אינדיאנה פייסרס לא הפסידה בשני משחקים ברציפות מאז מרץ. הרצף המרשים הזה המשיך גם הלילה (בין רביעי לחמישי) אחרי 107:116 על אוקלהומה סיטי ת'אנדר שקבע 1:2 לאינדיאנה בסדרת הגמר. הפקת הלקחים של הפייסרס, ובפרט של קואוץ' ריק קרלייל, עשויה להסתיים באליפות.

נתחיל, איך לא, משיי גילג'ס אלכסנדר. אחרי 72 נקודות בשני המשחקים הראשונים הפעם הוא היה חלש משמעותית, כשאינדיאנה "עשתה דנבר" והביאה כל פעם עזרה מאותן חצאי פינות סמוך לצבע. שיי לקח יותר מדי זריקות רעות ולא קיבל את העונשין שלו. הוא סיים עם 9 מ-20 מהשדה, 4 אסיסטים, 6 איבודים ו-5 מ-6 מהעונשין. ניצחון לפייסרס.

הייתם מצפים שצ'ט הולמגרן וג'יילן וויליאמס יתעלו במקומו, והם לא היו רעים, אבל גם לא מצוינים. צ'ט קלע 14 נקודות ברבע הראשון עם אגרסיביות ראויה להערכה ואז איבד אותה עם 6 נקודות ברבעים 2-4. ג'יי דאב אמנם קלע 26, אבל גם איבד יותר מדי כדורים וגם היה אנמי לפרקים, כולל דאנק שהחטיא במצב של שוויון ברבע השלישי.

אני רוצה להתעכב עליו כי אינדיאנה של קרלייל היא בדיוק אחת הקבוצות שתנצל כל טעות כזאת. כל איבוד היה חצי סל, כל סגירה רעה סל בצד השני. גם היום היו לת'אנדר יותר מדי איבודים, והם הפכו לנקודות בצד השני. זה מרגיש כאילו אין לת'אנדר תוכנית ב' לימים רעים של שיי, בטח כשצ'ט כל כך פסיבי ואף אחד משחקני המשנה לא מתעלה.

לאינדיאנה יש תוכנית ב', ג', ד' וה'. הליברטון היה מעט יותר אגרסיבי ולקח יותר זריקות בהשוואה למשחקים הקודמים, אבל הסיפור של המשחק הזה היה שייך לשני שחקנים אחרים. נתחיל מבנדיקט מת'ורין, שקלע שיא קריירה של 27 נקודות. בולר בב' גדולה.

מת'ורין יודע לנצל נקודות חולשה אצל הת'אנדר ובעיקר לקלוע זריקות קשות. הוא הקשה מאוד על הספסל של OKC בכל שנייה כזאת של חוסר ריכוז, כשלפרקים זה הרגיש כאילו הת'אנדר כביכול שולטים במשחק אבל בתוך חצי שנייה, רבע שנייה, הוא מסתובב וקולע.

למרות זאת, ולמרות 27 הנקודות שלו, אני חושב שטי ג'יי מקונל היה טוב יותר. הוא בדיוק מה שחסר לאוקלהומה סיטי – רכז מחליף שיכול להשתלט על המשחק ולהכניס סדר. קרוסו (שאכזב היום) עושה את זה לפרקים, אבל הוא לא פליימייקר. מקונל כן. הוא מזכיר את רונדו בעונת האליפות של הלייקרס או אפילו את דרק ווייט.

אינדיאנה שיחקה מחצית שלמה כשאנדרו נמהארד, פסקל סיאקם וארון נסמית' בבעיית עבירות וסיימה אותה על הרגליים. היא שרדה כמה דקות של הליברטון על הספסל ברבע הרביעי, היא הצליחה לקפוץ על כדורים. כל זה בזכות מקונל ורבע שעה אדירה של כדורסל. גם כשנסמית' טעה עם עבירה מגוחכת על קרוסו, ההגנה הגיבה בצורה טובה שמנעה מ-6 הפרש לרדת ל-4. החסימה של מיילס טרנר, במשחק בלי טעויות, הייתה רגע ששינה את סדרת הגמר.

ולכן הכותרת שבחרתי לסיכום הזה של משחק 3 היא "גבולות השליטה". אוקלהומה סיטי נכנסה לסדרה הזאת בתור קבוצה טובה יותר, אבל היום – אולי לראשונה – לא הייתה יותר טובה מהיריבה שלה. הפייסרס ניצחו בצדק, וזה עוד ביום קליעה רע שלהם (9 מ-27 מהשלוש) וטוב של הת'אנדר (10 מ-22). אוקלהומה סיטי לקחו 11 ריבאונדים יותר, קלעו יותר שלשות והפסידו.

מה הלאה? שאלה מצוינת. יש לת'אנדר לאן להשתפר, למשל מהעונשין (23 מ-30 היום לעומת 19 מ-22 של אינדיאנה) ובטח במקרה של שיי. בגמר 2022 בוסטון עלתה ל-1:2 בבית, ואז סטף קרי קלע 43 נקודות והשווה ל-2:2. גולדן סטייט לא הפסידה עד הסיום, וזה בדיוק מה שיצפו לו משיי בין שישי לשבת. אוקלהומה סיטי הרבה יותר רחוקה מהתקרה שלה מאשר אינדיאנה.

אבל זה היה נכון לאורך כל הסדרה ועכשיו 1:2 פייסרס. ג'יימס ג'ונסון מרחק שני ניצחונות מאליפות NBA. הכל פתוח לקראת המשחקים הבאים, כשאוקלהומה סיטי כבר חזרה מפיגור 2:1. מצד שני, אינדיאנה לא הפסידה שני משחקים ברצף בפלייאוף וכבר עכשיו התעלתה על הציפיות של רובנו, כל מי שחשב שאוקלהומה סיטי תקח ב-4 או 5 משחקים. הסדרה הזאת, לראשונה מזה שנים, מרגישה כאילו היא בדרך למשחק 7.