אמל׳ק אותו אני כותב עם דקה לסיום המשחק – אלוהים איזה חרא של משחק. רמה אפס, במיוחד של מינסוטה, אבל גם הלייקרס לא באמת הבריקו. אבל בסופו של דבר 1-1 בסדרה הזאת.

בנסיעתי הנה, נזכרתי שגם בפעם האחרונה שהייתי בקריפטו, לפני איזה חודש, היו אלו מינסוטה שהגיעו ואף ניגפו בפני הלייקרס ללא תנאי. איכשהו נראה לי שהיום יהיה שונה. המשחק מפוצץ , כשבמיוחד ביציע העיתונאים התפוסה היא מלאה יותר מכפי שהיא היתה מאז שאני זוכר את עצמי. על מנת לחסוך, הלייקרס שמו על כל כסקא מפית במקום חולצה (או משהו שנראה כמו מפית. בטוח לא חולצה. לא טרחתי להרים אחת, כי מה בדיוק אני אעשה עם מפית??). על המסכים בחדר האוכל הת׳אנדר קורעים את הגריזליס והפייסרס אף הם עולים ל 0-2 נאה, ואווירת חג שורה באוויר, ממש משל היינו עדיין בפסח, או למצער בחג לו קוראים הנכרים איעסטער.

המשחק מתחיל ואני קולט שזו לא מפית אלא מטפחת, בשביל העידוד. נו, שיהיה, עדיין נראה לי שרוב האוהדים היו מעדיפים חולצה, אבל לא כל אחד יכול להיות נובוריש כמו החבר׳ה בצפון הסטייט. אחרי הכל, צריך לממן את החוזה הבא של לוקה. מה שכן, קצת מוזר זה שהצבע של המטפחות הוא לבן, שזה בדיוק הצבע של האורחים היום. אבל היי, אני מניח שלצבוע משהו זה יקר, ואתם יודעים – צריך לממן את החוזה הבא של לוקה שבינתיים גם קולע שלשה נאה עם הקרש, וגם מוסר אסיסט בלתי סביר ללברון. הלייקרס מן הסתם במוד ״מאסט ווין״, והשניים האלה הם אלו שיכולים לגרום להם לעשות את הווין

ובעוד אני מדבר, אני נזכר שבמשחק ההוא שבו הלייקרס הגיפו את מינסוטה לפני חודש, היו אלו דווקא וינסנט ופיני סמית׳ שעשו את מירב העבודה, שיהיה.

ובעוד אני חוזה בדונצ׳יץ׳ מול רנדל, אני תוהה למה מגיע לי כל הטוב הזה אצלי בעיר. מצד אחד, בול הוגר שהפך להיות קצת פחות בול הוגר, אבל הוא גם פנומן אמיתי, ומהצד השני בול הוגר, שמשום מה עושה את זה בעמדת. הפאוור פורוורד, למרות שיש טובים ממנו במשחק. לא חבל? כמה פאוור פורוורד כבר יכול להחזיק בכדור תגידו לי, כמה. התשובה כמובן, אם אתה רנדל היא – המון. ואולי בגלל זה הלייקרס באדיבות לוקה מובילים אחרי שבע דקות במשחק איטי אבל בהפרש בן 7 נקודות. והנה גם וינסנט וקלע שלשה, ואני מקבל דז׳ה וו למשחק מלפני חודש. ואז עוברות עוד כמה דקות, ועוד חמש נקודות של לוקה, ואני תוהה אם הגעתי למשחק שיהיה גמור כבר ברבע הראשון. עוד שלשה של גייב גומרת רבע די חד צדדי ב 19 הפרש. הקהל באקסטזה, כראוי. ואני יודע ,כי אני רואה את כולם מלמעלה, וכן, זה כולל את כולם.

הרבע השני מתחיל פחות או יותר מאותו מקום, כששלשה של לברון גורמת לי לחשוב שאולי זאת אוקלהומה שמשחקת ולא הלייקרס. כי אחרי הכל, היא מכפילה את מספר הנקודות של מינסוטה (21-43). לא כוחות. וזה המקום לומר, שלמרות שאני מתגורר בעיר, אני חושב שאני מעדיף ששתי הקבוצות העירוניות דווקא יפסידו בסיבוב הראשון. לא כל כך בגלל שלא בא לי לראות יותר משחקים, כמו בגלל שאני פשוט מעדיף את מינסוטה ובעיקר את דנבר על הקבוצות העירוניות. אבל זה לא משנה, כי דונצ׳יץ׳ בעוד 2 קלות צוחק עליי ועל רצונותיי. רנדל, הטוב לכאורה שבשחקני האורחת (אבל גם הבול הוגר שמביניהם), קולע עוד שתיים, אבל האמת היא שהוא בעיקר מזכיר לי את מונטרז הארל, ביכולת הכוחנית שלו להתבריין כל הדרך עד הסל. ומונטרז הארל, להזכירכם, כבר לא בליגה. אז נכון, לרנדל יש גם יכולת מסירה סבירה ומעלה, ובניגוד להארל הוא כן יודע לקלוע שלשות (למרות שיש מצב שעדיף שלא יזרוק), אבל הוא גם יותר בול הוגר… או במילים אחרות אם הארל מוצא את עצמו כיום משחק בסין, אז למה לא רנדל? הוא יכול להצטרף שם לבן סימונס, יהיו צחוקים). כך או כך, אני פוט לא מבין למה מינסוטה מפקירה תא רוב ההתקפה שלה בידיים של הבול הוגר, שמוביל ארבע התקפות על כל אחת של אנט. לא ברור. למרות האמור, מינסוטה כן חוזרת קצת למשחק באדיבות אנט. הלייקרס עדיין מובילים בהפרש גדול אבל עם צעד וחצי של גובר, כבר מדובר רק במינוס 14 עם דקה ושלושת רבעי הדקה לסיום המחצית. אולי בכל זאת יהיה משחק. הרושם הזה לא באמת משתנה כשהצ׳ימורה ואנט מחליפים סלים. הלייקרס מובילים במחצית בדי הרבה ואולי אפילו ב ״הרבה״ אבל לא ב״הרבה מאד״.אנחנו בעיצומו של הרבע השלישי ועוד לא כתבתי, בעיקר בגלל שלא היו הרבה אירועים מעניינים, דונצ׳יץ׳ אחרי מחצית ראשונה מדהימה נרגע (רק כתבתי וכבר קלע עוד שתיים עם הקרש), רנדל גם נרגע למזלו, ואנט קלע קצת, אבל באופן כללי, נראה לי שכרגע לשתי הקבוצות נוח עם הפרש שנע בין 12-15 נקודות. מי שכן נראה עייף הוא זקן השבט העונה לשם לברון, שלאחרונה נראה עומד לו עם שתי ידיים על האגן, ומחכה על קו השלוש. מסכן לוקה, צריך לעשות את כל העבודה (ובעוד אני מדבר ויורד על המלך, הוא עם ריבאונד התקפה ופולו אפ של שתי נקודות). וכך, ההפרש עולה לו לעשרים נקודות עם ארבע דקות לסיום הרבע השלישי, אבל ככה זה כשקבוצה אחת משחקת כדורסל קצת נאה (כלומר, לוקה מחזיק המון בכדור, אבל הוא מתניע את ההתקפה, ומדי פעם גם קורים שם דברים כולל אסיסט ממש יפה עכשיו להצ׳ימורה) והקבוצה השניה משחקת כדורסל הרבה מכוער (רנדל, רנדל, רנדל)

נאז ריד קצת מתעורר ברבע הרביעי, ולמרות חסימה אדירה באמת של ג׳קסון הייז, זאת חסימה אדירה רק לכאורה, כי למעשה זה היה גול טנד, וההפרש יורד ל 13. וזאת למרות שאפילו חלק מהכתבים כבר הלכו הביתה אחרי סוף הרבע הקודם אז אולי בכל זאת המשחק לא גמור, עדיין. קצת אחרי זה, פוזשן הגנת אדיר של מינסוטה מסתיים איכשהו בפולו דאנק מהדהד של לברון ש… לא נחשב (שעון שניות), וזה כבר הפעם השניה תוך שלוש דקות שמהלך אדיר באמת של הלייקרס לא נחשב. מסכנים. רק 11 הפרש…. כלומר, 9 . אשכרה יש משחק, וגם אם הלייקרס ינצחו, כפי שעדיין צפוי, הם יצטרכו לעשות חושבים על איך הם הפסידו מול הקבוצה הבאמת מוגבלת התקפית בצד השני. ואגב, לברון, אני לא רגיל לראות אותו ככה, אבל רוב ההחטאות שלו הן קצרות. האיש עייף. זאת האמת, כן. למרות אותו דאנק מהדהד מקודם, ולמרות הליי אפ שהוא עושה עכשיו באדיבות אסיסט נאה של ריבס במתפרצת. חוזרים מפסק זמן ,ועוד חטיפה עם ליי אפ קל של לברון. צריך לומר את האמת, המחצית הראשונה היתה כולה לוקה, אבל המחצית השניה היא לברון וריבס, ולברון עושה את זה למרות עייפות מובהקת וניכרת, והוא עושה את זה בגלל שהוא פשוט שחקן חכם שיודע עדיין לשמור כוחות. וגם כי מולו יש באמת קבוצה די מטומטמת היום – כל כך מטומטמת שהיא ממשיכה וממשיכה לתת לרנדל לחפור ולחפור, הוא יסיים עם המון נקודות היום, אבל הוא הרס את המשחק של מינסוטה. ואולי זה לא הוא, אלא בכלל כריס פינץ׳.

בסופו של דבר, הלייקרס מנצחים כאמור 85-94 ומשווים את הסדרה. לוקה קלע 31 עם 12 ריב׳ ו 9 אס׳. לברון 21, 11 ריב׳ ו 7 אס׳. ריבס קלע 16 והצ׳מורה 11. במינסוטה רנדל חירב את המשחק עם 27 נק׳, 4 ריב׳ ו 6 אס׳ שפשוט לא מספרים את הסיפור בכלל. אנט קלע 25.