חצי גמר המערב, משחק מספר ארבע, הת'אנדר נגד הנאגטס. דנבר קרובה מאוד לניצחון, אם היא מנצחת זה 3-1 והסדרה גמורה. אוקלהומה חוזרת ומנצחת. משחק מספר שבע, סוף הרבע הראשון, דנבר מובילה. בהמשך אוקלהומה התפוצצה וניצחה, אבל המסקנה היא שאו.קיי.סי לא כזאת אימתנית כמו שעושים ממנה – הגזימו בווינר, נותנים לאינדיאנה יחסים מטורפים, זה מיותר.

או.קיי.סי קבוצה מאוד מחוברת, אבל בסוף באמת שלא מדובר במשהו באי אפשר לנצח. התלהבו יותר מדי מהניצחון על מינסוטה במשחק חמש בגמר המערב. מינסוטה קבוצה טיפשה, אז או.קיי.סי פירקה אותה, ובאותו יום גם קלעה באחוזים מטורפים.

מול המשחק המהיר של אינדיאנה, ובמיוחד מול הניסיון של קרלייל, זה עולם אחר לגמרי, שלתחושתי לפחות, יגמר ב4-2 לצהובים.

הניסיון של קרלייל זה לא רק האליפות בדאלאס – קרלייל היה ליד לארי בירד בשנים הגדולות שלו, הוא התאמן אצל קייסי ג'ונס, ריק פיטינו וגם ביל פיץ' שהביא אליפות לבוסטון ב-81', והוביל את יוסטון לגמר הליגה ב-86'. קרלייל היה העוזר של לארי בירד באינדיאנה ב-2000 כשהקבוצה של רג'י נתנה פייט ראוי ללייקרס בגמר הליגה, והפסיד 4-2. אחרי זה כמעט הוביל את הפיסטונס לגמר הליגה, ובעצם הניח את היסודות לקבוצה שזכתה באליפות ב-2004. שנה אחרי, ב-2005, כמעט והוביל את אינדיאנה לגמר הליגה, ונעצר רק בגמר המזרח מול אותם הפיסטונס שהוא עצמו בנה.

ואז השנים בדאלאס. מה שקרה בדאלאס מאוד חשוב לפיינלז – ברגע שסן אנטוניו הודחה מפלייאוף 2011, הלייקרס היו אמורים לשייט למפגש מול לברון בגמר, אבל הם נתקלו בקרלייל ודאלאס שעברו אותם בסוויפ. די דומה למה שקרה השנה מול קליבלנד. בגמר, לברון וקבוצת הכוכבים שלו היו אמורים לקחת את זה במקסימום חמישה משחקים. זה לא קרה.

מול כל הניסיון הזה, עומד מארק דייגנולט, עם בסך הכל חמש עונות כמאמן ראשי בליגה. הוא לא שיחק באף מקום, ולא עבד תחת אף מאמן גדול. ג'ים קלהון ובילי דונובן זה לא מאמנים גדולים, למרות האליפויות במכללות.

זה נכון שעל הנייר ל-או.קיי.סי יש שלישיית כוכבים בלתי עצירה, אבל בסוף קרלייל כבר ניצח בגמר שלישיית כוכבים גדולה, בעוד שדייגנולט חסר ניסיון ומעולם לא ישב בחדר ההלבשה ליד אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה, רגע לפני שהוא לוקח את הטבעת השלישית שלו.

בקרב האיגרוף המפורסם ב-74', פורמן פירק לעלי את הצורה במשך שבעה סיבובים. הבעיה של פורמן הייתה שעלי לא נכנע, ובסוף, בסיבוב השמיני, פורמן כבר היה שחוק ומותש. עלי נתן שניים שלושה אגרופים מדויקים לפנים, פורמן נפל, והקרב נגמר.

או.קיי.סי הלמו באינדיאנה מהרגע הראשון ללא רחם, הכל מאוד אינטנסיבי, או.קיי.סי הראו שהם הטובים בליגה. הבעיה של או.קיי.סי הייתה שאינדיאנה לא נכנעה. ככל שהמשחק נמשך, או.קיי.סי לא הצליחו לפרק את המשחק, הלכו ונשחקו. בסוף הרבע השלישי כבר ראו על הפנים של אלכסנדר את העייפות. אינדיאנה התחילה לחזור ברבע הרביעי, והסוף ידוע.

ב-91' שיקגו הפייבוריטית הגדולה, מפסידה ללייקרס במשחק הראשון בבית, אחרי מסירה אדירה של מג'יק לסם פרקינס לשלשה. ומי שרוצה להבין למה מג'יק הוא הרכז הגדול בכל הזמנים ושני רק לג'ורדן בגואט, שיראה את אותה מסירה, וגם את מה שהוא עושה בשניות האחרונות של משחק שש בגמר המערב מול פורטלנד באותה שנה.

שיקגו לא נכנעת, משווה במשחק שתיים, במשחק שלוש הלייקרס על סף ניצחון, אבל שיקגו מנצחת אחרי הארכה, ואחרי חמישה משחקים, ג'ורדן עם אליפות ראשונה.

יום ראשון בלילה משחק מספר שתיים. מול דנבר, או.קיי.סי התאוששה וניצחה את משחק שתיים בפער גדול, האם מול אינדיאנה זה יכול לקרות שוב? גם הניקס "היו אמורים" לנצח בגדול במשחק שתיים, ומי שניצחה הייתה אינדיאנה, שסגרה מעשית את הסדרה.

הבעיה הגדולה של או.קיי.סי במשחק הראשון הייתה האובר-לחץ בהגנה במחצית הראשונה. ברבע האחרון הם לא עמדו על הרגליים. אחרי השלשה בסוף השלישי, ראו שלאלכסנדר אין אוויר. או.קיי.סי נחלשו ואינדיאנה חזרו. במשחק הראשון של גמר 91', הבולס לא לחצו כמו מטורפים, הם הפסידו, אבל נשאר להם כח להמשך הסדרה, אצל או.קיי.סי זו שאלה.

או.קיי.סי עדיין פייבוריטים בסדרה הזאת, אבל הם עייפים ואולי גרוע מזה, הם הגיעו לסדרה מושלמים מדי. איך הם יתמודדו עם הבלואאוט ברבע הרביעי? שאלה.

כשמשווים בין האליברטון לאלכסנדר, ההבדל הוא בעיקר במבט – להאלי יש רצח בעיניים, זה המבט שהיה לג'ורדן, מג'יק, אייזיאה, לארי בירד ושאר האלופים הגדולים. האליברטון רוצה לקחת אליפות. אצל אלכסנדר זה רגוע מדי.

האם בסוף מה שינצח את הסדרה הזאת זו היכולת או הרצון? לאו.קיי.סי יש יתרון מובהק ביכולת, הם הכי טובים בליגה, אבל הרצון והמנטליות של אינדיאנה זה מה שהביא אותם עד לגמר, והתחושה שלי היא שזה גם מה שיביא להם את האליפות.