נוסד – 1947 מיניאפוליס (מינסוטה). ב-1960 עברו ללוס-אנג'לס

מקור השם – מינסוטה מכונה "ארץ 10 אלפים האגמים" ולכן השם לייקרס = אנשי האגמים

שנות הזוהר

1947-1954 (מיניאפוליס): 5 אליפויות (49,50,52-54). שחקני מפתח: ג'ורג' מייקן (הסופר-סטאר הראשון, בעקבותיו שונו חוקים בליגה), סלייטר מרטין, ג'ים פולארד, ורן מיקלסן

*59-73: 10 גמרים, אליפות אחת: 7 גמרים מול הסלטיקס, 3 גמרים מול הניקס. תחילת היריבות ההיסטורית מול בוסטון והפעם הראשונה בהיסטוריה שה- Mvpf הגיע מהקבוצה המפסידה (ווסט). שחקני מפתח: ג'רי ווסט, אלג'ין ביילור עד 72, ווילט צ'מברלין מ-68, גייל גודריץ' מ-72.

עונת האליפות ב-72: ביילור בדיוק פרש אחרי 9 משחקים, גודריץ' הגיע במקומו. ריצת 33-0 (עד היום שיא ליגה) ו-69 ניצחונות בעונה (החזיק עד שיקגו).

80-88: The Showtime- 5 אליפויות (80,82,85,87-88). שחקני מפתח: מג'יק ג'ונסון, קארים עבדול ג'אבאר, ג'יימס וורת'י, מייקל קופר, נורם ניקסון, ביירון סקוט

99-2004: 3 אליפויות (99,2001-2002) וגמר נוסף ב-2004. שחקני מפתח: קובי בראיינט, שאקיל אוניל, גלן רייס, רוברט הורי, דרק פישר

2008-2010: גמר ו-2 אליפויות. שחקני מפתח: קובי בראיינט, פאו גאסול, למאר אודום

2020/2023: אליפות וגמר מערב. שחקני מפתח: לברון ג'יימס, אנטוני דייויס, אוסטין ריבס

עוד שחקנים ראויים לציון: ולאדה דיבאץ', אדי ג'ונס, ניק ואן אקסל

שחקני עבר

רכז

סלייטר מרטין 49-60, 7 עונות (4c,4as): נודע כאחד השומרים הטובים בליגה וזה היה תפקידו העיקרי (לצמצמם את התפוקה של קוזי ושרמן). היות ולא נרשמו חטיפות ולא היה קלעי הסטטיסטיקה שלו לא מרשימה אך לפי מקורות היה השומר הגארד הטוב בליגה ורכז בכל רמ"ח אבריו. שותף בכיר ל-4 אליפויות של השושלת הראשונה בליגה. ב-56 עבר לסנט-לואיס הוקס דרך הניקס ושם זכה באליפות ואולסטאר נוספים.

ארצ'י קלארק 66-77, 2 עונות (as): נבחר בדראפט 66, שיתף פעולה עם ווסט וביילור וכבר בעונתו השנייה תרם 20 למשחק ונבחר לאולסטאר כשהם מפסידים 4-2 בגמר לבוסטון. בסוף העונה נשלח בטרייד של צ'מברלין לפילדלפיה. רוד האנדלי 57-63, 6 עונות (2as): בחירה ראשונה בדראפט 57. בעונות השנייה נבחר לאולסטאר עם ממוצעים דיי דומים לעונה השלישית: 12.8/5.3/4.6. היה שותף להפסדים לבוסטון בגמרים: 59,62,63.

קלעי

ג'רי ווסט

60-74, 14 עונות (c,14as+mvp,mvpf,ast): נבחר שני בדראפט 60 ומאמנו פרד שאוס שאימן אותו בקולג' הסיט אותו מעמדת הפורוורד לקלעי. בהתחלה התבלט דווקא דרך ההגנה (לצד ביילור) אך במהרה נוצרה חלוקה ברורה בין השניים כשביילור קולע מבפנים ו-ווסט מבחוץ וממש כונו: Mr. Outside ו- Mr.inside (לא קופירייטינג מזהיר….). בעונתו הראשונה עוד היה יחסית אנושי עם 17.6/7.7/4.2 נבחר לאולסטאר והוביל יחד עם ביילור לגמר המערב שם הפסידו לסנט לואיס 4-3. ב-61 ביילור נעדר לחודשים ממושכים בעקבות גיוס לצבא ו-ווסט הפך לכוכב עם 30.8/8/5.4 ומספר רב של סלי קלאץ' שזיכו אותו בכינוי Mr. Clutch (כנראה אותו הקופירייטר). –בעונה זו ניצחו את דטרויט בגמר המערב (כן, מערב) 4-2 ופגשו את בוסטון בגמר. במשחק 3 קלע סל שוויון שניות לסיום, ו-3 שניות לסיום חטף כדור מסם ג'ונס וקלע עם הבאזר. במשחק 7 אחרי שבוסטון שלטה, ווסט ופרנק סלבי קלעו סלים מכריעים והשוו את התוצאה ל-100 אך בסוף אותו סם ג'ונס הוביל לניצחון בהארכה ואליפות ירוקה.

ב-62 ביילור חזר, ווסט נתן עונה של 27.8/7/5.8, ושוב פגש את בוסטון בגמר אך בדיוק החלים מפציעה ולא היה מספיק כשיר- הפסידו 4-2. ב 63 שמר על ממוצעים זהים (28.7) אך סבל מבעיות ברכיים. בעונה ניצחו רק 42 משחקים ועפו בסיבוב הראשון מול סנט לואיס הוקס. את 64 המשיך בסערה עם 31 למשחק אך הפעם היה תורו של ביילור להיפצע (קשה) בברך רגע לפני הפלייאוף. ווסט לא ויתר, לקח את המושכות ותפר 49 במשחק הראשון מול בולטימור, 52 במשחק השני והוביל ל 3-2 בסדרה. את הסדרה הוא סיים עם ממוצע (משוגע!!!) של 46.3! שיא כל הזמנים לסדרה בודדת. אבל בגמר? 4-1 לבוסטון. קייסי ג'ונס הוריד אותו ל-26 במשחק 1 ול-1/15 במשחק 5.

ב-65 המשיך לקלוע 31.3 למשחק ושוב פגש את בוסטון הפעם עם ביילור (ב-75% כשירות לפי עדותו) אך במשחק 7, אחרי חזרה מפיגור גדול ל-2 בלבד, עם 4 שניות לסיום, לא הצליחו להשלים מהפך. שוב 4-3 צורם. ב-66 שוב פציעות, ירד ל 28 למשחק והודחו בסיבוב ראשון (סן-פרנסיסקו ווריורס). ב-67 חזרו לגמר כשבמשחק 4 ווסט קולע 38 ומשווה את הסדרה אך נפצע בקרסול. זה לא מונע ממנו לקבור 35 במשחק 5 אך להפסיד (שוב) לבוסטון 4-2.

צ'מברליין מצטרף ב-68 במקום גודריץ' חברו הטוב של ווסט לקו האחורי וארצ'י קלארק. צ'מברליין וביילור לא מסתדרים על המגרש ואת החור שיצרו חבריו ממלא ג'וני אגן הנחשב לשומר חלש. אווירה רעילה בקבוצה משפיעה גם על ווסט שמסיים עונה עם 26 למשחק. הקבוצה בכל זאת מגיעה ל-55 ניצחונות ולגמר מול בוסטון והמאמן-השחקן שלה ביל ראסל. ווסט עושה "תרגיל" מוכר של מאמני קט-סל ומתלונן על עייפות בפני ראסל המאמן ימים לפני שטוחן את בוסטון עם 53 נק' במשחק 1 ו-41 במשחק 2 אבל אז ראסל מתחיל לשים עליו דאבל-טים מה שאכן מעייף אותו, מוריד אותו לספסל לתקופות ארוכות יותר (לא עבר אז את הקיץ של לוקה) ובכל פעם שיורד הקבוצה צונחת כשבמשחק 4 סם ג'ונס קולע סל ניצחון שמשווה את הסדרה ובמשחק 5 ווסט מסיים עם 39 אך נפצע בירך ומפספס את משחק 6.

במשחק 7 אחרי שפיגרו כל המשחק (עד מינוס 15) ווסט לוחץ על הגז ברבע האחרון מצמצם לנקודה אך שוב מפסידים 108-106 כשהוא מסיים עם 42/13/12. לראשונה בתולדות הליגה ובפעם היחידה בהיסטוריה, פרס מצטיין הגמר מחולק לשחקן של הקבוצה המפסידה. ב-69 צ'מברלין נפצע לאורך כל העונה ו-ווסט מועבר מעמדת הקלעי לעמדת הרכז. זה לא מונע ממנו לספק 31.2 ולסיים כמלך הסלים אך לראשונה גם מוסר 7.5 למשחק. בגמר פוגשים את הניקס לשם שינוי ובמשחק 3 כשהסדרה בשוויון וניו יורק מובילה 102-100 3 שניות לסיום, ווסט קולע סל ניצחון אחרי החצי אך היות ואין שלשות עדיין המשחק הולך להארכה. בהארכה הוא נוקע את היד והם מפסידים ב-2. שוב, הנקע לא מונע ממנו לקלוע 37 עם 18 אסיסטים! במשחק 4 ובמצב של 2-2, כשהם מובילים ב-19 הפרש! במחצית השנייה ו-וויליס ריד נוקע את הקרסול: ווסט זורק רק פעמיים במחצית השנייה, צ'מברלין רק 3 פעמים והם מפסידים. במשחק 6 ווסט מספק 31 עם 13 אסיסטים ומביא ניצחון אך נפצע שוב, הפעם ביד ימין ולא יכול לעמוד מול פרייזר וריד שמובילים ל- 4-3 כואב.

ב-70 גודריץ' חוזר לקבוצה ויחד עם ווסט הופכים לצמד הגארדים הטוב בליגה. ווסט עומד על 28/4.6/9.5 אך נפצע בברך לקראת סוף העונה. הלייקרס בלעדיו (ובלי ביילור שקרע אכילס) מודחים בגמר המערב ע"י מילווקי. בעונת 71/72 ביילור פורש אחרי 9 משחקים, ווסט גם מתלבט לגבי פרישה (יפה שהחזיק עד עכשיו…..) אך תחת המאמן החדש ביל שרמן פוצחים ברצף שיא של 33 ניצחונות (שיא NBA) ומסיימים עונת שיא של 69 ניצחונות. ווסט מסיים עם 25.8 ו 9.7 אסיסטים המקנים לו את מלך האסיסטים של הליגה. בפלייאוף שוב פוגשים את הניקס ולמרות סדרה יחסית חלשה שלו עם 23 נקודות במשחק הכי טוב שלו הוא זוכה לנחלה לה כל מי שקרא עד לכאן ציפה וזוכה באליפות ראשונה.

ב-72 כבר הופך לקלעי השני בקבוצה (אחרי גודריץ') עם 22.8 למשחק, עונה של 60 ניצחונות ושוב גמר אך במשחק 3 מותח 2 רצועות בברך, איכשהו חוזר לשחק במשחק 5 אבל זה כבר יותר מדיי. עונה אחר-כך מחליט לתלות את הנעליים ופורש כקלעי המוביל של המועדון בכל הזמנים (בזמנו) עם ממוצע של 27 למשחק עם דגש על העובדה שכל המספרים המשוגעים שנכתבו פה היו בעידן ללא שלשות!!!!! לא פלא שהוא נבחר להיות הלוגו (למרות שמפתיע שציירו אותו דווקא מכדרר ולא זורק). אוסיף לכל הכינויים שלו כינוי משלי: ה"איוב" של עולם הכדורסל.

גייל גודריץ' – 65-79, 2 קדנציות: 8 עונות (c,4as): נבחר בדראפט 65 ועלה כמחליף של וולט האזרד ו-ווסט עם 11.6 למשחק. יחד הגיעו לגמר בעונתו הראשונה והשלישית (67) אבל הפסידו לבוסטון. ב-68 עבר לשנה לפיניקס שם נתן מספרים יפים וחזר בסוף 69 לשחק קלעי כשווסט מוסט לרכז וצ'מברלין הגיע. ב-70 קלע 19.5 למשחק והגיעו לגמר המערב בו הפסידו למילווקי. ב-71 הפך להיות הקלע המוביל עם 26 למשחק ועונת שיא של 69 ניצחונות מתוכם 33 ברצף ואליפות 4-1 מול הניקס. בין 72-75 המשיך להוביל את הקבוצה כולל משחק ב 75 מול קנזס סיטי קינגס עם 53, ולהיבחר לאולסטאר בעונות אלו.

דיק גרמייקר – 55-61, 5 עונות (4as): שיתף פעולה בעידן אחרי ג'ורג' מייקן עם רן מיקלסן, לארי פאוסט, אלג'ן ביילור, רוד האנדלי וב-58 עזר להוביל לגמר בו הפסידו מול בוסטון 4-0. ממוצעיו בשיא עמדו על 16.5/4.3/3

פרנק סלבי – 54-64, 5 עונות (as): סלבי נודע בעיקר בזכות שיא הנקודות למשחק בודד בדוויז'ן A במכללות שעמד על……100!!!! נקודות. אחרי שעשה חיל בבולטימור, מילווקי וסנט-לואיס גוייס ב-56 וחזר לניקס וסירקיוז. ב-59 הגיע למיניאפוליס (לייקרס) שבדיוק שינתה את שמה ללוס-אנג'לס שם נבחר לאולסטאר בפעם השנייה בקריירה. המשחק הידוע ביותר שלו היה משחק 7 מול בוסטון בגמר 62 (העונה בה נבחר לאולסטאר) כשהסלטיקס הובילו ב-4 דקה לסיום. סלבי קלט 2 ריב' בהתקפה ותרגם אותם לסלים ושוויון 100. הוא עוד הספיק לזרוק מ-12 מטרים זריקה נוספת שיצאה. בהארכה הסלטיקס ניצחו. היה זה המפגש השני מתוך 7 מפגשי גמר ב-11 שנים בין המועדונים. לא נשמע ביג דיל אבל היות שבכל 7 המפגשים ידם של הסלטיקס הייתה על העליונה, החטאה זו קיבלה משקל רב היות והייתה הכי קרובה לקטוע את הרצף הירוק.

סמול פורוורד

ג'ים פולארד – 47-55, 8 עונות (5c,4as): הצטרף מעונת הבכורה ב NBL לצד מייקן וסייע באליפות עם 13 למשחק. ב-48 השם שונה ל BAA וב-49 ל-NBA. יחד עם סלייטר מרטין ו-ורן מיקלסן יצרו את השושלת הראשונה בהיסטוריה ולקחו 5 אליפויות ב-6 העונות הראשונות. פולארד סיים עם 4 בחירות לאולסטאר וכונה: "The Kangaroo kid". קלע 13.2/7.8/3.2. ב-52 סיפק משחק שיא של 43 נקודות והופעות של 20+ בכל פלייאוף כשהשיא מול הניקס ב-53 עם 29 נקודות.

ג'ים מקמילן – 70-81, 3 עונות (c): נבחר בדראפט 70 וכבר ב 71 סיפק 18.8 למשחק וזה לצד צ'מברלין, ווסט וגודריץ'. לקח חלק באליפות 72 ושמר על ממוצע של 19 גם בעונה העוקבת בה הפסידו לניקס בגמר.

אלג'ין ביילור

58-71, 13 עונות (11as+mvp): אפצח בווידוי שבעקבות כתבה בשנות ה-90 במעריב של מורנו ורבנו מנחם לס, בה נבחרו 5 השחקנים הטובים ביותר בכל עמדה (וכמובן שנתלתה לי על הקיר), עד היום הייתי בטוח שביילור היה פאוור פורוורד (כמו בכתבה) אך מסתבר שהוא שיחק רוב הזמן בעמדה 3.

נבחר ראשון בדראפט 58 ולאחר שהקבוצה סיימה במקום האחרון בעונה הקודמת ישר הוביל אותה ללא פחות מאשר הגמר! כשבעונת הרוקי הוא מספק 25/15/4 כולל 55 במשחק ליגה. כמובן שזכה ברוקי העונה אך הפסידו 4-0 לבוסטון בגמר (הסוויפ הראשון בהיסטוריה). ב-59 הפך לשחק הראשון שמחרים משחק (מחאה על שוויון זכויות) ובשנים 60-62 סיפק ממוצעים מרהיבים של 34.8, 38.3, 34 בהתאמה. כשב-61/62 (העונה של 38.3 אליה הוסיף 18.6 ריבאונדים! ועדיין לא הוביל את הליגה בקטגוריות אלו) שיחק רק 48 משחקים היות ונקרא לצבא. בנוב' 60 קלע 71 נקודות במשחק ובגמר 62 במשחק 5 קלע 61 (עדיין שיא NBA למשחק בסדרת גמר). כמו כן קלע 45 נק' ב-4 משחקים רצופים אך החל מ-63 החל לסבול מבעיות ברכיים ומעונות אלו ועד 70 ירד לממוצעים של 24-27 (למעט עונה אחת של 16.6).

ב-71 הפציעות הכריעו ולאחר שב-70 הפסיד את העונה בגלל קרע באכילס, החליט לפרוש לאחר 9 משחקים. כמתחרה עיקרי עם ווסט על תואר "האיוב של הליגה" דווקא כשפרש הקבוצה ניצחה והתחילה רצף היסטורי של 33 ניצחונות רצופים שהסתיימו ב-69 ניצחונות ואליפות ראשונה בעוד הוא השתתף ב-8 גמרים ולא זכה מעולם. מצד שני יחסיו עם צ'מברלין עלו על שרטון כך שיכול להיות שאם היה ממשיך שוב היו נכשלים.

פאוור פורוורד

ורן מיקלסן – 49-59, 10 עונות (4c,6as): הראשיד וואלאס הראשון. נודע בזכות ההגנה האגרסיבית שלו והורחק מספר פעמים בגלל עבירות בלתי ספורטיביות. למעשה הורחק מ-127 משחקים מתוך 699! (שיא ליגה). היה שותף לדומיננטיות של המועדון לצד מייקן ופולארד עם 8 גמרים ו-4 אליפויות בשנות ה-50. עמד על ממוצעים של 14.4/9.4

האפי היירסטון – 64-75, 6 עונות (c): אחרי עונת שיא של 18/11.8 בדטרויט הגיע ב-69 וסייע עם 20.6 להגיע לגמר בפעם השלישית ברציפות אך הפסידו 4-3 לניקס. ב-71 השלים חמישייה עם צ'מברלין, ווסט, גודריץ' וג'ים מקמילן, פגשו את הניקס שוב בגמר וזכו באליפות כשהוא תורם 14.2/14.6. ב-72 שוב פגשו את הניקס בגמר אך האפי נפצע והעדויות מדברות על כך שלפציעה זו הייתה השפעה גדולה בהפסד 4-1.

רודי לרוסו – 59-69, 8 עונות (3as): נבחר בדראפט 59 ובעונת הרוקי עזר עם 13.7/9.6. בכל עונותיו בקבוצה העפילו לפלייאוף אך בכל 4 סדרות הגמר הפסידו לבוסטון. היה כוח העזר של ווסט וביילור עם 14/9.6 כשעונת השיא הייתה ב-61 עם 17.2/10.4, בחירה ראשונה לאולסטאר וגמר כשבמשחק האחרון של העונה (שים לב דני אבדיה!!!) – קלע שיא קריירה של 50 ובכך קבע את שיא הנקודות ליהודי! (יש עוד לאן לשאוף). ב-62 נבחר לאולסטאר בשנית עם 12.3/10 וגמר וגם ב-65 עם 15.4/8.7 וגמר.

סנטר

ג'ורג' מייקן – 46-56, 9 עונות (5c,4as+mvp,3Pts): מייקן היה הסופרסטאר הראשון בכדורסל עם ממוצעי קריירה של 23/13.4/2.8. בעונתו הראשונה שבר את שיא ה-NBL עם 21.3 למשחק ונבחר ל MVP. בסדרת הגמר ניצחו את רוצ'סטר רויאלס של ארני רייזן, אל סרבי, בוב דיוויס ו-רד הולצמן. ב-48 עבר לליגת ה BAA שם קלע 28.3 והוביל לגמר מול וושינגטון קפיטלס אותה ניצחו 4-2 וזכו באליפות. ב-49 הפכה הליגה ל NBA והצטרפו אליו ואל ג'ים פולארד הרוקיס: ורן מיקלסן וסלייטר מרטין. מייקן הוביל את הליגה עם 27.4 ואליפות נוספת כשבגמר הוא עולה ל 32.2 מול סירקיוז של דולף שייס. ב-50 עלה ל 28.4 בעונה אך גם היה שותף להפסד מול פורט-ויין פיסטונס בתוצאה הנמוכה ביותר בהיסטוריה 19-18. מייקן קלע 15 מתוך ה-18 ושם נולד הרעיון להכניס שעון זריקות. בגמר 51 שיחק עם שבר בכף הרגל ולכן הציג יכולת "חלשה" עם 23.8 למשחק והפסידו 3-1 לרוצ'סטר רויאלס. ב-51 חוקק "חוק מייקן" שהגדיל את הצבע מ 1.83 מ' ל 3.66 מ' יחד עם חוק 3 השניות כדי שלא יוכל "לחנות" בצבע. את מייקן זה לא עצר ובינואר 52 קלע שיא קריירה של 61 נקודות (מול רויאלס) ולקחו אליפות עם 4-3 על הניו-יורק נטס. חוק נוסף שנוצר כדי להאט אותו היה הגולטנדינג. ב 53 ו 54 הוביל את המועדון ל-2 אליפויות נוספות (5 אליפויות ב-6 עונות) ומסתבר שהראשון שהחליט שמיצה את המשחק והשיג את כל מה שיכול היה מייקן (ולא מייקל) ופרש. כמו ג'ורדן, גם הוא חזר ב-56 (אבל רק לעוד חצי עונה) ירד ל 10.5 למשחק ופרש סופית כקלעי המוביל של הליגה.

קלייד לאבלט – 52-64, 4 עונות (c,as): בעונת הרוקי (52) תרם 8.2 וזכו באליפות. ב-3 העונות הבאות עלה ל 20.3 אך לא הצליח לעבור את גמר המערב. בעונתו האחרונה נבחר לאולסטאר עם 17/9.5/1.6 ומשם עבר להוביל את סינסנטי רויאלס עם 23.4, לסנט לואיס עם פטיט וקליף הייגן ולבוסטון שם זכה ב-2 אליפויות כשחקן ספסל.

לארי פאוסט – 50-62, 3 עונות (as): את פאוסט פגשנו בסקירה על דטרויט שם שיחק 7 שנים ונבחר 6 פעמים לאולסטאר. ב-57 הגיע למיניאפוליס וחבר לביילור ומיקלסן ויחד העפילו לגמר 59 שם הפסידו לבוסטון 4-0.

דארל אימהוף – 60-72, 4 עונות (as): ב-60 נבחר שלישי ע"י הניקס אחרי רוברטסון ו-ווסט ו"זכה" להיות ב-62 הסנטר שחוטף 100 נקודות על הראש. ב-64 הגיע ללייקרס מדטרויט אחרי 2 עונות של 5 נק' למשחק ופרץ ב-66 עם 10.7/13.3 כסנטר פותח ונבחר לאולסטאר לצד חבריו ווסט וביילור. בתקופתו הגיעו לגמר 3 פעמים והפסידו לסלטיקס בכולן. ב-68 היה חלק מהטרייד שהביא את צ'מברלין.

אלמור סמית' – 71-79, 2 עונות (Blk): אחרי עונות נהדרות בבאפלו של 17.3/15.2 ו 18.3/12.4 הגיע ב 75. תמיד היה ידוע כחוסם טוב אבל היות ורק ב-75 התחילו לרשום חסימות וחטיפות רשם ממוצע של 11/11 עם 4.9 חסימות למשחק והיה מלך החסימות הראשון של הליגה. בעונה העוקבת סיים מקום שני עם 3 למשחק.

ווילט צ'מברלין

59-73, 5 עונות (c,mvpf,mvp,5as,3reb): לאחר זכיה ב MVP בעונתו האחרונה בפילדלפיה, צ'מברלין התעקש לקבל מניות בקבוצה. קוסלוף התנגד בתוקף ונוצר מצב ש-MVP מועבר לראשונה בטרייד בשנה העוקבת לזכייתו. ב-68 נחת כשבינו ובין ביילור הייתה ידידות ארוכת שנים בה אפילו הוזמן ב-58 לחתונה של ביילור. אולם במגרש הנישואין פחות עבדו, ביילור רצה ריווח וצבע פנוי, ווילט רצה פוסט אפ והמאמן בוץ' ואן ברדה קולף הלך עם ביילור והעביר את צ'מברלין סדרות חינוך. המצב הוביל לחוסר יציבות ולמשחקים בהם קלע 66 או 60 לצד משחקים עם פחות מ-10! ובכל זאת, הלייקרס סיימו ראשונים במערב כשצ'מברלין מסיים עונה עם 20.5/21 ופוגש את בוסטון עם המאמן-שחקן שלהם ביל ראסל. אחרי 3-3 בסדרה עם 5 דקות לסיום המשחק צ'מברלין היה עם 18 נקודות ו-27 ריבאונדים אך נפגע בברך. הוא ירד לספסל, הלייקרס צמצמו את ההפרש וכשרצה לחזור ואן ברדה קולף סירב ובסוף הפסידו ב-2 נקודות. קולף התפטר אך ככל שהעונות חלפו ממוצעיו של צ'מברלין ירדו עד ל 14.6/8 כשבעונת האליפות סיים עם 14.8/19/4 ובפלייאוף שיפר את הריבאונד ל 21.

השיאים שהשאיר אחריו: 100 נק' (ניקס), 55 ריב' (בוסטון), ממוצע 48.5 דקות בעונה אחת, ממוצע 45.8 דק' למשחק בקריירה, מעל 2000 ריב' בעונה (7 עונות הריבאונד הטובות ביותר רשומות עליו), מעל 4000 נק' בעונה, ממוצע 50.4 נק' בעונה והסנטר היחיד שהיה מלך האסיסטים.

כדי לנסות לצמצם את הדומיננטיות שלו, הצבע הורחב (שוב, אחרי מייקן) מ 3.6 מ' ל 4.8. ונאסר להכניס כדור מתחת לסל כי ווילט נהג לעמוד מתחת לטבעת, השחקן היה מוסר מעל הקרש והוא היה מנווט את הכדור לסל

האגדה מספרת שבתחילת דרכו בקולג, נקודת התורפה היחידה שלו הייתה אחוזי העונשין אז הוא פשוט היה רץ ומטביע מהעונשין ולכן נוצר חוק שאסור לעבור את קו העונשין לפני שהכדור פוגע בטבעת

בחירות הגולשים

רכז

קלעי

סמול פורוורד

פאוור פורוורד

סנטר