אני בדרך למשחק השני שלי במדיסון סקוור גארדן ו… מה אני אגיד לכם? עדיין מתרגש. הפעם המשחק לא ביום ראשון, כלומר לא ביום חופשי, ואני עולה על הרכבת כשאני צופה לעצמי איחור קל ללוח הזמנים שתכננתי אבל מנחם את עצמי שבפעם הקודמת מסיבת העיתונאים של לפני המשחק הייתה קצת באיחור ומקווה אולי גם הפעם יסתדר לי.

ואכן צדקתי. מייק בראון שוב מאחר ואני נכנס לחדר מסיבת העיתונאים ממש 2 דקות לפני שהיא מתחילה. כמו ביום ראשון, גם היום השאלות הראשונות הן על כשירות השחקנים – האם טאונס צפוי לשחק והאם התשובה לשאלה הזו משפיעה על הגבלת הדקות שמיטשל רובינסון תחתיה. בראון, שמגיע אחרי שני ניצחונות טובים נראה רגוע ובטוח ומסביר שרובינסון לא תחת הגבלת דקות רשמית מצד הצוות הרפואי אלא שהם מנהלים את הדקות שלו ולכן במקרה הצורך, יהיה אפשר להשתמש בו גם יותר.

עוד כמה שאלות נשאלות ואני מנצל רגע של שקט ושואל את השאלה שלי. ״קואץ׳, בשני המשחקים האחרונים ההתקפה באמת נראתה הרבה יותר טוב, במיוחד ביישום עקרונות הריווח שדיברת עליהן, אבל בצד ההגנתי נראה שעדיין קל מידי להיכנס לאזור הצבע, איך הקבוצה יכולה להשתפר בזה?״ ובראון עונה באדיבות שלמרות שלדעתו יש שיפור והקבוצה כבר כופה זריקות קשות יותר על היריבות, אין ספק שזה תהליך ואי אפשר לצפות שהכל ילך מושלם מההתחלה ושהם מתאמנים על זה. האמת מהתשובה שלו היה נשמע שהוא עונה על הצד ההגנתי באופן כללי, בעוד אני התכוונת ספציפית להגנת הצבע, במיוחד כשעומדים להתמודד מול אדוארדס, רנדל וגובר, אבל אני אקח את האשמה עלי הפעם, פעם הבאה אהיה מדויק יותר.

נראה שאחרי שני ניצחונות טובים לא רק בראון רגוע יותר – בחימום מקברייד, טאונס, בראנסון ואננובי כולם נראים מחויכים ואם לפני כן היה נראה שהכל מאוד רציני בחימום הזריקות, עכשיו הכל הרבה יותר רגוע. טאונס נראה טוב והייתה לי תחושה שהGame Time Decision לגביו תהיה חיובית. הוא ירד מהפרקט לחדר ההלבשה ואני שולף את הטלפון לצלם קצת. אחרי דקה, אולי שתיים, כבר מגיע העדכון בטוויטר שטאונס כשיר וישחק הערב.

בדרכי למעלה למושב שלי אני קולט משהו שכנראה בפעם הראשונה הייתי לחוץ ומתרגש מידי כדי להבין – אני מסתובב במסדרונות האחוריים של המדיסון סקוור גארדן, אלו שמחברים בין הפרקט, לחדרי ההלבשה, לחדרי העיתונאים ולכניסת הספקים. אני רואה את הצלמים מציבים את המצלמות שלהם, את העיתונאים מתעסקים בפלאפון ורגע אחרי מקבל את ההתראה על הציוץ. אלו לא החלקים המרשימים של הארנה העצומה הזו או המעניינים של ערב משחק אבל יש בזה משהו מיוחד, כמו להסתובב בסט של צילומי סרט או מאחורי הקלעים של הופעת מוזיקה גדולה.

בהצגת החמישייה הפותחת של מינסוטה, רנדל זוכה לתרועות ודי וינצ׳נזו זוכה לתרועות רמות זכר לתקופתם בניקס. מקדניאלס וגובר זוכים להתעלמות ואדוארדס זוכה לבוז ניכר.

בחמישייה של הניקס כל אחד ואחד מקבל את אהבת הקהל ונראה שהכל מוכן לטיפ-אוף.

רבע ראשון:

 האורחים פותחים חזק ורצים ל-4-13 על ההתחלה כשההתקפה של הניקס נראית מבולבלת וקולעת רק זריקות עונשין ב-4 הדקות הראשונות. מייק בראון לוקח פסק זמן ובחזרה ממנו ההגנה נראית מהודקת הרבה יותר ומובילה לסלים קלים ויפים במתפרצות או שלושת עם הנעת כדור מהירה שמבלבלת את הגנת הוולבס. בסוף הרבע הקבוצה הביתית ביתרון 26-28 אחרי שמיטש רוב לוקח שני ריב׳ בהתקפה בפוזשן האחרון וקולע מתחת לסל באזר ביטר בסיום הרבע.

רבע שני:

הניקס מתחילים את הרבע השני עם שתי הטבעות חזקות של טאונס ובנוסף שני אסיסטים שלו ועולים ל31-37.

הוולבס מצליחים לצמצם ושאר הרבע צמוד כשההובלה לא עולה על 5 נק׳ לאף צד. במחצית האורחת ביתרון 54-58 כשמובילים אותה שני האקסים של הניקס ג׳וליוס רנדל (18 נק׳, 3 מ-5 ל-3) ודונטה די וינצ׳נזו (12 נק׳, 4-7 ל-3). בצד של הניקס חלוקת הנקודות שווה יותר כשרק טאונס בדאבל פיגרס במחצית עם 10 נקודות.

רבע שלישי:

את המחצית השניה הניקס פותחים חזק מאוד ואחרי שהרבע השלישי היה בעוכריהם במשחקים הראשונים, עכשיו נראה שזה דווקא הרבע בו הניקס מייצרים ריצות. אמנם הקבוצה הביתית סופגת 28 נקודות ברבע אבל כמה מהלכים הגנתיים (5 בלוקים ברבע, 3 של רובינסון) מריצים התקפות טובות ומרימות את האולם באוויר (הו כמה שהקהל אוהב את הבלוקים והריבאונדים של רובינסון זה מדהים) ומריצות את הניקס ל-40 נק׳ משלהם ברבע והם מסיימים את הרבע הזה ביתרון 86-94.

רבע רביעי:

הרבע האחרון נפתח בשחקני חמישייה שניה אצל ניו יורק אבל הם לא מורידים את הרגל מהגז וב-5 דק׳ הראשונות היתרון גדל עוד קצת ל-12 הפרש. בשלב הזה מייק בראון החליט שהגיע הזמן לסיים את המשחק, מחזיר את בראנסון ורובינסון לפרקט והניקס רצים 0-10 ב-2 דקות והיתרון כבר 22 כשנשארו קצת יותר מ-5 דקות לסיום. בסופו של דבר הניקס אכן מנצחים 114-137 עם משחק נחוש ואגרסיבי מאוד שכולל 21 ריב׳ בהתקפה ( מיטשל רובינסון עם 9), 8 בלוקים (מיטשל רובינסון עם 3) ו-7 חטיפות (מיטשל רובינסון עם 1) בנוסף ללא מעט פעמים שהשחקנים משתטחים על הפרקט במאבקים על לוס-בול.

או ג׳י אננובי ממשיך את פתיחת העונה המעולה שלו עם 25 נק׳ (10-17 מהשדה כולל 3-5 לשלוש) ו-8 ריב׳ (5 בהתקפה), בראנסון עם 23 נק׳, 10 אס׳ ו-7 ריב׳ ובנוסף אליהם עוד ארבעה שחקנים שונים עם ספרות כפולות כשהניקס עולים למאזן 0-5 בגארדן לראשונה מאז 2012-2013.

אצל הטימברוולבס נראה שרנדל ודי וינצ׳נזו עדיין את אוהבים את הגארדן כשהם מובילים את הקבוצה שלהם עם 32 ו-21 בהתאמה אבל אדוארדס שהיה בספק בגלל הפציעה עד ממש לפני המשחק מגיע רק ל-15 נק׳ באחוזים לא טובים וחוץ מהם אף אחד לא מצליח לתרום משמעותית בהתקפה.

את מסיבות העיתונאים בסיום בראון מתחיל במחמאות לאגרסיביות של מקברייד ואז גומר את ההלל על ההופעה של רובינסון כשהוא מספר שהוא היה בטוח שהיה לו 8-9 בלוקים והוא הופתע מאוד לראות שהיו לו רק שלושה. מי שצפה במשחק יכול בקלות להתחבר למה שבראון מתכוון – רובינסון כ״כ מקשה על הקבוצה היריבה להגיע לזריקות נוחות ומשנה להם כ״כ הרבה זריקות שהבלוקים הם רק חלק מהסיפור של התרומה ההגנתית שלו שכ״כ חשובה לקבוצה. המשחק הבא של הניקס ביום ראשון נגד הנטס (מעניין לראות אם הישראלים יהיו בסגל) בגארדן ונראה שלקבוצה מברוקלין אין הרבה סיכוי מול החבורה החזקה ממנהטן.