עונת ה-NBA הקרובה הולכת להיות מיוחדת במינה. העונה הזאת היא בעצם זירת קרב שבה שלושה דורות של כוכבים נלחמים על השליטה בליגה. הרעב של הצעירים להוכיח את עצמם כמו אנתוני אדוארדס; הסופרסטארים שהם הפנים של הליגה כמו לוקה, יאניס ויוקיץ' מגיעים בשיאם כדי להיאבק על הכתר. גם ותיקי הליגה כמו לברון סטף ודוראנט נאחזים בסיכוי האחרון להוסיף עוד נדבך למורשת שלהם. בואו נצלול לסיפור שמשנה את פני ה-NBA

הדור העולה –

אלו הם הכוכבים של המחר.

עליהם נאמר: "ישחקו הנערים לפנינו"

הם נבחרו בעשור הנוכחי ואולי טיפה לפניו. אנחנו כמו דודים טובים יכולים לספר שהיינו בדראפט שלו ואנחנו זוכרים אותו כזה קטן:

בתמונה: האחיין שכולנו היינו רוצים

קבוצות נבנות עבור אותם הכוכבים, המנהלים עובדים במרץ ומחפשים את שחקני המשנה המתאימים לסגנון ולציר הזמן של הכוכבים הצעירים, במטרה לבנות קבוצה שתצליח שנים קדימה

הצעירים מביאים אתלטיות נפיצה וגמישות טקטית, שמאפשרת להם לשלוט במשחק המהיר של ה-NBA המודרני, עם דגש על קליעה מבחוץ והגנה מגוונת.

היכולת של השחקנים כבר מתחילה להניב פירות, כמו קייד בדטרויט, אדוארדס במינסוטה, מובלי בקאבס.

הם התחילו להראות ניצוצות ולהתחיל לקטוף פרסים (וגם להתחיל להרוויח את הכסף הגדול), אבל סימני השאלה עדיין מרחפים באוויר:

האם אנתוני אדוארדס יכול גם השנה להגיע רחוק ולשבור את התקרה של גמר המערב? האם אוון מובלי יכול לקחת עוד צעד קדימה בהתקפה ולהחזיר את קליבלנד לגמר? איך הבריאות תשפיע על ויקטור וואמינמה וציון ווילאמסון? האם הראש יסתדר סוף סוף לג'א מוראנט? כמה רחוק דני אבדיה יכול לקחת את פורטלנד עם החבורה סביבו?

שעת השיא:

עליהם נאמר: כל עוד הנר דולק אפשר לתקן.

הם נבחרו לפני למעלה מ-6 עונות אך לא יותר מ-11 עונות, כעת בשנות השיא שלהם. אם הצעירים עוד תקועים בסימני השאלה, הם כבר בשלב של סימני הקריאה.

הדור הזה לא כמו הדור הצעיר שעוד נופל בטעויות של חוסר ניסיון, הם כבר הספיקו לצבור ותק ושכל, עברו סיבובים ומכשולים, וחלקם גם הגיע הכי רחוק שאפשר. כעת מנסים בכל כוחם לשמור על הסיכוי לתואר.

ג'ייסון טייטום, ג'יילן בראון, שיי גילגיוס אלכסנדר, דונבון מיטשל, דווין בוקר, לוקה דונציץ, ניקולה יוקיץ, יאניס אנטטוקומפו קארל אנטוני טאונס ועוד.

קבוצות עושות כל שביכולתם כדי לרצות את הכוכבים: מילווקי החליפה את כל שלד האליפות המתבגר, ובתנה סגל שימקסם את היכולות של יאניס בקבוצה. מיילס טרנר הגיע במקום ברוק לופז, דוק ריברס הגיע לבקשת יאניס ואפילו קוזמה יכול לתת עונה טובה. לוקה דונציץ' קיבל את השותף שלו לדראפט 2018, דיאנדרה אייטון בתור הגבוה שהוא צריך להפעיל. את מרכוס סמארט בתור שר ההגנה, ואת יתר החבורה שמגיעה לשיאה כעת בשאיפה להעניק למלך וליורש האמיתי (ברוני, אנחנו לא מדברים עליך) את הגביע האחרון. דנבר הבינה שהיא צריכה שינוי ופעלה במהירות שיא. החלפת המאמן בשנה שעברה היה הצעד הראשון. ג'ונסון הגיע כדי להעלות את הרמה בכנפיים, ואלנצונאס הגיע כדי לתת גב, הארדווי הגיע לקלוע, וגם ברוס בראון ינסה לשחזר את עונת האליפות.

עבור המנהלים המקצועיים כל עונה שהכוכבים לא ממצים את הפוטנציאל הוא כישלון וסכנת עזיבה. ואילו עבור הכוכבים כל עונה צריכה ללכת הכי רחוק שאפשר.

דור הזהב –

עליהם נאמר: "אל תשליכני לעת זקנה"

הם נבחרו לפני כל כך הרבה זמן והיו החלוצים של הדור הנוכחי. הם בשלהי הקריירה, מלאי חוויות וניסיון. לברון ג'יימס, כריס פול, ברוק לופז, אל הורפורד, גף גרין וקווין דוראנט. ואלו שהגיעו בדראפטים האגדיים 2009 ו-2011, הארדן, קרי, דרוזן, הולידיי, קיירי ארווינג קליי תומפסון, קאווי לאנרד, גימי באטלר ועוד. חלקם זכו באליפות וכעת מחפשים פשוט להמשיך לשחק ברמה הכי גבוהה, כמו לברון ג'יימס ואל הורפורד. חלקם מגיעים לקבוצות הצעירות כדי ללמד את הצעירים ולהשתלב כמו דוראנט ביוסטון וג'רו בפורטלנד. וחלקם מתאחדים. חכמים מלמדים אותנו שאין זקן אלא זה שקנה חכמה. החבורה הזאת קנתה המון חוכמה, ולמרות שהגוף שלהם לא תמיד מחזיק, בטח לא במשחק המהיר של היום, החוכמה כן.

ההתנגשות:

העונה, יותר מתמיד, נראה את שלושת הדורות מתנגשים על המגרש. הדור הצעיר מחפש לבסס את מעמדו ככוח העולה בליגה, תוך קבלת כבוד ומוניטין. דור השיא מתמקדות בכאן ועכשיו. הם רוצים לנצח בכל מחיר, אין הסתכלות על העתיד וגם לא על העבר. דור הזהב מבין שהסוף שלו קרוב ולכן כוכבי העשור הקודם מנסים ליצור קבוצות "הזדמנות אחרונה", כמו דאלאס עם קלי דיוויס וקיירי. הקליפרס עם כריס פול, ברוק לופז, ג'יימס הארדן, קאווי וברדלי ביל. כך גם גולדן סטייט שרוצה להעניק לבאטלר טבעת ולהאריך את השושלת של קרי וגרין רק פעם אחת, אחרונה, לפני סיום.

מי ינצח בהתנגשות הזו – הצעירים הרעבים, הכוכבים בשיאם או שמא הוותיקים שחוכמתם הוא הצלחתם?

את זה נגלה בעונה הקרובה.