ערב נפלא של משחקים לפנינו, עם שני מפגשי קצוות בשעות נוחות, ושני מפגשים מצוינים עמוק בתוך הלילה. בפריוויו אבקש להתמקד בשחקן אחד מכל קבוצה ששמתי עליו עין במהלך הפלייאוף עד כה.

20:00 מיאמי היט – קליבלנד קאבלירס (0:2 לקאבס)

הקאבס יוצאים למיאמי אחרי שני ניצחונות די נינוחים בבית, שהדגישו את הפערים בין הקבוצות ולא סתם אחת הגיעה למשחק ממרומי המזרח והשנייה נאלצה לצלוח שני משחקי פלייאין.

יותר מהכל, מה שניכר אצל מיאמי זה שההתקפה שלה קמה ונופלת על טיילר הירו. באם עושה מה שהוא יכול מול מובלי וג'ארט אלן והייסמית' הפציע במשחק האחרון עם תרומה התקפית נאה, אבל נראה שהירו פשוט לבד שם, בחלק המגרש שבו צריך לעשות משהו עם הכדור (בטח כל עוד אנדרו וויגינס נראה כאילו הוא עוד מתאבל על הטרייד שהעביר אותו לפלורידה, או לחלופין פרש שם לגולף ופשוט שכח לספר). לכן, מי שכדאי לדעתי לתת לו יותר צ'אנסים ממה שהוא מקבל עד כה, זה דאנקן רובינסון. בשני המשחקים הוא קיבל בסך הכל 27 דק' והשיב עם 11 נק' חיוורות כמעט כמוהו. נכון, קשה להחביא אותו בהגנה, מצד שני אפשר לנסות את יתרון הגודל שלו על גארלנד ולהפחית את הנזק בצד הזה של המגרש, אבל העיקר היא ההתקפה במקרה הזה. נוסף על הנקודות החסרות, התחממות של רובינסון עשויה לרווח את ההגנה של קליבלנד ולאפשר לבאם קצת מרחב מחייה מתחת לסלים, בניסיון לתרום משם יותר ולמלא את ג'ארט אלן בעבירות. אני חושב שרק ערב מהסרטים של רובינסון, כזה שהוא תופס לעיתים יותר ויותר רחוקות, ימנע מהסדרה הזו להיגמר במיאמי. בסוף, קלעים הם קצת כמו חלוצים בכדורגל, צריך לתת להם ביטחון עד ש"נפתח להם", ולמיאמי אין ברירה אחרת.

אצל הקאבס הסיפור פשוט יותר, עם 121 נק' שקלעו בכל משחק, ההתקפה מתקתקת ולא נתקלה מולה באתגר משמעותי. יחד עם זאת, לדעתי כדאי לקאבס, שאני מאמין בסך הכל שיעלו אם לא בארבעה אז בחמישה, להריץ אולי חמישיות עם שניים או אפילו שלושה שחקני כנף מובהקים (בדמיוני – האנטר, מריל, אוקורו). ולמה זה? לראות קודם כל אם הקאבס מסתדרים בלי מיטשל ומובלי ביחד, למתן מנוחה נדרשת. הסיבה השנייה היא לשפשף את דיאנדרה האנטר בעמדה מס' 4, כמחליף המובהק של מובלי. אני לא מסתכל על הסדרה הזו אלא על הבאה, בה האנטר ייאלץ להתמודד עם סיאקם/יאניס. התמודדות שלו מול הייסמית' הפיזי או מול באם/וויר שגדולים ממנו עשויה ללמד אם הוא מוכן לאתגר שיזומן לו בחצי גמר המזרח, ככל הנראה. אתמול, במשחק מול הפייסרס לבאקס, ברבע השני קרלייל שלף פתאום חמישייה שכללה את טופין-שפרד-נייסמית', כאשר נייסמית' סגר היטב את יאניס בצד אחד וקלע היטב מהצד השני (את התחמושת רוקן במחצית הראשונה ולא ממש הגיע, כמו יתר חבריו, למחצית השנייה), משם אני שואב את הרעיון להרכב שלושת הכנפיים האלה. האנטר, מבין שלושתם, הוא המשמעותי ביותר וזה שטוב בשני הצדדים.

גארלנד בספק אצל הקאבס, בעוד שבמיאמי קווין לאב לא ישחק מול האקסית וגם טרי רוז'יר ייעדר.

הימור: הקאבס פשוט טובים מדי ומיאמי פשוט לא, קליבלנד ב-15 והמטאטא כבר מוכן.

הימור מוגזם: הירו יתפוצץ עם 50 נק', וזה עדיין לא יספיק.

22:30 ממפיס גריזליס – אוקלהומה סיטי ת'אנדר (0:3 לת'אנדר)

ומהכנה למטאטא למטאטא שכבר מוכן. ממפיס נתנה את כל מה שהיה לה במחסנית, וזה עדיין לא הספיק נגד הטים טו ביט מאוקלהומה. אחרי מחצית ראשונה מדהימה, הפציעה של מוראנט טרפה את הקלפים והת'אנדר הגיעו לישורת האחרונה של המשחק עם די אורך נשימה כדי לגמור אותו ולהשאיר את הגריזליס חסרי אונים.

מוראנט בספק למשחק, ומי שהחליפו בצורה מעוררת כבוד והערכה היה סקוטי פיפן ג'וניור, עם 28 נק', 5 ריב' ו-5 אס', על שלוש חטיפות. שחקן שהיה על סף היפלטות מהליגה, נדד בין חוזים זמניים ומצא את מקומו במערכת פיתוח השחקנים המוצלחת של ממפיס, שגם שם הוא נאבק על דקותיו. ג'ה בספק למשחק (לדעתי ישחק), אבל פיפן צריך לצפות בקלטת או שתיים של אבא שלו ולראות איך הוא יכול להידבק כמה שיותר לגופיה של שג"א. התפוצצות התקפית לא תספיק בלי היכולת להוציא לג'ה את הכדור מהידיים ולנסות למנוע ממנו להגיע לנקודות שהוא אוהב. זה חתיכת אתגר לכל שומר בליגה, אולי האתגר הכי גדול למעט עצירת יוקיץ', אבל הגריזליס חייבים לעצור את שג"א כמה שפחות בשמירה כפולה, אם הם רוצים לדחות את הקץ.

מהצד השני, אצל הת'אנדר כיף חיים. אחרי שני משחקים שלא היוו אתגר, הגריזליס באו להילחם על כבודם והפתיעו את הת'אנדר שנתפסו לא מוכנים. דייגנולט (אני מקווה שהוא מועמד למאמן העונה) כנראה עשה את ההתאמות הנדרשות והת'אנדר נגסו ונגסו בפער. מי שנהנה בסדרה ומציג כדורסל מצוין יחסית לכמות הבשר שממפיס יכולה לזרוק עבורו זה צ'ט הולמגרן, עם 21 נק' למשחק, 9.7 ריב' ו-2.3 בלוקים למשחק. השילוב שלו עם הארטנשטיין נושא פירות כשהגרמני עושה את העבודה השחורה והשרוך האמריקאי קולע, קוטף וחוסם את המספרים. האחוזים משלוש עוד לא שם (25% בסדרה), אבל כל השאר לגמרי כן ואין סיבה שבעונה הבאה לא יהפוך לאולסטאר. לממפיס אמנם אין הרבה שחקנים כאלה (וחבל שוולס לא משחק), אבל הייתי רוצה לראות את הולמגרן מגן מול שחקן כנף בכיר. אפילו לנסות להתמודד מול ביין יכולה להיות איזושהי אינדיקציה ליכולת שלו להתמודד בשלב הבא עם קוואי או עם ארון גורדון, שניהם שילוב של אתלטיות, מהירות ומאסיביות ביחס אליו. וזו יכולה להיות הפתעת מיס מאץ' של דייגנולט לבן של אדלמן או לשטיח של אלן אייברסון, מי שיגיע.

אצל הגריזליס מוראנט כאמור בספק, בעוד שאצל הת'אנדר הפרויקטים של טופיץ' ודיאנג יושבים בחוץ ללמוד ריצת פלייאוף מהי.

הימור: אני מאוד אוהב את ממפיס, אבל לדעתי היא שפכה לאגר העונה הזו וזו משוכה גבוהה מדי. הרעמים הצעירים ישלפו את המטאטא ויכו 20 פעם בישבן הדובונים.

הימור מוגזם: מי ש"יתפוס יום" אצל הת'אנדר יהיה אייזיאה ג'ו שיירה מבחוץ כמו אחיו מהבזוקה ויצלוף 8 שלשות בדרך ל-30 נק'.

1:00 לוס אנג'לס קליפרס – דנבר נאגטס (1:2 לקליפרס)

אחרי שני המשחקים הראשונים שסימנו את הסדרה הזו לגדולות, הגיע המשחק השלישי ואיתו ההבנה שבכל סדרה טובה יש גם נפילה וכל סדרה חייבת בלואואאוט. דנבר פשוט קרסה מול הקליפרס, כשהניצחון לא הוטל בספק בשום שלב של המשחק.

ליוקיץ' אין טענות והוא עושה מעל ומעבר, וגם ג'מאל מארי שיחק טוב בסך הכל במשחק האחרון. ארון גורדון עושה מה שהוא אמור בסך הכל ואוכל במה שיוקיץ' מזין אותו (ארוחות גורמה בקרבת הסל בעיקר). הבעיות נעוצות בצלע הרביעית של הרביעיה, מייקל פורטר ג'וניור. אודה ולא אבוש, מייקל פורטר ג'וניור הוא שחקן שנכנס לגלריה הפרטית שלי, ובשיחות עם חברים אני מסנגר עליו השכם והערב. אבל מגיע השלב שגם אני נאלץ להודות שהבחור פשוט מחריד בסדרה הזו. 31.7 דק', 8.3 נקודות אנמיות למשחק ב-37.5% מהשדה ו-33.3% מהשלוש, הוא אולי לוקח 8.3 ריב' למשחק אבל בכל שאר האספקטים לא תורם בכלל, עם פחות מאסיסט למשחק. הגנה? לא שמע על המינוח. בעולם בלי קייל קוזמה, הוא מתחרה על תואר השחקן הגרוע של הפלייאוף הזה עד כה. כרגע הוא תורם בעיקר לקליפרס, וזה לוקסוס שדנבר לא יכולה להרשות לעצמה כשווסטברוק בקבוצה.

מהעבר השני, הקליפרס הציגו במשחק האחרון לראווה את הרביעייה הגדולה שלהם, שחלקו ביניהם 80 נק' כמעט שווה בשווה (21 קוואי, 19 זובאץ, 20 פאוול והארדן כ"א). אפשר לשים את הזרקור על כל אחד מהם ותרומתו להצלחה של הקליפרס, אבל הייתי רוצה לשים את הספוט על חברם לחמישייה – קריס דאן. דרך ארוכה עברה הבחירה החמישית של דראפט 2016 עד הלום. שחקן שלא היה רחוק מלהיפלט מהליגה. בקליפרס הוא לא נדרש לעשות מה שהוא לא יודע (התקפה), בעוד שליד הארדן יש הרבה מקום למה שהוא תמיד ידע לעשות – ומדובר במגן נפלא ולא מוערך דיו. הוא לוקח על עצמו את הגארד הבכיר של היריבה ועם הידיים הארוכות שלו יכול לשמור גם שחקנים גבוהים ממנו. עם 1.3 חטיפות למשחק וכמעט 6 ריב' ותוספת חביבה של 7 נק', הוא משלים מצוין את הרביעיה הגדולה של הקליפרס ונותן להארדן את הבאלאנס שהוא לא ממש קיבל אף פעם בדמות גארד בולדוג הגנתי לידו.

מייקל פורטר ג'וניור ו-ווסטברוק בספק אצל האורחת, המארחת בסגל מלא.

הימור: יותר ווישפול, אני רוצה שהסדרה הזו תגיע ל-7 משחקים. דנבר ב-7.

הימור מוגזם: הבן של אדלמן יפתיע וישלוף מתהום הנשייה את דיאנדרה ג'ורדן שיתרום בעיקר גוף על זובאץ ומנוחה ליוקיץ', אבל ייתן משחק וינטג' מול האקסית המיתולוגית עם 10 ריב', 5 חסימות ודאנק על הפרצוף של זובאץ כאילו זו 2015.

3:30 גולדן סטייט ווריורס – יוסטון רוקטס (1:1)

עוד סדרה מצוינת במערב שמספק לנו שלוש כאלה (לצד המטאטא שבהיכון באוקלהומה). אחרי משחק ראשון שבו החוכמה והניסיון של מבוגרי קליפורניה גברו על האתלטיות של אפרוחי טקסס וכבר היה לנו ריח של ריקוד אחרון הפעם באמת גרסת הבמאי סופי סופי סופי של סטף ושות', הגיע המשחק השני ממנו גולדן סטייט יצאה חבולה. מכל המקומות, כאילו הבדיחה על זה כבר נכתבה, ג'ימי באטלר נפצע דווקא באגן (אני לא נכנס אם תומפסון מעד או דחף בכוונה) והווריורס לא ממש התגברו על זה בדרך לניצחון חלק של האפרוחים. בצוק העיתים (ביחד עם קלקול קיבה של פודז'מסקי, הוא אכל פיצה בערב?), סטיב קר נאלץ בעל כורחו להעניק דקות לג'ונתן קומינגה. ואולי, מעז יצא מתוק. אני חושב שההגעה של באטלר סייעה לגולדן סטייט באספקט של שחקן שמאוד מובהק שהוא מחוץ לסיסטם המובחן של גולדן סטייט, וזו תרומתו העיקרית – ברגעים שהמערכת לא עובדת, יש שחקן שפשוט יודע לספק משהו אחר ולהחזיק את הקבוצה. היתרון שלו הוא העובדה שהוא מחוץ לשטף המשחק של גולדן סטייט, ולדעתי זה משהו שקומינגה, אם סטיב קר ירשה לו, יכול להביא לשולחן ולכסות על החיסרון של באטלר ככל שיחסר.

בעוד סניף אוהדי הסאנס באתר מביט בעיניים כלות על קבוצתו השוקעת לתהום הבינוניות, סניף אוהדי הרוקטס באתר מפגין נוכחות מרשימה, כמו הרוקטס עצמם. המגיב המתמיד bobby הפנה את תשומת לבי לנוכחות נפקדות של ג'בארי סמית', עד כדי כך שאמן תומפסון (הנפלא) תפס את מקומו בחמישייה. מהספסל סמית' נמוג עוד יותר, וב-24 דקות חיוורות מול הווריורס סיפק 5 נק' ו-5 ריבאונדים. למי שהספיק לשכוח, מדובר במפלצת אתלטית שנבחר שלישי ב-2022 ומהווה מכונה התקפית משומנת עם פוטציאל הגנתי נפיץ. במהלך העונה הוא נפצע וכשחזר, משהו בביטחון אבד והוא הלך ונסוג ביכולתו בעקביות עד שיודוקה לא קיבל את הפאסיביות הזו שלו. אולי הספסל ינער אותו, אבל חשוב לציין שמדובר בשחקן שלפחות כרגע צריך שיאכילו אותו (על אף פוטנציאל היצירה העצמית א-לה קווין דוראנט), וגם יודוקה (וואן פליט, וג'יילן גרין, ושנגון) לא מספיק מפעילים אותו. קצת כמו קומינגה, ג'בארי יכול להיות אס מהספסל של הרוקטס, להתמודד מול חמישיות פחות חזקות של הווריורס (בעיקר לדעתי כשגרין לא על המגרש), ובעיקר – שיחזיר את הביטחון שאבד.

באטלר וגארי פייטון בספק אצל המארחת, טייט ולונדייל לא ישחקו אצל הרוקטס.

הימור: נלך עם האפסט שמפתיע באפסטיותו – יוסטון ב-3.

הימור מוגזם: המשחק יתלהט – לא מוגזם; יהיו דחיפות בין השחקנים על סף מהלומות – לא מוגזם; דריימונד גרין יהיה בלב העניינים – לא מוגזם; סטיבן אדאמס יבוא להפריד – לא מוגזם; סטיבן אדאמס ירים שחקן ויעקור אותו מלב העימות – לא מוגזם; השחקן הנעקר יהיה דריימונד גרין – זה מוגזם.