אריאל בנדיט הוא גולש ותיק באתר, בן 22, אוהב כדורסל, נ.ב.א, את הסלטיקס, סטטיסטיקות ואנליטיקס, וסיפורי עבר והווה על הליגה הטובה בעולם.

המאמן דין סמית' ידוע בתור מאמנו של מייקל ג'ורדן אבל הסיפור שלו, עד מייקל ג'ורדן, עבר לא מעט תחנות. לפני שניגע בהישגיו הגדולים, נראה כיצד הגיע למעמדו הרם כיום, למעלה מעשור אחרי שנפטר.

מאמנו של דין סמית' – פוג אלן

סמית' שיחק בייסבול, פוטבול וכדורסל, תחילה בתיכון ולאחר מכן באוניברסיטה. בתיכון שיחק בעמדת הקוורטרבק בפוטבול והקטצ'ר בבייסבול. לאחר שסיים את התיכון, הגיע דין סמית' לאוניברסיטת קנזס על מלגה אקדמית ולמד תואר במתמטיקה, ובמקביל שיחק כדורסל תחת המאמן פוג אלן.

אלן גדל במשפחה אמידה במיזורי. שבעצמו התאמן תחת ממציא משחק הכדורסל ג'יימס נייסמית'. אלן ידוע בתור "אבי מאמני הכדורסל", המאזן שלו עומד על 746-264. ניצח 590 משחקים בקנזס. ניצח 24 אליפויות במחוזות ו-3 אליפויות לאומיות במכללות. נכנס להיכל התהילה ב-1959 לאחר שאימן 50 עונות.

במהלך תקופתו בקנזס אימן אלן שחקנים שעתידים להיכנס להיכל התהילה כמו: ארתור לונבורג שאימן כדורסל במכללות, היה מנהל ספורטיבי בקנזס, ומנהל הקבוצה האולימפית של ארה"ב באולימפיאדת 1960. אלן אימן גם את אדולף רופ וראלף מילר שהיו מאמנים היסטוריים נוספים שקבעו שיאים אדירים – אדולף רופ היה המאמן עם אחוז ההצלחה השני בהיסטוריה של המכללות (82.2%), וראלף מילר לקח 2 אליפויות עונה סדירה בביג 10 ו-4 אליפויות בעונה סדירה בקונפרנס (Pac 10).

יש כמה שחקנים שעברו אצל פוג אלן, נהיו מאמנים אך לא הגיעו עד היכל התהילה כמו: פרוסטי קוקס, ג'ורג' רודי, אנדרו מקדונלד, צ'ארלי בלאק והווארד אנגלמן.

האולם של אוניברסיטת קנזס, "אלן פילדהאוס", נקרא על שמו.

סביר להניח שהדברים שלמד סמית' מאלן סייעו לו מאד בקריירת האימון שלו עצמו.

תחילת קריירת האימון של סמית'

ב-7 ביוני 1954 סמית' החל לשחק בקבוצת חיל האוויר של ארצות הברית שמוקמה בפירסטנפלדברוק (עיירה בגרמניה). הקבוצה שלו זכתה באליפות לקבוצות של חיל האוויר באירופה.

בוב ספיר שימש כמאמן ראשי באקדמיית הכדורסל של חיל האוויר האמריקני מתחילת התוכנית ב-1956 ועד 1971. על פניו לא מדובר במאמן גדול – מאזנו שלילי (151-157) ועומד על פחות מ-50% הצלחה. אבל השפעתו על דין סמית' הייתה רבה.

ב-1958 פרנק מגוויר, המאמן הראשי של צפון קרוליינה, ביקש מסמית' להיות עוזר המאמן שלו, וכך היה במשך 3 עונות, עד ל-1961. ערב עונת 1962 מגוויר פרש עקב שערוריית גיוס גדולה שגררה מאסר על תנאי. מי שהחליף אותו, וקיבל את תפקיד המאמן הראשי בצפון קרוליינה הוא דין סמית'.

העונה הראשונה של סמית' הסתיימה במאזן שלילי 8-9. זו העונה היחידה בקריירה של סמית' בה סיים במאזן שלילי. ב-1965 סמית' הפסיד למכללת וויק פורסט אך מאותו רגע, צפון קרוליינה ניצחה 9 מתוך 11 המשחקים שלה.

לאחר השנה הזו, משך 21 שנה סמית' סיים במקומות הראשון או השני ב-ACC, ולמעשה מאז ועד פרישתו לא סיים במקום נמוך יותר מהשלישי. הישג מדהים.

הפיינל פור הראשון

בעונת 1966-67 הגיע סמית' לראשונה לפיינל-פור, לאחר עונה נפלאה של 26-6. מי שעשה את ההבדל בין שתי העונות, הוא ראסטי קלארק, שחקן מקומי שהגיע מתיכון פאייטוויל בצפון קרוליינה, ובעונתו הראשונה בליגה העמיד ממוצע דאבל-דאבל של 14 נקודות ו-10.3 ריבאונדים.

כוכב הקבוצה היה לארי מילר, שלימים ייבחר בבחירה ה-62 בדראפט 1968 על-ידי פילדלפיה, וישחק ב-ABA שבע עונות. מילר היה פורוורד בגובה 6-4 (1.93 מ'), שיחק בעיקר מחוץ לצבע, וקלע מבחוץ.

לצידם, שיחק בוב לואיס, (פורוורד בגובה 1.90 מ'), ושני שחקנים שייבחרו בדראפט, דיק גרובר, גארד בגובה 1.93 מ' וביל באנטינג – פורוורד בגובה 2.03 מ'. השחקן הטוב יותר מבין השניים היה באנטינג. הוא נבחר הרבה יותר גבוה מגרובר – בבחירה ה-26 לעומת הבחירה ה-83 בדראפט 1969. עם זאת, לשניהם הייתה קריירה קצרה מאוד ולא מוצלחת – גרובר שיחק שנה אחת באינדיאנה ובאנטינג 3 שנים בסך הכול – תחילה בקרוליינה, לאחר מכן בניו יורק ובסוף בווירג'יניה.

נתון מעניין – כל השחקנים בחמישייה של צפון קרוליינה ב-1967, לארי מילר, ראסטי קלארק, בוב לואיס, ביל באנטינג ודיק גרובר שיחקו כסנטרים בתיכון. 

בחצי הגמר ב-1967 צפון קרוליינה הפסידה 76-62 לדייטון. אצל חניכיו של דין סמית', זה היה פיינל פור ראשון וזה ניכר. אצל לארי מילר לפחות, שקלע 13 נק' בלבד ב-6/18 מהשדה. העזרה של קלארק הגיעה עם דאבל-דאבל מרשים – 19 נקודות ו-11 ריבאונדים, ובוב לואיס קלע 11 נקודות.

הכוכב הגדול 1 – לארי מילר

למרות ההפסד, לארי מילר הוא סיפור ניצחון גדול של דין סמית'. בדומה להיום, גם בשנות ה-60 נלחמו על גיוס כישרונות כדורסל למכללות. בדומה להיום, גם אז מכללת דיוק גייסה כוכבים והיה לה מאמן מעולה – ויק בובאס (Vic Bubas). בקיץ 1965, הניסיון של דיוק לגייס את מילר נכשל. ולדברי דין סמית': "לארי היה באמת הגיוס העיקרי הראשון שלנו שדיוק רצתה. הם היו כל-כך גדולים בשנות ה-60, עם המאמן ויק בובאס, וגייסו כישרונות ברחבי כל המדינה. עבור לארי, לבוא לכאן זה אומר שהוא רוצה להתחיל משהו". והוא אכן התחיל. גם סמית' התחיל משהו חדש בצפון קרוליינה בזכות גיוסו של מילר, ששידר לשחקנים אחרים – "אם הכוכב הזה הגיע לצ'אפל היל, במקום דיוק, חייב להיות משהו שאני צריך להסתכל עליו שם". מילר היה סיפור הצלחה אדיר בצפון קרוליינה. כבר בעונת הפרשמן שלו הוא העמיד ממוצעים של דאבל-דאבל – 20.9 נקודות ו-10.3 ריבאונדים למשחק.

סמית' תיאר את מילר כמנהיג גדול שעבד קשה והתחרה בכל הכוח. הוא זכה בתואר שחקן השנה ו-MVP הטורניר בשתי עונות רצופות. (1967, 1968). במשך 64 משחקים הוא קלע בספרות כפולות – שיא של שחקן צפון קרוליינה עד היום.

מילר נחשב לשחקן הראשון שהגיע ממכללת צפון קרוליינה אל פסגת הכדורסל האמריקאי, תחת שרביטו של דין סמית'. מילר הוביל את צפון קרוליינה להישג הגדול ביותר שלה, היה שחקן אדיר בקונפרנס ה-ACC, ותרם למוניטין של המכללה, ושל סמית', גם בליגה הטובה בעולם.

מילר נבחר בבחירה ה-62 בדראפט 1968 על-ידי פילדלפיה 76', ושיחק בליגת ה-ABA בחמש קבוצות – לוס אנג'לס סטארס, קרוליינה קוגרס, סן דייגו, וירג'יניה, ויוטה סטארס. עונת השיא שלו הייתה בקרוליינה ב-1971-72 כשהעמיד ממוצעים של 18.4 נקודות ו-4.8 ריבאונדים. וסיים קריירה קצרה יחסית (שבע עונות בלבד) עם ממוצעי קריירה של 13.6 נקודות ו-5 ריבאונדים.

עוזר המאמן של צפון קרוליינה, פוגלר (Fogler) אמר: "כשהאורות נדלקו, הוא היה אדיר. אני מעולם לא ראיתי ספורטאי שיכול לדחוף את עצמו להצלחה טוב יותר כשהמשחק על הכף".

לארי מילר קם לא רק כאשר צריך לנצח משחק. כאשר יוטה ג'אז עמדה בפני פירוק באביב 1985, למרות שמילר רק פתח את הסוכנות הראשונה שלו, והיו לו 5 ילדים, היה חשוב מאוד למילר למנוע את המעבר של הג'אז מיוטה אל עיר אחרת, במקרה זה, למינסוטה. לכן, ב-11 באפריל 1985, מילר קנה 50% והפך לשותף בבעלות של הג'אז. שנה לאחר מכן, ביוני 1986 הוא קנה את ה-50% הנותרים. ובכך השלים רכישה ששווה 22 מיליון דולר. הוא היה הבעלים היחיד של הג'אז עד 2009, ועד 2020 משפחת מילר – אשתו גייל והילדים – היו בעלים חלקיים של הקבוצה, עד שנמכרה לריאן סמית'.

האליפות הראשונה

זה קרה, סוף סוף, רק בעונת 1981-82. לאחר יותר מ-20 שנה של אימון כדורסל, דין סמית', וצפון קרוליינה, זוכים בצוותא באליפות הראשונה שלהם. קבוצת האליפות כללה מספר שחקני NBA שעוד ידובר עליהם רבות – ג'יימס וורת'י, שזכה בשלוש אליפויות עם הלייקרס הגדולה של שנות ה-80; סם פרקינס, חלק מהסופרסוניקס ההיסטורית של שון קמפ וגארי פייטון מעונת 96'-95', ו… מייקל ג'ורדן. איתם שיחקו גם ג'ון בראונלי ומאט דוארטי בעמדת הסנטר והפורוורד בהתאמה.

בחצי הגמר ניצחה צפון קרוליינה את יוסטון 68-63. בחצי הגמר השני ג'ורג'טאון ניצחה את לואיוויל 50-46, בגמר, ג'ורג'טאון מציגה את פטריק יואינג. בסופו של משחק מאוד צמוד, צפון קרולינה הובילה 61-60, 1:15 לסיום. דוארטי החטיא כדור מקו העונשין, סליפי פלויד מג'ורג'טאון עבר את השחקן שלו, עשה הטעיה, והניח שתי נקודות בג'אמפ שוט, היתרון עבר לצד של ג'ורג'טאון, 62-61. כ-32 שניות לסיום המשחק ועם גב לקיר, דין סמית' לקח פסק זמן. הכדור הגיע לג'ורדן, לבלאק, משם לדוהרטי, שוב לבלאק שמצא את ג'ורדן לקץ'-אנד שוט מוצלח והיתרון שוב עובר צד, 62-63 לצפון קרולינה. על השעון נותרו 15 שניות, סליפי פלויד מאבד את הכדור לג'יימס וורת'י שמקבל עבירה 2 שניות לסיום המשחק. מכאן זה ברור, המשחק נגמר, צפון קרולינה זכתה באליפות הראשונה שלה.

הכוכב הגדול 2 – מייקל ג'ורדן

בניגוד לשחקנים מבטיחים אחרים שהגיעו מהתיכונים אל המכללות, מייקל ג'ורדן לא הגיע לקבוצה של דין סמית' בקיץ 1981 מתיכון לייני (Laney), ככוכב מובטח. מייקל הגיע לשחק לצד ג'יימס וורת'י וסם פרקינס, שהיו בשנה השלישית והשנייה בהתאמה. ג'ורדן סיפר שלדין סמית' הייתה את ההשפעה הגדולה ביותר בחייו, מלבד ההורים שלו.

סמית' ידוע כאדם נוקשה ולוחמני. ג'ורדן טוען כי בפגישה הראשונה שלהם, למרות שסמית' אכן היה מפחיד ומאיים, הוא גם היה אכפתי ובעל ידע. והיה נעים לדבר איתו.

בעונה הראשונה, סמית' עבד עם ג'ורדן על היסודות והדקויות של המשחק על-מנת שבעונות הבאות ג'ורדן יפרוק בכוח מלא את מה שלמד. נראה כי בניגוד לתהייה של רבים כי הוא מגביל את ג'ורדן התקפית, ולא נותן לו מספיק חופש, הגישה של סמית' דווקא התבררה כנכונה – כבר ב-1982, כאשר צפון קרוליינה זכתה באליפות, ניתן היה לסמן את הפרשמן ג'ורדן כשחקן משמעותי – במשחק הגמר נגד ג'ורג'טאון הוא שיחק 34 דקות, קלע 16 נקודות, לקח 9 ריבאונדים, מסר 2 אסיסטים, וחטף פעמיים.

גם כיום, נראה שג'ורדן סבור שהריסון והאיפוק בגישתו של סמית' היוו שיעור חיוני באיזון והכנה שלו לליגה. ללא סמית' ייתכן כי הקריירה של ההשחקן הטוב בהיסטוריה הייתה מקבלת כיוון שונה.

מעניין להשוות זאת לכוכבים צעירים של ימינו, שלעתים נראה שלא מקבלים איזון מאף אחד, דוגמת ג'ה מוראנט וזאיון וויליאמסון – שני כוכבים אדירים ממחזור דראפט 2019ח, שבנויים להיות אופציה ראשונה. אך זאיון כל הזמן פצוע, ומוראנט פצוע או עף בסיבוב הראשון, כבר 3 עונות ברציפות. ניתן רק לדמיין מה היה קורה אילו הכוכבים הגדולים של היום היו עוברים דרך הגישה המרסנת והקשוחה של דין סמית' בדרך לליגה הטובה בעולם.