ובדיוק כפי שמדינת ישראל התחילה עם דוד בן גוריון, כך גם סיפורנו יתחיל עם דוד בן גוריון של הנ.ב.א – הלא הוא טריי יאנג

תראו – טריי יאנג ,הוא די אחלה שחקן לכאורה. אפשר לומר מה שרוצים, אבל באמת שיש לו יכולת כדרור אדירה, מהטובות בליגה, בטח למישהו ששוקל כמו בת ה-5 שלי (שאנקדוטלית רק אתמול עברה סוף סוף את ה-40 פאונד). אפשר לומר מה שרוצים, ואולי הוא לא בדיוק סטיב נאש במסירה, אבל הוא כנראה הדבר הכי קרוב לסטיב נאש מאז שהיה סטיב נאש. הוא גם יודע לקלוע ממש ממש מרחוק, לא מרחוק כמו סטף אבל עדיין ממש ממש מרחוק. התקפית הוא החבילה כולה.

למעשה יש לו שלוש בעיות – הוא לא שומר בכלל בכלל בכלל, והוא לא משחק בלי הכדור, אבל בכלל בכלל בכלל. וחוץ מזה, גם האחוזים שלו לא משהו, כי למרות שהוא יודע לקלוע מחצי מרחק, הוא בכל זאת, לא סטף. אלא רק סטף וואנאבי.

או במילים אחרות – הוא עושה אחלה של דברים על מגרש הכדורסל ברמה החיובית, ומצד שני הוא גם עושה חרא דברים על מגרש הכדורסל ברמה השלילית – אחלה. אבל במאמר סטטיסטי עסקינן, והדברים מצריכים כימות.

השערת האפס או במקרה הזה ״היפותזת בן גוריון״ היא על כל פנים שאפשר לכמת את הטוב בטריי לעומת הרע בטריי, ולהוכיח שהפער בין השניים הוא מהגדולים בליגה.

עכשיו, לו הייתי צעיר יותר, הייתי נותן לכם שתי שיטות, אבל אני כבר עייף וזקן, ואיכשהו לא נראה לי שהתוצאות יהיו שונות להחריד, ולכן אסתפק בשיטה אחת, ובגדול – בסקטבול רפרנס כרגיל, נותן לנו את השיטות האלה.

PER

הראשונה, זאת שבה אשתמש – היא ה PER, אולי המדד המפורסם ביותר שנוצר על ידי הולינג׳ר. מדד שבו יש בגדול, 12 פרמרטרים שמודדים את תרומת השחקן. לשמונה מהם יש + ליד השם, ולארבעה יש – ליד השם. או במילים אחרות – שמונה מהם חיוביים ואילו ארבעה שליליים, שזה מצוין לענייננו. בגדול, בגדול, שמונת הפרמטרים החיוביים הם (1) סלי שדה, (2) שלשות, (3) סלי עונשין, (4) אסיסטים, (5) אופנסיב ריבאונד, (6) דפנסיב ריבאונד, (7) חטיפות ו(8) חסימות. אכן, דברים נאים לכל דבר ועניין.

ארבעת הדברים הפחות חיוביים הם (1) החטאות מהעונשין, (2) החטאות מהשדה, (3) איבודים ו(4) פאולים. מאד הגיוני בסך הכל.

עכשיו, ל-12 הפרמטרים האלה, יש כל מיני חישובים שתלויים בכל מיני דברים. למשל, הם תלויים בשלושה פרמטרים בשם (1) VOP שזה בגדול חישוב של מספר הנקודות שנקלעות פר פוזשן בליגה (2) . %DRB שזה בגדול, הסיכוי שקבוצה כלשהי בליגה תקבל את הכדור אחרי ריבאונד הגנה ו (3) FACTOR שזה בגדול סוג של מקדם, שמקדם (חחח..) סלים שלא נקלעו מאסיסטים. למה שלושת המדדים האלה נבחרו על ידי הולינג׳ר? אין לי מושג, זה גדול עליי, אבל שלושת המדדים האלה, הם מדדי ליגה (כלומר, מספר אחד לכל אחד מהשלושה, לכל הליגה כולה) שמקדמים את שאר המדדים. חוץ מזה, יש לו איזה 0.44 שם שמנסה לחשב את הפוזשנים שמסתיימים בקו העונשין (כלומר 1 לחלק 0.44 = 2.27 שזה בערך מספר הזריקות שזורקים בממוצע מקו העונשין במקרה שיש פאול).

אני לא ארחיב על כל 12 הפרמטרים. חלקם הרבה יותר ברורים (למשל TOV X VOP שהוא פשוט האיבודים כפול ה VOP שנועד לחשב את ערך האיבוד) וחלקם מורכבים יותר (למשל FT × 0.5 × (1 + (1 – Team AST/Team FG) + (2/3 × Team AST/Team FG)) ) בחישוב החיובי של זריקות העונשין שתלוי ביותר מדי דברים, שלמי יש כוח להסביר או אפילו להבין כשחושבים על זה.

אבל מה שבאמת חשוב ומגניב כאן הוא שיש כאן שמונה פלוסים מובהקים, וארבעה מינוסים מובהקים. כלומר, אפשר די בקלות לחשב את הערך החיובי ששחקן מביא איתו למגרש, ואת הערך השלילי ששחקן מביא איתו למגרש.

BPM

אציין, שלמרות שלא עשיתי את זה במאמר, אפשר לעשות את זה גם עם מדד ה BPM. אם הייתי צריך לחשב את זה לבד, זה היה לוקח לי יום שלם. אמנם בסקטבול רפרנס אשכרה מביא גוגל שיט שיכול לעשות את זה, אבל זה עדיין מצריך הורדת נתונים של לא רק כל שחקני הנ.ב.א אלא גם של כל הקבוצות. אם תעיינו בגוגל שיט שצירפתי, תגלו שאמנם אפשר פשוט להחליף שחקנים מ 2017 כפי שמופיע בגליון ולהגיע לנתונים שלנו היום, אבל (א) הם לא יהיו בדיוק מעודכנים, כי הליגה התעדכנה ו (ב) זה עדיין מצריך הורדה של 30 גליונות קבוצה בנוסף , ונדמה לי שגם חלק מהרפרנסים הם מה שנקרא hard coded ויצטרכו להשתנות בהתאם לגודל המדגם. או במילים אחרות, למי יש כוח.

עכשיו שלא תבינו לא נכון, ה BPM נחשב למדד מדויק יותר מאשר ה PER שנחשב למיושן מעט. הוא מודד גם דברים כמו התפוקה של שחקן לעומת ההצלחה של הקבוצה כשהוא משחק לעומת כשהוא לא משחק, שזה דבר שה PER אפילו לא יכול לחלום למדוד. הוא טוב יותר בלמדוד את הערך האמיתי של שחקן להפרש שנוצר במשחק ולנצחונות, והוא גם טוב יותר במדידת הגנה. אבל הוא גם מסובך להחריד.

אז נכון בגדול, כן, bpm גם מודד כמעט את אותם הדברים (נדמה לי פרט לקליעות עונשין), כלומר יש בו 7 חיוביים ו-4 שליליים אבל הוא עושה את זה בדיוק רב יותר ועם נתינת משקל להשפעה על הקבוצה. למרות זאת, נדמה לי שהפעם לפחות אין הצר שווה בנזק הטרכטמן.

מתודולוגיה:

אז הגענו למסקנה שטרכטמן עצלן ורוצה להשתמש רק ב PER/ / מכאן האמת שזה די פשוט, אני לוקח את שמונת החיוביים, מחבר אותם ומגלה מיהם השחקנים עם התרומה החיובית הגדולה ביותר. ואז אני לוקח את ארבעת השליליים, מחבר אותם ומגלה מיהם השחקנים עם התרומה השלילית הגדולה ביותר. ואז אני בודק את הדלתא (חיובי מינוס שלילי) ואת היחס (חיובי לחלק לשלילי, או ליתר דיוק , החלק של החיובי בתוך השלם), וכך אני מדרג את השחקנים שגם תורמים הרבה וגם לא מזיקים יותר מדי, וגם את השחקנים שאולי תורמים הרבה אבל מזיקים המון. וכן, יש גם שחקנים שמזיקים המון ותורמים מעט, אבל בואו, אלו כבר לא יהיו בליגה בסוף, לא?

ולפני שנגיע לתוצאות, רק אתקן מספר תיקונים.

הראשון הוא שבחישוביי גיליתי שגם עם המתאם החיובי מתאים להיגיון, המתאם השלילי לא – הסיבה לכך, היא כמובן יוסג׳. כלומר, סביר להניח שככל שלשחקן יש יותר החלטות, כך הוא יחטיא יותר אבל חשוב מכך – כך הוא גם יאבד יותר. ה PER אמנם כבר נמדד על פר דקה, אבל פר דקה זה לא מספיק, כי החלטות הן אלו שיוצרות גם החלטות טובות פחות, ומי שלא מחליט לעולם לא יטעה. כדי שלא נגיע למצב בו יתברר שהשחקן שעושה הכי פחות דברים שליליים בליגה הוא קאי ג׳ונס (סיפור אמיתי) כשגם שחקנים כמו לוק קורנט, ג׳בונטה גרין ואוסו איגודרו בצמרת הגבוהה ממש (כולם גם הם סיפורים אמיתיים, ממש כמו סנטה), החלטתי שאפשר לתקן את זה בקלות על ידי חלוקה ביוסג׳ (usg%). האם זה הדבר הנכון לעשות? אנעארף. מה שבטוח הוא שזה דבר הגיוני לעשות, והוא מספר סיפור הרבה יותר הגיוני, אז תזרמו איתי.

אציין גם שהמספר בו השתמשתי בסופו של דבר אינו ה PER או אפילו ה uPER (שהוא המספר הגולמי הראשון שמתקבל מחיבור 12 הנתונים, כלומר הן בצד החיובי והן בצד השלילי) אלא בכלל במשהו שנקרא aPER שהוא בגדול, התאמה של המספר הגולמי לקצב המשחק, שהרי אין דומה קצב המשחק המהיר של ממפיס או אטלנטה לזה האיטי של בוסטון או מיאמי. ההתאמה הזאת יוצרת מספר מעט מדויק יותר, הן בצד החיובי והן בצד השלילי, והוא המספר בו השתמשתי.

בנוסף אציין שבכלל לא השתמשתי בנוסחת ה PER הסופית שאינה רלוונטית לענייננו. היא בגדול, לוקחת את ממוצע ה uPER בליגה, מחלקת אותו ב 15, ואת זה מכפילה ב aPER של כל שחקן. זה לא משנה את היחסים בין החיובי לשלילי שהוא בגדול, הרעיון המרכזי במאמר הזה.

לסיכום, השתמשתי ב (א) aPER רגיל בצד החיובי, שהוא המספר שמתקבל מחיבור כל הנתונים החיוביים במשוואה, מתואם לקצב המשחק של הקבוצה בה השחקן משחק (ב) aPER מתואם usg בצד השלילי, על מנת לתקן את הטעות שנוצרת בגלל יוסג׳ נמוך וחושבת שלוק קורנט הוא פחות או יותר השחקן הכי טוב בליגה.

תוצאות:

(1) חיובי:

הנה השחקנים הכי ״חיוביים״ בליגה. כלומר, אם לוקחים רק את ה aPER החיובי ומתעלמים לרגע מכל השליליות הזאת.

מס׳	שחקן
1	שג״א
2	יאניס
3	יוקיץ׳
4	ציון (!!)
5	דונצ׳יץ׳ (לייקרס)
6	דונצ׳יץ׳ (דאלאס)
7	אמביד (נגיד…)
8	לאמלו
9	הגבה (לייקרס)
10	וומבי
11	קנינגהם
12	טייטום
13	לברון
14	דייויס (דאלאס)
15	בנקרו
16	סטף
17	ג׳ה
18	קא״ט
19	הארדן
20	מיצ׳ל
21	אנט
22	ברנסון
23	שנגון
24	פרנץ וגנר
25	מו וגנר (!!)
26	מושא הכתבה (טריי יאנג)
27	פורזינגיס
28	מקסי
29	קאם תומאס
30	לילארד

האם זה נראה בסדר במבחן העין? בגדול כן, נכון, מו ווגנר מוזר מאד מאד, וגם ציון קצת (אבל הוא טוב מאד כשהוא משחק). נעדרים בולטים? הקאפקייק במקום ה-33, ג׳יילן ווליאמס במקום ה 36 אבל בגדול, הרבה מהשחקנים שאתם מחשיבים לטובים נמצאים בחמישים הראשונים, כולל גג״ג, פוקס, גארלנד, בוקר, סבוניס, קוואי, הירו, קיירי ומובלי והאמינו לי שכל המאה, מאתיים האחרונים הם באמת שחקנים לא משהו, החל מקיי.ג׳יי סימפסון, דרך מיצ׳יץ׳ ועד וינס ווליאמס. בסך הכל, העסק כן עובר את מבחן העין, שלי. לא בציון מאה, אבל שום דבר בחיים לא מושלם. חוץ מזה, זאת מתמטיקה אז תתמודדו.

(2) שלילי

ומה קורה בצד השלילי? כלומר, מי הם השחקנים שמזיקים הכי מעט בליגה. אז כאן עדיין יש אנומליות בגלל כל מיני שחקנים ששיחקו מעט ועשו מספיק מעט נזק בשביל שזה ישנה. אבל כשעושים איזשהו מינימום דקות (נניח 800 ) לעונה וכאמור מתקנים ליוסג׳, מקבלים פחות או יותר את התמונה הבאה:

מס׳	שחקן
1	ג׳ארט אלן
2	ג׳ימי באטלר (מיאמי)
3	יאניס
4	שג״א
5	ג׳ימי באטלר (גולדן סטייט)
6	הגבה
7	זובאץ׳
8	הריסון בארנס (יפה לו)
9	יוקיץ׳
10	כריסטיאן בראון
11	הקאפ קייק
12	דרוזן
13	סיאקם
14	קוואי
15	גאפורד
16	הליבורטן
17	הירו
18	לאווין
19	אוון מובלי
20	לילארד (שוב..)
21	מרק ווליאמס
22	ארון גורדון
23	ווצ׳ביץ׳
24	ברנסון
25	קיירי
26	נורמן פאוול
27	אובי טופין
28	ציון
29	לברון
30	הצ׳ימורה

אין ספק שכאן כבר הרשימה הרבה יותר מגוונת ולא כוללת רק את השחקנים הטובים בליגה. נכון, השמנת האמיתית כאן, אבל אי אפשר להתעלם מכך שיש כאן שמות מפתיעים (מרק ווליאמס, הצ׳ימורה, הריסון בארנס) ושנעדרים כאן לא מעט שחקנים חשובים כולל למשל אנט וסטף שנמצאים איפשהו באיזור המקום ה 60. וגם בנקרו, טייטום, לוקה, וומבי, סבוניס, ג׳יילן בראון ואחרים שנמצאים אפילו נמוך יותר. למעשה, אם מסתכלים ממש על סוף הרשימה (יעני, שחקנים במקום ה 300 כזה), נגלה גם את דריימונד גרין (מפתיע), בן סימונס (לא מפתיע), הרב ג׳ונס, לוגוונץ׳ דורט ואחרים. אבל כאמור, מתמטיקה.

אז אם הרשימה החיובית עוברת את מבחן העין בציון 9 מתוך 10, הרי שהרשימה הזאת קרובה יותר ל 7 מתוך 10, אבל כאמור, זה מה יש ועם זה נצא למלחמה. אתם רוצים לעשות BPM, תעשו אתם BPM. ורק אציין שמובילי ה BPM בעונה האחרונה בליגה אמנם כוללת שחקנים כמו וומבי, שג״א, יאניס וכאלה, אבל גם את מאורות הגבולה אלונדס ווליאמס, פטריק בולדווין, ג׳ליל אוקפור (בחיי לא ידעתי שהאיש עדיין משחק), אלכס ריס (מי זה?) וריס בקמן (שאני מניח שהוא האח של אלכס,…). אז כן… לפחות ה PER לא עושה כאלה שטויות.

(3) – השערת האפס או היפותזת בן גוריון: יחס חיובי / שלילי

נדמה לי שזה המדד שבאמת רצינו לבדוק. מיהם השחקנים עם היחס הגדול ביותר בין החיובי שהם מביאים למגרש לבין השלילי שהם מביאים למגרש. מה שנקרא, היפותזת בן גוריון, והאם באמת טריי יאנג ודומיו (כאילו שיש לו דומיו, אנשים אחרים פשוט משתמשים במספר אפס כשיש להם שיער כזה) הם בתחתית הרשימה.

אז בתחתית הרשימה הוא לא, כי כאמור יש כאן תיקון ליוסג׳, אבל בתחתית הרשימה של השחקנים ה״טובים״ בליגה, הוא בהחלט כן. בואו נראה – הנה 30 הראשונים. כאמור, זה לא מקרי שמדובר בכל סלתה ושמנה של הליגה, בגלל התיקון של היוסג׳ וכך או כך, מדובר בחתיכת רשימה מרשימה.

מספר	שחקן
1	יאניס
2	שג״א
3	יוקיץ׳
4	גבה (לייקרס)
5	ציון (עדיין פה, עדיין די מפתיע, אבל לא יותר מדי)
6	לוקה (לייקרס)
7	אמביד
8	לוקה (דאלאס)
9	לברון
10	וומבי
11	באטלר
12	קאפ קייק
13	גבה (דאלאס)
14	ברנסון
15	טייטום
16	בנקרו
17	קא״ט
18	מיצ׳ל
19	סטף
20	לילארד
21	קנינגהאם
22	אנט
23	קוואי
24	פרנץ וגנר
25	באטלר
26	ג׳ארט אלן
27	מרק ווליאמס (הסטטיסטיקה המתקדמת אוהבת אותו מסתבר)
28	גאפורד (גם אותו)
29	הירו
30	מו וגנר (סחתיין עליו)

גם במקומות ה 30 עד 50 יש שמות ידועים בליגה, כמו(לפי הסדר, אבל עם כמה דילוגים): אוון מובלי, זובאץ׳, קיירי, מוראנט, ג׳יילן ווליאמס, בוקר, הליבורטן, פוקס, הארדן, גארלנד, לאווין, שנגון, סיאקם, גג״ג, סבוניס, ווצ׳ביץ׳, דרוזן וכו׳.

ומי נמצא לו במקום ה-57? נכון מאד, האיש שמוכיח את היפותזת בן גוריון – טריי יאנג בכבודו ובעצמו. אם כי יצוין שאף גרועים ממנו הם ג׳יילן בראון, נורמן פאוול, אדביו, סקוטי בארנס, ג׳מאל מורי, צ׳ט הולמגרן במקום ה-80, טריי מרפי במקום ה-85, ומיד אחריו ג׳וליוס רנדל. ביין מאכזב ונמצא אף אחריהם. דני אבדיה שלנו למקרה שתהיתם נמצא במקום ה-107.

בתחתית של תחתית הרשימה נמצא את בן סימונס כמובן אבל גם כאן מי שבאמת מאכזב מאד הוא דריימונד גרין, שאם כוללים את כל הליגה (גם שחקנים ששיחקו מעט דקות) נמצא רק במקום ה – 374 !!. ועוד כהנה וכהנה שחקנים נמצאים במקומות שונים, ללא אנומליות מיוחדות.

מה שכן – יש לנו, כך נדמה לי שוב התאמה של לפחות 80% לצפוי או לרשימת ה״טובים ביותר). נכון, יש כאן כל מיני מו וגנר, גאפור, ומרק ווליאמס, אבל בגדול 17 השחקנים האחרים, הם באמת פחות או יותר 17 השחקנים היעילים בליגה. ושלושת הראשונים הם בוודאי שלושת השחקנים הטובים בליגה. יפה לנו.

(4) הפרשים, לא יחסים:

ובכל זאת, כדי שלא תגידו לטרכטמן שהוא רימה – צריך גם להביא את צמרת השחקנים עם ההפרש הגבוה ביותר והצמרת עם ההפרש הנמוך ביותר בין הערך החיובי שהם מביאים למגרש לבין הערך השלילי שהם מביאים למגרש. כלומר, אם שחקן מדורג ראשון בכל הליגה בערך החיובי, ואילו רק נניח, 300 בליגה בערך השלילי המתואם שלו, הרי שהההפרש שלו יהיה מינוס 299 (299-) ונוכל לומר שהוא עושה המון דברים טובים אבל גם המון דברים רעים, והפוך – אם ההפרש הוא חיובי , אפשר לומר שאולי לא מדובר באיזה כוכב גדול מדי לעיתים, אבל כן בשחקן שלא עושה שטויות. אציין שאמנם הרשימה המלאה כוללת את השחקנים כולם (449 במספרם בדאטה בייס שלי) אבל כשאדבר על הצמרת והתחתית אדבר רק על שחקנים שאשכרה משחקים, ולא על שחקנים שמסתכלים על שחקנים שמשחקים. שימו לב, שבניגוד למדדים קודמים שמדדו את המיקום על פי הערך הסטטיסטי, מה שקורה בטבלה הבאה הוא למדוד רק את המיקום של השחקן ברשימה בצד החיובי לבין מיקומו בצד השלילי, ולא את הערך הסטטיסטי שלהן. ולכן מה שלכאורה ייראה לכם כסתירה, אינו סתירה כלל.

וכדלהלן:

מספר	שחקן	הפרש בין ערך חיובי לשלילי (צמרת)	שחקן	הפרש בין ערך חיובי לשלילי (תחתית)
1	הריסון בארנס	306+ מקומות	דונובן קלינגן	313-
2	אמיר קופי	304+	קלי אוליניק (נמוך בשתי קבוצותיו)	276-
3	רוי הצ׳ימורה	303+	קול אנתוני	262-
4	טים הרדוואי ג׳וניור	294+	לאמלו בול	250-
5	כריסטיאן בראון	259+	ווסטברוק	246-
6	סת׳ קרי	250+	סקוט הנדרסון	245-
7	גארי טרנט	247+	ד׳אנג׳לו ראסל	245-
8	אריק גורדון	234+	ג׳יילן סאגס (!!)	245-
9	קורי קיספרט	226+	פיפן ג׳וניור	243-
10	דלטון קנכט	225+	נורקיץ׳ (נמוך בשתי קבוצותיו)	240-
11	סאם האוזר	224+	דאיירון שארפ	234-
12	ברוק לופז	223+	אנדרה דראמונד	232-
13	מקס כריסטי	220+	קוון לוני (מה שמסביר את העזיבה שלו את הווריורס…)	223-
14	מיקל ברידג׳ס (כנראה השחקן הכי טוב ברשימה הזאת)	208+	סטיבן אדמס (חייב להודות שמפתיע)	203-
15	טרנס מאן	200+	דריימונד….	198-
16	דרק ג׳ונס ג׳וניור	199+	ג׳יילין ווליאמס (כלומר ג׳יי וויל)	198-
17	רודי גובר (אולי השחקן הכי טוב ברשימה הזאת)	192+	ברנדון מילר	190-
18	מונטה מוריס	192+	ג׳ורדן פול (ברור)	187-
19	לוק קנארד	192+	אורלנדו רובינסון (בשתי קבוצותיו)	186-
20	אוצ׳י אגבג׳י	188+	קווינטן פוסט	185-
21	אלק ברקס	187+	וולנצ׳יונאס	183-
22	דאוטין ג׳וניור (מכבי ת״א)	186+	סמארט	180-
23	לנדרי שאמט	181+	קאם פיין	177-
24	טוביאס האריס	180+	בן סימונס	164-
25	קיי.סי.פי	174+	בן גוריון!!! בכבודו ובעצמו	163-

ונדמה לי ששוב הוכחנו את השערת בן גוריון, אמנם לקח קצת זמן, ונאלצתי להגיע ל-25 שחקנים ברשימה התחתית, ועדיין – טריי יאנג הוא שחקן שהערך החיובי שלו גדול לאין שיעור מהערך השלילי שלו. אם כי גם הוא לפחות, לא בן סימונס.

מה שעוד אני רואה ברשימה הוא שבצמרת נמצאים בעיקר אנשים שמתמחים בקליעה ובלא לעשות יותר מדי דברים חוץ מזה. זה לא תמיד נכון (אהמ. אהמ… גובר) אבל זה נכון לגבי לפחות חצי מהרשימה, החל בבארנס עצמו וכלה בשחקנים כמו ברקס, שאמט וקיי.סי.פי. כך או כך, בהחלט אפשר לומר שכל צמרת הרשימה אולי לא מבריקה מדי בדברים החיוביים (אבל גם לא רעה בכלל) – אבל בעיקר הם ממש סבבה בדברים השליליים.

בתחתית הרשימה לעומת זאת יש מספר רב יחסית של גבוהים דווקא. ובעיקר גבוהים שאוהבים להחטיא (ברנדון מילר, דראמונד) ולעשות פאולים (דריימונד…) אם זה מעניין מישהו אפשר לבדוק הן בתחתית והן בצמרת, מהם הפרמטרים ששמים אותם בתחתית או בצמרת (כאמור, במראה העין מדובר בקליעה מהצד האחד, ובגבוהים שלא קולעים מספיק טוב בצד השני) אבל אין לזה קשר של ממש להיפותזת בן גוריון. אפרופו, פאולים, צריך גם לזכור עוד משהו ואולי כאן מדד BPM היה פותר – פאולים הם ממש לא רק דבר רע, הם במקרים רבים דבר די טוב וחלק חשוב מהמשחק ולכן סביר להניח שה BPM של חלק מהשחקנים האלה היה טוב בהרבה. אבל כאמור עם PER יצאנו אל הקרב, ועם ה PER נמשיך, לפחות הפעם.

מסקנה:

שום דבר כאן לא מושלם. PER הוא אמנם מדד לא רע, אבל הוא גם לא מדד כזה טוב. הוא לא באמת מודד שטויות בהגנה למשל, והוא לא נותן שום ביטוי להצלחה קבוצתית (בניגוד ל BPM כאמור) אבל הוא מדד פשוט יחסית שמספר סיפור ברור יחסית. יש לכל שחקן ערך חיובי מובהק וערך שלילי מובהק, והיכולת של קבוצה להביא את השחקנים עם הערך החיובי הזה מבלי לפגוע בעצמם עם שחקני ערך שלילי קריטית. ולכן בדיוק לווסטברוק וסימונס אין כרגע חוזה בליגה. (כי בניגוד ללוני למשל, קשה לומר שהם נותנים גוף, ריבאונד או הגנה…).

אבל העיקר הוא שהצדקנו את הסיבה בגלל התכנסנו והוכחנו את היפותזת בן גוריון: