1. הת'אנדר ניצחה 126-124, אבל הזאבים – קבוצה ויחיד – עשו כמה שגיאות קולוסאליות בסיום

תאמינו לי שאני לא רוצה להיראות בעיניכם כקשיש ממורמר שרק מקנא בצעירים ולכן במקום להלל את המנצחים, הוא קורע את המפסידים.

כל הכבוד לאוקלהומה סיטי ת'אנדר: הם הגיעו למינסוטה, ניצחו אחד משניים, וחוזרים הביתה בהובלת 1-3 ובמשחק הבא ינצחו, יהיה 1-4, והם בגמר המערב.

את מי אני מאשים בהפסד? ראשית את מאמן מינסוטה כריס פינץ'. פשוט לא האמנתי למראה עיני בטיווי, ולא הבנתי כיצד המאמן (ועוזריו!) לא רואים את זה.

דבר ראשון: שג"א לא היה הערב במיטבו ועדיין קלע 40. הוא היה 13 מ-30 ו-2 מ-7 מהטריי, וקלע 12 מ-14 פאולים. שים עליו דאבל-טים פור גאד סייק! לורנזו דורט קלע 4 ואייזיה הרטנשטיין קלע 2. קח את אחד מהשומרים עליהם שיהווה עזרה לשומר על שג"א. אז נניח שזה היה עולה בסל או שניים של דורט, או סל או שניים של הרטנסטיין, אבל אולי היית מצמצם את שג"א ביום קליעות בינוני לחלוטין ל-20-25 נקודות? הוא קלע 12 נקודות מפאולים של שומרו. בדאבל-טים זה לא היה קורה. הוא גם לא היה מצליח לקלוע 13 סלים ושתי שלשות. בקיצור, מה שאני מנסה לומר הוא שאת שג"א ניתן לצמצם ל-25 נקודות מבלי להפסיד יותר מדי מהדאבל טים. היי, הוולבס הפסידו רק על שתי נקודות. מה שאני מציע בגין הדאבל טים היה שווה לפחות 10 נקודות.

דבר שני: הספסל של הוולבס קלע 64 נקודות. החמישייה קלעה 62 נקודות. בחמישייה היו שלושה שהסריחו את הפארקט, ובראשם אנטוני אדווארדס שהיה 5 מ-13 ו-1 מ-7 ל-16 נקודות. הוא שיחק 41 דקות. השני שהסריח את הפארקט היה ג'וליוס רנדל שקלע 5 נקודות ב-1 מ-7, כולל 0 מ-3 מהטריי. אוקיי, הוא קטף 7 ריבאונדים. השלישי היה מייק קונלי, שקלע 6 נק' ב-2 מ-8. תן את הדקות שלהם לאנשי הספסל דונטה דיבינזנצו (7 מ-11, כולל 5 מ-8 מהטריי ל-21 נק'), ניקל אלכסנדר-ווקר (8 מ-15, כולל 5 מ-8 מהטריי ל-23 נק'), וטריס שאנון (שב-8 דקות היה 2 מ-3 ו-1 מ-2 מהטריי ל-9 נק'). שים אותם בחמישייה במקום אנטוני אדוורדס, מייק קונלי, וג'וליוס רנדל ויש לך נצחון. למעשה, אני הייתי משאיר את רנדל בחמישייה עם ג'יידן מקדניאלס, ואז מוסיף את שלושת המסופסלים.

דבר שלישי: ג'וליוס רנדל, ואנטוני אדווארדס קלעו יחד 1 מ-10 מהשלוש. הדבר בלט בעיקר בסוף המשחק עם הזריקות לשלוש של אדווארדס. תנו את השלשות האלה לדיבינזנצו ואלכסנדר-ווקר (יחד 10 מ-16 מה-3), ויש לך נצחון בטוח. שניהם לא 'תפסו יום'; הם עושים זאת בתדירות עוד מימי דיבינזנצו באוניברסיטת וילנובה (אלופים ב-2016 ו-2018 עם חברי קבוצתו מהניקס ג'יילן ברונסון, מיקאל ברידג'ס, וג'אש הארט), ו-ניקל אלכסנדר-ווקר (בוירג'יניה טק), וכמובן עתה במינסוטה.

הניקס עשו את הבלתי יאומן וחזרו מ-20 דפיציט – הרוב ללא ג'יילן ברונסון – להחזיר חיים לסידרה

ג'יילן ברונסון, שניבחר לחמישייה השנייה של 'ALL NBA' חטף את הפאול הרביעי עם 1:36 דקה לסיום המחצית הראשונה. כשזה קרה הפייסרס חגגו על הניקס בצורת 40-56. אחרי שני הפאולים שקבר אנדרו נמבארד על הפאול של ברונסון, ההפרש צמח ל-18. הוא יגדל ל-20.

אם אי פעם היה משחק שלישי – כשהביתית מובילה 0-2 במשחקים בסידרת גמר של המזרח, והביתית מובילה 40-58 כתוצאה משני פאולים שקולע אנדרו נמבארד על פאול רביעי של כוכב הקבוצה האורחת, ברונסון – שהיית בטוח שהאורחת נופחת נשמתה, זה היה הרגע הזה במשחק הזה.

אם אי-פעם הייתה סידרה שהיית בטוח שהיא עומדת להסתיים אם לא רשמית, אז בדרך לרשמיות, היה זה הרגע הזה במשחק הזה.

הייתי כל כך עייף רגשית שבא לי לסגור את הטיווי וללכת לישון. ממילא הרופא ציווה עלי לחיות חיים רגועים, נינוחים, נעימים, ושקטים ללא התרגשויות מיוחדות וללכת לישון טופ בשעה 9, 9:30. עכשיו כבר רבע לעשר, לבי עלי גווה, אני שונא את מה שאני רואה, ובא לי להקיא. בגלל בעיות הלב שלי – תופעות לוואי של הקורונה בה חליתי קשה – אני עושה הכל בניגוד להוראות רופאי. בעייתי היא שאני לא מסוגל למלא אחרי ההוראות הרפואיות. אני חייב ללכת עם הניקס עד הסוף, ועכשיו אני בטוח שזה הסוף ואולי הדבר החכם ביותר שאני יכול לעשות הוא להיכנס למיטה שם ישנה אשתי האהובה גייל שנת ישרים, ללא מושג על הזוועה שאני רואה בטיווי.

עכשיו כבר 18 הפרש עם הפאול השני של נמבארד, כשג'אש הארט קולע מ-2 מטרים. אני מתחיל להתפשט כדי ללבוש את מה שאני לובש למיטה כשמיקאל ברידג'ס קובר שלשה מכמעט 9 מטרים. 45-58, 5.1 טיקים בשעון.

"רגע", אני אומר לעצמי. "13 הפרש זה לא סוף העולם. תירגע משך ההפסקה, שתה כוס תה עם תה אנגלי כהה, וחכה לראות מה יקרה עכשיו".

מה שקרה אחרי ההפסקה הוא ש-OG Anunoby makes 26-foot three point step back jumpshot ופתאום התוצאה היא 50-60. ללכת לישון? למה שלא תציעו לי עכשיו לקפוץ מהקומה השלישית בה אנחנו חיים במקום להמשיך להסתכל בטיווי? אני אומר לעצמי, "הרופא הרי לא יידע מה אני עושה, נכון מנחם? ואולי הרופא טועה ולבי החולה דווקא יקבל זריקת עידור אם אמשיך להסתכל? מה? הרופא הוא אלוהים? אולי מה שאני באמת צריך הוא סערת רגשות, מתח איום, ועצבנות?"

זאת האישיות שלי. ככה חייתי כל חיי ואני אוטוטו בן 88 עם מוח די חד. אני מחליט שהרפואה האמיתית שלי היא סערת רגשות, מתח, ועצבנות, ושימות העולם.

גייל שלי תצטרך לבלות את חצי הלילה לבדה במיטתה כי עלי לא רק להמשיך לחזות במשחק. עלי גם להתיישב ולהתחיל לכתוב עליו. היא רק ביקשה שאעיר אותה אם יקרה נס והניקס ינצחו.

מה שקרה אח"כ כבר כתבתי אתמול, אבל חובה עלי, ועל עצבי, לעבור את כל הטראומה ואחריה הנצחון האדיר שוב: הרבע השלישי הסתיים 70-80, ומתחיל הרבע הרביעי:

*Karl-Anthony Towns makes driving layup ו-75-82
*Karl-Anthony Towns makes driving layup ו-81-84. אני עומד להתפלץ.
*Karl-Anthony Towns makes 4-foot dunk (Mikal Bridges assists)…יתרון ראשון לטובת האנשים הטובים, 87-86.
*Karl-Anthony Towns makes 30-foot three point step back jumpshot – יתרון של 4, 94-90. אני משקיט את עצמי: אפילו אם האוייב יקלע סל, אנחנו עדיין בראש!
*אוי …Tyrese Haliburton makes 17-foot pullup jump shot ו-96-94. 3:11 דק' לסיום. אולי עדיף שאכנס למיטה ואחזור עוד עשר דקות לראות את הסוף? אני חוכך בדעתי ומחליט להישאר. במקרה הגרוע ביותר תמות נפשי עם הפלשתים.
*Miles McBride makes free throw 2 of 2…ו-98-94…
*Myles Turner makes free throw 2 of 2…ו-98-96…
*תיבודו מכניס את ג'יילן ברונסון!!!
*אלוהים חיים…מה עשיתי כדי שזה יקרה??? Pascal Siakam makes free throw 2 of 2… הוא משווה ל-98-98…
*Jalen Brunson makes 12-foot driving floating jump shot… ג'יילן, אני אוהב אותך. אני מאמץ אותך ללבי!
*Myles Turner misses 28-foot three point jumper …נשארו 22 טיקים. אילו נכנסה השלשה והפייסרס הייתה מובילה… (אבל פתאום, משום מקום, אני מרגיש מין רגיעה. מאיפה זה בא? אין לי מושג!).
*הניקס עם הריבאונד. הפייסרס עושים פאול על ג'אש הארט שקובר את הצמד ו-102-98. תשע עשרה -19 טיקים לסיום. אני מרגיש שיצאנו מקבר עמוק וניצחנו, אבל אז אני נזכר ב-14 הפרש שהפייסרס מחקו לנצחון ב-2:51 ואני מחליט שעדיין לא הגיע הזמן לשמחה וששון!
* עם 9.1 מיקאל ברידג'ס עושה פאול על הליברטון. למה? למה? למה? למה? למה? הוא קובר את השתיים ו-102-100. האם אינדיאנה תעשה שוב נס בתשע השניות שנותרו? הנינוחות והרגיעה נעלמות. לחץ הדם שלי בוודאי 175/98 או משהו כזה. מזה הרופאים חוששים, אבל הם לא יודעים שיש ניקס נגד פייסרס.
*6 טיקים. פאול מכוון על ברונסון שעד עתה הוא 8 מ-8 מהקו. בקור רוח שמטרף אותי הוא קובר ראשונה… הוא קובר שנייה… 104-100. 8 טיקים נשארו. אני נזכר מהר מהר במקרים שקבוצה מנצחת בפיגור 4 עם 8 טיקים. הניקס עצמה עשתה זאת פעם נגד אינדיאנה לפני איזה 50 שנה…
*פסקל סיאקם זורק מ-9 מטרים. החמצה. ג'אש הארט עם קפיצה לשמיים לוקח את הריבאונד עם פציעה ברגל בנחיתה. הוא נפצע קלות, ומיד פאול עליו.
*2.1 טיקים. ג'אש קובר את שתיהן. 106-100.
נשארו 0.1 טיקים לסיום. 6 הפרש. עכשיו אפילו אני יודע ש-IT IS ALL OVER.

אני נכנס למיטה ובעדינות לוקח את ידה של גייל. היא ביקשה שאעיר אותה אם יתחולל נס.

אני אומר לה, "GAILIE, WE WON!".

היא ממלמלת משהו.

בבוקר היא שואלת אותי מי ניצח.

נ.ב: הרופאים לא מבינים שנצחונות כאלה מוסיפים לי חיים.