3 משחקים היו לנו הלילה שהשלימו את משחקי 2. נעדכן שפייטון פריצ'רד זכה בתואר השחקן השישי של העונה כבר בלילה שבין שלישי לרביעי, והלילה הוא קיבל את הפרס בטקס לקראת המשחק, וג'יילן ברונסון קיבל את תואר שחקן הקלאץ' של העונה, תואר שמחולק זה השנה השלישית (דיארון פוקס וסטף קרי הם שני הזוכים הקודמים). היום הוא גם יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ואמנם אני מתמקד כאן בכדורסל ומשאיר לאחרים לדבר על הדברים החשובים באמת, אבל כן אציין שביום הזה לפני 9 שנים קליבלנד קבעו את שיא השלשות למשחק פלייאוף. הם לא היו רחוקים משם בכלל הלילה…

בוסטון סלטיקס – אורלנדו מג'יק (1- 0 לבוסטון טרם המשחק):

הסלטיקס עלו ללא טייטום שנפצע במשחק 1, אבל נהנו מיכולת טובה של ג'יילן בראון, שקלע 12 כבר ברבע הראשון, ומ-12 זריקות עונשין ו-4 ריבאונדים בהתקפה, כך שהם סיימו רבע של 5/19 מהשדה ביתרון מינימלי של 23- 21. כמו במשחק הראשון, גם הפעם הסלטיקס קצת ברחו בתחילת הרבע השני, כשהפעם היה זה פורזינגיס שקלע 12 ברבע עם עוד 11 זריקות עונשין לזכות הסלטיקס, אבל שוב פעם המג'יק היו אלה שסגרו טוב יותר את המחצית הראשונה, והם הצליחו לצמצם פער שהגיע ל-11 במהלך הרבע השני עד ל-3 במחצית, וזה 50- 47 לבוסטון שבשלב הזה עמדו על 4/17 לשלוש ו-18/23 מקו העונשין.

בדיוק כמו במשחק הקודם, גם הפעם בוסטון החלו לברוח ברבע השלישי, ו-2 שלשות רצופות של בראון החלו ריצת 11- 0 שלהם ועלו שוב ליתרון דו-ספרתי. המג'יק צמצמו ל-5 לרגע, אבל נענו בריצת 9- 0 נוספת ואחר כך 2 שלשות של פריצ'רד קבעו יתרון שיא של 15. בין לבין, פורזינגיס חטף מרפק לא מכוון מגוגה ביטדזה והחל לדמם, אז הוא ירד לקבל טיפול וחזר עם פלסטר על הראש, שזו התמונה ששמתי כתמונה הראשית. אורלנדו קלעו את 5 האחרונות של הרבע והוא הסתיים כשהאלופה ביתרון 81- 71, אז זה שיפור מסוים מבחינת אורלנדו ביחס למשחק הקודם, אז ההפרש עמד על 11 והסקור היה נמוך יותר במעט (78- 67).

באנקרו פתח טוב את הרבע האחרון, או לפחות אחרי סל ועבירה של הולידיי, והוביל ריצת 8- 0 שצמצמה את הפער ל-5, אבל בוסטון ענו עם 6 רצופות והחזירו את ההפרש למרחב בטוח. 2 שלשות של וויט דאגו שההפרש יישאר דו-ספרתי ובראון והולידיי הוסיפו כמה סלים שדאגו לשמור על הפער בכל פעם שאורלנדו התקרבו קצת, כך שגם הרבע ההתקפי הטוב ביותר של אורלנדו במשחק, בו הם קלעו 29 נקודות, אפשר להם רק לצמצם טיפה את תוצאת הסיום שעמדה על 109- 100 לזכות בוסטון, והאלופה עולה ליתרון 2- 0 בסדרה.

בהיעדרו של טייטום, ה-MVP של הגמר ושל גמר המזרח, ג'יילן בראון, לקח את האחריות והיה המצטיין עם 36 נקודות, 10 ריבאונדים ו-5 אסיסטים. חוץ ממנו, פורזינגיס רשם 20 ו-10 עם 2 חטיפות וחסימות, וויט רשם 17, 6 ו-5, פריצ'רד קלע 14 והולידיי קלע 11 עם 6 אסיסטים.

אצל אורלנדו, הצמד באנקרו את ואגנר שוב בלט, כשהפעם באנקרו רשם 32, 9 ו-7 עם 2 חסימות ופרנץ קלע 25, אבל הפעם היה להם צוות מסייע קצת עם קרטר שרשם 16 ו-8 ובלאק שקלע 11, והם יקוו שהמעבר לאורלנדו יעשה לשחקנים שלהם טוב..

קליבלנד קאבלירס – מיאמי היט (1- 0 לקליבלנד טרם המשחק):

מיאמי פתחו טוב ועלו ליתרון 16- 7 אחרי 6 דקות של משחק, אבל אז גארלנד, מיטשל וג'רום החלו להתחמם והעבירו את המומנטום לצד של מוליכת המזרח. בצד השני, מי שהחזיק את מיאמי בדקות שאחרי הריצה היה הייסמית' עם 2 שלשות, כשהשנייה סגרה את הרבע כשקליבלנד ביתרון 25- 24. הרבע השני כבר היה מטווח שלשות יוצא דופן כשקליבלנד שברו את שיא השלשות ברבע של משחק פלייאוף, בדיוק 9 שנים אחרי שהקאבס היו אלה שקבעו את שיא השלשות במשחק פלייאוף, אבל הפעם אני מודד לפי הלוח העברי כי גם אז מדובר היה ביום הזיכרון לשואה. בכל מקרה, 11 שלשות היו לקליבלנד ברבע, ולמרות שהירו קלע 13 עם 3 שלשות עבור מיאמי, הרבע הזה פתח פער גדול עבור קליבלנד והמחצית הסתיימה ביתרון 68- 51 מבחינתם.

קליבלנד המשיכו לזרוק שלשות, אבל במחצית השנייה הם התקשו לקלוע אותן, ורבע שלישי של 4/15 אפשר למיאמי קצת לצמצם את הפער, כשהירו הוא זה שמוביל את ההיט עם 10 נקודות ברבע. ההפרש הגיע לשיא של 19 בכמה הזדמנויות, אבל לא חצה את רף ה-20, ומיאמי סגרו את הרבע עם 6 נקודות רצופות ופיגור 93- 80, כלומר פער שהוא לא לגמרי בלתי מחיק, למרות שברור שמשהו מיוחד צריך לקרות כדי שהמשחק הזה יהיה באמת צמוד. הרבע האחרון נפתח עם דקות מנוחה של מיטשל (דונובן), אז מיטשל (דביון) פתח אותו עם 2 סלים שצמצמו את ההפרש לחד-ספרתי, לראשונה מאז הרבעה שני.

דונובן מיטשל חזר לשחק וקלע 2 שלשות, אבל דביון מיטשל המשיך להוביל את מיאמי ושלשות של הייסמית' ושלו צמצמו את ההפרש ל-6 בלבד. שלשה נוספת של דביון וסל של הירו צמצמו ל-2 בלבד, ואז דונובן אמר לחברים שלו לזוז הצידה. סטרוס מצא אותו לסל ודביון הרים את אדבאיו בצד השני ואחרי 2 מהקו של סטרוס הירו ענה ב-2 משלו, כך שזה 105- 103 בלבד לקליבלנד עם 3 דקות לסיום, אבל אמרנו דונובן מיטשל, אז הוא קלע שני סלים רצופים, אחד מהם מחוץ לקשת, והוסיף עוד שלשה אחרי שלשה של הייסמית'. הירו צמצם ל-5 וסטרוס החטיא, ובשלב הזה דונובן מיטשל היה עם 6/6 ברבע ושאר קליבלנד עם 0/7 מהשדה. יוביץ' והירו החטיאו שלשות, ובשלב הזה כבר לא הייתה למיאמי ברירה אלא לעשות עבירות, ואז גארלנד ומובלי דייקו מהקו וגארלנד הוסיף אפילו עוד סל שדה. בסיום, 121- 112 לקליבלנד, שעולים ליתרון 2- 0 בסדרה.

דונובן מיטשל הוביל את קליבלנד עם 32, 6 ו-6 ב-7/10 לשלוש, כולל 17 נקודות ב-4/4 מבחוץ ברבע האחרון, גארלנד קלע 21 עם 9 אסיסטים, מובלי קלע 20, סטרוס קלע 14 עם 6 אסיסטים והאנטר קלע 12.

אצל מיאמי, הירו רשם 33, 6 ו-5, מיטשל קלע 18 (14 ברבע האחרון) עם 6 אסיסטים, הייסמית' קלע 17, אדבאיו רשם 11, 14 ו-9 ב-3/9 מהשדה, יוביץ' רשם 11 ו-8 ב-4/12 מהשדה ו-1/8 לשלוש ואנדרו וויגינס קלע 10 עם 3 חסימות.

יוסטון רוקטס – גולדן סטייט ווריורס (1- 0 לגולדן סטייט טרם המשחק):

כמו במשחק הראשון, יוסטון פתחו חזק ועלו ליתרון מוקדם לפני שגולדן סטייט החלו לצמצם, אבל אז אמן תומפסון נתקל בבאטלר במאבק על ריבאונד, כשצריך לומר שלא היה כאן שום דבר מכוון, ולכן השופטים בצדק נתנו עבירה רגילה ולא יותר מזה, וכך הסתיים חלקו של ג'ימי באטלר במשחק, כשהוא נפל על הגב וספג מכה חזקה אותה יבדקו מתישהו ב-MRI. הרבע הראשון עוד הסתיים ביתרון 28- 18 של יוסטון, אבל הרבע השני נפתח בריצת 12- 0 אחרי הסל הראשון של הווריורס, ותוך 16 דקות של משחק ההפרש הוא כבר 20 לזכות יוסטון. גולדן סטייט זרקו לפרקט אפילו את פט ספנסר וג'ונתן קומינגה, ודווקא הצמד הזה החזיר אותם קצת עם ריצת 7- 0, ומאז זה היה ההפרש הקבוע של הרבע פחות או יותר, עד שהמחצית הסתיימה ביתרון 60- 46 לזכות יוסטון, כש-60 זה מספר הנקודות שהיה להם בסוף הרבע השלישי של משחק 1.

הרבע השלישי המשיך באותה יציבות פחות או יותר, כשמי שהוביל הפעם את יוסטון היה ג'יילן גרין עם 15 נקודות ברבע, ואפשר לומר שאת כל מה שהוא החטיא במשחק 1 הוא החזיר בגדול ברבע הזה ומנע כל מחשבה על קאמבק. הווריורס החלו להשתמש בסטף יותר כמוביל כדור ומוסר, וזה הוביל ל-2 שלשות של דריימונד ו-2 של קווינטן פוסט ברבע, אבל ההפרש נשאר יציב, כאמור, ואחרי 3 רבעים התוצאה הייתה 87- 71 לזכות יוסטון. סטף הסתפק ב-2 דקות מנוחה בתחילת הרבע האחרון, בהן ההפרש שוב עלה ל-20, והוא חזר עם ריצת 8- 0, אם כי בעיקר בזכות 2 שלשות נוספות של פוסט, וההפרש ירד שוב ל-12 עם 7 וחצי דקות לסיום.

דריימונד גרין גם סחט עבירה מג'יילן גרין ושם 1/2 מהקו, אבל יוסטון ענו עם ריצת 8- 0 נוספת ואחר כך שלשה נוספת של ג'יילן גרין, ושוב ההפרש עומד על 20. מודי, קומינגה וספנסר עוד צמצמו ל-15, אבל לא באמת הייתה לגולדן סטייט דרך חזרה במשחק הזה, בלי באטלר ובלי תחושת הדחיפות אחרי ניצחון החוץ במשחק 1, וברוקס שוב הגדיל את ההפרש ל-20 לפני שהמחליפים באמת נכנסו לשחק. בסיום, 109- 94 ליוסטון, שמצליחים להשיג את ניצחון הבית ושוויון 1 שמשאיר את הסדרה פתוחה לגמרי, או אולי אפילו יותר מבחינת יוסטון בהתחשב בפציעה של באטלר.

ג'יילן גרין הוביל את יוסטון בהפצצה של 38 נקודות (7, 8, 15 ו-8 לפי רבעים), והוא גם הוסיף לזה 6 אסיסטים ו-3 חטיפות. חוץ ממנו, שנגון רשם 17, 16 ו-7, ברוקס קלע 16, איסון קלע 14 ותומפסון קלע 11.

אצל גולדן סטייט, סטף קלע 20 וחילק 9 אסיסטים על 6 איבודים, מודי ופוסט קלעו 12 כל אחד וקומינגה (4/12 מהשדה) וספנסר (5/7) קלעו 11 כל אחד.