מזל מוגדר כהתרחשות שאין לאדם שליטה עליה, אך קיימת אמונה כי ישנו גורם כלשהו המשפיע עליה (לטוב או לרע ).  כל אדם בתוכו עם עצמו "חש" מזל (לטוב או לרע) מז"ל גם מגיע בראשי תיבות : מקום , זמן, לדעת לקחת. 

מקום – בשישי ביולי בשנה שעברה (והמלפפונים בשיא עונתם ) אני יושב על המחשב במשרד הביתי בפורטלנד כאשר פתאום הטלפון מזפזפז כרגיל והודעה צצה על טרייד שהושלם במסגרתו הוושינגטון וויזארדס מעבירים לפורטלנד את דני אבדיה בתמורה ( נכבדה) למלקולום ברוגדון (שחקן פציע אבל מנוסה ואיכותי (השחקן השישי של העונה הקודמת בבוסטון, כלומר שחקן החילוף הראשון מהספסל המצטיין בNBA) , שתי בחירות דראפט סיבוב ראשון ושתיים סיבוב שני.   בעודי מתקשה לעכל , כי גם נדמה היה שהבלייזרס שילמו מחיר גבוהה יחסית בעסקה, אני יורד בהתלהבות יתרה במדרגות ואשתי ,שלא ידעה מה בדיוק קרה שואלת אותי : מה נסגר איתך? אתה נראה שמח מדי, בצורה חשודה , ממש כמו ביום חתונתנו ( 14 או 15 שנה לך תזכור).   אמרתי לה: את הבשעראט, אבל יכול להיות שכרגע, אולי אני באמת מתרגש אפילו קצת יותר מאז.   לחתונה לפחות היה זמן והתכוננו ופה זאת הפתעה מוחלטת. 

מספר ימים  אחרי זה , שוחחתי עם דני וצוותו במתקן האימונים של הבלייזרס אחרי שהגיעו לעיר למעמד החתימה וניכר שהם מאוד מתרגשים מהמעבר, שגם נפל עליהם בהפתעה, אבל שעדיין לא הבינו לאיזה מקום הגיעו.

פורטלנד היא עיר לא גדולה במונחים אמריקאים ( העיר ה-25 בגודלה בכל ארה"ב, בערך מליון וחצי תושבים רבתי  ), עיר שמפורסמת בעיקר במזג האוויר הגשום שלה (מעל מאתיים ימים בשנה של טפטופי גשם) ומוכרת כאחד ממעוזי השמאל הליברלי בכל אמריקה.

חלקים גדולים של השטח הם פארקים ובתכ'לס התחושה היא שגרים בתוך יער.  

העיר עוד מתאוששת מתקופה קשה של הקורונה במהלכה הייתה מוקד להפגנות והתנגשויות בין היפסטרים\ארגוני אנטי פאשיזם וסתם אנרכיסטים כנגד כוחות השיטור העירוני והחיזוק הפדרלי שטראמפ שלח.  

 זאת עיר שהסיסמה שלה היא:"KEEP PORTLAND WEIRD"  (שמרו על פורטלנד "מוזרה") , ומנסה להצטייר כמקום נונ-קומפרמיסטי אבל טרנדי. כתושב הפרוורים שמחוץ לעיר, הדברים האלו לא באמת מגיעים פיזית אלינו אבל הרוח של העיר היא כזאת ולאורך רוב ההיסטוריה כאן.  אני גם יכול לספור על יד אחת את מספר הפעמים שניתקלתי כאן באירועים פרו-ערביים בשנה וחצי האחרונה והרוב המוחלט של האנשים מתנהג יפה.

הבלייזרס הוא ארגון מאוד מסודר . קואופרטיב אמריקאי סאחי מצד אחד אבל גם מאוד חברותי,אנושי וחם מזווית אחרת.

המועדון קצת חסר בעל-בית מאז פטירתו של הבעלים הקודם ב-2018, פול אלן, ממיסדי מייקרוסופט (שאמנם השאיר את הקבוצה לאחותו,ג'ודי , שמוזכרת כבעלים מתעניין ופעיל ) אבל זה לא כמו קבוצות אחרות בליגה וההנהלה המקצועית על רב-שכבתיותה היא זאת שעובדת בפועל.    הקבוצה נמצאת איפשהוא בתחילתו/אמצעו של תהליך בנייה מחדש של קבוצה צעירה ובתקווה טובה ומנצחת לעתיד ומחזיקה את סגל השחקנים השני הכי צעיר בליגה. 

 במובן הזה , אפילו דני ,שנתפס כצעיר בליגה ( בן 23 כשהגיע, עונה חמישית בליגה) הצליח להגיע לכאן כשחקן "ותיק ומנוסה" מה שעזר לו לתפוס זווית מתאימה וטובה לו יותר גם על הפרקט וגם מסביב. 

זמן- דני אבדיה לא "פרץ" והגיע רחוק בקריירת ה-NBA שלו בארבע העונות הראשונות בוושינגטון.   התחושה המקצועית הייתה שהוא לא מממש את הפוטנציאל שנדמה שהיה טמון בו ולא מספיק מצליח עם עצמו ועם קבוצתו להגיע להשגים.  הוושינגטון וויזארדס אמנם אחד הארגונים המקצועיים בניהול היומיומי בליגה ( אומר את זה באחריות אחרי שפגשתי את כל 30 הקבוצות) אבל שינויים לא מוצלחים בעמדת המאמן והמנהל המקצועי, בחירות דראפט לא גבוהות ולא משנות מציאות , חוזים גרועים ( בראדלי ביל שלום לך ), טריידים של נואשות ( ביל תמורת כריס פול שהפך לג'ורדן פול ) ובעיקר חוסר הפיתוח של השחקנים הצעירים שהם בחרו בדראפט שם את דני בפינה, תרתי משמע, כשחקן 3&D שתפקידו לשמור את השחקנים המובילים של הקבוצה היריבה ובהתקפה בעיקר לחכות לזריקה פנויה כשהכדור מגיע אליו , וזאת אחרי ובתנאי שקוזמה או פול הואילו למסור.   היו לו משחקים יפים ומהלכים גדולים (בעיקר הגנתית ) אבל אני מאמין שאין איש כדורסל אחד שיכול לסכם את תקופתו בווישגנטון כהצלחה גדולה  והטרייד קרה בנקודת זמן שהייתה טובה עבורו.   יכל היה נשאר בוושינגטון ודופק קוראסונים עם הלגיון הצרפתי המתפתח שם ( קוליבאלי, אלכס סאר ) וגם ההחתמה של המאמן בריאן קיף שבסוף העונה שעברה "הוציא" אותו מהפינה וסמך עליו להריץ מהלכים התקפיים אבל , וגם קצת בחוכמה שבדיעבד, המעבר היה רק חיובי עבורו. אין הרבה שחקנים בהיסטוריה של הליגה שעשו כזאת עליית מדרגה בטווח זמן של חצי שנה וזאת בעונתם החמישית בליגה.

לקחת-  כל ההתחלות קשות: בחודשיים הראשונים של העונה ראינו את אותו דני של וושינגטון: אחוזי קליעה לא גבוהים מבחוץ ( 11% לשלוש ) וגם החטאות מסמרות שיער מקרוב. חוסר בטחון, אי וודאות אם הוא שחקן חמישיה בקבוצה הזאת או שחקן שבונים עליו לעתיד. הקבוצה גם לא הבינה מה היא מחפשת מעצמה העונה ואיך היא שורדת אותה כאשר בסופה יש פרס גדול בדראפט (נחשב השנה לדראפט איכותי מאוד ומל בפוטנציאל של שחקנים חדשים) .   כאשר ראיינתי אותו בשבועות האלו, הוא תמיד הראה והפגין ביטחון בחוסר ביטחון בביטחון, כלומר הוא מן הסתם מודע למצב המקצועי אבל המשיך ואמר לי כל הזמן :" אני שווה יותר, זאת רק ההתחלה, לוקח זמן להתחבר ולהשתפשף . אנחנו קבוצה צעירה, אני רק הגעתי לפני כמה שבועות , אני יותר טוב ממה שאני מראה על הפרקט עכשיו וכולם עוד יראו".   

וככל שהמקום האיר לו והזמן התקדם, הוא התחיל לקחת: 

זה התבטא במספר גדול מאוד של אלמנטים שלא ראינו ממנו בעבר :  אגרסיביות בהליכה לסל גם בהתקפה עומדת, בטחון בזריקות לשלוש במספרים גבוהים יותר וגם אם הראשונה או השנייה לא נכנסו, חדירה למטרת הוצאה לקלעים, סיום ליד הסל באחוזים גבוהים מאוד וגם סחיטת עבירות ומהלכי עבירה וסל במספרי אולסטאר, וכמובן- מהלכי הטורבו של לקיחת כדור חוזר בהגנה ושעיטה לאורך כל המגרש אל עבר הסל השני.  

משחקן של לחכות בצד, הוא הפך לשחקן המרכזי .

את מכלול ההצלחה של דני בפורטלנד העונה אפשר לנתח במספרים, בתנודות מקצועיות, באלמנטים פסיכולוגים וגם רק באיקסים על לוח המאמן אבל זה לא יפיק תשובה מובהקת למציאות ועדיין נשאר נפעמים מההצלחה במציאות.  

"החיים ניתנים ניתנים לנו כמזל, אבל ההצלחה ניתנת לנו כגמול על עבודה קשה" כתב פעם סופוקלס (הפילוסוף, לא השחורציאניטיס…).  

העבודה הקשה של דני אבדיה היא המזל שלנו.