ראשית רוצה לפתוח בתודה ל-ב' – הגולש שהכיר לי את האתר, (איני יודע אם מעוניין להיחשף), על שמפרה את מוחי עם אינספור אנקדוטות שרק עכברי כדורסל שכמותו מכירים ואת רובן ראה/רואה בלייב. במקרה זה, הזכיר לי לגבי ג'רו הולידיי, שבזמן ששיחק בליגה עזב הכל, ונסע להיות לצד אשתו החולה, וכשחזר קיבל תשואות חמות בכל פעם שעלה על המגרש. מוזמנים לצפות (קצר):

ועכשיו לאחד המועדונים המרשימים במספר השחקנים ששיחקו שם (מודה שהיה קצת מתיש אך ללא רגע דל).

ניו-יורק ניקס

נוסד: 1946, אחת מ-6 הקבוצות המקוריות של ה-BAA

מקור השם: ניקרבוקרס הינו כינוי לחלוצים ההולנדים שהגיעו לעיר שבזמנו נקראה ניו-אמסטרדם ולימים שינתה את שמה לניו-יורק.

שנות הזוהר:

51-53: 3 גמרים רצופים ללא אליפות (ככה נבנה DNA של קבוצה…). שחקני מפתח: ניק גלאטין, דיק מגוויר, קארל בראון

70-74: 3 גמרים, מתוכם 2 אליפויות: 1970: 4-3 על הלייקרס, 1973: 4-1 על הלייקרס. שחקני מפתח: ויליס ריד, וולט פרייזר, ביל בראדלי, דייב דבושר, ארל מונרו

89-2000: עונות פלייאוף רצופות, 4 פעמים גמר מזרח, מתוכן ממשיכים פעמיים עד הגמר: 94'- הפסד ליוסטון 4-3 ו-99' לסאן אנטוניו 4-1. שחקני מפתח: יואינג, מארק ג'קסון, דרק הארפר, צ'ארלס אוקלי, אנטוני מייסון, ג'ון סטארקס ובהמשך אלן יוסטון, לטרל ספריוול, לארי ג'ונסון, מרכוס קמבי.

23-25: 2025: גמר מזרח. שחקני מפתח: ג'יילן ברונסון, קארל אנטוני טאונס, ג'וליוס רנדל, מיקל ברידג'ס

שחקנים ראויים לציון: כרמלו אנטוני, אמארה סטאדמייר, טייסון צ'נדלר, ג'מאל קרופורד, סטפן מארבורי, פורזינגיס, ביל קרטרייט

שחקני עבר

רכז

וולט פרייזר – 67-80, 10 עונות (2c,7as+mvp): נבחר בדראפט 67/8 והתחיל עם עונת רוקי צנועה של 9/4/4. בעונתו השנייה (69) פרץ עם 17.5/6.2/8 ובפלייאוף כיכב עם 21.2/7.4/9 אך הפסידו לוושינגטון 4-2 בסיבוב השני. ב-70 אמנם ירד מעט בממוצעים אם כי קבע שיא אישי של 16 אסיסטים(מילווקי) נבחר לאולסטאר ראשון מבין 7 ברצף ובפלייאוף הגיעו עד הגמר מול הלייקרס של ווסט וביילור כולל משחק 4 בו סיפק 40/8/6 ומשחק 7 שם כולם דיברו על הירך של ויליס ריד אך מעטים לספר על 36/7 ו-19 אסיסטים של פרייזר!. ב-71 המשיכו לעונה של 52 ניצחונות שהוא ממשיך לרשום 21.7/6.7/6.8 ובפלייאוף עולה ל 22.6 כולל 41 מול בוסטון במשחק 5 אך מפסידים 4-3 לבולטימור בגמר המזרח. ב-72 מגיעה עונת השיא שלו עם 23.2/6.7/5.8 ושוב מוביל לגמר מול הלייקרס של צ'מברלין גודגריץ' ו-ווסט אבל מפסידים 4-1 למרות שיאי פלייאוף של 24.3/7/6. ב-73 אליפות שניה בעונה בה קובע שיא אישי של 7.3 ריבאונדים למשחק לצד 21/6 כולל משחק של 50/8/12 (בולס). ב-74 שומר על כושר זהה והיות והתחילו לרשום חטיפות וחסימות מסיים עם 2 חטיפות למשחק כולל 8 חטיפות(ג"ס) וגמר מזרח בו רושם שיא של 8 ריב' למשחק אך מפסידים 4-1. ב-75 ממשיך עם שיא אישי של 2.5 חטיפות (וממוצעים זהים) ונבחר למצטיין האולסטאר אך מודחים בסיבוב ראשון 2-0 מול יוסטון. ב-2 עונותיו האחרונות עוד קולע 19 ו-17 אך ללא פלייאוף. ב-78 עובר לקליבנד ועד היום מחזיק השיא האסיסטים של המועדון.

דיק מגוויר – 47-60, 8 עונות (6as): נבחר בדראפט 49 והיה שותף ל-3 הופעות הגמר בעונות 51-53. נחשב לרכז חכם ושקול, ב-7 עונותיו הוביל את הקבוצה באסיסטים והיה למעשה עושה המשחק הראשון של המועדון. נבחר לאולסטאר ברצף מ 51 עד 56 עם ממוצעים של 7.6/4.7/5.5 ו-3 פעמים סיים שני בליגה באסיסטים שעונת השיא הייתה ב 75 עם 7.6 אסיסטים למשחק. ב-58 עבר לדטרויט.

קלעי

ריצ'י גארין – 56-70, 7 עונות, (6as): נבחר בדראפט 54 והצטרף עם סיום שירותו הצבאי ב-56. כבר בעונה השנייה הוביל יחד עם קארל בראון וקני סירס את הקבוצה שמעמיד 16.5/7.8/5 ונבחר לאולסטאר (כמו גם ב-5 העונות הבאות). ב-58 קבע שיא מועדון עם 21 אסיסטים (סנט-לואיס הוקס) וב-59 שיא מועדון של 57 נקודות (סירקיוז נשיונלס). בתקופתו העפילו לפלייאוף רק פעם אחת ב-59 אך הודחו בסיבוב הראשון 2-0 (סירקיוז). עונת השיא שלו הייתה ב-62 בה רשם 29.5 עם 7 אסיסטים. ב-5 מתוך 7 עונותיו היה הקלע המוביל וסיים עם ממוצעים של 20/6.4/5.3. ב-64 נשלח לסנט-לואיס לשנה ואז התחיל לאמן אותם בהצלחה.

ארל מונרו – 67-80, 9 עונות, (c,2as): מגיל צעיר שמו הלך לפניו וזכה לכינויים כמו "תומאס אדיסון" לאור מהלכים רבים שהמציא. במכללות קפץ מ-7 למשחק בעונה הראשונה ועד ל 41.5! רוקי העונה בפילדלפיה וכינויים נוספים כמו earl the pearl ולא פחות מ- "ישו" לאור יכולת הכדרור והמסירה המרהיבות שלו. ב-71 חבר לוולט פרייזר ויחד זכו לכינוי Rolls-Royce backcourt בשל ראוותנותם. יחד הובילו לאליפות 73 ועדיין נמצאים בדיון על הצמד היעיל בכל הזמנים. מבחינה אישית עונות השיא היו דווקא בין 75 ל 77 בהן הגיע עד ל 21/4.2/4.8 ו 1.5 חטיפות בהן נבחר גם לאולסטאר אם כי ירד בפלייאוף בתפוקה.

דיק בראנט – 59-73, 8 עונות , (2c,as): הגיע ל-66 מהלייקרס ונתן עונת שיא של 23 למשחק כקלע מוביל אך ללא פלייאוף. ב-67 המשיך להוביל עם 21 ללא פלייאוף וב-68 עם הצטרפותו של ויליס ריד ופרייזר ירד ל 17.5/3/3 אך נבחר לאולסטאר והודחו בסיבוב ראשון 4-2 ע"י פילדלפיה וכך גם ב-69 עם 4-3 לבוסטון. ב-70 אמנם ירד ל 15 למשחק אך יחד עם ריד ופרייזר זכה באליפות עם 4-3 על הלייקרס. ב-2 העונות הבאות עוד קלע 16 ו-12.7 ובעונתו האחרונה ב-73 ירד ל 10 אך זכה באליפות שנייה עם 4-1 על הלייקרס.

מקס זסלופסקי – 46-56, 3 עונות, (as): השחקן הצעיר ביותר שנבחר לחמישיית העונה ב-46 כששיחק בשיקאגו סטאגס- שיא שנשמר עד הגעתו של לברון 59 שנים לאחר מכן שהוא צעיר ב-20 ימים בלבד מזסלופסקי. ב-50 הסטאגס התפרקו והוא המשיך לניקס שם ב-3 עונותיו הוביל יחד עם הארי גלאטין ל-3 גמרים אשר הפסידו בכולם. ב-52 נבחר לאולסטאר השני בהיסטוריה וב-54 עבר לבולטימור. בעת פרישתו היה שלישי בליגה בנקודות אחרי מייקן וג'ו פולקס עם ממוצעים של 12.8/3/2.

אוזי שכטמן – 41-48, עונה אחת: ב-46 חתם בניקס בעונת הבכורה של ליגת ה BAA ובמשחק הבכורה מול טורונטו האסקיז מול 7090 צופים קלע את הסל הראשון בתולדות הליגה. בעונה עצמה קלע 8 למשחק עם 2 אסיסטים (שלישי בליגה).

סמול פורוורד

דייב דבושר – 62-74, 6 עונות (2c,5as): הגיע ל-69 מדטרויט והצטרף לריד, בראדלי ופרייזר וסיפק בפלייאוף 16.3/14.8 ב-42 דקות למשחק אך הודחו בסיבוב השני.ב-70 המשיך עם 16/11.6 וזכו באליפות עם 4-3 על הלייקרס המסוכסכים של צ'מברלין, ווסט וביילור. ב-72 הגיעו שוב לגמר מול הלייקרס שם הובסו 4-1 שהוא ממשיך בשלו עם 16/12 וב-73 יחד עם ארל מונרו שוב לקחו אליפות עם 4-1 על הלייקרס עם ממוצעים זהים. בכל עונותיו בניקס למעט האחרונה שמר על ממוצעי דאבל-דאבל של 16/10.7/3 וב-74 עולה ל 18. היה נחשב ל"מוח" ההגנתי של הקבוצה, נבחר 6 פעמים לחמישיית ההגנה הראשונה וקבוע לאולסטאר מ-70 עד 74 (אחרי שבדטרויט נבחר 3 פעמים). ב-74 פרש.

קאזי ראסל – 66-79, 5 עונות, (c): נבחר ראשון בדראפט 66 ובעונת נרוקי קלע 13.3. בכל עונה שיפר את ממוצעיו שעונת האליפות (70) בה עלה כמחליפם של דיק בראנט וביל בראדלי נתן עונת שיא של 16.3/3.6/2.5. ב-71 ירד בתפוקה עקב יותר דקות שקיבלו בראדלי ודבושר וב-72 נשלח לגולדן-סטייט שם קלע שיא קריירה של 21.4 ונבחר לאולסטאר.

טום גולה – 55-66, 4 עונות, (2as): ב-63 הגיע מפילדלפיה/סן פרנסיסקו ווריורס ונתן 2 עונות אולסטאר של 12/7/4.3 ו- 9/6.3/3.5 אך ללא פלייאוף. ב-2 העונות הבאות ירד בתפוקה ובסוף 66 פרש. היה אחד משחקני האול-אראונד הראשונים (וזה גם היה הכינוי שלו). הרבה לשחק בעמדות 2 ו-3 דבר שלא היה נהוג.

וינס בורילה – 49-54, 5 עונות, (as): הצטרף ב-50 והוביל את הקלעים עם 15 למשחק והשתתפות במשחק האולסטאר הראשון בהיסטוריה יחד עם חבריו לקבוצה הארי גלאטין ודיק מגוויר. ב-3 מתוך 5 עונותיו העפילו לגמר (היו 8 קבוצות בליגה) ואך בכולן הפסידו (כנראה שה-DNA נוצר כבר שם). ממוצעיו ב-5 העונות עמדו על 11.2/3.7/2.2 ובסיום 56 מונה למאמן הקבוצה והמשיך שנתיים. ב-60 היה גם הג'נרל מנג'ר לשנה.

ביל בראדלי – 65-77, 11 עונות, (2c,as): אחרי שהיה אגדה במכללות וזכה בגביע אירופה לאלופות עם מילאנו הגיע ל-68 וכבר בעונת הרוקי פתח בחמישייה עם 12.4/3.8/2.5. ב-69 עלה ל 15 למשחק אך הודחו בסוויפ ע"י בוסטון של ראסל וב-70 יחד עם ריד ופרייזר ודבושר לקחו אליפות עם 4-3 על הלייקרס שבמשחק 7 ללא ריד הפצוע, בראדלי (לצד פרייזר) מתעלה עם 24. ב-71 מונרו הצטרף והוא שיפר ממוצעים ל 16/4/3.6. בעונה זו הגיעו עד הגמר בו הפסידו לבולטימור 4-3 וב-72 ירד ל 14.5 בעקבות והפסידו בגמר 4-1 ללייקרס. ב-73 חזר ל 16 ויחד עם דבושר והחברה הביאו אליפות שניה ומשם החל לדעוך עד פרישה ב-76.

קארל בראון – 47-62, 12 עונות, (5as): חתם ב-47 בניקס ובעונתו השנייה שבר שיא ליגה עם 47 מול פרובידנס סטימרולרס. מלבד עונות 51,52 בהן שירת בצבא שיחק בניקס ואף אימן אותם ב-2 עונותיו האחרונות. ב-7 עונותיו הראשונות הוביל את הקלעים עם 14.8 והיה הקלע המוביל של המועדון כשעזב ב-62 לקחת אליפות עם בוסטון. – לברר את הסוף

פאוור פורוורד

הארי גלאטין – 48-58, 9 עונות, (7as,reb): ה"בארקלי" הראשון. בגובה 1.98 היה אחד הריבאונדרים המובילים בליגה עם ממוצע קריירה של 13/12/1.8. נבחר בדראפט 48 והיה חלק אינטגרלי מימיו הראשונים של המועדון יחד עם דיק מגוויר והקלע קארל בראון. בעונות 51-53 העפילו 3 פעמים לגמר אך הפסידו בכולם. מ-51 עד 57 נבחר באופן קבוע לאולסטאר וב-54 היה מלך הריבאונדים עם 15.3 שבמשחק האחרון נגד פורט-ויין פיסטונס קבע שיא מועדון עם 33 ריבאונדים. ב-58 נשלח לפורט-ויין איתה הגיע עד גמר המערב והפסיד. בסיום עונה זו – פרש.

קן סירס – 55-64, 6 עונות (2as): נבחר בדראפט 55 ורשם 16.8/9.6 לרוקי. עונות השיא הגיעו ב-58/9 בהן נבחר לאולסטאר עם 21 למשחק והובלת הליגה באחוזים מהשדה עם 49%. ב-54 הפך לכדורסלן הראשון להופיע בשער המגזין ספורטס-אילוסטרייטד

נת'ניאל קליפטון – 50-58, 7 עונות, (as): התחיל בקבוצת ראווה בשם ניו-יורק רנסאנס והמשיך משם לגלובטרוטרס. כבר בעונת הרוקי הגיעו לגמר שהוא מוסיף 8.6/7.6/2.6 וב-51 הפך לאפרו-אמריקאי הראשון שחותם על חוזה רשמי בליגה שהוא רושם עונת שיא של 13.5/8.5/2.7(צ'אק קופר היה הראשון שנבחר בדראפט וארל לויד הראשון ששותף המשחק ליגה). ב-52 הגיעו לגמר שני שהוא רושם 12.8/8 ובסך הכל ב-6 מ-7 עונותיו העפילו לפלייאוף כולל 3 משחקי הגמר הרצופים. רק ב-57 כשהוא בן 34, נבחר לראשונה לאולסטאר ונחשב לשחקן המבוגר ביותר שנבחר בפעם הראשונה. בחירה זו הייתה יותר סמלית לאור העובדה שבעונה זו תרם 6/6 וב-58 הועבר לפורט-ויין.

לן צ'אפל – 62-72, 4 עונות, (as): הגיע לעונת 64 וקפץ מ-9 בעונת הרוקי ל 17.3/9.8 ואולסטאר בעונתו השנייה. ב-2 העונות הבאות סבל מפציעות וירד ל 6.8 וב-66 נבחר בדראפט ההרחבה ע"י שיקאגו.

פיל ג'קסון – 67-80, 11 עונות (2c): היה בעיקר "חביב הקהל" ושחקן "נשמה". עם הזמן הפך לאחד המחליפים המוכשרים בליגה אך בעונת האליפות הראשונה לא שיחק עקב ניתוח גב אך חזר עונה לאחר מכן לחמישייה, נודע במשחקו הפיזי, מעין "גרסה מוקדמת" של רודמן (לפי עדויות). בעונת 75 יחד עם דאנדרידג' ממילווקי החזיק בשיא העבירות לעונה עם 330 (4 למשחק).

ג'וני גרין – 59-73, 6 עונות, (3as): התחיל לשחק כדורסל מקצועני רק במהלך שירותו הצבאי אז צמח ל 1.96מ'. ב-59 נבחר בדראפט והצטרף לטום גולה וריצ'י גארין. ב -62 נבחר לאולסטאר לראשונה עם 16/13.3 וכך גם ב-63 כשעלה ל 18. בעונתו האחרונה בקבוצה (65) למרות שירד ל 11/7 נבחר בפעם השלישית ומשם נשלח לבוטימור בולטס מבלי שהעפילו לפלייאוף בתקופתו. 

וילי נואלס – 56-66, 6 עונות (4as): נבחר בדראפט 56 ותוך 19 משחקים עבר מסנט לואיס לניקס. ב-5 העונות הבאות היה אחד השחקנים המובילים יחד עם קני סירס וריצ'י גארין. נבחר 4 פעמים לאולסטאר עם ממוצעים של 21/12.3. ב-60 הפך לקפטו האפרו-אמריקאי הראשון בכל ליגות הספורט הגדולות וב-62 נתן עונת שיא בה קלע 25 למשחק. בעונה זו שיחק מול צ'מברלין במשחק 100 הנקודות והחזיר קצת כבוד עם 31 משלו. בסוף העונה הועבר לסן-פרנסיסקו ווריורס ובהמשך לקח 3 אליפויות עם בוסטון כשחקן ספסל.

סנטר

דארל אימהוף – 60-72, 2 עונות (0): נבחר שלישי בדראפט 60 אחרי רוברטסון ו-ווסט ובעיקר ידוע בתור הסנטר שעליו צ'מברלין קלע את רוב הנקודות במשחק 100 הנקודות שלו. ב-2 עונותיו קלע 5.4

וולט בלאמי – 61-74, 3 עונות (0): אחרי עונת רוקי פסיכית בשיקגו פקרס של 31.6 (שני רק לצ'מברלין) וממוצע של 14 ריב' נבחר לאולסטאר וכך גם בכל 4 עונותיו הראשונות. ב-66 עבר לניקס לחמישייה מבטיחה עם ריד, פרייזר, בראדלי ודיק בארנט ואף תרם 19/13.3, 19/14.3 ו- 17/13.2 אך נוכחותו הסיטה את ריד לעמדה 4 וככה לא הצליחו להעפיל לפלייאוף. ב-69 הועבר לדטרויט מעבר שעקב חוסר סנכרון משחקי הקבוצות גרם לו לשחק 88 משחקים בעונה.

ג'רי לוקאס – 62-74, 3 עונות (c): הגיע לעונת 72 ופתח בחמישייה בעקבות פציעתו של ריד. בעונה זו הוביל את הקבוצה בריבאונד עם 13 למשחק והיה שני לפרייזר בנקודות עם 16.7 לצד 4 אסיסטים. בפלייאוף ניפק 18.6/10.8/5.3 אך הפסידו 4-1 ללייקרס בגמר. ב-73 עלה כמחליף לריד, ירד ל 10/7.2/4.5 אבל זה היה שווה לו אליפות. בכך הפך לשחקן הראשון שזכה באליפות בכל רמה: תיכונים, מכללות, NBA ואולימפיאדה. ב-74 כבר היה שחקן שולי ופרש.

ויליס ריד – 64-74, 10 עונות (7as+mvp,2c+2mvpf,mvp): נבחר בדראפט 64 וכיאה לכוכבים השפיע מיידית עם 19.5/14.7 כולל 46 מול הלייקרס רוקי העונה ואולסטאר ראשון מתוך 7 ברצף. ב-66 הורד לעמדה 4 (עם הגעתו של וולט בלאמי) וירד ל 15.5/11.6. ב-67 המשיך בעמדה זו אך השתפר עם 21/14.6 ולמרות שבסיבוב הראשון מול בוסטון שלט עם 27.5/13.8 הפסידו. ב-69 עם הגעת דבושר במקום בלאמי חזר לעמדה הטבעית והוביל ל 54 ניצחונות שגם בעונה זו קפץ מ 21/14.5 ל-25.7 אבל שוב הפסידו 4-2 לבוסטון בסיבוב שני. 70 הייתה עונת שיא בה הובילו את הקבוצה ל-60 ניצחונות (כולל שיא לאותה העת של 18 ברצף). ריד נבחר למצטיין האולסטאר ומצטיין העונה (ממוצעים זהים). לאורך סדרת הגמר היה הקלע המוביל עם 23.7/13.8/2.8 אך קרע בהמסטרינגס (ירך אחורי) מנע ממנו לשחק במשחק 6 של סדרת הגמר בו הובסו מול הלייקרס. במשחק 7, להפתעת כולם, עלה לחימום, קלע את 2 הסלים הראשונים במשחק (שהיו נקודותיו היחידות) שהרימו את חבריו לקבוצה ואת הקהל והביאו אליפות היסטורית בסופה נבחר גם למצטיין הגמר. ב-71 המשיך לשמור על יציבות תוך שהוא משווה שיא מועדון של 33 ריבאונדים (סינסנטי) אך הודחו בגמר המזרח מול בולטימור. דלקות בברך הגבילו ב-72 וגרמו לו להשתתף ב 11 משחקים בלבד וב-73 חזר אך הברכיים הורידו אותו ל 11/8.6. למזלו חבריו תפסו פיקוד והעניקו לו אליפות שנייה שבסדרת הגמר מול הלייקרס עלה ל 16.4/9.2 וזכה שוב במצטיין. ב-74 פרש.

בחירות הגולשים

רכז

קלעי

סמול פורוורד

פאוור פורוורד

סנטר