יונתן שלו הוא גולש ותיק בהופס, בן 48, החליף את ה-NBA הרך בפיזיות של BJJ ו-NFL. זהו מאמרו הראשון לאתר.
השנה היא 1997. שלושה חיילים בבסיס תותחנים לא סודי ברמת הגולן מגלים שהדוקטור מנחם לס פרסם חידון לעכברי NBA. אנחנו, כה בטוחים בעצמנו, יצאנו לפתרון (בעולם ללא אינטרנט!), נירדו הגאון כתב שאנו אוהדי סלטיקס שרופים (הוא עדיין, אני הייתי קהל שבוי של הבולס), וזה גרם למנחם לציין אותנו בכתבה!
בתותחנים לא ממש יוצאים הביתה, אז לא יצא לי לראות מספיק כדורסל, ולכן השנים הכי טובות שלי עם הספורט היו לפני הצבא – מסוף שנות השמונים. הבד-בויס, הסלטיקס, הלייקרס, והבולס. ברגע שמיכאל פרש ופיפן עזב, משהו במשחק השתנה לי, ולא הצלחתי להתרגש שוב באותה העצימות, ובאמת שניסיתי.
כאשר מגיעים לגיל מסויים משקיעים חלק משיחות היום לדבר על איך פעם הכל היה אחרת, הרומנטיזציה של העבר בכל תחום אפשרי – הילדות, השכונה, בית הספר, הצבא, העבודה, ובטח שאוהדים משווים בין קבוצות ובין שחקנים, ובין היריבויות הקלאסיות של ה-80 וה-90 לבין היריבויות של היום בליגה הטובה בעולם. ועל זה אכתוב – האם השינויים בליגה הפכו אותה "למשעממת" מאשר הייתה בעבר? או שאנחנו המבוגרים סתם נרגנים?…
במקום לענות בסיסמאות אוטומטיות – "היה הרבה יותר קשוח", "ההגנות היו חזקות יותר", "זה סתם בידור", "דטרויט של 88' לא עוצרים את יאניס" ועוד, אנסה להציג נתונים וסטטיסטיקה ככל שהאינטרנט מאפשר לי.
מה־Hand Check ל־Step Back, ההיסטוריה שמאחורי הניקוד הגבוה בליגה
נתחיל עם ההגנה, האם היה קשוח יותר בעבר לקלוע סל?
בעבר ההגנה הייתה אישית, שמירה איזורית הייתה לא חוקית ושחקני ההגנה יכלו ליצור מגע פיזי קבוע עם שחקן ההתקפה, כל עוד זו לא דחיפה אמיתית. אך המגע יכול היה לשנות את נתיב הריצה של השחקן ולהאט אותו. הליגה משנה חוקים במהלך השנים, לשם איזון בין ההגנה והתקפה, שיפור הקצב, וכנראה ניסיון למנוע את האגרסיביות של שנות ה-90', ואולי גם התאמה לחוקי FIBA בניסיון לכבוש את השוק העולמי.
היו מספר שינויים במשך השנים, הנה הרשימה העיקרית לדעתי: בעונת 91-92 הוכנסה העבירה הבלתי ספורטיבית; בעונת 94-95 הגבילו את המגע בשחקן ההתקפה רק לאזור שבתוך קשת השלוש; בעונת 99-00 כבר הגבילו "למגע רגעי" ואסרו על מגע רצוף בשחקן ההתקפה; בעונת 01-02 אסרו על שחקני ההגנה לשבת בצבע (3 שניות) והחזירו את השמירה האזורית; בעונת 04-05 המגע בשחקן ההתקפה נאסר סופית בכל רחבי המגרש
האם החוקים האלו הם עדות למשהו?
בואו נצמד רק לסטטיסטיקה. מחקר סיזיפי באתר הסטטיסטיקות של ה-NBA מוכיח כי מספר הנקודות בממוצע לקבוצה בליגה הרגילה עלה משמעותית עם השנים, הנה הנתונים היבשים בעונה הרגילה:
ב-11 עונות מעונת 96-97 ועד עונת 06-07 רק 4.8 קבוצות בממוצע קלעו מעל 100 נקודות בממוצע למשחק
ב-11 עונות מעונת 07-08 ועד עונת 17-18 כבר 16.4 קבוצות בממוצע קלעו מעל 100 נקודות בממוצע למשחק
מה קורה מאז עונת 18-19? נכון, כל הקבוצות קולעות מעל 100 נקודות בממוצע למשחק!
עכברי הכדורסל יגידו, ואולי בצדק, שהיו הרבה שינויים אחרים שגרמו לניקוד הגבוה – נולדו צלפים מטורפים, הטכניקה השתפרה, והאימונים, והאוכל, והשינה, והמקצוענות, והסטף והקרי…
ואם מדברים עליו, אז בואו נעבור לקו השלוש:
בעונת 79-80 הוכנס קו השלוש לליגה. 7.24 מטר מול הסל, 6.7 מטר מהצדדים; בין השנים 94-97 הטווח מול הסל הוקטן שיהיה אותו מרחק כמו בצדדים; מעונת 97-98 הקו חזר למרחק הקודם, 7.24 מ' מהקשת; בעונה הקרובה 25-26 יכנס שינוי שכנראה / אולי / ט.ל.ח יעלה את כמות הניסיונות לשלוש (לא רלוונטי לנתונים, כן רלוונטי לרוח השינוי בליגה) – זריקות מרחוק בסוף הרבע ייחשבו לסטטיסטיקה הקבוצתית ולא האישית.
זריקה מהשלוש לא היתה פופולרית בשנים הראשונות, ועד שקבוצות אימצו אותה הקו הורחק, אבל נשמרה מגמה של ספרה אחת בניסיונות קבוצתיים לזריקה משלוש למשחק. מבחינת ניסיונות אישיים:
בשנות ה-90 רק שחקנים בודדים ניסו לזרוק מעל 6 ניסיונות למשחק בממוצע בעונה הרגילה
מעונת 00-01 ועד עונת 11-12 רק 5.3 שחקנים בממוצע זרקו מעל 6 פעמים מחוץ לקשת בעונה הרגילה
מעונת 12-13 ועד עונת 18-19 כבר 20.7 שחקנים בממוצע זרקו מעל 6 פעמים מחוץ לקשת בעונה הרגילה
מעונת 19-20 כבר מעל 50 שחקנים.. עד ההתפוצצות שאנו מכירים היום
עד כמה השתנתה הפופולרית של הזריקה לשלוש?
בשנת 91', האליפות הראשונה של מייקל, הזריקה לשלוש היתה 8.2% מסך הזריקות לסל
בשנת 2000, האליפות הראשונה של קובי, הזריקה לשלוש עלתה ל-16.7% מסך הזריקות לסל
בשנת 2015 הזריקה לשלוש עלתה ל-26.8% מסך הזריקות
ובעונה האחרונה? "סטגרינג" 42% מסך הזריקות היו משלוש!
כאשר מדברים על צלפים מהשלוש, אני ישר חושב על רג'י מילר וגם על הניקס המסכנים – בעונת 96-97 רג'י זרק שיא קריירה של 6.6 פעמים בממוצע למשחק ב-42.7% הצלחה! בעונה הרגילה האחרונה למלו בול וסטף קרי כל אחד זרקו 11.2 פעמים בממוצע מחוץ לקשת, למלו ב-33.9% וסטף ב-39.7% הצלחה. בעונה הקודמת וומבניאמה זרק 8.8 פעמים למשחק בעונה הרגילה! הוא 2.23 מטרים.. מדהים לא?
מבט מהיר לשלשות של סנטרים בליגה, בעונה הסדירה
שלושה "מבוגרים":
שאקיל אוניל קלע שלשה אחת בלבד בכל הקריירה, מתוך 22 ניסיונות – 1,207 משחקים
פטריק יואינג קלע 19 שלשות בכל הקריירה, מתוך 125 ניסיונות – 1,183 משחקים
טים דאנקן קלע 30 שלשות בכל הקריירה, מתוך 168 ניסיונות – 1,392 משחקים
שלושה "צעירים":
אנת'וני דייויס קלע 375 שלשות עד כה מתוך 1,269 ניסיונות – 787 משחקים
ניקולה יוקיץ' קלע 814 שלשות עד כה מתוך 2,264 ניסיונות – 745 משחקים
קארל אנת'וני טאונס קלע 1,117 שלשות עד כה מתוך 2,790 ניסיונות – 645 משחקים
כאשר סנטר לוקח את המשחק שלו החוצה מהצבע אל מעבר לקשת וגם זורק כל כך הרבה פעמים, ובאחוזים גבוהים זה מלהיב, זו אבולוציה מטורפת של המשחק, אבל בתכלס זה מגיע על חשבון פיזיות בצבע!
אז בואו נסכם, היו לנו שינויים בהגנה, שינויים בקו השלוש, כניסה של צלפים היסטריים, אבל בעיקר פחות פיזיות. לעמוד במרחק מטורף מהסל, ולשלוף זריקה הזויה מהמותן, ורק רשת. זה מלהיב, זה מדהים, זו מקצוענות מטורפת, אבל זה גם בריחה ממגע עם ההגנה! הוויכוח סביב התקופה הזו, או הקודמת, יותר מרגשת או פחות מרגשת, הוא עניין סובייקטיבי לחלוטין!
ילדי שנות ה-80 שינקו אלימות סטייל הארי המזוהם, האקדוחן ללא שם, וג'יי ג'יי מקווייד (למתקדמים), ראו שידורים של הבד-בויז אצל הסבתא, וצפו ביריבות הפיזית בין הניקס והבולס, כנראה חושבים כמוני שהליגה היום היא הצגה מוחלטת. אוהדים צעירים יותר שנולדו לעידן הנוכחי, רואים שחקנים מטורפים מפגינים יכולות הזויות, אוהבים להגיד שהקבוצות של היום מנצחות את הקבוצות של פעם. ב-2006 סילבסטר סטלון חזר עם "רוקי" שנגע בדיוק בנקודה הזו.
תכלס אני אולי קצת מקנא באוהדים של היום, כי הם נהנים ממשהו שאני פשוט לא מסוגל יותר לצפות בו באותה התשוקה שהיתה לי בעבר. מזל שיש לנו (עדיין) פוטבול (-:
מקורות: כל הנתונים הסטטיסטיים מאתר ה-NBA הרשמי, המפרסם סטטיסטיקות נרחבות מדי מאז עונת 96-97
פוסט נהדר
בנוסף לשינוי בחוקים ולמודעות היום של שיפור קליעה וטיפול בכדור, עצם העדפה של שחקנים שהם מוכשרים התקפית אך לוקים בהגנה גורמת לירידה אוטומטית ביעילות ההגנתית הכללית.
מסכים איתך שמי שגדל בתקופה מסויימת עם המאפיינים שלה פחות יתחבר לתקופה אחרת עם מאפיינים שונים בתכלית.
תודה רבה!
ההגנות לא קיימות כמעט כי השחקנים מרוויחים ככ הרבה שאין להם צורך בזה. מי יכופף ברכיים שחקן של 25 מיליון?
בנוסף הליגה עם החוקים מראה שלא כדאי לשמור תברח הצידה או תקבל שריקת אוויר, אל תעצור את הכוכב בדרך לסטט זה הדרך שלנו
צריכים שיקלע הרבה כדי לפאר להלל.
עבירות אוויר מוחלטות ועולם שפעם המגן היה רודף אחרי המתקיף למנוע סל והמתקיף היה מנסה לברוח ממנו. כיום המתקיף רודף אחרי המגן "ליצור מגע" והמגן בורח ממנו כמו מאש ונוצר הקליר פאת.
המצאות של מושגים ורטיקלים ושטויות כדי לייצר למתקיף שטח סטרילי ואזור בטחון, לא ללחוץ, לא להיצמד מידי לתת לו לקחת זריקה בכיף.
היום זה בידורסל
אמת. הכל למען ניפוח סטט האדרת כוכבים והיילייטס לסילבר
תודה. מסכים כמובן.
מעבר למה שציינת השיפוט ככ עבר לצד ההתקפה שהיום המשחק הפוך – המתקיפים מחפשים את המגע ללכת לקו בבולשיט והמגינים בורחים מהם…
תענוג של פוסט.
מה שרואים היום בליגה זה גרסה שונה לגמרי של כדורסל ממה שראינו עד סוף המילניום. למה? כמו הכל בארץ האפשרויות. כסף.
שינו את החוקים כדי שיהיה יותר "יפה" וירוויחו יותר ומה שקיבלנו זה את התועבה שנקראת בוסטון סלטיקס 2024-25.
אם משחקים בחוקים של הניינטיז, שים את רודמן על יאניס והפריק מסיים ת'משחק בחד ספרתי.
שים את הוד אווירותו על סטף קארי – חד ספרתי.
לג'נד לארי על דןנצ'יץ – חד ספרתי וצמוד לסיקס פאק באדוויזר כדי לעכל מה קרה לו (רגע, את זה הוא עושה בכל מקרה, לא חשוב…)
היחידים בדור המילניום החדש שהיה שורדים בהצלחה את הניינטיז זה לברון וקובי. וזה בגלל שהם לא רק שחקנים מעולים אלא גם לוחמים. בניינטיז השחקנים היו לוחמים על המגרש. היום הם לוחמים בטוויטר ובתחרות על בלינג בלינג נוצץ יותר. על המגרש הם רכים כמו חמאה שנשכחה מחוץ למקרר באוגוסט בבסיס לא סודי בנגב.
האן.בי.אי, כמו האן.אף.אל, מכרו את האופי של הליגה. בעוד לפוטבול יש נסיבות מקלות, שהרי הם יכולים לטעון במידה לא מבוטלת של צדק שזה היה עניין של חיים ומוות, בכדורסל זה היה בצע כסף נטו.
הרוב נכון. לברון לא היה שורד. סטף היה גורם למייקל להתעלף מרוב,שהיה מריץ אותו מייק היה במיון אם היה צריך לרדוף אחריו בסקרין
מייקל רדף אחרי רג'י
תשמע יש כבוד לרגי אבל סטף זה ליגה אחרת מייק היה שופך לאגר לרדוף אחריו משחק שלם ולסטף יש איכויות בכמה רמות מעל רגי ולא רק קליעה
אבל למייל יש משהו שלא רואים היום וזה כבוד ואגו. מספיק שהוא היה מחליט שסטף עבר את הגבול והוא היה משתק אותו. עשה זאת עם כל מי שרק ניסה.
זו תכונה שלא רואים בסטטיסטיקות
דומיננטיות שלא הייתה מעולם
בול בפוני bzzz
אם בשביל לרסן את סטף היה צריך לרדוף אחריו בסקרין, הוד אווירותו היה רודף בסקרין.
מה שסטף עושה נראה מטורף כי אף אחד לא מתאמץ באמת לרדוף.
ויש לי כבוד לסטף. שחקן מעולה. שינה את המשחק. ייזכר לדורות. מול מייקל… מסיים בחד ספרתי ובלי אליפויות.
כן כן, תמשיכו לסגוד…
מי לא מתאמץ מתאבדים אחרי סטף.
מייק היה נהפך לבונגה אין בעיה היה רודף 40 דק אחרי בטף בסקרינים בטירוף עדיין היה חוטף כמה שלשות על הפדחת.
ואז בכלל לא היה נשאר לו כוח לגאמפשוטים בהתקפה….
מייק לא שיתק כל מי שרצה אלו היו שחקנים מוגבלים יחסית ולדקות מסויימות.
סטף היה מכניס את פיפן והרפר לתנור ושם אותם על 240 מעלות טיגון לא כוחות
הוא לא היה צריך לרדוף אחריו כי היה עושה חילוף עם פיפן והארפר
סטף היה מטגן את פיפן והרפר שהם היו נראים מייק סקלבריני לידו
תודה על הפוסט.
המסקנה שלי היא שההתקפות נהיו יותר חכמות מה שאילץ גם את ההגנות להיות יותר חכמות ופחות פיזיות, ולכן הכדורסל של היום הוא טוב יותר ולדעתי גם מהנה יותר לצפייה מאשר בעבר, גם אם יש עוד המון מקום לשיפור
ההתקפות לא נהיו חכמות יש,שריקות אוויר חחח מה אתה חושב,רק ההתקפה התפתחה וההגנה נשארה זהה😅😅
תודה יונתן שהחזרת אותי לימים הטובים של הכתיבה. לצערי לא שמרתי את מאמרי כי היו כה רבים מהם, אז ממש מרגש להיזכר. תודה גדולה
וכמובן הפוסט עצמו הוא מצויין, מכל הבחינות.
תודה רבה!
כמה התרגשות היתה כאשר פרסמת את הכתבה, וגם עכשיו עם הפוסט לאתר המצוין הזה. 🙌🏼
אני די בטוח שגילרי (נדמה לי) הפריך את כל התיאוריה הזאת בכתבה המצוינת שלו מלפני כמה שנה או שנתיים.
ההגנות היום בוודאי חכמות פי מיליון מאשר הגנות בעבר, והעלייה המסיבית בקליעה מהשלוש היא גם סיבה וגם מסובב. אבל כן, זה נכון, שפעם היית מקבל יותר פנסים בעין, עם זה כנראה שקשה להתווכח.
חייב לציין שהתמונה עם הראש של מייק בתוך הצבת הזו של הפרופלורים של ביל למבייר היא פריסיילס.
תמונה שמראה את ההבדל בין הכדורסל הקשוח של אז לבלט הצורני שאנו רואים היום באין BA.
למבייר הוא היצור הכי מפחיד בהיסטוריה של ה NBA. יצא מהקרטון של Biffa
תודה רבה, לאינפלציית הנקודות יש כמה גורמים לדעתי:
1. שלשות- 2<3 אין מה לעשות זה מוסיף וגם היום יותר קל לעשות סל כי יש 5 שחקנים שמרווחים את המגרש אז יותר קל להיכנס לצבע
2. חוקי הגנה שמיטיבים קצת יותר מידי עם ההתקפה כמו האיסור למגנים לחנות בצבע וחוקים שמונעים מהמגן לשמור באגרסיביות
3. רמת האימון עולה כל הזמן והליגה נפתחה לכישרונות מכל העולם אז רמת הכישרון עולה
תודה רבה על הכתבה.
בפועל השינוי המרכזי קרה ב2001-2002 עם ההגנה האזורית, בודדי הקבוצה שיכלו לנצח אותה באותה תקופה, לדוגמה ניקח את הקבוצה הטובה ביותר בשנות ה90, בולס 96, כמה שחקנים מרווחים יש בקבוצה הזאת קוקוץ, קר וגורדן, כל השאר שחקנים מאוד פיזיים ורובם גם מאוד נגרים אבל לא שחקנים שיצליחו לשבור אזורית טובה (תשאלו את יאניס), עקב כך שחקנים הצטרכו או לפתח קליעה איכותית או לשחק מאוד מהר כדי שההגנה לא תתארגן מספיק. ולכן מגע כבר לא שווה היום כל כך כי זה לא מבטיח תוצאות בדיוק כמו שחטיפות ובלוקים גם לא אומרים הגנה טובה.
קבוצה ששיחקה אז וגם היום אני בעיקר חושב על השואו טיים ואולי בוסטון ובשנות ה90 אולי יוטה. הראשונה שיחקה מהיר ויעיל, השנייה היתה יעילה עם קליעה והשלישית הייתה מלאה בקלעים.
נ.ב. הכוכבים מגיעים לאותה כמות זריקות עונשין כמו בכל תקופה
https://www.basketball-reference.com/leaders/fta_per_g_career.html
בשנות ה50-60 וקצת 70 בולטים צמברליין ווסט ופטיט רוברטסון וביילור
שנות ה80 90 דאנטלי מאלון גורדן רובינסון בארקלי
שנות ה2000 אוניל אייברסון ברייאנט
וכיום יש אמביד יאניס הארדן דונציץ יאנג ולברון
ואפשר גם להוסיף את מה שגורדן אמר על הגנה אזורית
If teams were able to play zone defenses, he said, he never would have had the career he did לפי ויקיפדיה
https://en.m.wikipedia.org/wiki/Zone_defense
בס"ד
תודה רבה.. בהחלט הליגה השתנתה, לטוב ולרע
אין לי כח לחזור על דברים שכתבתי מלא פעמים ובפירוט יתר אבל בגדול אתה עושה בדיוק את מה שכתבת בפתיח – רומנטיזציה של התקופה.
בשנות השמונים ותחילת התשעים שאתה כל כך מתגעגע אליהם ההגנות לא היו חזקות. כלומר אם לקחת את מה שאבג אמר פה יפה פעם זה תמיד ענין דו צדדי ואז דווקא ההתקפות היו אלה ששלטו. מה שאתה קורא לו משחק פיזי היה משחק מבוסס פוסט שהיום מת בגלל השלשות שציינת לא בגלל איזשהיא רכות. לא סתם כולם איכשהו תמיד חוזרים לליימביר שלא היה שחקן הגנה גדול אבל היה אלים ומלוכלך. אז כן הליגה הצליחה למזער את האלימות במשחק – זה לא קשיחות ולא פיזיות. נכון גם ביטלו את ההנדצ'ק אבל הסיבה העיקרית היית שזה גרר יותר מדי פאולים גבוליים וכולם התלוננו על זה. נכון הייתה גם כוונה לעודד את משחק ההתקפה כי באמצע שנות ה90 כולם למדו לשחק הגנה הרבה יותר טוב והכדורסל נהיה זוועה של כדרור אינסופי ואיזו אחרי הפרישה השניה של ג'ורדן.
הכדורסל היום גם פיזי אבל בצורה מאד שונה רוב המגע הוא במעבר על חסימות ומאבק על מיקום. אין ספק שאז היית צריך לעבוד יותר בכח והיום זה עניין יותר של זריזות אבל שוב זה בגלל השינוי המהותי במשחק והריווח שיש היום לעומת אז לא בגלל החוקים.
הפוסט שלך מריח מ"אני רוצה לראות מכות"- יש גם ענפים שזה כל היעוד שלהם. אתה מוזמן לתעל את תשומת הלב שלך לשם.
כשהחוקים משתנים לטובת ההתקפה אז ההגנה חלשה יותר
זה די פשוט
😊
פוסט מעולה. תודה רבה!
תודה יונתן!
דבר ראשון, תכתוב עוד (אם יש לך על מה . . .)
שנית, התגובה של מנחם בעיתון נפלאה, מראה שהוא לא השתנה כל השנים האלה.
אני מבוגר ממך וצופה בנב"א מאז 1985, אז עברתי כבר כמה וכמה תקופות. הרמה היום גבוהה לאין שיעור. הכדורסל פעם היה די נוראי. כן, הרביצו, אבל זה לא חיפה על רמה ירודה. השחקנים היום מהירים יותר, קופצים יותר גבוה. חושבים מהר יותר, והכי חשוב, מגוונים – הם יודעים לקלוע בהרבה צורות, מוסרים טוב, ומכירים הרבה שיטות הגנה והתקפה.
מה שכן, הרעות החולות הן (1) התחזות ובכי לשופטים ו-(2) עצירות של המשחק לריוויו. זה נורא.
100+ אחת ההנאות הגדולות ביורובאסקט הנוכחי היו ההפסקות הקצרות באמת חוויה נדירה, לרוע המזל אין שום סיבה שזה ישתנה ולהפך הNBA מבין משחקי הספורט האמריקאים הפחות מעיקים בנושא
1. אחלה פוסט – תמשיך
2. אני איתך – המשחק עבורי הפך להיות בלתי בר צפיה
3. להפתעתי (ואם צ'אטי לא הטעה אותי), קצב המשחק בשנות השמונים היה גבוה יותר מאשר היום, עם שפל בעונת 98/99
4. אחוזי הקליעה אותו הדבר
5. מה זה אומר? מה שאתה רוצה … אני מסכים שהמשחק היום הוא glorified horse competition . גילרי ועגל מסיקים את ההיפך…
חברים אני מציע לצפות קצת במשחקים ישנים ביוטיוב. זה היה פשוט נורא.
לא לבלבל עם מתח והתרגשות – אפשר לצפות במשחק של ילדים ביסודי ולהתרגש באותה מידה גם אם הרמה ירודה.
לא הכי מסכים עם זה. נורא תלוי בתקופה. היה כדורסל שכיף לראות בשנות ה80 ותחילת ה90. ואז זה הפסיק להיות כדורסל ונהיה איזומאניה שהיה קשה לראות.
תודה רבה!!
פוסט נהדר
אני כמוך בתחושה אבל הנזק העיקרי שנוצר הוא שבעבר כל משחק היה מלחמה( כולל אולסטאר שמטרתו הייתה להוכיח מי הכי טוב) והיום העונה היא זניחה כשכל המטרה בה הוא להגיע לפלייאוף בריא והאולסטאר בלתי נסבל
במילים אחרות הרכות הזאת פגעה בתחרותיות
תודה רבה!!
אני רואה את זה ככה:
פעם (מהאליפות ב 89' של דטרויט עד בערך 2006/7) המשחק היה הרבה יותר פיזי, וכל התמודדות הייתה כמו מלחמה.
רוב השחקנים היו פחות מוכשרים התקפית, אבל לא היה צורך בכך, כי ההגנה הייתה חשובה יותר מההתקפה.
שינוי חלק מהחוקים יחד עם מהפכת השלשות התחילה להזיז את המשחק לכיוון פחות פיזי, והליגה התחילה לעודד שחקנים התקפיים יותר על חשבון ההגנות.
כך שהמשחק בשנים האחרונות נהיה מהיר יותר, פיזי פחות, עם תוצאות גבוהות.
זה לא שלא היו יותר הגנות, פשוט החוקים לא נתנו לשמור כמו פעם ועל כל מגע שרקו.
בשנים האחרונות אני חושב שהליגה התחילה להבין שהם הלכו רחוק מדי (לדוגמא סחיטת העבירות של הארדן ודוראנט) ומתחילים לאזן קצת יותר את ההגנה וההתקפה.
האליפות של אוקלהומה, שהייתה קבוצת ההגנה הטובה בליגה, זה צעד בכיוון הנכון.
איך כל זה אמור לבוא לידי ביטוי?
איך אתה רואה שהתחילו לשרוק על כל מגע (לא ממש)? או שלא נתנו לשמור כמו פעם.
השינוי נכי חשוב שקרה מבחינה הגנתית היה זה שנתנו לשמור כמו שלא נתנו פעם. זה מה שדחף את המשחק החוצה.
ברגע שהתחלת עם תותחנים אז היה לי ברור שיהיה מעניין 😃
בכל דבר יש התפתחות ושינויים, גם במשחק הכדורסל, נוסטלגיה זה טוב אבל ההשוואות לעיתים מיותרות כי יש יןתר מדי משתנים שמשתנים.
כתבה טובה.
תודה.
באחוות תותחנים.
תודה רבה!!