אנחנו מסיימים את פרויקט ההכנה לעונה עם הפריוויו של סגנית האלופה מאינדיאנה.

"סגנית אלופה", סוג של אוקסימורון. צמד מילים שמגלם בתוכו, ביחד, את המהות של ספורט. יש כאן ניצחון והפסד, ווינריות ולוזריות, התעלות וקריסה, הכל אחד ליד השני, אחד בתוך השני, מה שהופך את הספורט לחוויה כל כך ממכרת היא אותה מורכבות, שמתומצתת בביטוי "סגנית אלופה". זה הצלחה? זה כישלון? מי יודע, מי יכריע.

עבורי, תמיד וקודם כל כאוהד של הפייסרס, המשפט "אינדיאנה פייסרס סגנית האלופה" זה גאווה וכאב – כמה גאווה, וכמה כאב, ולא רק בעקב.

העונה שהייתה

קצת נשכח, אבל במשחק הראשון של העונה, מול הפיסטונס, 5 דק' אחרי שנכנס להופעת הבכורה בקבוצה ואחר שכבר הספיק לצבור 6 נק', ג'יימס ווייסמן, הסנטר המחליף של הפייסרס, עלה לג'אמפ משלוש, החטיא, הסתכל על העקב ונשכב על הפרקט. האבחנה – קרע באכילס, שגמר עבורו את העונה. אכילס שנקרע במערכה הראשונה, יחזור לנשוך אותך בתחת במערכה השלישית.

אבל לפני המערכה השלישית, יש גם מערכה שנייה ובה במשחק השישי של העונה, אייזיאה ג'קסון – הסנטר המחליף הנוסף – קרע גם הוא את האכילס. נובמבר בכללי היה חודש די מקולל, כשגם ארון נייסמית' נפצע במהלכו ונעדר עד אמצע ינואר, וגם אנדרו נמבהארד נפצע בתחילתו והחמיץ את כולו. הפציעות הובילו לכך שלשנת 2025 הפייסרס הגיעו במאזן שלילי למרות שהכוכבים (האליברטון, סיאקם, טרנר) כשירים וכבר חשבו שגמר המזרח עונה קודם היה פוקס חד פעמי ומדובר בקבוצת סיבוב ראשון לכל היותר, בוודאי עם ההגנה הזאת.

אבל נמבהארד ונייסמית' (40% מהחמישייה הפותחת) חזרו, תומאס בראיינט הוחתם ובהמשך הצטרף אליו טוני בראדלי, והפייסרס נראו טוב יותר ויותר ככל שהתקדמה העונה. בפגרת האולסטאר המאזן עמד כבר על 23-30, והעונה הסדירה הסתיימה עם המקום הרביעי במזרח ובמאזן של 32-50, זהה למה שחזה כותב שורות אלו בתסריט הריאלי שלו בפריוויו לפני עונת 24/25 (כמו שציין פתיבר בפריוויו שכתב למחזור הסיום של העונה הסדירה).

את הפלייאוף, לעומת זאת, איש לא חזה (אפילו כותב שורות אלו, למרות שהימר על הפייסרס כאלופים בבראקט שלו באמאמא של הווישפול ת'ינקינג).

בסיבוב הראשון, פגשו הפייסרס את איל הניגוח היווני ולהקת האיילים המקרטעים משהו שלו, שנה שנייה ברציפות והרבה דם רע שיש בין הקבוצות. הפייסרס ניצחו את שני המשחקים הראשונים בבית די בנינוחות, למרות שיאניס היה השחקן הטוב ביותר על הפרקט. לילארד נראה לא כשיר במאת האחוזים ושאר הסגל המסייע לא התעלה, בלשון המעטה. במשחק השלישי התפוצצות של גארי טרנט ג'וניור וערב קשה של הפייסרס בהתקפה סייעו לבאקס לנצח, ואז, 6 דקות לתוך המשחק הרביעי, במה שהפך ויהפוך לתמה החוזרת בעונה של הפייסרס, דמיאן לילארד ניסה לגשת לריבאונד התקפה ונפל בלי מגע, תוך שהוא מחזיק את העקב. הדיאגנוזה כאילו נכתבה מראש – קרע באכילס.

הפייסרס ניצחו את המשחק הרביעי. הבאקס, ייאמר לזכותם, נתנו את כל מה שיש להם במשחק החמישי, אבל הפייסרס נגסו אט-אט ביתרונם, ו-10 שניות לסיום האליברטון, בפעם הראשונה ולגמרי לא אחרונה בפלייאוף הזה, קבע שוויון 103. בהארכה הבאקס כבר עלו ליתרון 7, 40 שניות לסיום, אבל שלשה של נמבהארד, נקודות של האליברטון ואיבוד א-לה חריאפה 2014 של גארי טרנט, הכינו את הבמה לרגע הבא, ששלח את הפייסרס לסיבוב השני מול קליבלנד, בהומאז' לדמיאן לילארד שולח את פול ג'ורג' ו-OKC הביתה ב-2019:

חצי גמר המזרח נפתח גם הוא עם שני ניצחונות של הפייסרס, אבל הפעם בחוץ. שוב הכוכב של היריבה, הפעם דונובן מיצ'ל, היה השחקן הטוב ביותר בשתי הקבוצות (כולל הופעה של 48 נק' במשחק מס' 2), אבל זה לא עזר מול המוג'ו המתפתח של הפייסרס. הקאבלירס הובילו ב-7, 48 שניות לסוף משחק מס' 2, אבל סלים של נמבהארד ונייסמית', ההם מהפציעות, הובילו את הפייסרס למרחק פוזשן אחד. 12 שניות לסיום, טיי ג'רום עושה עבירה על האליברטון, שניגש לשתי הזריקות. קולע את הראשונה, מחטיא בכוונה את השנייה, ומכאן קרה הדבר הזה:

הקאבס לא נשברו, וניצחו במשחק השלישי ללא תנאי את הפייסרס, רק כדי שיתייצבו כסטטיסטים להצגה מטורפת של הפייסרס במחצית הראשונה של משחק מס' 4 (יש לציין, ללא אוון מובלי), כאשר הפייסרס קולעים 80 נק' במחצית כנגד 39 בלבד של הקאבס. הדגל הלבן הונף, מיטשל לא שיחק את המחצית השנייה, ובמשחק מס' 5, בחוץ, הפייסרס סיימו את העבודה ועלו לגמר המזרח, לפגוש את האויבים משכבר הימים מניו יורק, שהדיחו את האלופה מבוסטון בשישה משחקים, כולל פציעת אכילס של טייטום. אתם כבר יודעים לאן כל האכילסים האלה הולכים.

ממשחק מספר אחד של גמר המזרח, כולם יזכרו את סל הבאזר של האליברטון ששלח את המשחק להארכה, ואת המחווה לשדר המשחק. לטובת כל קהילת הופס, ודובי אחד במיוחד, נתענג שוב על הקטע:

מה שלא יזכרו , זה את ההתפוצצות הפסיכית של ארון נייסמית'. עם 20 נק' בארבע וחצי הדקות האחרונות (6 שלשות), הוא החזיר פחות או יותר את הפייסרס לבד מפיגור 15 עמוק בתוך הרבע הרביעי, כולל פיגור 8, 41 שניות לסיום. אחרי המשחק הזה, אולי בפעם הראשונה, הרהרתי במילת הא' האסורה

הסדרה נמשכה כמו שתי קודמותיה עד המשחק החמישי – השחקן הבולט על הפרקט היה מהקבוצה היריבה, הפייסרס ניצחו גם את המשחק השני בחוץ, הפסידו בשלישי כהרגלם וניצחו את הרביעי, או אז חזרו הקבוצות לגארדן למשחק החמישי ובעזרת הכנסתו של מיטשל רובינסון לחמישייה במקום הארט, שיתקו את הפייסרס והביסו אותם, בדרך לטריטוריה לא מוכרת עבור הפייסרס – משחק מס' 6. הלך המוג'ו? לא אם שואלים את אובי טופין שהטביע את האקסית ועם משחק מצוין בתוספת הצגה של סיאקם שלח את הפייסרס לגמר ראשון מזה 25 שנה, נגד המפלצת הצעירה מאוקלהומה.

הפייסרס מגיעים בחיל ורעדה למשחק הראשון, משקשקים את עצמם לדעת עם משחק מפוזר, אבל למזלם יש מולם קבוצה צעירה ומנוסה עוד פחות, ככה שהפייסרס חוזרים לאט לאט מהפיגור, עד פיגור נקודה, 10 שניות לסיום:

בשונה מכל הסדרות הקודמות של הפייסרס, הפעם הדברים קורים הפוך – הת'אנדר מנצחים את משחקים 2 ו-4, והפייסרס את משחק מס' 3. הת'אנדר הכניעו את הפייסרס בלי הרבה מאמץ במשחק מס' 5, ונראה שהכל היה ערוך ומוכן לחגיגות האליפות. הסדרה חוזרת לאינדיאנה, והצגה של הפייסרס כולם שולחת את הסדרה חזרה לאוקלהומה, למשחק מס' 7. ואז, דקות ספורות לאחר תחילת הרבע הראשון, כשהפייסרס ובמיוחד האליברטון נראים טוב, האכילס נשך את האליברטון וסיים את העונה שלו, של הפייסרס, ושלי, בדמעות.

סרטון? תמונה של אכילס מס' 5 והנוקב מכל? אני לא יכול להביא את עצמי לראות את זה שוב, עדיין.

למה סיפרתי לכם את כל זה? קודם כל, כי נעים להיזכר, גם בגאווה וגם בכאב. צפיתי בלופים כמובן בכל הלינקים שצירפתי, וכמובן שלא צפיתי בלינק ההוא שבחרתי לא לצרף. דבר שני, רציתי להבהיר איזו עונה ענקית זו הייתה לפייסרס, ודבר שלישי להבהיר איזו עונה יוצאת דופן זו הייתה – לטוב ולרע, כמה ניסים והתרחשויות יוצאות דופן היו צריכות לקרות כדי שהפייסרס יגיעו למרחק של 48 דקות מאליפות. אולי ככה, בהצגה מלאה, נוכל לשפוט ביתר קלות ובשום שכל את המושג "סגנית אלופה" ואת האינדיאנה פייסרס של עונת 2024-2025.

הקיץ שהיה

הגיעו – ג'יימס וייסמן (סנטר, חופשי), ג'יי האף (טרייד מממפיס), קאם ג'ונס (דראפט, בחירה 38) טיילון פיטר (דראפט, בחירה 54, חוזה דו כיווני).

הלכו – מיילס טרנר (חופשי, למילווקי השנואה), ג'יימס ג'ונסון (אולי יחזור כווטרן שמעודד מהספסל כמו שהוא עושה בכל עונה).

הארכות חוזה – אייזיאה ג'קסון, 21 מיל' ל-3 שנים.

אחרי 10 עונות במועדון, ואחרי שעבר איתו הכל – מדמדומי ימי פול ג'ורג', דרך עונות הבינוניות של מקמילן, השפל עם כל הפציעות ועד הרנסנס תחת קרלייל, מיילס טרנר הלך לחוזה הגדול שהציעו לו בבאקס בניסיון לשכנע את יאניס להישאר, חוזה שההנהלה – בניגוד לדעה של קרלייל והצוות המקצועי – סירבה לתת לו. טרנר היה אחד המפתחות להתקפה של הפייסרס, עם הקליעה שלו מחוץ לקשת (39.6% על 5.5 זריקות בעונה האחרונה), ובצד השני של הפרקט ידע בעיקר לחסום היטב (2 בלוקים למשחק בעונה האחרונה). יחד עם זאת, בפלייאוף האחרון הוא הלך ונחלש ככל שהתקדם הפלייאוף, גם הניקס וגם אוקלהומה ידעו איך לתקוף אותו בצבע והשלשות פשוט לא היו שם. האף הגיע אחרי שפרץ בממפיס בשתי העונות האחרונות, והוא אמור לתת את מה שטרנר נתן רק בהרבה פחות כסף – שלשות, והגנה על הטבעת. ווייסמן חזר כגיבוי אחרי שהחלים מפציעת האכילס שלו, אבל בעונתו השישית כבר קשה להאמין שיתקרב אפילו למה שחזו לו כשנבחר שני בדראפט. כל מה שמעבר להיותו סנטר מחליף סולידי זה בונוס. ג'ונס ופיטר ינסו לקושש דקות בעמדות הגארד, ג'ונס בזכות ההגנה ופיטר בזכות הקליעה.

סגל

חמישייה – אנדרו נמבהארד, בנדיקט מאת'ורין, ארון נייסמית' פסקל סיאקם, אייזיאה ג'קסון

ספסל – טי ג'יי מקונל, אובי טופין, בן שפרד, ג'ראס ווקר, ג'יי האף, ג'יימס ווייסמן

יעודד מהיציע – טייריס האליברטון

צוות אימון: מאמן ראשי – ריק קרלייל; עוזרי מאמן בכירים: לויד פירס, ג'ים בוילן, ג'ני בוצ'ק, ג'וני קרפנטר. צוות אימון מאוד מנוסה, כולל את אחד משני המאמנים הכי ותיקים בליגה, ולצידו שני עוזרים ששימשו שנים ארוכות כמאמנים ראשיים.

מועמד לפריצה – אנדרו "ביג בולס" נמבהארד

בעונתו הרביעית, ובהיעדרו של האליברטון, נמבהארד מקבל את הכדור ליד ואת המפתחות לניהול הקבוצה. בגונזאגה, נמבהארד היה מוביל הכדור הבכיר, ואילו בפייסרס הוא עבר התאמה והסתגלות להיות מוביל כדור שני ליד רכז קלאסי דומיננטי מאוד. השיטה של הפייסרס, במידה רבה, התבססה על היכולת שלו להשלים את האליברטון בקו האחורי, גם להוביל כדור אבל גם לשחק אוף דה בול, לקלוע זריקות פנויות בקאץ' אנד שוט אבל גם ליצור לעצמו ולסיים בצבע. נמבהארד, מביניהם, היה הגארד ששמר ועמד די בהצלחה בהרבה משימות הגנתיות שקיבל (הוא זה שהצר יותר מכולם את צעדיו של שג"א בגמר). בשלוש העונות שעברו הוכיח נמבהארד שהוא לא מפחד מאתגרים וממעמדים גדולים, ועכשיו, עם ניהול המשחק עליו (כי מאת'ורין זה הרבה דברים, לא מוביל כדור), עומס ניהול המשחק יוטל בלעדית עליו ואנחנו צפויים לראות ממנו דברים שעוד לא ראינו.

מועמד לדעיכה – פסקל סיאקם

הפתעה הפתעה, אבל ה-MVP של גמר המזרח (בצדק, הקורא ט. האליברטון) הוא המועמד שלי לדעיכה. הסיטואציה סביבו דומה יותר מדי לשנים בטורונטו אחרי האליפות, סגל טוב אבל בהיעדר האליברטון, לא כזה שיכול להתחרות על האליפות באמת. בגיל 31 אין לו עוד יותר מדי שנים בטופ, ולא אתפלא אם ג'עג'וע של הפייסרס בעונה הקרובה יוביל להשבתה של סיאקם סמוך לאולסטאר ואולי אפילו לטרייד לקונטנדרית.

אקס פקטור(ים) – בנדיקט מאת'ורין וג'ראס ווקר

שתי בחירות הדראפט הגבוהות של הפייסרס מהשנים האחרונות

הראשון עבר עונה מאכזבת מאוד, כולל פלייאוף בו נטה לבלוט דווקא בהפסדים. כשהיה בחמישייה, הקבוצה לא תפקדה הגנתית בכלל, וכשהיה בספסל, לא היה אפקטיבי כמו מהחמישייה. יותר מהכל, מאת'ורין נראה לא מחובר מקצועית לקבוצה, תלוש משטף המשחק ולא שייך. יש לזה יתרון (היחיד שאיכשהו הצליח לעשות משהו במשחק מס' 7, בעיקר ללכת לקו), אבל בקבוצה שבנויה על שטף קבוצתי, שחקן שלא במכונה הוא יותר חיסרון מיתרון. עד כדי כך התאכזבו ממנו, שלא הציעו לו הארכת חוזה (לפחות לא כזו שהסכים לה). יש לו הזדמנות להוכיח לקבוצה שהוא שייך, יעיל ומועיל, ויש לו הזדמנות גם להוכיח לליגה מה הוא שווה, בדרך לחוזה הבא. עליו, ברמה מסוימת, תקום או תיפול העונה של הפייסרס.

השני עבר עונה (שנייה בליגה), בה המשיך להראות ניצוצות לפרקים קצרים מאוד אבל עדיין בוסר מאוד, כשההתלהבות שלו לפעמים מפריעה לחברים לקבוצה וחוסר הקוארדינציה לעיתים מביך ממש (גורם לפספוס של הרבה ריבאונדי הגנה, בעיה קבועה של הפייסרס). במרבית הפלייאוף היה פצוע, והקבוצה רצה יפה בלעדיו, ככה שעתידו והשתלבותו בקבוצה לוטים בערפל. הפייסרס רזים מאוד בעמדה מס' 4, ועונה טובה של ווקר אמורה לסדר לו דקות בתור המחליף הראשון של סיאקם. הוא יהיה חייב להראות יותר אינטילגנציית משחק כדי להרוויח את הדקות שלו, ואת החוזה הבא, ולהוסיף עומק לעמדות הפנים הדלילות של הפייסרס.

והרי התחזית

פסימי – נמבהארד לא מצליח להתמודד עם העומס, מאת'ורין אדיש והקבוצה מגיעה לחצי עונה במאזן שלילי, העונה הזו הולכת לשום מקום וסיאקם מושבת, ספק בהחלטה שלו ספק בהחלטת הקבוצה. הקבוצה הולכת מדחי אל דחי, ווקר נראה לא מתאים ליורוקאפ ובמשחקים האחרונים רייג'יי דניס וקוונטין ג'קסון פותחים בקו האחורי, 28 ניצחונות ומחוץ לפלייאין. במקביל הבאקס עם ריצה אדירה מגיעים לגמר כשמיילס טרנר זוכה ב-MVP של גמר המזרח ואומר שוויסקונסין היא הבית שמעולם לא היה לו.

אופטימי – נמבהארד סף אולסטאר, מאת'ורין קנדידט למשתפר, סיאקם אולסטאר והחבורה מנצחת ומנצחת, כשבמקביל השיקום של האליברטון מתקדם בצעדי ענק כשהוא חוזר לעשרת המשחקים האחרונים של העונה, הפייסרס מסיימים עם 52 ניצחונות ומקום רביעי, ובפלייאוף – אלוהים (וטי ג'יי מקונל אחד) גדול. טרנר מצהיר בכל מקום שהוא מוכן לחזור לשדות התירס והסויה בחינם.

ריאלי – ינצחו קצת, יפסידו קצת, בעיקר יעבירו את הזמן עד שהאליברטון יחזור מהפציעה, וזה לא יקרה בעונה הזו. 41 ניצחונות, מקום 9 ופלייאין עם כל יתר הפיינליסטיות האחרונות במזרח (מיאמי, בוסטון ומילווקי). ניצחון במשחק הפלייאין הראשון על הבאקס עם תצוגת בלהות של מיילס טרנר ולמרות שיא קריירה חדש של יאניס בנקודות וריבאונדים, הפסד במשחק השני לסלטיקס בדרך לקיץ ארוך עם הרבה מחשבות להמשך.

מאחל לכולם עונה מוצלחת ובריאה, שהראש יוכל להתפנות רק לכדורסל.