תודה רבה דור על סיקור מעולה.

הדברים עבדו, אבל הפוך.

במה דברים אמורים?

סיאקם – בשביל משחקים כאלו הביאו אותו. הפייסרס בסוף מאוד שיתופיים בהתקפה אבל סיאקם הוא פחות או יותר היחיד (מאת'ורין גם אמור להיות כזה, מהספסל) שיכול לקחת כדור ולפנות את הדרך ולשים סל פעם אחר פעם אחר פעם, כמו פעם. ככזה הוא סוג של לא קשור עד הסוף לשיטה ההתקפית של הפייסרס אלא הוא יותר כמו סמי תוכנית ב' הפוכה ב-180 מעלות מתוכנית א'. וזה עבד, בעיקר במחצית הראשונה ששום דבר אחר לא עבד.

טרנר – הופיע בקלאץ' אחרי ששותק שלושה וחצי רבעים על ידי רובינסון וטאונס. עד כה בשני המשחקים בסדרה טרנר לא יותר מבינוני ומתקשה מאוד מול היכולות של טאונס לשחק בפנים ובחוץ, ומול האתלטיות והפיזיות של רובינסון וזה ניכר בשני צדי המגרש, הוא לא מגיע לשלשות החופשיות שלו, ומתקשה בצבע משני צדי המגרש. אז מה כן עבד? שת'יבס התאהב במה שרובינסון תורם על המגרש והתעלם ממה שהוא לוקח, שזה בעיקר put the ball in the hole. במשחק טוב של טאונס, ת'יבס בחר לייבש אותו על הספסל ברוב הרבע הרביעי ולא להכניס אותו לנצל שוב ושוב את היתרונות שלו על טרנר, לצד רובינסון או במקומו. אם ת'יבס היה מחזיר את טאונס לפרקט 6-7 דקות לסיום, ולא 2:30 דקות לסיום – הדברים היו נראים אחרת ולדעתי זה מה שהפסיד לניקס את המשחק בסוף.

טוני בראדלי – שליפה מפתיעה של קרלייל, עם העבירות של טרנר והתלישות של בראיינט (כמות הפעמים שהוא מפריע לגארד של הפייסרס לקחת ריבאונדים עולה בנקודות ובפוזשנים), גרמו לקרלייל לשלוף ממעמקי הספסל את בראדלי שהוא סוג של תואם רובינסון – גבוה, ארוך וקפיצי עם ידי חמאה, והניקס הוכו בנשק שלהם. בראדלי הצליח לסגור קצת את ההסתערויות לריבאונד של רובינסון, והשיג לפייסרס שניים-שלושה פוזשנים שבדיעבד היו הפער בין הקבוצות.

הארט – על רובינסון דיברנו, וגם מקברייד היה לא רע אבל הדקות שלו הגיעו על חשבון הדקות שלה הארט, שהוא לטעמי הברומטר של הניקס והמפתח לכך שכל החמישייה שלהם עובדת. שיחק 29 דקות בלבד – שזה מעט לשחקן עם ממוצע של 42 דקות בערך למשחק וחשוב מזה, לא היה פקטור בריבאונד. היו כמה פעמים שהפייסרס ביצעו בוקס אאוט אקטיבי עליו למנוע ממנו את התגנבויות היחידים שלו לריבאונד, וזה הוציא אותו מהמשחק, טיפול טוב מאוד של קרלייל באמצעות נמבהארד בעיקר בנקודת חוזקה של הניקס.

ברונסון – בלתי עציר, כמעט וניצח את סיאקם בתחרות הפייד-אווי שהם פתחו שם, הפעם גם השלשות נכנסו אבל החיסרון של הארט והחיוורון של אנונובי למרות 16 נקודותיו, זה פשוט לא הספיק כשת'יבס גם עושה טעויות קריטיות בניהול המשחק (על הארט וטאונס כבר דיברנו).

ברידג'ס – אפשר לחיות עם זה, גלולה מרה שאפשר לבלוע. זה מוציא שחקן חביב מאוד טוב, הפייסרס בינתיים מנצחים וכולם מרוצים.

בן שפרד – סמל העומק של הפייסרס. טופין ומאת'ורין לא ממש הופיעו, מקונל לא בדיוק שינה את המשחק אבל השחקן התשיעי ברוטציה תרם דקות מעולות בהגנה על ברונסון וצלף שתי שלשות, בדיוק מה שנדרש משחקן מס' 9 ברוטציה בדקות שלו. במשחק שנגמר ב-5 הפרש, 6 הנקודות של שפרד הן בדיוק פער העומק בין הפייסרס לניקס, שם קאם פיין תרם 0 עגול בנקודות.

מה יהיה במשחק הבא? בשתי הסדרות של הפייסרס לפני זו, היה משחק אחד שהיה נפילה, התקפית בעיקר. לדעתי זה יהיה המשחק הבא. בתקווה שהסדרה הזו תתפתח כמו שתי הקודמות עבור הפייסרס.

אילו שני משחקים קיבלנו.

ומה אומרים על המנחסים? לא אומרים.