בסוף הקיץ הקודם, החלטתי להפסיק לכתוב מוק דראפטים וקיזזתי שעות צפייה בלתי נגמרות בפרוספקטים צעירים, החלטה שנולדה איפשהו בין שחיקה לעייפות קיומית. ובכל זאת, משהו מוזר קרה לי בחודש האחרון. אני מרגיש כמו שף שעזב את עולם המסעדנות, שוכב על הספר מול הטלויזיה בחליפת טרנינג אפורה במבט צמחי-קטטוני עם פרורי דוריטוס פזורים על החזה שפתאום מתחשק לו לקום מרביצתו על מנת לטגן חביתה. מהון-להון מתפלא השף לגלות שהחביטה שהחלה בשבירת כמה ביצים כבר הפכה במו ידיו לאומלט מקושט ומצולחת. משם הדרך חזרה לתשוקה קצרה מאוד. קמ-בק? לא בטוח. חדוות בישול? אולי

אגב שפים, לפני לא מעט שנים, השף האיטלקי החמום-מוח ג'ינו ד'אקמפו בישל באהבה מנה של פסטה איטלקית אותנטית למגישים הבריטים המעונבים בתוכנית הבוקר בה התארח. כשהם טעמו והתמוגגו, המגישה הולי ווילובי, העזה להציע בעדינות שאם רק היו מוסיפים למנה קצת חזיר, היא הייתה מזכירה את ה"קרבונרה הבריטית". ג'ינו, שדמו האיטלקי כבר החל לבעבע מחילול הקודש, שלח מבט רותח לעבר המנה, שנראתה בעיניו כמו פסגת הקולינריה מסורתית ובמבטא האיטלקי המשובח שלו ירה את המשפט האלמותי: "ואם לסבתא שלי היו גלגלים, היא הייתה אופניים!". הביטוי, איטלקי למהדרין וזר לתרבות הבריטית דאז, הכה את המנחים בתדהמה. הם, שלא הכירו את הפנינה הזו, נחנקו מהפסטה, קרסו מצחוק על השטיח, והצוות כולו נשמע מתגלגל ברקע באולפן.

אצלנו, הישראלים הציניים, המשפט עם הסבתא והגלגלים, בגרסתו העברית, כבר מזמן הפך למטבע לשון. תשובה אוטומטית, כמעט רפלקס לכל פעם שמישהו שולף מצב היפותטי מופרך המתחיל במילים: "אם רק הייתי..אז מזמן כבר". לכל ישראלי בוגר יש חבר שלא סותם את הפה על היותו כוכב כדורגל מבטיח בגילאי הנוער שקרע רצועה שהיה דקה מלפרוץ ולהפוך למקצוען, ובמקום לכבוש את אירופה הפך למוכר משקפי שמש ב"אירוקה".

המקבילה למצב היפוטטי זה בעולם הדראפט נקרא: "סווינג סקיל" – או בהצעתי הרשמית לאקדמיה העברית ללשון, "כישור מטוטלת". זה מתייחס לאותו כישור בלתי פתור אצל שחקן צעיר, כזה שקשה לדעת אם יתפתח, אבל בינתן שיפור משמעותי יש ביכולתו פוטנציאל לשנות לחלוטין את מסלול הקריירה של השחקן. הכישור הזה יכול להכריע אם מדובר בשחקן רוטציה, כוכב, או מישהו שלא יראה פרקט בליגה. כאשר הכישור הזה אינו מתממש, העניין מעורר דיוני "אם רק הוא היה משפר את הקליעה" או "אם רק היה נשאר עוד שנתיים במכללה ולומד להגן". בעולם הספקולטיבי של דראפט ה-NBA, צריך להיזהר מלהיסחף למחוזות של פנטזיה. לא כל ווינג אתלטי הוא מרחק קליעה מבחוץ מלהפוך לקוואי הבא. לא כל פוינט גבוה הוא מרחק שליטה בכדור מלהפוך לקייד. אבל היינו כחולמים…

ובכן מחזור הדראפט של 2026 מכיל לא מעט שחקנים עם כישורי מטוטלת או סווינג סקיל. הדראפט הקרוב נראה כמו דראפט שמנת יוצא דופן בפסגה ופנינות רבות השזורות בהמשך. במאמרונצ'יק הבא אתן סקירה על 6 פרוספקטים שמלהיבים אותי שכנראה ייבחרו בטופ ועוד 4 שגורמים לי לדגדוגי סקרנות הנמצאים שלהי הדראפט:

קמרון בוזר – PF, דוק, פרשמן, גובה 9'6 משקל 250 פאונדס

קמרון בוזר, הבן של קרלוס בוזר, שחקן עבר ואול-סטאר NBA בעל פייד אווי מרשים ופדחת צבועה בשחור, ואח תאום לקיידן, (גארד המשחק עמו בדוק ולצערו אינו תאום זהה), הוא פרוספקט נהדר! הוא מעמיד את אחד העונות הכי מרשימות סטטיסטית מפרשמן אי פעם. כן, כולל העונה הסנסציונית של קופר פלאג שנה שעברה. 23 נק' (57%, 38%, 78%) עם 9.5 ריב', 4.5 אס' ו-2 חטיפות. לבחור יש BPM של 18.2 (קופר עם 16.2) עם TS% של 67%. אבל דיי עם סטטיסטיסטיקה משעממת.

בוזר שחקן שלם. הוא טוב בהכול. גוף של פאולו באנקרו עם מוח של אלפרן שנגון. בשתי מילים: שחקן שיטתי. לא יודע מה מוטת הידיים של הבחור ולא הכי מעניין אותי. הוא יודע להיכנס לסל, להוביל כדור או לצלול לפוסט ולייצר. הוא מכיר את כל המסירות (לא בקטע יוקיצ'י אבל ברמה גבוהה) ופשוט חושב ומגיב למשחק. מצד שני הוא החל במשחקים האחרונים לאבד יותר כדורים. בניגוד לקופר שהיה מוקף בדוק ב-5 שחקני NBA (קניפל, סיון ג'יימס, מלואץ', פרוקטר פלוס אייזיה אוונס שייבחר בדראפט הקרוב), בוזר בעל קבוצה צנועה בהרבה. אבל הוא ווינר גדול ומקבל הרבה תמיכה ופרגון ממאמנו ומהשחקנים סביבו. האפ-סייד שלו לעומת הטופ של הדראפט כביכול נראה נמוך יותר, מכיוון ששאר השחקנים ברביעה הראשונה הם חיות אתלטיות מרשימות. אבל בדומה לקון שנה שעברה, כדאי לתת את הדעת לשחקנים טובים שמשנים תרבות כדורסלנית מבלי שקפיצים מחוברים לקרסוליהם.

סווינג סקיל: היכולת לשמור על קשת השלוש. הרמה האתלטית הממוצעת ב-NBA גבוה בהרבה ממה שפוגש ביום יום. מאוד קשה להתאים היום פאוור פורוורד קלאסי בליגה מבלי שיהיה ווינג ורסטילי. אני לא חושב שיש לו כישור ממש "חסר" ואני בטוח שיהיה שחקן נפלא כך או כך. אבל ההצלחה הקבוצתית של קבוצתו העתידית תקבע ביכולת שלו לשמור על העמדה שלו.

איי ג'יי דיבנצה, SF, מכללת BYU, פרשמן, גובה 9'6, משקל 210 פאונדס

23 נק' (58%, 32%, 75%), 7.5 ריב', 4 אס', 1.5 חט'.

דיבנצה נכנס לשנתו האחרונה של התיכון ככוכב התיכונים הכי מרשים ואתלטי אולי מאז התאומים תומפסון. שנתו האחרונה היתה קצת מאכזבת. במיוחד במשחקי ההכנה של נבחרת ארה"ב לצעירים. אבל התוצרת שהוא נותן השנה במכללת BYU המורמונית, המכללה שהביאה לנו את ייגור דיומין שנה שעברה ואת ג'ימר פרדט בעבר הרחוק, מכניסה אותו לטופ שבטופ של הדראפט הזה. מדובר על SF גבוה, ארוך ואתלטי באופן מפחיד המגיע עם פוליש של שחקן וותיק. הוא משלב כלים פיזיים נדירים עם יכולת התקפית מלוטשת תחת המאמן קווין יאנג. גם אם לא ישחק משחק נוסף, הוא ביסס את מעמדו כמועמד מוביל לבחירה טופ 3 ברורה בדראפט 2026. הוא סקורר שמסוגל לקלוע מכל הטווחים, עם מובים של גארד ופיזיות של פורוורד מודרני. פעם קראנו לזה "מכונת סלים". הוא משתמש בצעד ראשון קטלני ובצעדים ארוכים, כמעט "יאניסים", כדי לחדור להגנות, וגם יש לו משחק מיד ריינג' מפותח מבית הספר של פול ג'ורג' ודמאר דרוזן.

בניגוד לסקוררים פרשמנים דוגמת אייס ביילי שנה שעברה, הוא ממש לא סקורר עם "ראיית מנהרה". ב-BYU הוא הראה שיפור משמעותי ביכולת להוביל התקפות ולייצר מצבים לאחרים. במיוחד מאז שהוא צריך לאכול דאבל-טימים קבועים, הוא למד להזיז את הכדור ולהפוך לסוג של פליימייקר. חלקכם ישנא אותו ב-NBA. בגלל שהבחור מגנט פאולים נדיר. זה לא שהוא כמו שג"א הנזרק לכל עבר וזורק ידיו בגוועלד למגע רך של מגן. אבל כמעט כל מוב שלו מבלבל את מגנו בתזמון ויוצר מגע. ודיבנצה כמו חברנו דני אבדיה "מחבק" מגע ולא בורח ממנו. נכון שהוא לא קלעי עקבי מבחוץ ומבחר הזריקות שלו נראה לפעמים הרפתקני. ואפילו אומר, שלמרות שהוא נראה לעיתים כמגן עילי, הוא לעיתיים מזייף הגנתית כיאה לשחקן הסוחב התקפה שלמה על עצמו. אבל עדיין מדובר על פרוספקט נדיר שהמילה סופרסטאר כתובה על מצחו.

סווינג סקיל: קליעה מבחוץ. תמיד חשבתי פליימייקינג אבל לגילו הוא די מתקדם לווינג. אם הקליעה תיכנס ב-NBA אפילו ברמה של אבדיה, יהפוך לבלתי עציר די מהר. אחרת ישמרו אותו עם "חומות" כפי שעשו ליאניס, ואתלטית, הוא בכול זאת עוד לא יאניס הצעיר.

דארן פיטרסון, קומבו גארד, קנזס, פרשמן, גובה 6'6, 205 פאונדס

דארן פיטרסון השחקן הכי מוכשר בדראפט הזה. ויש לא מעט שישימו אתו כנבחר ראשון. מדובר על יהלום אתלטי עם משחק כל כך אסטטי וחסר-מאמץ. הוא שיחק רק 7 משחקים בהם נראה מרשים פסיכי 22.6 נק' (47%, 40%,87%), 4.7 ריבאונדים, 2.1 אסיסטים. פיטרסון הוא כנראה הגארד היוצר הטוב ביותר שהגיע למכללות בשנים האחרונות. הוא סקורר טבעי עם "סייז" NBA, שמסוגל לייצר לעצמו זריקה מכל נקודה על המגרש. הוא משחק בקצב שלו, לא נותן להגנה להלחיץ אותו. הוא אתלט עליון אבל לא נתמך באתלטיות שלו כמו קביים. יש לו יכולת קליעה עילית: פיטרסון הוא אולי שחקן המיד-ריינג' הטוב ביותר בגילאי המכללות. יש לו יכולת פול-אפ קטלנית וזריקה חלקה כחמאה מחוץ לקשת (כ- 40% העונה בכ-7 ניסיונות). אין זריקה או טווח שמגבילים אותו מכיוון שהמכניקה שלו חסרת מאמץ.

אבל… אבל האמת העצובה היא שאולי כדאי לו לסיים את העונה כמה שיותר מהר. פציעה אחרי פציעה ואנחנו רק בעונת הפרשמן. אני מבין את המוטיבציה, אבל היסטוריית הפציעות שלו מתחילה להצטבר ועגלי הזיעה של ה-GM שייבחר בו מוצדקים כשמסתכלים על ההיסטוריה העכשוית בליגה. כבר כפרשמן בתיכון פיטרסון החמיץ חלק משמעותי מהעונה בשל פציעת כף רגל. למרות שחזר והפגין דומיננטיות, זו הייתה הנורת אזהרה הראשונה. בקנזס בינתיים מדובר על מתיחה בהמסטרינג, אחר כך מתיחות בקוואדים ובמשחק נגד TCU, פיטרסון ביקש לצאת מהמשחק 2 דקות לסיום בשל התכווצויות, למרות שהיה בשיא המומנטום עם 32 נקודות. עוד שאלונת קטנה לגביו תהיה מהי העמדה המתאימה עבורו. למרות שתמיד הגדיר עצמו כפוינט גארד. בעיניי הוא יותר קומבו-גארד. גארד מוסר שאולי בשנותיו הראשונות עדיף שיישחק ליד פליימייקר איכותי יותר. אבל עזבו שטויות מדובר על שחקן ללקק את האצבעות.

סווינג סקיל: תכלס בריאות. אבל בעיני המעבר לפוינט גארד במשרה מלאה. קייד הוא דוגמא לפוינט גארד שגרם לי לספקות לגבי העמדה שלו אחרי שנה די סוליסטית ב-OSU. אבל למדנו שככל שהתבגר ושיפר את השליטה בכדור וככל שהיו סביבו כלים התקפיים משוכללים יותר כך הפליימייקינג עלה דרגות. יש לו ראיית משחק. אבל כשוטינג גארד הוא לא יימצה את הפוטנציאל המלא שלו.

קאלב ווילסון, PF, נורת' קרולינה, פרשמן, גובה 10'6, משקל 215

ווילסון מביט על השלישייה הראשונה קצת מבחוץ. אבל מדובר על כישרון לא קטן בעצמו. אני לא ראיתי את זה מגיע וזוכר דיונים שלמים השואלים האם מדובר על המרווין באגלי הבא של הדראפט. ווילסון הוא שילוב של גובה, קפיציות ורסטיליות והבנת משחק ("הקפיצה השנייה" לריבאונד מאוד דומה לזו של באגלי בדוק). מוטת ידיים ענקית של 4'7 מאפשרת לו להיות במינימום איום לוב ופרטנר מושלם לגארד איכותי או אם ימשיך להתפתח, לפורוורד מודרני, המסוגל לאייש מספר עמדות על המגרש. אני זוכר דיבור עליו בתיכון כמוסר טוב ב"שורט רולים", בדומה לדרק לייבלי , אבל ווילסון לקח צעד קדימה והשנה נראה כמו פוינט פורוורד אמיתי שהתקפה יכולה לעבור דרכו. כולל הובלת מתפרצות.

בצד ההגנתי, ווילסון נחשב לאחד השחקנים הוורסטיליים ביותר בדראפט הקרוב. הניידות שלו מאפשרת לו לשמור על גארדים על הקשת בסיטואציות של חילופים, בעוד שאורך הידיים שלו הופך אותו לחוסם זריקות אפקטיבי מאוד מהצד העזרה. תחשבו ג'בארי סמית ליד שנגון או מובלי ליד אלן. הוא מכסה שטחים עצומים בהגנה ומפגין אינסטינקטים מצוינים בחטיפות ושיבוש נתיבי מסירה. אוון מובלי אומנם גבוה ממנו אבל השטאנץ דומה. עם זאת, תהליך ההתפתחות שלו עדיין רחוק מסיום. הקליעה שלו לא הכי מרשימה ומגבילה אותו בעיני כיוצר NBA מהטופ של הקשת. גם מבנה גופו צנום. אבל זה כבר סתם לחפש. כי מדובר על ריבאונדר מצויין שלא פוחד ממגע ומסיים באחוזים יפים בטבעת. לאלה שיחשבו שהוא באסט אני מאתגר אתכם לחפש היסטורית שחקני מכללות פרשמנים עם נתונים של 19 נק' ב-TS% של 62% עם 11 ריב' 1.5 חט', 1.5 חס' עם PER של 31.4 עם מדד הגנתי של 87, עם נתונים פיזיים מרשימים כאלה (הוספתי כדי שלא תמצאו את ברנדון קלראק).

סווינג סקיל: קליעה, קליעה, קליעה. לאו דווקא משלוש. כדאי להתחיל בקו העונשין. ווילסון די חי שם (8 טיולים לקו למשחק!!!). המגע שלו סביב הטבעת מצויין ולפחות אני רואה מצב לקליעת מיד ריינג' יציבה כפי שהראה השנה ג'יילן דורן בפיסטונס.

לבארון פיילון, PG, אלאבמה, סופמור, גובה 4'6, משקל 175

לאברון פיילון (מבטאים לָבָּארוֹן פַיי-לוֹן) היה מעומד ללוטרי שנה שעברה אחרי עונת פרשמן מעניינת, אך קצת התדרדר במוקים ובסוף החליט לחזור לאלאבמה להמשך התפתחות. זו הייתה החלטה מצויינת כי בימים אלו, בחירת סיבוב שני או סוף ראשון אינם אטרקיביים דיו בעידן הכסף של ה-NIL. אז פיילון חזר וביסס את עצמו העונה כאחד הרכזים הדומיננטיים והמלהיבים. ברוב המוקים הוא לא מועמד לבחירה כה גבוהה, אך בעיני עוקף במעט את קינגסטון פלמינג ומיקל בראון ג'וניור הפוינט גארדים המתחרים בעשיריה בגלל שפיילון מרגיש בשל יותר כאשר משחקו מתאים ל-NBA כמו כפפה ליד. פיליון הוא המנוע מאחורי ההתקפה המהירה של המאמן נייט אוטס. הוא ניחן במהירות מתפרצת וביכולת שינוי קצב שמשאירה שומרים מאחור, מה שמאפשר לו להגיע לצבע בקלות ולסיים בדרכים יצירתיות.

שנה שעברה עוד נאבק עם זריקות קשות בטבעת. אך השנה הוסיף אחלה משחק מיד ריינג' עם פלוטרים ויותר רכות סביב הטבעת. קצת SGA בלי האורך של SGA. פיילון הוא קודם כל גארד חסר פחד שמקבל החלטות נהדר במצבי פיק-אנד-רול, שם הוא יודע למצוא את השחקן הפנוי במסירות חכמות או לנצל את המרווח כדי לייצר לעצמו נקודות. בעוד שבעונת הפרשמן שלו הוא סבל מחוסר יציבות בקליעה מחוץ לקשת (סביב ה-31%), בעונה הנוכחית הוא הראה שיפור משמעותי והפך לאיום של ממש גם מהשלוש, מה שמאלץ את ההגנות לצאת אליו גבוה יותר עניין שפותח נתיבים לסל. בעיני זהו הסווינג סקיל שמשגר אותו גבוה לעמדת גארד מוביל כדור. בדומה לפיטרסון, גם פיליון בעל היסטוריית פציעות מלחיצה משהו: בעונת הפרשמן שלו הוא סבל מפציעת קרסול. השנה החמיץ משחק נגד ייל בסוף דצמבר בשל פציעה קלה בירך/מפשעה. החשש העיקרי הוא שבמבנה הדק שלו על כל 175 הפאונדס שלו, יחד עם המשחק המאוד פיזי שלו יתקשה לעמוד בעומס הדקות הגבוה ב-NBA. מצד שני דיארון פוקס גם הגיע דקיק במיוחד לליגה ובנה גוף מתאים ועמיד יותר.

הגנתית אני פחות נלהב מסקווטים רבים. הוא שומר עם המון התלהבות ויודע להזיז רגלים בעת הצורך. אבל כמו שקרה עם דונבן מיצ'ל בלואיוויל. התלהבות בקולג' לא תמיד שווה הגנה טובה בעונה של 82 משחקים ב-NBA. חסר לו קצת תחכום הגנתי כמו שיש לסטפן קאסל למשל. אבל חור הגנתי הוא בטח לו. התקפית מעמיד ממוצעים של: 22 נק' (54%, 38%, 76%), 6.2 אס' 1.5 חט'.

סווינג סקיל: הפליימייקינג השתפר פלאים. אבל מחזיק בכדור הרבה יותר מדי. התנועה ללא כדור דווקא היתה שנה שעברה אבל הקליעה לא. השנה שיפר את הקליעה אבל חייב ללמוד לתת כדור ולנוע ולא לנסות ללהטט. הרמה הנדרשת משחקן NBA לשחק עם הכדור רוב ההתקפה גובלת בהיותך סופר-סטאר מינימום.

קינגסטון פלמינג, PG, יוסטון, פרשמן, גובה 4'6, משקל 190.

קינגסטון פלמינג זה שם של סוכן MI7 בשרות הוד מעלתה. אבל הגרסה האמריקאית היא אחד הרכזים המלהיבים והשלמים ביותר בכדורסל המכללות. יש לו סייז, עם מבנה גוף אתלטי ומוטת ידיים ארוכה והוא מספק את השילוב האידיאלי בין רכז קלאסי סטייל דריוס גארלנד לסקורר. פלמינג נחשב לאחד השחקנים המהירים ביותר עם צעד ראשון מהיר וקבלת החלטות תוך כדי תנועה. הוא משחק באופן מאוד בוגר ואחראי, בטח יחסית לפרשמן. שולט בקצב המשחק, קצת מזכיר את קיונטה ג'ורג' עם כל השינויי מהירות והצעדי ה-hesi בכניסות שלו. קלעי מצויין בתנועה. וגם מגן מצוין, במיוחד היכולת שלו לייצר חטיפות (רשם 8 חט' מול פלורידה). יוסטון משחקת כדורסל מאוד אגרסיבי על גבול האלים ופלמינג משתלב שם מצוין. קולע השנה 15.4 נק' (52%, 39%, 80%), 5.2 אס', 3.4 ריב' ו-2 חט'.

סווינג סקיל: למרות העונה הנהדרת שלו יש כמה נקודות שכדאי בכול זאת לעקוב אחריו. המכניקה שלו מוזרה משהו ונשאלת השאלה איך זה ייראה בטווח NBA. בנוסף, הוא עדיין לא מסיים יצירתי בטבעת וקצת מתקשה מול גבוהים חזקים. לדעתי קצת מתחמק ממגע ובגלל זה לא מגיע מספיק לקו. שחקן שאני זוכר שלמד את העניין הוא מקסי. קינגסטון מספיק ארוך כדי ללמוד זויות עם הלוח כשהגוף נשען על המגן.

עוד כמה שמות למטיבי לכת…

יאקסל לנדבורג (Yaxel Lendeborg), מישגן, 9'6 עם מוטת ידיים 4'7, PF – בן 23.5, נחשב לאחד השחקנים המגוונים ביותר במכללות כיום. אבל הוא בהחלט לייט בלומר קלאסי. לנדבורג ממוצע פורטרקני, שיחק בייסבול ופוטבול כילד ועבר לשחק כדורסל בעיקר עם החברה וקצת בבית הספר. כשהיה לנדבורג בן 8, עבודתו של אביו הביאה אותם לפנסאוקן, ניו ג'רזי, ולנדברוג שהודח מכל קבוצת בי"ס ששיחק בה בגלל קשיים אקדמיים, נרשם בסיום התיכון למכללה הקהילתית קמדן הסמוכה. ציוניו זינקו, מה שאפשר לו לחזור למגרשי הכדורסל במחצית השנייה של העונה. לאחר מכן עבר למכללת ב-UAB באלאבמה ופרח עם ממוצעים מרשימים של 17.7 נקודות, 11.4 ריבאונדים ו-4.2 אסיסטים למשחק. הוא היה לא רחוק מלהיבחר בדראפט הקודם, אך בסוף משך את שמו חזרה ובחר לעבור למישיגן בפורטל ההעברות, שהבטיח לו שכר נאה וחשוב יותר, שם אותו באמת על המפה. לנדבורג הוא "לייט-בלומר" שמביא איתו בשלות אתלטיות פיזית ומנטלית ל-NBA. אתלט נהדר, רב גווני, שחקן הגנה מצטיין (1.8 חסימות ו-1.7 חטיפות) המסוגל לשמור על מספר עמדות, ולשחק גם הגנה מהצד החלש. הייחוד שלו טמון ביכולת ניהול המשחק מהקו הקדמי. החל את העונה לוהט משלוש והתקרר מעט, אך הזריקה קיימת. למרות גילו המתקדם יחסית לדראפט וטענות הגיוניות של גבר המשחק עם ילדים, היכולת שלו לתרום מיידית בריבאונד ובקבלת החלטות הופכת אותו לנכס אמיתי גם אם לא יתפתח לכוכב NBA. אני אוהב את ההשוואה לארון גורדון למרות שהיא לא בדיוק מושלמת. אבל ברוח המשחק יש בזה משהו.

דריוס אקאף – PG, ארקנסו, פרשמן, בן 19, גובה 3'6 משקל 190. אקאף הוא פנינה בעומקי הסיבוב הראשון כרגע. עוד סיבה להאמין בו? הוא משחק בארקנסו תחת הלוחש לגארדים ג'ון קליפארי (כולם מכירים את ההיסטוריה של הגארדים מקנטקי). הוא נחשב לאחד הרכזים המוכשרים ביותר במחזור שלו עם ממוצעים מרשימים של כ-19.9 נק' (49%, 42%, 80%) ו-6.3 אסיסטים למשחק. אקאף הוא "סקורר" נהדר, אחלה שחקן פיק אנד רול עם שליטה נהדרת בכדור. על פניו לפחות גארד מופלא להעלות מהספסל בתחילת דרכו. מה בכול זאת מבדל אותו מהגארדים בטופ? קודם כל הגנה. מדובר על מגן יחסית חדיר. ממבט חטוף, יש מצב שכמו שהיה נהוג בקנטקי, קליפארי הוסיף כמה ס"מ לגובהו. אבל לשם כך נמתין למדידות.

מילאן מומצ'ילוביץ' ממוצא סרבי, נולד בפרבר בלקני ב… ויסקונסין, ארה"ב (בן 21), אבל המשחק כנראה כן עבר בגנים מכיוון שהוא קלעי פסיכי. הפורוורד הלבנבן בגובה 8'6 משחק באיווה סטייט המדורגת השנייה ב-NCAA זו שנה שלישית וכבר שנה שעברה נתן קפיצה מחוץ לקשת. אבל מה שהוא בינתיים מראה ב-17 משחקים שהוא משחק צריכים להעיר כמה GMים. הוא קולע 17 נקודות עם 54% מחוץ לקשת ב-6 ניסיונות. כולל מופע של 8/10 לשלוש מול ווסט וירג'יניה. אני לא משלה את עצמי שמדובר בכוכב NBA וברוב המוקים הוא אפילו לא מדגדג סיבוב שני. ווינגים עם רגלים מעט איטיות בדרך כלל לא שורדים ב-NBA, שם יצטרך להוכיח שהוא מסוגל להתמודד מבחינה פיזית ואתלטית בצד ההגנתי כדי לא להפוך למטרה בבידודים.

אדיי מארה הספרדי הענק (3'7 או 2.21) יכול להיות אחלה פיתיון עבור GM המחפש וומבי סטופר או סתם סותם צבע מהספסל. הוא אחד הפרוספקטים המסקרנים ביותר למרות הבוסריות שלו בגלל מיומנות וקורדינציה נהדרת לגובה העצום שלו. עוד שחקן שנהנה מפורטל ההעברות אחרי שנתיים מעניינות עם UCLA וריצות נהדרות בטורניר. אבל לא באמת הצליח להישאר מספיק על המגרש. בשנתו השלישית משחק במישיגן, שם הוא מספק 10.1 נקודות, 7.9 ריבאונדים ו-2.5 חסימות למשחק ב-65.6% מהשדה עם 2.3 בלוקים בקבוצה המדורגת רביעית במכללות. הוא משחק גם עם יאקסל לנדנברג וגם עם מורז ג'ונסון כולם מועמדים להיבחר בדראפט הקרוב. מארה אינו סנטר אתלטי "קופצני" סטייל לייבלי או ייבס מיסי, אלא שחקן ציר חכם עם יכולת מסירה נהדרת לגובהו, המאפשרת לו להפעיל את ההתקפה מהפוסט. האתגר הגדול שלו ב-NBA יהיה ההתמודדות עם קצב המשחק מהיר שעף מקצה לקצה והגנה על שחקנים זריזים מחוץ לצבע. בינתיים נראה יותר כמו שחקן דרופ בצבע. חוץ מזה קלעי עונשין מזעזע (42%). הוא מעניין בגלל שיש מעט מאוד שחקנים בגודל שלו שיכולים להיכנס למשחק NBA ולהשפיע על הצבע.