מאזן בעונה שעברה  

54-28 (כמעט 66%) שהספיק למקום הרביעי במערב. (דמיינו בדיחה נדושה על כמה חזק המערב לעומת המזרח.)

מאמן

קווין מקהייל, שנה שישית כמאמן ושלישית ברציפות כמאמן הרוקטס.

לרוקטס היה את אחד הקיצים המעניינים בליגה. מהלכים רבים נעשו כשהמטרה המוצהרת ברורה: להביא את לברון. (או לכל הפחות את מלו. טוב, נתפשר על קווין לאב. בסדר, בסדר כריס בוש. נו, טרבור אריזה.) המהלכים במלואם מוצגים בפסקות הבאות.

עזבו (או הועזבו)

בעשרים בפברואר של העונה האחרונה, הועבר ארון ברוקס בטרייד לדנבר. בסיום העונה, חתם ברוקס כשחקן חופשי בשיקאגו בולס.
יום אחרי שברוקס הועבר בטרייד, נופה רוני ברואר, כנראה כחלק משגעת ניקיונות של מורי. חודש וחצי אח"כ הוא חתם בשיקגו, שם שותף רק במשחק אחד, ונופה בקיץ האחרון. את העונה הבאה יעביר כנראה בלשכת התעסוקה.
ג'ורדן המילטון הגיע לטקסס במהלך העונה האחרונהכחלק מעסקת ארון ברוקס, אך למעט דקות מועטות שגזל ממכרנו עומרי כספי בפינאלה של העונה הרגילה (בפלייאוף הוא, או ליתר דיוק – גם הוא, כמעט ולא ראה מגרש), לא השאיר חותם. בתום העונה, שהייתה העונה האחרונה בחוזו, גוזל-הדקות תפס את הטיסה הראשונה לקנדה שם חתם בטורונטו ראפטורס.
גרג סמית', סנטר לא-רע שנתקע מאחורי הווארד ואשיק, נחתך בעשירי באפריל, חתם בשיקגו והועבר בטרייד לדאלאס מאבריקס בארבעה עשר ביולי בתמורה לזכויות על טדיה דראגיצ'ביץ'. (דראגיצ'ביץ', D-ROSE, לא דראגיץ'.)

ועכשיו, לחלק המעניין, הלוא הוא ניקוי האורוות שנעשה בתקווה ששם גדול ינחת בעיר הגדולה בטקסס.
הכל התחיל מהמהלך שזוכה ללא תחרות בתואר "המהלך המטומטם של הקיץ". לרוקטס היו שתי אפשרויות בנוגע לצ'נדלר פרסונס: הראשונה, היא לא לגעת בדבר. הווה אומר, לקבל ממנו שנה נוספת על המשכורת מגוחכת לשחקן בסדר הגודל שלו – פחות או יותר מיליון דולר. האפשרות השנייה, שאקדים ואגלה שבה בחר מר דריל מורי, הייתה להפוך את פארסונס לשחקן חופשי מוגבל; כלומר, להציע לו QUALIFING OFFER – חוזה לשנה אחת בסך 125% מהמשכורת הקודמת או משכורת המינימום + $175,000 – המתבסס על ההנחה שקבוצה אחרת תציע לו חוזה כלשהו, אותו תוכל הקבוצה להשוות תוך 72 שעות.

את הדומינו ראלי החל מארק קיובן – בעלי הדאלאס מאבריקס (ובפועל גם המנהל המקצועי), כשבעשרה ביולי הציע לפארסונס חוזה של 46M דולר לשלוש שנים. דאריל מורי החליט מיד כי חוזה כזה עולה על ערכו של פארסונס, ועם ההבנה שאין פארסונס, יוסטון הגבירה את הקצב במירוץ החיפושים אחרי הכוכב שישלים את הטריו הארדן-הווארד-X.
בשלושה עשר ביולי נשלח ג'רמי לין ללוס אנג'לס לייקרס, יחד עם בחירת סיבוב 2 עתידית, בתמורה לזכויות על סרגיי לישוק.
בחמישה עשר ביולי הועבר עומר אשיק לניו אורלינס פליקנס בטרייד גדול עליו מפורט פה. באותו הטרייד עבר גם עומרי כספי, אך נחתך כעבור יום וחתם לבסוף עם הסקרמנטו קינגס, שם הוא זכור לטובה מעונת הרוקי החזקה שלו.
באותו יום, הגיע הסימן הראשון לכך שתוכניתו של מורי אולי לא-כל-כך גאונית, כשמלו הודיע על הארכת חוזה לחמש שנים עם הניקס. באותו יום מקולל, הגיע גם החתימה הרשמית של צ'נדלר פארסונס עם הדאלאס מאבריקס.

אחרי אותו היום, המשיכו הקוביות ליפול לרעתו של מורי: תחילה הודיע לברון על "חזרתו הביתה", אח"כ הודיע בוש על חוזה מקסימום לחמש שנים עם ההיט והרוקטס פשוט ויתרו על הקיץ הזה. "כלום כבר לא יצליח לי השנה," לבטח חשב מורי.

הגיעו, בדרך כזו או אחרת

נתחיל מהרשימה המעניינת.
לא הגיעו: לברון ג'יימס, כרמלו אנטוני, קווין לאב, כריס בוש, לואל דנג, אריק בלדסו, ארסן איליאסובה, האשים ת'אביט וכו'…

ועכשיו, בקיצור בשביל לא לזרות מלח על הפצעים, הגיעו:
–טרבור אריזה, כתחליף סביר מינוס לצ'נדלר פארסונס.
–ג'ייסון טרי, כי קצת ניסיון לתוך מרק הצעירים הזה לבטח לא יזיק.
–קונטס פפניקולאו (התעלמות אלגנטית.)
–ניק ג'ונסון, רוקי שנראה מצוין בליגת הקיץ. (הוראת היצרן: נא לא להסיק מסקנות.)
–קלינט קאפלה, שכוכב כנראה לא יהיה, אבל עם מאמן שייתן לו דקות (רמז: לא מקהייל), יוכל להצליח.
–איש סמית', הרכז הסילוני מתאים בול לסגנון המשחק הסילוני של הרוקטס, אבל אני בספק אם מה שהם צריכים זה עוד שחקן שרץ ורק אח"כ חושב.
–ג'ף אדריאן, ג'וי דורסיי.

חמישייה משוערת

פטריק בברלי
ג'יימס הארדן
טרבור אריזה
טרנס ג'ונס
דוויט הווארד

מה היה

נתחיל מהסוף.

את הסיפור המעניין מאחורי יוסטון רוקטס, קבוצה שבשנה שעברה הייתה אחת מארבע הגדולות במערב, כולנו מכירים.

הכל החל עם ההבנה של מורי שהכתפיים הפצועות של יאו מינג וטרייסי מגריידי לא יצליחו לשאת את הקבוצה קדימה, ובעקבות כך, כניסה לארבע שנים חריגות. מורי ניסה לשמור על הקבוצה אטרקטיבית, ועם זאת בלתי מוגבלת מבחינת שכר, תוך כדי ציפייה מתוחה להסתערות על הסופרסטאר הפנוי. ב-2012, ההזדמנות הגיעה כשסם פרסטי, מנג'ר אוקלהומה, הודיע לג'יימס הארדן – השחקן השישי המצטיין של אותה עונה – כי יש לו יממה לחזור בו מהבקשה לשדרוג החוזה. מורי הסתער במהרה, והציע לפרסטי הצעה:
קווין מרטין, ג'רמי לאמב ובחירת סיבוב שני – בתמורה למזוקן.
לאחר עונה בה סחב הארדן את הרוקטס כל הדרך למקום השמיני במערב, הגיע קיץ 2013 ובו הבשורה: בסיום עונה כושלת בהוליווד, דוויט הווארד לוקח את מיטלטליו ועובר ליוסטון.

עונת 2013-14 של הרוקטס הייתה מוזרה. מחד, הם זכו במקום הרביעי במערב ששווה ערך למקום השישי בליגה (יחד עם מיאמי); למרות סגל שכתוב לו על מצח "בעיות כימיה" עם ריבי אלפא-דוג אפשריים בין הווארד והארדן; או ניסיונות של פארסונס לקבל מעמד שווה לזה של שני הגדולים, רגשי נחיתות של לין בעקבות הורדתו לספסל, וכו', נראה שנוצרה ביוסטון – למעט אשיק שלא קיבל בשוויון נפש את מעמדו כמחליף – קבוצה בה כולם חברים של כולם, ולא רואים את הבעיות. בעקבות, לא נרשמה מחאה על כך שהארדן לא טורח למסור או לשמור ופארסונס מחקה אותו באדיקות, והתיאוריה המוזרה של מקהייל, שאומרת "יש לי את אחד משחקני ההתקפה הטובים בליגה, מי צריך הגנה או שיטה", עבדה, למען האמת, לא רע בכלל.
במשך העונה הרגילה.

בפלייאוף, מאידך, הארדן התקלקל. ווסלי מת'יוס, המצ'-אפ שלו מהצד של פורטלנד, נצמד אליו, והארדן סרב להבין שאין לו סיכוי לבד, ופארסונס, שנשמר על ידי ניקולה באטום והידיים הבלתי-נגמרות (אחלה שם ללהקה), המשיך לחקות את המאסטרו שלו וליידות לבני בטון.
בינתיים מקהייל הבין כמה חלש הספסל שלו, ובעקבות כך החליט להתעלם ממנו, ולשתף 8-9 שחקנים בכל משחק, מה שהוביל את הרוקטס, בסופו של יום, להפסיד את הסדרה עם הזריקה המשוגעת של דמיאן לילארד הנמצאת בווידיאו למעלה.

—

הפרויקט השאפתני של מורי מעולם לא עבר את הסיבוב הראשון, וכעת, לאחר קיץ כושל בכל קנה מידה, הוא עומד למבחן אחרון.
המטרות שהרוקטס הציבו לעצמם בקיץ האחרון לבטח לא הושגו, אבל השאלה שצריכה להישאל ברורה: האם הרוקטס השתפרו?

לפני הנבואה, נסכם במשפט את הקיץ האחרון מלא ההתרחשויות מצד הטילים: לין, אשיק ופרסונס הלכו, טרבור אריזה בא.

תחזית אופטימית

כאן נתמקד במי שלא קיבל את הפוקוס במשך כל הכתבה: דוויט הווארד. בעקבות הגעתו של אריזה, ההגנה של חמישיית הרוקטס עומדת להשתפר.
פטריק בברלי ישמור על רכז היריבה, אריזה יהיה שומר הכנף המוביל, והווארד יאטום את הצבע. לאחר כל הביקורת שנשמעה עליו בקיץ האחרון, הארדן כנראה ישפר את הגנתו, ולגבי ג'ונס, הטירון יאלץ להתאים את עצמו, כי אם לא יעשה כך – פרנסיסקו גארסיה עומד מתוח על הספסל, מוכן להסתער על האופציה.

הדבר שיקבע אם הרוקטס ישתפרו בשנה הבאה, יהיה היכולת של סופרמן לשאת את העול ההתקפי שפארסונס השאיר לאין לוקח. בסדרה נגד הבלייזרס הוא עשה זאת, כאשר לצד ארבעה עשר הריבאונדים ושלושת הבלוקים "הרגילים", קלע 26 נקודות למשחק והראה מהלך פוסט חדש ובלתי-עציר, מלאכה של מאמנו האישי – חאכים אולאג'ואן.

לצערם של אוהדי הרוקטס, בכל תסריט שהוא הספסל לא מחזיק מים, ולכן גם בתסריט האופטימי ביותר, בסיבוב השני הם לא יוכלו לספרס/ת'אנדר/קליפרס/ווריוס/גריזליס (מחק את המיותר) שיבואו לכלותם.

תחזית פסימית

טוב, זה קל.
הווארד מוכיח שהסדרה נגד הבלייזרס הייתה חד פעמית; הארדן ממשיך לקלוע בעונה הרגילה ולהחטיא בפלייאוף; אריזה נזכר שהוא כבר לא בשנת חוזה; ג'ונס ממשיך להיות מיס-מאצ' הגנתי מהלך; בברלי ממשיך להיפצע והספסל, הו הספסל.

הרוקטס אומרים תודה על ההגעה לפלייאוף, ומפסידים 4-0 למדורגת הראשונה.

תחזית ריאלית

מהארדן ומהווארד אני מצפה לראות עונה חזקה, אבל לגבי כל שאר, אין כל סיבה ריאלית לחשוב שבתנאים הנתונים הם יראו שיפור מעונתם הקודמת. הארדן והווארד לבדם זה לא נורא, אבל לא יספיק לביתיות, ולא יספיק בשביל לעבור סיבוב. לא במערב.

ולסיום, כמנהג קודמיי, שיר

מה היה נותן מורי בשביל לחזור בזמן ליום בו הפך את פארסונס לשחקן חופשי מוגבל…