לפני שנתחיל עם קבוצה שהייתה לה שושלת הרבה יותר מפוארת ממה שציפיתי, אבקש לבחור שוב את הסמול פורוורדים של דטרויט – הפעם עם מארק אגוויר
אגב, במהלך המחקר נתקלתי בשחקן נוסף ששיחק קלעי בדטרויט, לרוב בעונות הפחות טובות שלהם, אך נתן מספרים יפים. גרנט לונג, נבחר ב-78' וכבר בעונת הרוקי קלע 16.7. עונה לאחר מכן עלה ל-9.4 עם 5 רב' ו-3 אס' אך סיימו במקום האחרון. בעונות 81' ו 82' היה הקלע המוביל של הפיסטונס עם 17.7 ו-22 בהתאמה. וכשהתחילו להגיע "החבר'ה" נשאר שחקן חמישייה ותרם 13. בקיץ עבר לאינדיאנה כשבמשחק השלישי קלע שיא קריירה עם 44 מול פילדלפיה, ושמר על ממוצעים של 14 למשחק ב-2 עונותיו שם. ב 89 חזר לדטרויט לחלוק איתם אליפות מהספסל. אולי סוג של מחווה מהמועדון לתרומתו.
גולדן סטייט ווריורס
נוסדה: 1946, אבל פה צריך לעשות סדר – התחילה בליגת ה-BAA כפילדלפיה ווריורס עד שנת 62'. ב-62' עברו לסן פרנסיסקו והפכו לסן פרנסיסקו ווריורס, ומאז 71' הם גולדן סטייט ווריורס. חשוב לציין שפילדלפיה 76', והפילדלפיה ווריורס אינן אותה קבוצה, למרות שצ'מברליין שיחק בשתיהן – פילדלפיה של היום היא גלגול של סיראקיוז נשיונלס.
מקור השם: הווריורס היא יחידת לוחמים אינדיאנים היסטורית שהייתה סמל תרבותי מוכר בארה"ב של תחילת המאה ה-20 ואכן הסמל המוקדם של הקבוצה כלל דמות אינדיאני עם נוצות. השם בא להדגיש עוצמה, אומץ ורוח לחימה ולא קשור ליחידת לוחמים ספציפית אלא למסורת המייצגת את "הלוחם האמריקאי".
שנות הזוהר
1947: אליפות ה-BAA, שחקן מפתח – ג'ו פולקס
1956: אליפות נוספת, שחקני מפתח: פול אריזין, ג'ק ג'ורג', טום גולה וניל ג'ונסטון
1975: אחת האליפויות המפתיעות של המועדון, היות והתמודדו מול וושינגטון הפייבוריטית עם אלווין הייז ו-ווס אנסלד וניצחו 4-0. שחקני מפתח: ריק בארי, ג'ף מאלינס, קאזי ראסל, נייט ת'ורמונד
2015-2022: השושלת! 6 הופעות בגמר, 4 אליפויות. עונה היסטורית של 73-9 (אותה דווקא הפסידו). שחקני מפתח: סטף, קליי, גרין, דוראנט, איגואדלה
תקופות ראויות לציון
59-62: תקופת צ'מברליין ו -100 הנקודות!
שנות ה-90 "Run TMC" – מאלין, הארדוואי וריצ'מונד. ספריוול גם כיכב שם
היום: סטף, באטלר (אולי הורפורד….) מי יודע… כל עוד סטף שם הכל אפשרי.
***שחקני עבר*** (זה עומד להיות ארוך)
רכז
ג'ורג' סנסקי 45-54, 9 עונות (c), התחיל בפילדלפיה ספאס (ליגת הכדורסל האמריקאית), וב-46 הצטרף לפילדלפיה ווריורס לעונת הבכורה של ליגת ה-BAA (שהפכה ל NBA) וסייע לקחת אליפות. בעונה עצמה קלע 6.3, אך בגמר מול שיקאגו סטאגס היה הקלעי השני, אחרי ג'ו פולקס עם 11.4, כולל שיא קריירה של 24 במשחק הרביעי.
ג'ק ג'ורג' 53-61: 7 עונות (c,2as), הרכז של אריזין וג'ונסטון. בין 10 המוסרים הטובים בליגה ברוב עונותיו. לא קלע הרבה (7.3), אבל תפס 3.7 ומסר 4.3, כשהשיא האישי היה בעונת 55 עם 6.3 אס' (היה נחשב לנתון מהגבוהים בליגה באותה התקופה).
גאי רוג'רס 58-70: 8 עונות (2as, Ast)- משחק הבכורה שלו היה מול הרכז הטוב בעולם באותה התקופה, (קוזי), וללא בושה הוריד עליו 24 נק' עם 9 אס'. שיחק בעונה זו רק 45 משחקים כי התגייס לצבא, ובכל זאת סיים שני בכמות האסיסטים העונתית בקבוצה. פעמיים היה שני בליגה באסיסטים עם 7.1 (קוזי ראשון), ו-8.7 (אוסקר רוברטסון ראשון), אך ב-63 זכה בתואר כשבמשחק אחד חילק 28 (סנט לואיס הוקס). ממוצעים של 15 נקודות עם 7.3 אסיסטים ו-4.7 ריבאונדים בקבוצה. המוסר העיקרי במשחק 100 הנקודות של צ'מברליין עם 20 אסיסטים במשחק.
ג'ף מאלינס: 64-76, 10 עונות (c,wc,3as), שיחק בתקופת בארי, ת'ורמונד ושות' והוביל את קלעי הקבוצה בין 69-72 עם 21.8 למשחק. כבר בעונתו הראשונה הגיעו לגמר, (הפסידו לפילדלפיה), ותרם במשך עונותיו בקבוצה 16 נקודות עם 6.3 ריב' ו- 3.8 אס'.
עמדה 2: אנדי פיליפ 47-58, 2 עונות (2as+2ast). בעונת 51 הוביל את הליגה עם 6.3 אסיסטים, נבחר לאולסטאר וב-52 מסר 8.2 ונבחר שוב. משם עבר לפורט ויין פיסטונס איתם הגיע ל-2 גמרים ונבחר עוד 3 פעמים לאולסטאר. בהמשך הצטרף לבוסטון ולקח אליפות.
סמול פורוורד
ג'ו פולקס 46-54, 8 עונות (c,2as,Pts): אחד הראשונים ששיחקו בליגה, עוד לא ניתנו תארים נוספים. כינויו היה "jumping joe". בעונת הרוקי הוביל את הליגה עם 23.2 למשחק (פער של 6.3 נקודות מהמקום השני) ובסיום לקח אליפות. אילו היו מחלקים מצטיין אז כנראה שהיה מצטיין העונה, האולסטאר והגמר. בעונה השנייה קלע 21.7 אך הפסידו לבולטימור בולטס בגמר. ב-48 קלע שיא קריירה של 26, אך זו העונה שג'ורג' מייקן הצטרף לליגה והפך לדומיננטי ביותר. ב-4 העונות העוקבות עוד קלע 15 למשחק כשבאחרונה דעך. בעונותיו שבר שיאי ליגה עם 37, 41, 47 ו-63 נקודות במשחק. אפשר לומר שהוא היה הקלע הראשון בהיסטוריה שקלע 40+ במשחק ונחשב לאחד החלוצים שהתחילו לזרוק Jump shot ולהפיכת הזריקה לנפוצה בליגה. עד אז זרקו בעיקר מבפנים)
פול אריזין 49-62, 11 עונות (שנתיים היה בצבא), (c,10as)- ממוצעים של 22.8 עם 5 ריב ו 2.3 אס', הפך את הג'אמפ שוט לנשק קטלני, והיווה חלק בלתי נפרד מהאליפות יחד עם ת'ורמונד.
קאזי ראסל 66-78: 3 עונות (as), אחרי 5 עונות בניקס ואליפות, עבר לגולדן סטייס ב-71. בעונתו הראשונה בקבוצה הציג נתוני שיא עם 21.4, 5.4 ריב' ו 2.3 אס', ונבחר לאולסטאר. סה"כ ב-3 העונות שמר על ממוצעים יחסית זהים.
ג'ים קינג: 63-73: 3 עונות (as), סייע לקבוצה בהגעה לגמר 66 שם קלע 18.3 קלט 8.2 ומסר 4.5. ב-67 נבחר לאולסטאר עם 16.6, 4.5 ריב ו 4.2 אס' יחד עם חברו לקבוצה רודי לרוסו
ריק בארי: 65-80: 2 קדנציות בווריורס, סה"כ 8 עונות- '(c,mvpf,Pts,8as+mvp,Stl) היחיד שזכה במלך הסלים גם במכללות, גם ב ABA וגם ב NBA. ב- ABA – (c,4as,Pts). ידוע בעיקר בזכות "זריקת הסבתא" מהעונשין איתה הפך לאחד מקלעי העונשין הטובים בהיסטוריה. עונת הרוקי: כבר קלע 25.7 עם 10.6 ריב' ובעונה העוקבת כבר עלה ל 35.6 (מלך הסלים), גמר-הפסידו לפילי אך סיים אותו עם ממוצע של 40.8!!!! בעונה זו גם נבחר למצטיין האולסטאר (38 נקודות).
ב-67 נאלץ לשבת בחוץ שנה בגלל בעיות חוזה עקב החלטתו לעבור ל ABA (כסף היה יותר טוב) וב-68 נבחר לאולסטאר למרות ששיחק רק 35 משחקים עד שנפצע. עד אז, קלע 34 למשחק והקבוצה סיימה עם מאזן של 60-18 ולקחה אליפות. משם עבר לוושינגטון קאפס (אנחנו עדיין ב ABA) בעל כורחו, והוכרח לשחק אך בגלל פציעה שיחק רק 52 משחקים, וככה בלי חשק קלע 27.7 והיה השני בליגה בקטגוריה זו. ב-1970 המשיך לניו-יורק נטס עם 29.4, ובשנתיים שאחרי זכה ב-2 תארי מלך הסלים, הוביל לגמר אך שוב הפסיד.
ב-72 בית המשפט החליט שאסור לו לשחק באף קבוצה אחרת מלבד הווריורס. אז הוא קלע שם 22.3 ופתח רצף של 6 עונות רצופות עם אחוזי העונשין הגבוהים בליגה, השתתף בקביעות באולסטאר. ב-73 קלע 64 מול פורטלנד, ב-74 עונת שיא של 30.6 (שני למקאדו), ו-90.4% מהעונשין עם 2.8 חטיפות (מקום ראשון), וסיום מתוק באליפות המפורסמת בסוויפ מול וושינגטון שם כמובן נבחר גם למצטיין. ב-75 סיימו מקום ראשון בליגה אך הפסיד בגמר המערב ומשם העסק דעך מלבד עונת 79 בה שבר שיא שמחזיק עד היום עם 94.7% מהעונשין.
טום גולה: 55-65, 7 עונות (c,5as), מראשוני הקבוצה עם פול אריזין. אחד השחקנים הרב-גוניים באותה התקופה, היה עושה הכל מהכל. ממוצע של דאבל-דאבל בכל עונותיו עם 14.3 נק, 10.3 ריב' ו- 4.8 אסיסטים.
פאוור פורוורד
רודי לרוסו 59-69, 2 עונות (2as)- אחד הכדורסלנים היהודים הטובים ביותר שהיו. רוב שנותיו שיחק במיניאפוליס/לוס אנג'לס לייקרס, איתם נבחר לאולסטאר 3 פעמים, אך גם בשנתיים שלו בסן פרנסיסקו נבחר פעמיים לאולסטאר כשבשנה הראשונה הוביל את הקבוצה עם שיאי קריירה של 21.8 נק ובשניה 20.7
טום משארי 61-67, 6 עונות (as)- שאלת טריוויה מצויינת לעכברי-עכברים: היה הקלעי השני במשחק 100 הנקודות של צ'מברליין עם 16, ונבחר בעונה זו לאולסטאר ובכך היה האולסטאר הראשון שנולד מחוץ לארה"ב (הוריו ברחו מרוסיה הקומוניסטית וגידלו אותו בסין). גם בפלייאוף היה הקלעי השני לצד צ'מברלין עם 16.8 למשחק.
קלייד לי 66-76, 8 עונות (as): בעונת הרוקי העפיל לגמר ובשנת 67 קלע 12 עם 14 ריבאונדים. ב-6 העונות הבאות קלע 8 עם 11 ריב'.
סנטר
נייט ת'ורמונד "nate the great" 63-77, 11 עונות. עד היום מחזיק בשיא של 18 ריבאונדים ברבע אחד. במשך שנתיים (66\67), שמר על ממוצעים של 21 ו 22 ריבאונדים למשחק (רק ביל ראסל וצ'מברליין עשו זאת), ובכל עונותיו קלע מעל 20. באותן העונות לא היו סופרים חסימות אך היה גם אחד החוסמים הטובים בליגה.
ניל ג'ונסטון 51-59, 8 עונות: (c,6as,Reb,3Pts) עם עזיבת אריזין לצבא הפך למלך הסלים של הליגה והריבאונדר המוביל בקבוצה. המשיך כמלך הסלים עוד שנתיים ברצף, וב-54 הוביל את הליגה גם בריבאונד אם כי הייתה זו אחת הקבוצות החלשות בליגה. ב-55 אריזין חזר לכושר, ג'ונסטון קלע 22 ונודע בעיקר בזריקת ההוק שלו. באותה העונה הם סיימו עם המאזן הטוב בליגה. סיים עם ממוצעים של 19.4, 9.3 ריב ו 2.5 אס'.
ווילט צ'מברליין (התכוננו למספרים מפלצתיים!!!) 59-73, 6 עונות, (4mvp,6as,6Reb,6Pts) כבר משחקו הראשון כרוקי נגד הניקס קלע 43 עם 28 ריב' ו- 12 חסימות. במשחק 3 כבר 41 נק' עם שיא NBA של 40 ריב'. בעונת הבכורה נבחר לאולסטאר ו-MVP של הליגה! (היחידי) וסיים עם ממוצעים של 37.6 ו-27 ריב'. אחרי כל זה….שקל לפרוש (קל מדיי?) הארלם גלובטרוטרס הציעו לו 125 אלף לעונה כדי שיחזור אליהם אבל בחר להישאר בפילדלפיה ווריורס 3 שנים נוספות ב-65 בהן קלע 38.4 עם 27.3 בממוצע, ועד היום מחזיק עם שיא הריבאונדים לעונה – 2149 (אחריו ביל ראסל עם 1976), בעונה השלישית "חימם מנועים", כמו שאומרים החברים שלי מאיסט לנסינג מישיגן, וקלע 50.4 ב-מ-מ-ו-צ-ע כולל משחק ה-100 נקודות, ושיא נוסף של 48.5 ריבאונדים בממוצע !!!!!!
בשנת 64 מאמן קנזס סיטי בפוטבול טען שהוא יהיה הוויד רסיבר הטוב בעולם, וצ'מברליין שקל לעשות הסבה אך בסוף נשאר. וב-1965 עבר לפילדלפיה 76.
בחירות הגולשים
רכז
קלעי
סמול פורוורד
פאוור פורוורד
סנטר

סטייקהאוס וגרנט היל שתיהם שחקנים של לפני ואחרי פציעות.
מבחינת מימוש טיישון פרינס לוקח.
–
הבעיה עם סטפן שהוא לא רכז.
שכחת להכניס להצבעות את דייויד ווסט שהוא סנטר טוב מכל האופציות.
כל הקריירה שלו מחק רק כרכז. אז מאיפה הבאת שהוא לא רכז?!
תיקון קטן לגבי ווילט:
48.5 בממוצע זה מספר הדקות למשחק, לא ריבאונדים. מטורף
תודה על ההשקעה. תיקון קטן – ת'ארמונד לא לקח איתם אליפות, הוא בדיוק עזב בסוף העונה הקודמת
וכמובן ווילט אינו היחיד שזכה בmvp כרוקי, גם ווס אנסלד זכה לכך ב67
אני רוצה "לרכוב" על פיסת המידע הזו ולהציב שאלה פתוחה, לגבי רמתה של ליגה מקצוענית (הטובה בעולם, לפי פרסומים זרים), שבה השחקן המצטיין הוא מישהו שרק הצטרף לליגה באותה שנה.
זו אחת הסיבות שאני כמעט אף פעם לא מכליל את ה"דינוזאורים" בדירוגי כל הזמנים.
העידן שנחשב זה העידן שבו התחילו שידורים ישירים של משחקים וסדרות מלאות דהיינו – אמצע שנות ה 70 תחילת שנות ה 80. רק מהתקופה הזו אפשר לדרג את הליגה לפני כן שנות ה 60 דרומה זה פשוט מיותר.
זו בדיוק הסיבה שבדירוגים עצמם נבחרו שחקנים החל משנת איחוד הליגות. 1976
התחרות בעמדת הסמול פורוורד אכזרית במיוחד – בסוף בחרתי דוראנט ובארי, אבל זה אומר שאיגודאלה וכריס מאלין נשארו בחוץ. ממש לא לעניין. הייתי מסב את דוראנט לפאואר פורוורד, יחד עם דריימונד, כמו בחמישיית המוות, וכנראה מוסיף את איגי. ועדיין כריס מאלין נשאר בחוץ. לא בסדר. שמישהו יעשה משהו.
מסכים שדוראנט צריך להופיע בעמדה 4. בחרתי בריק בארי שהוא השחקן הכי טוב שכמעט אף אחד לא מכיר ובמאלין, כי עבור ג"ס הוא סמל יותר גדול מאיגואדלה שאפשר לשים גם ב SG.
—
בסנטר חסר נאט ת'ורמונד שהוא סנטר טוב יותר מכל מי שמופיע ברשימה
השיא שלו היה לפני 76 ולכן לא נכלל
תכניס את מאלין על איגודלה והכל בסדר
אפשרי, אבל מאלין לא זכה בדבר ואיגי זכה ב-4 והיה משמעותי חצי עשור. זה לא פתרון מושלם
ההבדל בכישרון, מספרים ותארים אישיים מבחינתי מכריע
הייתי מכניס כל אחד מהם כסנטר, אני בטוח שהיו מועילים יותר מהאפשרויות שם 🤣🤣
תודה בועז על העלאת זכרונות של שחקנים שראיתי אישית כמה וכמה פעמים. חתיכת השקעה. תודה גדולה
תודה מנחם, שמח לקבל ממך תגובות
וובר לא שיחק עם ראן טי.אמ.סי. נדמה לי שרק מאלין היה עוד בקבוצה איתו.
נכון, וובר שיחק רק עונה אחת בגלל הבעלים המטומטם מכולם, כאהן.
וובר שיחק עם טים הרדוואי, מאלין ובובי אוונס (ריצמונד נשלח לסקרמנטו עבור הזכויות שלו בדראפט או משהוא כזה). הקבוצה שיחקה מצוין אבל וובר שנה את העובדה של דון נלסון הכריח אותו לשחק בסנטר, דון הקדים את כולם ווובר היה עצלן וניצר את העובדה שהבעלים הסכים לחתום על חוזה שוובר יכול היה לבטל אחרי שנה אחת וזה מה שהוא עשה. משם התחילו כמעט 20 שנה של סבל צרוף לאוהדים
ארוך ומשובח
אני עם לטרל ספריוול
🤣
הוספת את אגוואייר בכתיבה אך הוא לא מופיע בין האפשרויות. אני הוספתי אותו ב"אחר". אך אני בטוח שאם שמו היה. ברשימה היו בוחרים בו, כמה שהיו בוחרים.
כוונת המשורר הייתה להוסיף אותו בתגובות. זו הייתה מהות כל הסקר החוזר. לא יודע למה זה יצא ככה. אנסה שוב מאוחר יותר
לגבי שחקן אחד הייתה התייחסות לשנים 2014 ו-2015 כשהנכון הוא 2015 ו-2016.
לגבי השנים חייב להודות שזה מבלבל. הרי כל עונה מתחילה בשנה וממשיכה לעונה העוקבת. אני משתדל לשמור על קו אחד ותמיד לציין את השנה הראשונה אבל לפעמים זה גם לא ברור מהכתוב וה AI לפעמים רק מסבך במקום להבהיר
לגבי בארי יש טעות: במקום 1974 שבא זכתה הסלטיקס באליפות צריך להיות 1975 שבה הלוחמים זכו, ובמקום 1975 צ"ל 1976 שבה הלוחמים הפסידו בגמר המערב.
השבתי לך על זה תגובה אחת מעל. העונה התחילה ב 74 הפלייאוף והגמר אכן היו ב 75.
זה מאד מבלבל ולכן אני מנסה לשמור על קו אחיד ולציין לפי השנה הראשונה
מציע לך ללכת לפי השנה השניה דווקא.
אלופת 2025 כבר נקבעה – OKC. זה שהם יתחילו בנובמבר עוד חודשיים של משחקים של העונה הבאה לא משנה את זה. רוב השנה (פלוס הפלייאוף) צריכים להיות הקובעים – ואצל רוב הכותבים זה המצב
כמו ששואלים אותך באיזו שנה למדת בכיתה י'ב. אתה תציין את השנה שבינואר שלה היית תלמיד י'ב.
כמו שכבר השיבו לך היית צריך ללכת לאחידות של השנה השנייה כי בשנה השנייה רוב העונה וכל הפלייאוף. להשתמש בשנה הראשונה זה מה שמבלבל. אם משתמשים רק בשנה השנייה זה הרבה פחות מבלבל מאשר להשתמש רק בשנה הראשונה.