המשחק החמישי של גמר ה-NBA, בעצם, הורכב משלושה משחקים. הראשון הסתיים ב-62:75 אוקלהומה סיטי, השני ב-93:95, השלישי ב-109:120.

ג'יילן וויליאמס היה בכולם. 40 נקודות, שיא קריירה בפלייאוף, כשהוא מזהה פרצות בהגנה של אינדיאנה ומצליח להכנס פנימה או להוציא כדורים החוצה. כישרון אדיר שרק בשנה השלישית ובמשחק הטוב בקריירה.

הסיפור של המשחק בעיניי הוא ההתקפה של הת'אנדר ביום קליעה לא גדול של שיי. זה התחיל מג'יידאב שהיה בכל מקום, אבל גם מאיזייאה הארטנשטיין במחצית ראשונה אדירה. אנחנו חושבים לפעמים שספייסינג הוא רק קליעה. זה לא נכון. גם חסימה טובה או מסירה טובה שוות לא פחות, והפעולות של הארטנשטיין בטופ אוף דה קי היו שוות כמה שלשות מהפינה של ארון וויגינס וקייסון וואלאס, שהגיע לסדרה סוף סוף ודווקא מהספסל.

הת'אנדר לא קבוצת קליעה טובה, אבל כשנכנסות לה השלשות האלה קשה לעצור אותה. זה קרה במחצית הראשונה, אבל התפייד בשנייה. כאן נכנסת ההגנה. מעבר לג'יי דאב שהחזיק אותם במשחק השני (הקאמבק של אינדיאנה), הם פשוט לחצו את הנעת הכדור של הפייסרס בצורה אדירה. מחטיפות בקלאץ' ועד חסימות מדויקות, הם הראו שקשה עד בלתי אפשרי לעצור אותם כשהם נכנסים למצב של "ההתקפה הכי טובה היא הגנה".

הת'אנדר חייבים עוד מנהל משחק לימים כאלה, כי אפשר להסתמך רק על ההגנה או השלשות. קייסון וואלאס לא יקלע 3 מ-4 מהשלוש ויחטוף 4 פעמים בכל משחק. אזכיר פה את ניקולה טופיץ' שלא שיחק השנה ואמור להיות הפתרון לזה בשנה הבאה. עכשיו הם צריכים רק ניצחון אחד, זה בהחלט אפשרי בלעדיו.

זה מביא אותנו לשיי. אנחנו רגילים בשנים האחרונות למגה סטארים שמנצחים משחק רק בהתקפה או כאלה שזוכים למחמאות על הגנה סבירה כמו יוקיץ' ולוקה. SGA חסם ארבע פעמים, חטף פעמיים ועשה המון גם ביום שבו המיד ריינג' לא נכנס לו. משחק אדיר שלו והוא ברח בסיום.

אם ה-NBA רוצה לשווק את הת'אנדר בצורה טובה יותר, אגב, היא צריכה להחזיר את סרטי הראש בסגנון הנינג'ה. מתיישב עם הפייטריות שלהם, עם סחיטות העונשין ועם זה שחצי קבוצה מסיבה כלשהי עם סרט זיעה על הראש.

הת'אנדר לא קלעו מהשלוש בחצי השני, הם קלעו לייאפים באחוזים של הפועל ירושלים בימים רעים, ועדיין המשחק היה בכיס שלהם גם אחרי ההתאמות של קרלייל. אינדיאנה הפסידה לראשונה שני משחקים רצופים בפלייאוף.

עדיין, אני חושב שזה ילך למשחק שבע. הם היו קרובים מאוד ביום קליעה רע ובעיקר יום מזעזע של הליברטון (0 מ-6 מהשדה). ראו שהוא פצוע, אבל זה לא תירוץ.

כוכב לא יכול לקלוע ב-0 מ-6 מהשדה בגמר NBA. תהיה לו מנוחה חשובה עד המשחק הבא, אבל יש כאן מקום לשאלה אחרת – הוא היה צריך להיות על הפרקט במאני טיים ולא טי ג'יי מקונל, שהיה טוב יותר משמעותית והחזיר אותם למשחק ברבע השלישי?

כתבתי על מקונל לפני משחק 4 בערוץ הספורט, והוא היה טוב יותר מהליברטון בהפרש. אולי השחקן השני הכי טוב של אינדיאנה. לספסל את הליברטון שהביא את אינדיאנה עד לכאן זאת החלטה קשה, אבל בבירור הוא היה השחקן החלש יותר מבין הרכזים של הפייסרס. האם זה עלה לקרלייל בסדרה? קל להגיד בדיעבד.

פסקל סיאקם היה מעולה. אין לת'אנדר תשובה אמיתית אליו, ואהבתי את הגישה של "בואו נתמקד בשאר". גם במשחק טוב שלו הוא לא עבר את ה-30 נקודות. בכל זאת, ביום שבו כל השחקנים שאינם ארון נייסמית' קולעים ב-6 מ-25 מהשלוש ושהליברטון לא מגיע למשחק הם היו בפיגור של שתי נקודות ברבע האחרון ואז איבדו את הכדור ואת המשחק. ניצחון שלהם לא היה בשמיים בכלל, למרות התוצאה הסופית.

עם התמיכה של הקהל הביתי באינדיאנה, המנוחה של הליברטון ובעיקר קרלייל (שהראה התאמות טובות גם במחצית, מה שהעביר אותנו מהמשחק הראשון לשני), אני לא בטוח שהם אנדרדוג במשחק 6. אם הם משווים ל-3:3, מי אמר שהלחץ לא על הת'אנדר במשחק 7? שום דבר לא סגור פה.