבע שלישי:

הרבע השלישי כמובטח נפתח בסערה מבחינת הניקס בריצת 0-12 ב3:30 דקות הראשונות של הרבע. ההתקפה של הניקס ממשיכה לשטוף את הפרקט אבל כמה החטאות של זריקות טובות מאיטות את קצב הנקודות והנטס מצליחים לקלוע קצת. רבע שלישי שבו הניקס קולעים 35 נק׳ ומעלה ותוצאות הרבע היא 17-35 ונראה שהרבע הרביעי יהיה כולו גרבאג׳-טיים כשהניקס מובילים ב-33 נק׳ 79-112 בסיום הרבע השלישי.

רבע רביעי:

ב-4 הדקות הראשונות של הרבע האחרון היתרון גדל עוד קצת ל-37 הפרש ומייק בראון מוריד את כל שחקני החמישייה לספסל כבר ב-8 דקות לסיום (גרבאג׳-טיים כצפוי). כעבור 4 דקות נוספות וזה כבר החמישייה השלישית שעל הפרקט. אמנם הניקס בקושי ייצרו נקודות לאורך הזמן הזה (11 נק׳ בלבד ב-8 דקות) אבל הנטס לא באמת היו קרובים בשום שלב גם כשנגסו קצת בהפרש מול שחקני המשנה של שחקני המשנה של הניקס. בסיום הניקס עם ניצחון רביעי ברציפות ושומרים על מאזן מושלם בבית עם 98-134.

בסיום הרבע הראשון איאן באגלי צייץ שזה פעם שישית העונה שהניקס קולעים 40 נקודות ברבע, הכי הרבה בליגה. שנה שעברה הניקס מסרו 281.2 מסירות בממוצע למשחק, העונה הם על 310.4 לפני המשחק הזה ונראה שההתקפה לא רק מוצלחת הרבה יותר, אלא גם מעמיסה על הכוכבים הרבה פחות. עם חילופי המאמנים היה ברור שההתקפה תשתפר וההגנה תיחלש אבל נכון לעכשיו זה נראה סה״כ טוב בשביל הניקס וכמו שמייק בראון כל הזמן מקפיד להגיד זה הכל תהליך והקבוצה עוד תשתפר בכל מיני פרמטרים, במיוחד בצד ההגנתי.

במסיבת עיתונאים בסיום מאמן הניקס נשאל ישירות על השינוי שחל אצל הקבוצה ברבע השלישי – מהרבע שהיא מתקשה בו לרבע שהיא מתפוצצת בו. הוא אומר בכנות שלקח לו קצת זמן להבין איך לנהל נכון את הרוטציה, מתי לתת להארט דקות ומתי להוריד את מיטש לנוח וכאלו דברים ולדעתו מה שהשתנה זה שעכשיו ניהול הרוטציה יותר ברור ומדויק. הוא גם שוב מציין לחיוב את מיטשל רובינסון, במיוחד על הצד ההגנתי ״אני לא אוהד גדול של נתוני +/- אבל תראו את מיטש – 16:30 דקות על הפרקט ויש לו +/- של 40+, כאמור אני לא אוהב את הנתונים האלו כ״כ אבל זה בטוח אומר משהו על כמה שהוא משמעותי לנו״.

את השאלה שלא שאלתי בהתחלה, לא יצא לי גם לשאול בסיום אבל נראה שהתשובה היא שילוב בין הדברים – הקבוצה הולכת ומשתפרת, השחקנים לומדים את המאמן והמאמן לומד את השחקנים, אבל בנוסף, הגארדן עושה טוב לקבוצה הזו כי כמו שמיטשל רובינסון משמעותי לקבוצה, הוא גם משמעותי מאוד לאוהדים שבתורם משמעותיים לקבוצה. ככה זה כשהולך, כולם עושים טוב לכולם. כ״כ טוב שזה אפילו בסדר להתהלל כמפתח.