יהיו כאלה שיגידו שלדרבי הזה אין הרבה חשיבות מבחינת מכבי – הרי היא כבר ניצחה את הפועל עשרות פעמים בעבר, ועוד תנצח אותה הרבה פעמים בעתיד. יהיו גם כאלה שיגידו שההישג הוא בכלל של הפועל, שרק בזכות הזכייה שלה ביורוקאפ בכלל נוצר מפגש יורוליג בין שתי קבוצות ישראליות. אבל האמת היא, שלמשחק הזה יש משמעות עצומה עבור מכבי – גם מבחינת השמחה ברגע הניצחון, וגם מבחינת המשך העונה. בואו נבחן את המשמעות הזו יותר לעומק.

לפני המשחק:

המשחק הראשון מול אנדולו לא היה מיוחד. שני הכוכבים המוכחים של הקבוצה, ג'יילן הורד ורומן סורקין, היו מצוינים, שאר השחקנים היו סבירים, ולוני ווקר היה מזעזע. הורד וסורקין היו מספיק טובים כדי לשמור על תחרותיות במשחק בשלושת הרבעים הראשונים. ואז ברבע הרביעי הגיעה הקריסה שאוהדי מכבי התרגלו אליה בשנה שעברה. למשחק הזה אני (ואני מניח שגם רוב אוהדי מכבי) הגעתי עם ציפייה שנחטוף בראש. הפסד חד-ספרתי היה נחשב בעיני כהישג, ואם היינו מפסידים בהפרש גדול יותר, אפשר היה להגיד שזה היה צפוי ולהמשיך הלאה. במקום זה, מכבי נתנה יופי של הופעה, במיוחד בצד ההתקפי.

היכולת:

הרבה מאותם שחקנים שהיו "סבירים" במשחק נגד אנדולו היו נהדרים היום. הורד הצטיין כהרגלו, וסורקין היה טוב מאוד והשפיע גם בפוזשנים שבהם לא נגע בכדור. אושיי בריסט הראה כמה הוא מסוכן כשהוא משלב את האתלטיות שלו עם קליעה טובה לשלוש (2/2 מחוץ לקשת, 19 נקודות): הוא הופך לשחקן שיכול לאיים מבפנים ומבחוץ, ללכת לקו ולקחת ריבאונדים התקפיים – כמו שראינו כשלקח שני ריבאונדים כאלו וסחט אחריהם שתי עבירות כדי לנעוץ את המשחק. אחריו צריך לציין את ג'ף דאוטין ג'וניור – אולי גיבור המשחק. דאוטין היה די אנמי ברבעים הראשונים, אבל ברבע האחרון התפוצץ עם שלוש שלשות קלאץ' אדירות שיצרו את הריצה שניצחה למכבי את המשחק. אם בשנה שעברה מכבי הייתה מפסידה כל משחק קלאץ' אפשרי, הפעם בהובלתו של דאוטין היא עשתה בדיוק את ההפך ורצה לניצחון. בנוסף לדאוטין צריך לציין את לוני ווקר, שאחרי ההופעה הרעה שלו נגד אנדולו היה פשוט לוהט עם 20 נקודות. אם הוא באמת יצליח לייצב קליעה איכותית מחוץ לקשת, הוא יוכל להפוך לסקורר הראשון של הקבוצה ולהתחיל להוביל אותה.

אני אתן מחמאות לעוד שני שחקנים: הראשון הוא תמיר בלאט שהצטיין גם נגד אנדולו וגם היום היה נהדר, חילק מספר אסיסטים נפלאים וקלע כמה שלשות גדולות. הוא הזכיר לכולם כמה הוא חסר בנבחרת, וכמה טוב הוא יכול להיות ברגע שהוא לא זורק זריקות רעות ורק עושה את מה שהוא טוב בו. השחקן האחרון שארצה לציין לחיוב הוא טיי.ג'יי.ליף. הספסל הוא ללא ספק אחת החולשות הגדולות של מכבי העונה, אבל היום ליף נראה טוב והוסיף למכבי מימד של משחק פוסט שאהבתי לראות. נכון, הוא לא שחקן מאוד אתלטי או שומר טוב במיוחד, אבל הוא כן מוסיף להתקפה של מכבי אלמנטים שאין לכל שחקן. כל היכולות האישיות האלו יצרו את אחת התצוגות ההתקפיות הגדולות של מכבי בשנתיים האחרונות: 103 נקודות עם כדורסל שוטף ומהנה לצפייה שכלל קליעה, הנעת כדור, מתפרצות, אתלטיות ובקיצור כל מה שצריך. נהנתי לצפות במכבי אתמול כמו שנהניתי מעט מאוד פעמים מאז עזיבתם של בראון, בולדווין, קולסון וניבו. עכשיו שהבהרתי שבאמת התרשמתי מהיכולת של מכבי במשחק גם כאינדיבידואלים וגם כקבוצה, מה כל זה אומר לגבי ההמשך?

מבט קדימה:

המשחק הבא של מכבי הוא נגד ברצלונה, ולדעתי זה אחלה של מאצ'אפ. לא משחק מול אחת מאריות היבשת שיפוצצו את בלון התקווה הקטן של אוהדי מכבי כבר ברבע הראשון, אלא משחק שבאמת אפשר לנצח אם מכבי תציג יכולת דומה, וזו לדעתי המטרה – ליצור מומנטום ועקביות של כדורסל התקפי איכותי ומהנה לצפייה. מכבי לא הפכה לקבוצת פלייאוף בין לילה. למעשה, ניתן לטעון שהיא אפילו לא קבוצת פליי-אין, אבל אם היא תבנה מומנטום מהמשחק הזה, תנצח את ברצלונה, תיתן פייט טוב לאולימפיאקוס וריאל מדריד, תפתח טוב בליגה ותציג יכולת דומה לזו שראינו היום, אולי באמת עוד חודש נדבר על המשחק הזה כנקודת הפתיחה שהשיטה את העונה הזאת של מכבי למקום טוב יותר. לא הייתי רוצה לראות את אוהדי מכבי יורדים עכשיו מהפסים כאילו כל הבעיות נפתרו. צריך לאט לאט לבנות מומנטום, עקביות, יכולת ואישיות לקבוצה. רק אז נוכל לפתח מחדש את הציפיות.

חזרה למציאות:

למרות הנימה האופטימית שלי, צריך גם לדבר על הצדדים השליליים, ובראשם ההגנה: מכבי אומנם די העלימה את ואסיליה מיציץ', אבל עדיין חטפה 90 נקודות ולא הצליחה לעצור את בלייקני, בראיינט, כריס ג'ונס ואוטורו. בסופו של דבר לא משנה כמה ההתקפה של מכבי תהיה טובה אי אפשר כל שבוע לספוג 90 נקודות ולנצח. ההגנה של מכבי חייבת להשתפר, כי כרגע אין לה רים פרוטקטור ראוי וגם שומרי האחד-על-אחד שלה הם לא בטופ של הטופ. אם זה אומר שצריך להשקיע בעוד רכש, אז זה מה שצריך לעשות. ואם קטש יצליח לפתח שיטה הגנתית מצליחה עם הסגל הנוכחי אז מה טוב, אבל משהו צריך להיעשות בעניין ההגנה – ויפה שעה אחת קודם. עוד נקודה בעייתית היא הספסל. ציינתי את טיי.ג'יי.ליף וג'ף דאוטין כנקודות אור, אבל בעמדת הפורוורד עדיין יש חור גדול בספסל. מרסיו סנטוס שהגיע מאולם מאכזב עד כה, ומלבדו אין הרבה אופציות אחרות. כמובן שסנטוס עוד יכול להשתפר ולהיכנס לעניינים – בכל זאת היו בינתיים רק שלושה משחקים – אבל אם עוד מספר מחזורים עוברים ועדיין אין פורוורד איכותי בספסל, אולי מכבי תצטרך שוב לחשוב על רכש. 

הזווית של הפועל:

למרות שהטור הזה נכתב ע"י אוהד מכבי, ברשותכם אכתוב גם כמה מילים על הפועל. אני ממש לא הייתי נכנס לפאניקה. הסגל הזה עדיין שווה פליי-אין במינימום של המינימום, ולא יהיו הרבה משחקים שבהם ואסיליה מיצ'יץ' יהיה חלש כמו שהיה היום. בנוסף,ים מדר היה פצוע, ולדעתי חסרונו הורגש מאוד (בעיקר בצד ההגנתי). אם הייתי צריך להדליק נורת אזהרה בהפועל זה יהיה בנוגע להגנה. כמו שאמרתי, החזרה של מדר אמורה לתרום להגנה ואולי שווה לתת קצת הזדמנות לגיא פלטין. עם זאת, ההגנה בצבע נראית לי בעייתית, ונראה לי ששווה לנסות כמה הרכבים עם מוטלי ואוטורו ביחד עם כמה קלעים סביבם. בכל מקרה, הנקודה שלי מבחינת הפועל היא שאין סיבה להיכנס לפאניקה.

המסקנה:

המסקנה שלי מנקודת המבט של מכבי היא שהקבוצה אולי לא חלשה כמו שחשבנו, ואפשר לבנות סביב הניצחון מומנטום שינווט את העונה לאיזור טוב בהרבה ממה שציפינו. אסור לצאת מגדרנו, וצריך להישאר מרוכזים ומפוקסים לקראת המשחק הבא נגד ברצלונה, לנסות להמשיך לגלגל את היכולת הטובה למשחקים הבאים. אסיים את הטור הזה כך: אני בהחלט מסתכל קדימה ומצפה למשחק הבא של מכבי, וזה לא משהו שאמרתי הרבה מאז שהקבוצה של בראון, בולדווין, קולסון וניבו התפרקה. ורק זה כבר אומר שאנחנו מתקדמים בכיוון הנכון.