הדרבי הישראלי הראשון בהיסטוריית היורוליג יתרחש לצערנו על אדמת בולגריה ולא פה אצלנו, אבל זה לא יוריד מגודל האירוע ומשיגעון האוהדים שכבר מילאו מטוס שלם וצפויים להגיע כאלף אוהדים ישראלים למשחק.

אחד הדברים שהכי יונחו על הכף בהתמודדות הוא האמירה רבת השנים של הפועל על מכבי שהם אינם משתפים מספיק ישראלים ולא באמת מייצגים את ישראל. הפועל בעונה הזאת מהרגע שהגיעו ליורוליג שברו שיאים שליליים עם שיתוף של ישראלי אחד ל5 דקות, דבר שמאוד מתסכל את האוהדים כי כל השנים רק דובר על כך שהפועל מקדשת את הכדורסלן הישראלי ורוצה בהתקדמותו ושפטו את מכבי כשעשו ההפך ביורוליג. אבל נשאלת השאלה הגדולה, האם קבוצות מישראל באמת צריכות לייצג את ישראל?, לשתף ישראלים ולהפסיד משחקים או לייצג את עצמן ובאמת לכוון לזכייה בתואר, כי אם נהיה אמיתיים עם עצמנו, אנחנו לא יכולים לצפות ממכבי או מהפועל להביא ניצחונות כשהם לא יכולים לשתף כמות אמריקאיים כמו יריבותיהן במפעל, בסוף השחקן הישראלי לא ברמה של האמריקאי או האירופאי המצוי, ולכן כדי שיוכלו להביא תוצאות אנחנו צריכים להבין שהשיתוף של הישראלים יפגע, לפחות עד שהשחקן הישראלי יהיה טוב יותר.

הפועל תל אביב – מתן יעקובי

דרבי ראשון לעונה ואין כמו ההתרגשות הזאת, כל העונה מדברים על היורוליג ועל הקבוצות הגדולות שהפועל תפגוש אבל אין ולא תהיה קבוצה שתגרום לרגש עז כמו מכבי תל אביב, בין אם זה רגש של שמחה אחרי ניצחון או עצב אחרי תבוסה. אין יותר חשוב מהדרבי, או כמו שנוהגים להגיד "הדרבי מעל הכל", ובאמת הוא מעל הכל, גם אם יהיה ניצחון השנה על ריאל, פנאתינייקוס ואולימפיאקוס או כל מעצמה אחרת במפעל היוקרתי, אף ניצחון לא יביא לאוהדים את אותו הסיפוק כמו לנצח את מכבי ויותר מזה, עכשיו כשמדובר בהתמודדות במפעל שמכבי קידשה כל השנים, ניצחון במסגרת הזאת תביא סיפוק שלדעתי שנים לא הורגש וייתן לאוהדים את השמחה הפנימית שהם ניצחו את מכבי "במגרש שלהם".

מבחינה מקצועית הפועל מגיעה חמה ולוהטת אחרי שבוע כפול ומושלם, הניצחון הראשון כאמור הגיע נגד ברצלונה, שאותה הפועל ניצחה בסופיה כשבלייקני אוטורו ו-ווינרייט מובילים אותה, את המשחק השני הפועל שיחקה נגד אנדולו אפס, המשחק היה קשה יותר ונגד יריבה מוכשרת הרבה יותר, אנדולו הובילה כבר 35-46 7:58 לסיום הרבע השלישי, אבל עבירה בלתי ספורטיבית של קאי ג'ונס עם מרפק לפניו של איש וויינרייט, גרמה להפועל להתאפס ולפתוח מבערים על טורבו, אוטורו התחיל לייצר נקודות בצבע, ומיד לאחר מכן ואסיליה מיציץ’ התעורר וסיים עם 4 אסיסטים ו7 נק' את הרבע. הרכז הסרבי הוביל ריצה סוחפת של 4:22 עד לסיום הרבע, שהחזירה את הפועל תל אביב למשחק והעניקה לה יתרון משמעותי לפני עשר הדקות המכריעות. ברבע האחרון, אנטוניו בלייקני התפוצץ עם רצף של תשע נקודות, העלה את ההפרש לדו־ספרתי, ובסיוע של אוטורו שהגדיל עד ליתרון שיא של 13, האדומים הבטיחו את הניצחון. ניצחון 81:87, הרבה בזכות 17 נקודות של בלייקני, התעלות של אוטורו ומנהיגות של מיציץ’.

לקראת המשחק הפועל צריכה להתכונן לשלושה שחקנים מרכזיים:

הראשון, לוני ווקר, האמריקאי החדש של הצהובים כרגע לא בתקופה טובה(21% מהשדה, ו-20% לשלוש), הרבה בגלל חוסר הסדר שמתרחש כרגע בקבוצה, ווקר שחקן ברמה הכי גבוהה ביורוליג והיה מאוד מבוקש בקיץ ובסוף מכבי הצליחה להחתים אותו. ווקר אתלט על עם ידית לוהטת, הוא יודע לקלוע מכל משבצת ובכל דרך, בקיצור מדובר בשחקן על שיכול בכל יום נתון לעלות ולתפור את היריבה עם 30 נק' אז למרות שהוא בתקופה חלשה צריך להיזהר ממנו מאוד. כנראה שאת המשימה לעצור אותו יקבלו מלקולם, וויינרייט ובראיינט שיעשו עליו משמרות.

השני, רומן סורקין, הסנטר הישראלי הוא מהשחקנים המגוונים ביורוליג, הוא יודע לקלוע מבחוץ, יודע לעבוד מתחת לסל ויש לו יד רכה בצבע, סורקין יכול להוות המון בעיות להגנת הפועל כי לא התמודדה עדיין עם סנטר שיודע לקחת את הכדור לסל. סורקין אוהב לברוח לקו השלוש מה שיגרום להמון בלבול בריבאונד ההגנה של הפועל שגם ככה כרגע בבעיה. מדובר במבחן מצוין עבור הסנטרים של הפועל וכמובן שישמרו אותו מוטלי ואוטורו .

השלישי, ג'ף דאוטין ג'וניור, הגארד האמריקאי החדש של הצהובים מתחיל להראות את איתותיו להיות שחקן לגיטימי וטוב ביורוליג, במשחק האחרון נגד פריז שיחק מעולה כשרשם 16 נק' ו-6 אס'. דאוטין עדיין לא בשל כמובן, הוא עדיין שחקן צעיר ומתפתח אבל מתחילים לראות ניצוצות של יכולת. תחת קטש שפיתח שחקנים לרמות הכי גבוהות שיש אין שום סיבה שגם דאוטין לא יהפוך לכוכב.

לסיכום מהצד האדום, לדעתי הפועל מגיעה למשחק בתקופה יותר טובה אבל אסור להגיע שאננים ולחשוב שזה יגיע בקלות, לדרבי יש חוקים משלו ואסור אף פעם לקבור את הצהובים, למשחק הזה נהיה חייבים שמיציץ' יגיע בשיאו עם ניהול המשחק והנקודות בדקות הקריטיות, את בראיינט עם היכולת להוביל כדור וליצור נקודות ממהלכי פיק אנד רול, את וויינרייט ומלקולם עם ההגנה המדהימה שלהם והשלשות החשובות, את אוטורו ומוטלי עם ריבאונד, הגנה מתחת לסלים ודומיננטיות התקפית, את ג'ונס ובלייקני מהספסל שמביאים כוח אש בלתי נגמר ומרימים את הקצב כשההרכב הראשון עייף ואחרון גינת שיודע להיכנס בכל דקה במשחק ולהביא את משחקו גם ברמה הגבוהה של היורוליג.

מכבי תל אביב – טל גולן

אחרי ספקות, מחשבות והרהורים שהתחילו לעלות בשנה וחצי-שנתיים האחרונות בקרב כל אוהד כדורסל (לא משנה באיזה צד), השבוע החולף סיפק מענה ברור ומוחלט – ההגמוניה השתנתה! הפועל היא הקבוצה הדומיננטית בעיר ועכשיו ולפחות לטווח הקרוב – מכבי תצטרך לרדוף ולנסות להדביק את הפער חזרה. המרדף שלה יתחיל ביום רביעי הקרוב כשהיא תפגוש את היריבה המרה לדרבי היסטורי בליגה הטובה באירופה. אבל אם נחזור כמעט 4 שנים אחורה, האיתות הראשון לחילופי השלטון בעיר כבר קרה לאורך עונת 21/22, כשהפועל רושמת 3 ניצחונות רצופים בדרבי שמובילים לפיטורי קואוץ' יאניס. האיתות השני הגיע במשחק 2 של סדרת הגמר 2023, כשהפועל רומסת 74-112 בדרייב אין ומשווה (זמנית) את הסדרה. האיתות השלישי והפחות ידוע אבל לא פחות חשוב נרשם בדרבי הראשון של העונה שעברה כשלראשונה אי פעם מכבי נחשבה כאנדרדוג לניצחון באתרי הווינר במשחק ליגה שאותו היא מארחת (אגב, אותו דרבי הסתיים בניצחון צהוב מוחץ 78-95). אבל הפעם זה כבר חד משמעי וברור לכולם שהיא מגיעה למפגש הקרוב כאנדרדוג מוחלט, וניצחון מול החבורה הסופר טאלנטית של איטודיס נראה כמו בקשה חריגה על גבול האולי בלתי אפשרית.

מכבי מתייצבת לדרבי כשהמאזן שלה מראה 2-0 שלילי אחרי הפסד כפול בשבוע הפתיחה ביורוליג. הפסד ראשון 78-85 נגד אנדולו, במשחק שברובו דווקא מכבי הייתה זו שהכתיבה את הקצב, אבל רבע רביעי צהוב רע מאוד חרץ את גורל ההתמודדות. במידה מסוימת, המשחק השני באותו שבוע שימש כמבחן עבור הצהובים האם קיימת היכולת להתמודד מול קבוצה שלכאורה ברמה שלה – מבחן שהסתיים בנכשל מקסימום עם 101-94 לפריז, כשההפרש (שכבר עמד ברבע הרביעי על 20) משקר במצח נחושה.

אם נכנס לכושר ספציפי של כמה שחקנים, קשה שלא לפתוח בלוני ווקר. מי שאמור לתפקד ככוכב של הקבוצה פשוט לא נראה באירוע וקבלת ההחלטות שלו היא בגדר שערוריה, כשהמספרים מדברים בעד עצמם – 21% מהשדה, ו-20% לשלוש. מי שכן נראה שמתחיל קצת יותר להתחבר הוא ג'ף דאוטין ג'וניור שרשם 16 נק' ו-6 אס' במשחק נגד פריז והתפוקה ההתקפית מצדו, שלא הייתה קיימת עד פתיחת העונה – הולכת ומשתפרת. מי שעוד ממשיך בקצב וביכולת היציבה והיעילה שלו הוא ג'יילן הורד, שינסה להמשיך באותו קו בדרבי נגד האקסית.
אבל עם כל הכבוד להתקפה בצהוב, ההגנה היא החלק המטריד ביותר. לספוג 101 נק' מול אחת הקבוצות לכאורה החלשות ביותר במפעל זה לא מתקבל על הדעת עבור קבוצה שרוצה להיות תחרותית ביורוליג, ונגד אחת מקבוצות ההתקפה המרשימות ביותר עד כה – תצוגה הגנתית בסגנון הזה תגמר בקטסטרופה.

אם צריך לציין שחקן שאליו תדרש מלוא תשומת הלב הוא אנטוניו בלייקני, שמגיע בכושר נפלא למפגש עם 20 ו-17 נק' בהתאמה במחזור הכפול נגד ברצלונה ואנדולו והיה מהפקטורים המרכזיים לשבוע הפתיחה החלומי של הקבוצה שלו. מי שיופקד עליו ככל הנראה יהיה אושיי בריסט, הסמול פורוורד שהגיע כשחקן על טיקט הגנתי, אבל עד עכשיו לא ממש מצליח להראות את היכולות שלו. שחקן כמו בלייקני תהיה הזדמנות ואתגר אמיתי בשבילו להראות האם הוא מסוגל להתעלות ולהציג לראשונה ובאמת את יכולת השמירה שלו. כמובן שגם בעמדת הסנטר מתעורר לו סימן השאלה הגדול: בראש ובראשונה, מי באמת אמור לתפקד בעמדה הזו כשסנטר טבעי לא באמת קיים ומי הסנטר המחופש שידבק למוטלי אוטורו ואולי לפרקים גם אודיאסי. אם מכבי לא תמצא את התשובה לכך – היא תקבל חגיגה בצבע על הראש שלה.

לסיכום, מכבי תחווה על בשרה לראשונה מה זה להגיע כאנדרדוג מובהק לדרבי אבל אין לה זמן או תירוצים "להתרפק" על התחושה הזו, כי להתחיל עונה עם 3 הפסדים זה כבר סיפור רציני ותחילתו של משבר עמוק שעשוי רק להחריף ולהעמיק. היא תצטרך לבוא ולטרוף מהרגע הראשון ולמרות שמדובר ביריבה שמשחקת בקצב גבוה – לנסות ולהכתיב קצב עוד יותר גבוה ממנה. אולי דווקא העלאת לוני ווקר בחמישייה כתמריץ של "אודרוב הסתער!" עשויה לפעול במידה מסוימת בצורה חיובית הפעם עבור מכבי וכבדיקה לכוכב המיועד שלה האם הוא מסוגל להוציא מן הכוח אל הפועל את הארסנל שטמון בו ולתרגם אותו בצורה חיובית לפרקט הפעם.