7 סיבות למה הסנטרים של היום שונים מהעבר / מנחם לס

דיון הסנטרים (דיון 11) הפך לאחד המעניינים ביותר שהיו לנו באתר. הגולשים נגעו בנקודה העיקרית כנראה, שהמשחק היום שונה הוא מהמשחק של העבר. קצת כמו ה-"TOTAL SOCCER" של הולנד בשנות ה-70, כך גם הכדורסל (בעיקר ב-NBA) הפך ל-"TOTAL BASKETBALL" בו אין יותר יכולות ספציפיות הנדרשות משחקנים בתפקידים מיוחדים.

 

Big Men of Today Are Playing a Different Game Than Those of the NBA's Past

 
כפי שכתבתם – נכון ובהגיון – היום אין יותר 'פיור פוינט גארד כפי שאין 'פיור שוטינג גארד'. ראסל ווסטברוק, מונטי אליס, ברנדון ג'נינגס, או קיירי אירוינג הם רק כמה דוגמאות של מגמה ההופכת ברורה לחלוטין. גם בעבר היו מין קומבו-גארדס כאלה כגון אוסקאר רוברטסון וולטר פרייזר, אך הם היו במיעוט. היום פוינט גארד שלא מייצר נקודות – ריקי רוביו אמרנו? – הופך למיעוט שבקרוב ייעלם.
אותו מהפך קרה בעמדות אחרות, ודוגמא בולטת היא טים דנקן כשתפקיד הסנטר והפאור-פורוורד מתחילים להתערבב. אותו דבר פאו גאסול, קרלוס בוזר, למרכוס אלדרידג', אנדרה דרמונד , או זאק רנדולף. כולם משחקים גם פוסט-אפ כסנטרים, וגם עומדים כראש החץ בפיק-אנד-רול, ואפילו בזריקות פרימטר.
הסנטר של פעם – ווילט צ'מברליין, ביל ראסל, רוברט פאריש, קרים עבדול ג'אבר, שאקיל או'ניל ,ורוב האחרים –  היו תקועים בצבע עם הגב לסל, וזה היה תפקידם האחד והיחיד.
אבל מלבד העירבוב בין הסנטר והפאור-פורוורד, קרה שינוי ברור אחד שהוא בולט לי לעיין כל פעם כשאני חוזה במשחק כדורסל ב-NBA. אכניס מספרים לשינויים החשובים שבין אז והיום.

1.

הסנטרים של היום – כמעט כולם ללא יוצא מין הכלל מלבד דמרכוס קאזינס – הפכו לרכרוכים, רפים, רכים, מעודנים, ומפונקים.
רוי היcרט, גרג מונרו,  טייסון צ'נדלר,  סמואל דלמברט, טימוטי מוזגוב, דיאגו ספליטר, אנס קנטר, אנדרו בוגוט, קיימן…אפילו דווייט האווארד. האם יש מישהו מהנפילים האלה המפחיד אותך? לכולם חיוך מכאן ועד הודעה חדשה, וכשומר-אישי עלי הייתי מעדיף את עדינה מרקוביץ' מתל-חנן מאשר כל אחד מהנפילים הרכים הללו. אני לא מגזים – הייתי מעדיף שנייט רובינסון או רון ארטסט ישמרו עלי מאשר כל אחד ממתתקי הטופי הרכים הללו, 'ילדים טובים ירושלים' כולם.

 

דמרכוס קאזינס הוא היחידי המגיע לרמת הרוע של מוזס מלון, ביל למבייר, וויליס ריד, או רוברט פאריש של העבר. רוברט פאריש היה נותן מבט אחד ברוי היברט, ורוי היה מתגמד מפחד. מוזס מלון היה אוכל חמישה 'כריס קיימנים' לארוחת בוקר.

נכון, ישנם אל הורפורד, דיאדרה ג'ורדן, אל הרפורד, או יואקים נואה שהם אינם 'רכים' כמו האחרים, אך אפילו להם אין את הרוע שהיה לדן איזל, מוזס מלון, בור לנייר, ארטיס גילמור, אלונזו מורנינג, שאקיל או'ניל, רוברט פאריש, דיקמבה מוטומבו, נייט ת'ורמונד, וולטר בלאמי, ריק מהורן, האקים אולג'ואן ,ואפילו לבנים כדייב קאונס או ביל למבייר.

הסנטר היחיד מהעבר שהיה "רך" ו-"טוב" כמו הסנטרים של היום – מאמין ביישו והולך לכנסייה – היה דייויד רובינסון. פט יואינג היה חצי-חצי. גם טוב וגם 'רע'. גם רך וגם קשה. 'הרע' האמיתי האחרון היה שאקיל או'ניל.

דווייט האווארד הוא קופי של דייויד רובינסון: מוכשרים מכאן ועד שנחאי, אבל יותר מדי יפים ויותר מדי מחייכים. אתם יודעים כיצד הם מושווים באופיים לאחד כמו, נניח, ריק מהורן? ריק בא להרע ליריבים. לא סתם לנצח אותם אלא לפגוע בגופם ובנפשם. להשאיר חבורה פיזית ומנטלית לחיים. הוא נולד כזה: לפגוע ביריבים, וכמיה שיותר יותר טוב. האווארד ורובינסון באו ובאים רק לנצח ואז ללכת להתקלח. לא להשפיל ולהכחיד את היריב. לא לשלוח אותו אל השרינק לעשר השנים הבאות כתוצאה מהמשחק.

היום הפסיכים הללו נעלמו ואינם. כולם מחונכים מדי ובאים מבתים טובים מדי. לכו לבית של משפחת זלר, או פמבלי, ותגיעו לווילה של 2 מיליון עם משפחה שהאב משתכר $200,000 לשנה, והאם שותה תה ומשחקת ברידג'.

הסנטרים של היום הם תוצר של מה שקורה היום כשכל ילד מקבל גביע עבור השתתפות בלבד. כולם מכונים 'ווינרים', כי 'לוזר' זה לא פוליטיקלי קורקט. אלה ילדים של דור שאם האב מכה אותך בטוסיק, אתה יכול להתלונן במשטרה. דור של ילדים שלא נקפו אצבע להרוויח את כסף הכיס שלהם, והצ'ק הראשון שראו אי פעם היה על מיליון דולארים ויותר כשחתמו כמקצוענים.

כשהייתי ילד, נשארתי בבית רק כשהיה לי חום גבוה. לא רציתי להישאר בבית כי בבית הייתי לבדי – אמי עבדה במחנה צבא בריטי ואז לא היו 'בייבי-סיטרס' מהפיליפינים – ובבית הספר לפחות הייתי עם חברים. רק מחלה אמיתית השאירה אותי בבית.

היום? כשלנכדתי יש כאב ראש בהוד השרון (או אטלנטה) , או היה שלשול ערב לפני זה "או, דריה'לה חמודה, אני יודעת כמה לא נעים כשיש כאב ראש…למה שלא תישארי בבית איתי ואני אטפל בך, ילדה מתוקה ויפה שלי…".

2.

הליגה עצמה לא עזרה עם החוקים שלה המונעים כל מגע גופני וכל הבעת שמחה או התלהבות. זה פאול או פאול טכני. עשו מהשחקנים רובוטים המייצרים מכנית מוצר מסויים, ללא רגשות וללא יצרים.

אתם זוכרים את וויל פורדו? אילו שרקו לו פאול אז על מה ששורקים היום, לקומישיונר היתה בעייה חמורה איתו. הוא הגיע פעמיים במשך הקריירה עד פתח משרדו של דייויד סטרן להתלונן על דבר זה או אחר, ואילו סטר לסטרן, איש לא היה מתפלא. וויל פורדו היה מין סנטר שאתה לא רוצה להתעסק איתו, חד וחלק. אין היום מטורפים כאלה יותר.

לוויל פורדו שלוש טבעות, ומאמני היום שוכרים אותו לעבוד עם הסנטרים "להפכם לקשוחים יותר!". הוא עבד עם האחים לופז, עם כריס קיימן, והיום עם ג'ואל אימביד. הוא אומר מה שאני אומר: "כשהתחלתי לשחק בוונדרבילט ב-1988, הסנטרים של אז היו 'עם אופי שונה' מהסנטרים של היום.

בואו נקשיב לפורדו:

Look, I'm not going to say I was a "tough guy" like Moses Malone or Bill Lambair, but I knew what my job was," Perdue says. "You wanted guards to think twice about coming into the paint. There's still banging in the game today, but there's a lot harsher penalty for ordinary aggressive play. Before it was two free throws, now it could be two free throws and the ball and a suspension or fine. What's more, there's no fear about attacking the rim because the perimeter players know it. You have to think about what you're doing."

3.

הבדל חשוב נוסף מהעבר הוא שאז הסנטר היה מצופה לקלוע נקודות. הוא היה ה-CENTER-PIECE של ההתקפה. קראו לו 'פיבוט' כי הוא היה הציר של העניינים. לא עוד. היום הסנטר הוא שם כדי לקחת ריבאונדים ולקלוע סלי גארבג', ולא האופציה מס' 1 בהתקפה כפי שהיו צ'מברליין, קרים, או'ניל, והרבה אחרים מסנטרי העבר.

תנועה טיפוסית מהעבר

 

4.

אולי זה סתם עניין או מקרה, אבל העובדה היא שבעבר היה ערב-רב של סנטרים 'קצת' דפוקים בראש. אפילו דניס רודמן שלא היה סנטר, מתאים במקרה זה להסביר את ההבדל בין 'אז' להיום. או בכוונה או שלא בכוונה, התנהגותם של הרבה מאד סנטרים היתה כאילו כמה ברגים לא מחווברים ישר (או נכון!) בראש. מיץ' קופצ'אק, ששיחק סנטר (וגם פאור-פורוורד) משך 9 שנים – ובמקרה היה אחד מהנורמיים, אבל אולי בגלל זה גם אחד מהפחות רלוונטים – אומר בדיוק מה שאני אומר:

" Mitch Kupchak, an NBA power forward and center for nine seasons before :spending most of the last three decades as GM of the Los Angeles Lakers says:

"Truth is, big men have always been a bit off-kilter.

(הסנטרים של אז היו תמיד קצת בלתי מאוזנים), וזה כמובן בלשון המעטה.

5.

עוד נקודה, שהיא אולי מיינורית אך חשובה, היא העובדה שלסנטרים לוקח יותר זמן להתפתח להיות כוכבים. הווה אומר? יש להם כמה שנים של 'צעירות' נורמלית לפני שהם הופכים להיות – או לא הופכים – מעט פסיכים.

6.

וויל פורדו מעלה נקודה נוספת, חשובה: "אז הסנטרים הגיעו אחרי 4 שנים בקולג' עם ה-'רה-רה' וגישת הקילינג של היריב השנוא. מישיגן נגד אוהיו סטייט? הכל כשר, אפילו סכינים. הסנטרים היו מגיעים לליגה למודי מלחמה וקשוחים. היום הם מגיעים ילדים בגיל 19 עם SOCIAL MEDIA וידע שכל תנועה שלהם מצולמת לכל העולם, אז הם ניזהרים במעשיהם ודברם. הכל היום הוא על בסיס פוליטיקל קורקט, ולכן השחקנים של היום בכללם – ולא רק הסנטרים – הם הרבה יותר חברותיים. תראה את כריס פול. מי החברים הטובים ביותר שלו? הפוינט גארדים של הקבוצות האחרות. בימי זה היה נחשב כבגידה. מג'יק ולארי בירד שמרו את הידידות ביניהם כסוד כמוס שאסור היה לאיש לדעת עליו!"

 

 

7.

נקודה אחרונה היא שהסנטרים של העבר הגיעו אחרי 4 שנים בקולג' שם משחקים הרבה אזורית, ולכן ה-SKILL של פוסט-אפ היה חשוב ביותר, והתפתח בארבע שנים במכללה. היום, כשהסנטרים הטובים מגיעים אחרי שנה אחת ישר ל-NBA, הם באים ללא נסיון רציני ב-POST-UP GAME (וגם כי שטח ה-3 שניות ב-NBA גדול מאשר במכללות שם אפשר לתקוע אוהל קרוב יותר לסל), ולכן אנחנו רואים זאת פחות ופחות ב-NBA.

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 32 תגובות

  1. מומי שאוהב חציל בטחינה

    5 אוק 2014 19:11:27

    דוויט הווארד הוא קופי של רובינסון ? וואלה מומי לא צחק ככה מאז יהודה שישליק השתכר ועשה מוב על ליידי בוי בפוקט

    פעם השחקן הגבוה היה הבסיס של קבוצה אפילו מומי יודע שאם היה גבוה שנראה קצת נורמאלי הוא אוטמט בחירה ראשונה בדראפט
    פעם סנטר לא היה שם סל יותר מ 3 ורבע מטר מהסל . ווילט היה מדנקק וגם שאק אם היה זורק מ 4 מטר ומעלה מי שהיה יושב אחורי הסל היה צריך לרוץ למקלט
    קארים והאקים אלו סנטרים גדולים גם היו משחקים בעוד 300 שנה
    הווארד לפי הרישומים10'6 עם נעלי עקב ץ פעם היו מודדים בלי נעלים וכל סנטר היה 7 פוט פלוס
    היום אין 7 פוט דומננטי היברט נראה כמו אחד שגלל ג'וינט מדף הסטיסיטקה של המשחק. דארמונד צריך ךלקחת שיעורים מביל לימביר או לפחות ביל אדווארס או הוואלסים

    2. מנחם לס

      5 אוק 2014 20:02:04

      מומי, ראיתי את דייויד רובינסון באולימפיאדה באטלנטה. הרוסים (או הסובייטים, אני כבר לא זוכר) עשו ממנו צחוק.

    2. מנחם לס

      5 אוק 2014 20:05:47

      דייויד רובינסון היה כלומניק מספיק שנים בספארס (ובעיקר בנבחרת ארה"ב!!!) עד שהפך למשהו, וזה בגיל 30-31. להאווארד יש עוד זמן.

  3. שרון

    5 אוק 2014 19:18:56

    מנחם , השנה יהיו לא מעט שחקנים גבוהים , ובמיוחד סנטרים , בדראפט הקרוב . מי אתה חושב מאלה יצליח להיות סנטר דומיננטי בליגה?
    {אני אומר שאוקאפור , קאולי סטיין וטאונס יש להם פוטנציאל להיות סנטרים דומננטים מאין כמוהם}.

      1. שרון

        5 אוק 2014 19:58:48

        כל הבחירות טופ 14 {שלדעתי הם טופ 14} מצוינות.
        אני לא מכיר את שאר הנרשמים לדראפט , אבל עונת המכללות עוד לא החלה.

      2. רועי ויינברג

        5 אוק 2014 21:53:17

        דראפט 2010 הוציא רק 4 שחקנים מעולים. חוץ מג׳ורג׳ ו-וול, אין שם עוד אול סטארים. אולי היווארד ומונרו.

        2012 יתברר כאגדי-ביל, דיוויס, לילארד, וויטרס

        2011 דראפט פושר, ומוקדם מדי לחוות דעה על 3 האחרונים, אבל עד עכשיו 13 מזוויע.

        1. יונתן שגב (D-Rose)

          5 אוק 2014 22:48:45

          מבחינת ההייפ לפני הדררפט היכן היית ממקם אותו? (2012 נחשב לאגדי לפני, 2013 מזעזע, 2014 טיפה פחות טוב מ- 2012)

          1. רועי ויינברג

            6 אוק 2014 16:14:14

            הייפ:

            2013 נחשב לדראפט חלש ביותר, משום שהרבה מאוד פרוספקטים טובים חיכו שנה כדי להכנס ל-2014 (קאולי סטיין)

            2014 ראשון, בהפרש ניכר. היה הרבה הייפ על הדראפט, שעוד לפני הצעידה הראשונה של אנדרו וויגינס במכללה כלשהי, הושווה לאלו מ-1996, 1984, ו-2003.

            2012 היה דראפט נטול הייפ יחסית, מלבד האריסון בארנס (עד שהגיע למכללה), וכמובן דיוויס, אבל עדיין לפני 2013.

            2015 לדעתי, נכון לעכשיו, באותה רמה של 2012. הזמן יראה לנו אחרת, קרוב לודאי

  6. איתי

    5 אוק 2014 20:28:30

    מנחם אתה רפה הבנה אם זה מה שאתה כותב על רובינסון. הוא אמנם היה בהחלט טיפוס נחמד ביותר אבל על המגרש הוא ממש לא היה רכיכה כמו הווארד ובטח לא נקניקייה כמו יואינג !!! היום אין אפילו סנטר אחד בגובה 2.16 עם יכולות כדורסל ואתלטיות כמו של רובינסון. נחמד או לא .
    ראשית כמו שכתבתי כבר רוב הסנטרים גמדים יחסית לעבר. בשביל להיות סנטר דומיננטי בליגה הזו אתה צריך להיות גדול וחזק כמו שאקיל או ארוך וכשרוני כלו אלסינדור. רוי היברט שחקן ברמה של לוק לונגלי ואני מקווה שלונגלי לא ייעלב.
    האשים תביט חביבך שחקן נחות ממנוט בול השברירי
    ריק סמיתס היה מנקנק את מרבית הסנטרים בליגה מכל מקום בפוסט כולל מרפקים
    היחיד שדומה בהגנה לדיקמבה מוטומבו זה הספרדי של התאנדר וגם לו חסרים 10 סמ בגובה וכמה נקודות אייקיו

  7. איתי

    5 אוק 2014 20:36:34

    מי שרואה את גמר גביע העולם לנשים יכול לחזות בסנטרית בגובה 2.03 שגבוהה בעשרה סמ מכל אחת אחרת במגרש ושולטת ברחבות משני הצדדים. בדיוק כמו שסנטרית דומיננטית צריכה לשלוט.

  8. דוד משה

    5 אוק 2014 20:43:47

    אני חושב שסעיף 2 הכי חשוב. קשה היום להיות סנטר קשוח כי לכל מגע שורקים עבירה. דבר שני, המגמה שעולה כמו שאמרת זה סנטרים/פאוור פורדים שהם יכולים לכדרר קצת ולזרוק טיפה מחצי מרחק, למה? כי רוב הסנטרים גבהו בגיל מאוחר אז עד שהם גבהו הם למדו לעשות דברים אחרים. קשה להיות שחקן גבוה וכבד עם המשחק המהיר והאתלטי שיש כיום ולכן שחקנים עם פוצנציאל טוב לא מקבלים הרבה דקות בגילאים יותר צעירים כי הם טרף קל בהגנה (הדבר הזה תופס במיוחד לארץ).

  9. TheGreatWall

    5 אוק 2014 21:59:00

    לפי דעתי זה קשור גם ללימוד המשחק ולאימונים. מגיל צעיר מאמנים מלמדים ומתרגלים יסודות משחק שקשורים בעיקר לרכזים ולשחקני כנף- יכולות כדרור, חדירה, טכניקות זריקה ומסירה וכדומה. לשחקנים גדולי מימדים, שגם כך נמצאים במיעוט, אין אפשרות להתפתח כשחקני פנים "אמיתיים"

  12. אברי

    6 אוק 2014 00:36:09

    סליחה מראש, אוהב פה את כולם, כן? אבל כל הטיעונים האלו זה ב ו ל ש י ט א ח ד ג ד ו ל. העדר רוע? נו באמת, יש מספיק שחקנים רעים/חסרי אלוהים בנבא גם היום, גם אם הם לא סנטרים (ג' ר סמית? לאנס סטיבנסון מישהו?) . אז אי אפשר לטעון שזה קשור בחינוך, או בתרבות שונה. ממש, אבל ממש לא כולם גדלים היום בבתים של 2 מליון דולר, לצערנו יש מספיק שגדלים בלי אבא (תופעה מוכרת בקהילות שחורות עניות בארה"ב, גם אובאמה דיבר על זה), וממש לא חסרות שכונות קשות בארהב.
    השתנה המשחק? נו אז מה? למישהו יש בכלל ספק ששחקן בגודל של יואינג, עם הכשרון שלו, לא היה מוצא את עצמו בתור סנטר קלאסי גם היום?
    אז מה הסיבה? לפעמים לא צריך לחפש תשובות מסובכות. דור דפוק וחסר כשרון, זה הכל. פשוט אין 7 פוטרים עם הקואורדינציה, הכשרון והאתלטיות שהיו ליואינג או רובינסון היום בליגה, שלא לדבר על סט הכישורים שהיו לשאק. זה לא שיש יותר מידי 7 פוטרים בעולם הזה, אז קורה שיוצא דור כזה מידי פעם. היום יש כל מיני טייסון צ'נדלרים כאלו, אין מה לעשות, זה יש, ועד שיבוא מישהו חדש אז עם זה נסתדר.

  15. אלון

    6 אוק 2014 09:58:52

    להזכיר את האוורד ורובינסון באותו משפט מבלי לעשות פאוזה ארוכה באמצע נשמע לי הזוי.
    אז הבנאדם היה סופר אינטיליגנט, אובר נחמד, חייכן אובססיבי, איש משפחה, פטריוט ודוגמא ומופת לספורטאי. ממתי זה נהיה חסרון? למה בדיוק זה הופך אותו ללוזר? יש כל כך הרבה שחקנים ענקיים שלא לקחו אליפות ולא מתויגים כלוזרים, לרובינסון יש 2.
    רובינסון היה שחקן ענק שחטאו היחיד הוא אישיותו הטובה. זה אומר הרבה יותר עלינו מאשר עליו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט