סיטואציה מעניינת נוצרה לה במישורים הגדולים של אוקלהומה:
.
בהנחה שכל השלישיה המובילה – שרגא, צ'ט וג'יי ויל – מקבלת חוזי מקס, המשמעות היא שכאשר החוזים האלה נכנסים לתוקף, שלושה חוזים בלבד יעבירו את אוקלהומה, קרוב לוודאי, מעבר לתקרת השכר (נשאיר סינרים בצד כרגע).
.
במצב כזה מועדון מתקשה להחתים שחקנים מבחוץ, למעט החריגות המפורסמות של הנרגן, שבדרך כלל לא מספיקות כדי להחתים שחקנים טובים באמת.
.
כתוצאה מכך, עולה חשיבותה השמירה על השחקנים הטובים הקיימים שלך, בעיקר על ידי הארכות חוזים, לשחקני מפתח כמו הארטנשטיין, קרוסו ואחרים, למרות שחלקם הגדול כבר חתום על חוזים ארוכים, וכן על ידי מתן חוזים חדשים לרוקיז טובים דוגמת וואלאס. אבל, גם אם זה יתאפשר על ידי ה-CBA זה יעלה המון המון כסף, בטח אחרי שנה או שנתיים ברמות הללו. אני מדבר על רמות גולדן סטייטיות.
.
מסורתית, אוקלהומה העדיפה שלא לעשות דברים כאלה, כפי שראינו למשל בויתור על הארדן בקיץ 2012. השאלה המעניינת היא – מה השתנה?
.
תשובות אפשריות:
.
א. הבעלים, ממש שמח על האליפות ההיסטורית, ומבין שטעה ב-2012, מסכים לשלם את הסכומים המטורפים הצפויים, ומקווה/מאמין שימצא את הדרך לפצות עליהם, בדומה ללייקוב, ולמרות שזו אוקלהומה.
.
ב. הבעלים, ממש שמח על האליפות ההיסטורית, מסכים לשלם את הסכומים המטורפים הצפויים, ומקווה/מאמין שיצליח למכור את הקבוצה המצליחה במחיר שיא, בדומה לבעלים של בוסטון אחרי האליפות, ולבעלים של הלייקרס אחרי שהשיגו את לוקה, ולמרות שזו אוקלהומה.
.
ג. הבעלים, ממש שמח על האליפות ההיסטורית, שוכנע על ידי פרסטי שהאחרון יצליח לבנות קבוצה תחרותית סביב השלישיה הזו, גם בלי להאריך חוזים לחלק גדול משאר השחקנים המובילים כרגע, בעיקר על ידי "ייצור" שחקנים נוספים שיהיו מצוינים ותורמים ברמות הגבוהות ביותר עוד בחוזה הרוקי, הן על בסיס הרוקיז הקיימים, והן על בסיס הבחירות שעוד יבואו.
.
ד. תשובות א, ב, ו-ג נכונות.
.
ה. אף תשובה אינה נכונה.
.
ולמה אני כותב את כל זה? כי אם התשובה הנכונה היא ה. אז אני חושב ששרגא, צ'אט וג'יי ויל עשו טעות, ועדיף היה להם לוותר על קצת כסף כדי להישאר ביחד בקבוצה חזקה ותחרותית לשנים. ההבדל בין, נניח 250 מיליון דולר, לבין 200 מיליון דולר "בלבד", בחיים של צ'אט הוא שולי לדעתי, או לפחות נמוך מהאימפקט של אליפויות נוספות.
ימים יגידו.