11/04/2025 – השעה חצות , יושב לו אוהד הפועל ת"א על הספה בביתו אי שם בעמק הירדן, אדם ממוצע מהישוב בן 41, מורה לחינוך מיוחד אבא לבת 12 ובן 9.5 ולצד כל זה אוהד קבוצת הכדורסל של המועדון מאז גיל 8 שצבר בליבו רגעים יפים של אושר עם הקבוצה ולא פחות מזה רגעים רבים של תסכולים ואכזבות מאותה הקבוצה. חושך בסלון מלבד האור ממסך הטלויזיה שמקרינה תמונות היסטוריות מבחינת הקבוצה ומבחינת האוהד שמתאפק לא לצרוח על מנת לא להעיר את שאר בני ובנות הבית , מבטו המום, מוחו מסרב לקלוט את מה שראו עיניו כרגע ובאופן בלתי נשלט דמעות התרגשות יורדות מעיניו. כמה דק' ארוכות של מעבר בין ההלם לבין התחושה המוזרה הזו של אושר על לקיחת תואר (בכל זאת הבוגר בן ה-41 היה בן 9 אי שם בשנת 93 ששמעון אמסלם הניף את גביע המדינה שהיה עד אמש התואר האחרון שהקבוצה זכתה בו) וגומלת בלב האוהד הלא הוא אני כמובן ההחלטה לנסות לשחזר עם עצמו את בנק' חשובות את מסע החיים שעבר עם הפועל מאז הפעם הראשונה שהיה במשחק בגיל 8 והתאהב ועד היום.

תחנה ראשונה – עונת 92/93: זוהי העונה בה לראשונה ממש התחלתי לעקוב ולאהוד את הקבוצה , אחי הבכור שגדול ממני בעשור לקח אותי בתחילת אותה עונה בפעם הראשונה למשחק באוסשקין , אפילו זוכר שהיריבה מנגד הייתה הפועל אילת, בפעם הראשונה נחשפתי מקרוב לטירוף שנקרא הפועל ת"א כדורסל וקהל האוהדים הנאמן שלה, התאהבתי. בנוסף גם הודעה מלווה באיומים מצד אחי הגדול שאין אפשרות לבחור לאהוד שום קבוצה אחרת חוץ מהפועל עשתה את העבודה וגרמה לי להדבק בחיידק. אותה עונה מייד הראתה לי את שני הצדדים של המטבע כשאתה אוהד הפועל, זכייה בתואר של גביע המדינה מחד ואכזבת ענק בדמות הפסד לקבוצה המופלאה מהגליל עליון של פיני גרשון ובראשות שפר- ליף ושות'. לא דמיינתי אז שזה יהיה התואר האחרון עד אתמול של המועדון שאזכה לראות ואצטרך לעבור כאוהד הקבוצה 32 שנות מדבר.

תחנה שנייה – ירידת ליגה : 30/03/97 , לכאורה עוד תאריך סתמי בלוח השנה בפועל היום בו לאחר כמה שנות שפל בין המעבר מידי ההסתדרות לידיו של הבעלים הכי גרוע בתולדות הספורט הישראלי שאול אייזנברג מועדון הפאר של הפועל ת"א יורד ליגה. באופן הכי סמלי ואירוני שיש מי שמוריד אותו במו ידיו ליגה הוא אחד הסמלים הגדולים ביותר שלה שמעון אמסלם שעזב את הקבוצה שלוש שנים קודם לכן לאחר עשור ששיחק בה בשל צרות כלכליות שבמשחק הירידה מול הפועל אילת נועץ שתי קליעות עונשין מכריעות כמו חץ בלב שלי ושל אוהדי הפועל רבים כל כך. למרבה הפלא באותו קיץ של שנת 97 אמסלם חותם חזרה בהפועל והופך לשותף בכיר בחזרתה לליגה הבכירה.

תחנה שלישית – דרבי 25 הפרש : 8/3/04 , הכותב הינו חייל צעיר בחופשת רגילה בין סיום האימון המתקדם לעלייה לקו מבצעי ראשון בגבול הצפון, בדרך לא דרך משיג כרטיס לו ולחבר קרוב לדרבי. זו עונת השיא של הפועל בתקופה שהקבוצה תחת ידיו של איש העסקים האמיד ויש היגידו מפוקפק ולדימיר גוסינסקי , על הקווים ארז אדלשטיין והסגל כולל שמות כמו ליאור ליובין, יניב גרין, מתן נאור, יסמין הוקיץ ופרצ'קביסיוס הליטאי. הפועל אחרי קרוב לעשור בלי ניצחון בדרבי סל מאז ההוא שהושג עם סל הניצחון שהביא לתודעה של כולנו את מאיר טפירו הגיעה בכושר שיא לדרבי הזה, אבל אף אחד כולל 2,5000 אדומים שהיו בקהל להתפוצצות שקרתה בו. תצוגת שיא של ליאור ליובין זצ"ל ושל פרצ'קביסיוס כולל רבע שלישי שנגמר בתוצאה 30-6 ולמעשה סגר את המשחק החזיקה אותי מאושר ומחויך במשך איזה חודש קדימה ששום מ"מ מעצבן ככל שיהיה לא היה יכול למחוק לי מהפנים.

תחנה רביעית – הקמת קבוצת האוהדים והחזרה לליגת העל : לאחר עידן גוסינסקי חזרה הקבוצה לשליטה מלאה של שאול אייזנברג ומכאן החלה ההתפוררות הרשמית שלה בעידן הישן, עוד הייתה את עונת האליפות האלטרנטיבית עם נאום הכבשים האגדי של אפי בירנבוים ב-2005 אבל לאחריה הקבוצה החלה לקרוס , העירייה בראשות רון חולדאי החליטה להרוס את אוסישקין בתחילה גם בלי להציב אלטרנטיבה חלופית ובקיץ 2007 חבורת משוגעים ומשוגעות לדבר בראשות אורי שלף זצ"ל, מאור הראל ושחור מנהל המשק האגדי של הקבוצה יחד עם נועה סקלי, יונתן לרנר ורמי כהן (סליחה עם שכחתי מי מהמייסדים הנוספים במידה והיו) החליטה שלמרות "שאיזה מסכנים האוהדים שאוכלים את הלב" הם לא נותנים ונותנות לייאוש להשתלט עליהם ועליהן ושתהיה להם קבוצה. לראשונה נפתחת בישראל קבוצת ספורט מקצוענית המבוססת על עמותת אוהדים. הפרויקט הזה הולך וצומח מדי שנה עד לחזרת הקבוצה כעבור 5 שנים בקיץ 2012 למרכז הבמה ולליגת העל. בדרך הזו חוזרים לקבוצה לעמוד על הקווים ארז אדלשטיין ומתן נאור מי שפרש מכדורסל בפתאומיות בשיא הקריירה שלו והיה בהפועל בשתי עונות השיא תחת אדלשטיין (02-04) ולפתע חתם בקבוצה במהלך עונת 09-10 כאשר הקבוצה בליגה ארצית בכלל והפך בעיניי לאחד מסמליה הגדולים בעידן החדש. אלו היו שתי החתמות של איש מקצוע בכיר ושחקן ישראלי בכיר שסימנו בעיניי את החזרה לרלוונטיות של הפועל בכדורסל הישראלי. דווקא היום חשוב יותר מתמיד לאזכר את פועלה של אותה קבוצת אנשים ונשים שבלעדיהם לא היה את הבסיס להגיע להישג ההיסטורי של ליל אמש.

תחנה חמישית – דרבי בר טימור : 3/3/13 . הפועל מארחת דרבי ראשון לאחר החזרה לליגת העל כקבוצת אוהדים גאה. באופן אירוני המשחק נערך בבית מכבי בראשל"צ שם מארחת הפועל בעונת הבכורה את משחקי הבית שלה. להבדיל מהדרבי האחרון אותו ניצחה הפועל למשחק הזה הגעתי עם טייטל חדש של אבא טרי לתינוקת בת חודש ועד היום זכורה לי תחושת ההתרגשות ערב המשחק הזה בגלל האוירה המיוחדת של הפועל חזרה שהייתה סביבו. על שחקן אחד שחגג יום לפני את יום הולדתו ה-21 ובדיוק היה בעיצומה של עונת הבכורה שלו בליגת העל כל הסיפור הזה לא עשה רושם. בר טימור מי שהיום הוא קפטן הקבוצה הגיע למשחק וטרף את הפארקט , 20 נק' מול היריבה העירונית השנואה בערב בו הוא לא ראה בעיניים זכתה אותו אצלי לפחות לתהילת עולם. בסיום אותה עונה עזב לשנה בגרמניה ועוד 6 שנים בי-ם עד שבקיץ 2020 חזר בר הביתה להפועל הנכונה ומאז הוא כבר 5 עונות שחקן הקבוצה , קפטן הקבוצה ואמש זכה להניף גביע אירופאי היסטורי אדום.

תחנה שישית – בית חדש בדרייב אין : בינואר 2015 זה קרה, הפועל עברה לבית חדש בדרייב אין. כאוהד שחווה הרבה משחקים גדולים שם עד המעבר בתחילת השנה הנוכחית ליד אליהו זה היה בית שסיפק הרבה רגעים טובים ומרגשים. אולם שבעונות האחרונות התחיל להזכיר בביתיות שלו את הימים הגדולים של אוסישקין רק עם תנאים ראויים הרבה יותר. לקח לי זמן להתרגל אליו כאוהד אבל אני חב לו לא מעט זכרונות טובים ויפים שהיו שלב בהמשך הצמיחה והגדילה של המועדון והקבוצה.

תחנה שביעית – הפסד להרצליה בגמר הגביע 22 : בחודש מופלא אחד הפועל ניצחה 3 דרבים, החשוב השיא הגיע בחצי גמר הגביע בערב מופלא בניצוחו של הקוסם ומר קלאץ' ג'ייקובן בראון. זה כנראה החודש הקסום ביותר שאני חוויתי כאוהד הפועל עד אמש. אירוע השיא שלו כאמור היה הניצחון בחצי הגמר כאשר 5,000 אדומים ואדומות ביציעים. כעבור 3 ימים כבר מתייצבים מעל 7,000 אדומים ואדומות ביניהם גם אני ובתי בת ה-9 למה שאמור להיות סוף סוף שבירת המנחוס וזכייה בתואר אחרי 29 שנים. את הערב הזה סיימנו בעצב ושברון לב כאשר הפועל עשתה את מה שהיא הכי טובה בו וזה לבעוט בדלי ברגע האמת. בתי בת ה-9 קבלה באותו ערב את החוויה הכי אותנטית של מה זה להיות אוהדת הפועל ולהפתעתי הרבה בחרה להמשיך בזה גם לאחריו. (מאזוכיזם דור 2 קווים לדמותו) תרמו לשברון הלב צ'יף אונוואקו , שון דאוסן וגם השיפוט לא עזר שם.

תחנה שמינית – קיץ 22 והשיבה של תומר גינת הביתה : כאוהד הפועל אתה תמיד מכיר שחקנים שעברו מהפועל למכבי או כאלה שמול כל אופציה אחרת שהייתה להם בחרו במכבי בטח ובטח ישראלים. בקיץ 22 חוויתי חוויה חדשה שלא הכרתי , אומנם מחוץ למגרש אך את ההשלכות שלה אנו רואים במגרש עד היום. תומר גינת ששיחק את 4 עונות הבכורה שלו בליגת העל במדי הפועל והוא אוהד הפועל בעצמו החליט אחרי 2 עונות בצרפת לחזור לארץ. הוא עמד בפני דילמה שלפחות כמי ששמע אותו מדבר על כך לאחר מכן הייתה אמיתית לגמרי למי לחזור מבין שתי התל אביביות הבכירות. מצד אחד מכבי שהציע חוזה גדול יותר משמעותית ואפשרות להתקדם ולשחק ביורוליג ומצד שני הפועל שנתנה לו את הבמה לראשונה בליגה והיא גם אהבת ילדותו. גינת בחר בהפועל , תבע בקרב הקהל את המשפט האגדי של "אהבה לעולם לא נכשלת" וזכה אצל האוהדים לתהילת עולם ושורה לפנתיאון בשיר השחקן שלו : "אל מול השקט או ההיגיון ניצחה האהבה לסמל האדום…" . יותר מכל הבחירה של תומר גינת בהפועל ע"פ מכבי היא אבן פינה חשובה ומרכזית בשינוי התפיסה של המועדון לכזה שרוצה להיות תחרותי עד הסוף, לזכות ולא רק להיאבק על תארים ולחלום הכי גבוה שאפשר. עבורי כאוהד הפועל זו החלטה שסימנה יותר מכל שאנחנו כאן כדי להישאר ולא הולכים לשום מקום.

תחנה תשיעית – הפסד בסדרת הגמר ב-23 : בשנתיים האחרונות הפועל כמעט מגיעה לבאר אך מפסידה בסדרת הגמר במשחק המכריע ליריבה העירונית הצהובה שהס מלהזכיר את שמה. בניגוד לעונה הקודמת שהחצי השני שלה היה מורכב כולל פיטורי דני פרנקו והחלפתו בדדאס והפציעה גומרת העונה של בראון שאיתה גם די נגמרה התקווה לאליפות ולפחות אותי כאוהד הפתיע שהסדרה בכלל הגיעה למשחק מכריע שלא ממש היה ספק בו שמכבי תרד מנצחת סדרת הגמר של עונה קודם לכן הייתה ממש קרובה לכך שהפועל תשבור את הבצורת ותזכה באליפות ראשונה מאז 1969. זו הייתה סדרה שכללה משחק שיא של הפועל שנגמר בהפרש השיא של ניצחון אדום בדרבי אי פעם ב-38 הפרש!!! זו הייתה סדרה שבמשחק המכריע ג'ייקובן בראון החזיר לבד את הפועל ממינוס 15 באמצע הרבע השלישי להובלה חמש דק' לסיום המשחק לערך ונגמרה שוב בשברון לב נוראי עבורי כאוהד עם החטאות קריטיות של מקריי ותומר גינת ששוב הראו שהפועל מגיעה לבאר ולא מצליחה לשתות ממנה. זו הייתה סדרה שלקח לי כמה ימים טובים להתאושש ממנה ולחזור לתפקד כראוי, סדרה שהזכירה לי כמה אהדה לקבוצת ספורט ובמיוחד הפועל ת"א כדורסל יכולה לספק לך מאניה-דיפרסיה מבחינת רמות האושר והדיכאון שהיא מביאה אותך.

תחנה עשירית – עופר ינאי הופך לבעלים של הקבוצה : בקיץ 23 עופר ינאי רוכש 51% ממניות הקבוצה לאחר שהמכירה עוברת את אישור חברי העמותה ברוב גדול. מודה שהצבעתי כחבר עמותה בעד אבל בלב כבד והרבה חששות אחרי הכוויות והצלקות שאני סוחב כאוהד מבעלים רעים ראה ערך שאול אייזנברג או בעלי הון שהשאירו אותנו בסוף חסרי אונים ומפורקים ראה ערך גוסינסקי. במהלך העונה הוא רוכש גם את חלקו של הבעלים הנוסף אבי זיינדברג ונהיה בעלים שולט יחיד בעל 81% ממניות הקבוצה כאשר 19% נשארים בידי עמותת האוהדים. כמעט שנתיים כבר שעופר ינאי הוא בעל המאה וגם בעל הדעה הקובעת בהפועל. מדובר בטיפוס מרתק בעיניי שעושה הרבה החלטות ניהוליות טובות וגם לא מעט כאלה שהדעות חלוקות עליהן. הבולטת שבהן המעבר ליד אליהו והמאבק הפנימי שיצרה בתוך הקהל . עופר לתפיסתי הוא איש המשלב אמוציונליות ורגש לצד קור רוח , סימון מטרות ויעדים ועמידה בהם כמעט בכל מחיר, שוב גם כאן בעיניי לטוב ולרע. דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו והיא העובדה שנראה שהוא באמת בסופו של יום כדי לשנות סדרי עולם ומתוך אהבה להפועל וקהל אוהדיה, הוא כאן כדי להישאר וככל שחולף הזמן החשש שלי שבא פה מישהו לשנתיים-שלוש ולברוח הולך ונעלם. תואר היסטורי אירופאי והעפלה ליורוליג עופר ינאי הביא כבר לקבוצה והתחושה שאתו השמיים הם הגבול.

תחנה אחת עשרה – זכייה היסטורית בתואר אירופאי וכניסה היישר מהדלת הקדמית ליורוליג בעונה הבאה : "הדרך ארוכה ומפותלת אני נופל וקם, נופל וקם, אף פעם לא אפסיק ללכת, אני נופל וקם בראש מורם" (שבק"ס). על המסע המופלא של הפועל ביורוקאפ השנה אפשר לכתוב סרט הוליוודי, החל מפתיחה מגמגמת תחת ידיו של דדאס עדיין כמאמן ראשי, העזיבה הפתאומית של מוטלי וההתעקשות וההחזרה שלו ע"י עופר ינאי. ההבאה בחודש נובמבר אחד של 3 מגיבורי התואר הזה, האיש על הקווים ומאמן מהבכירים ביבשת איטודיס, הבן האובד ים מדר ששב הביתה מההרפתקאות ברחבי אירופה מעבר לים וכוכב סדרות חצי הגמר והגמר שעד אז השמצתי אותו אישית בלי סוף אנטוניו בלייקני. מעל הכל צריך לדבר על היכולת של הקבוצה להגיע בשיא הכושר לרגעי ההכרעה שבוטאה היטב במשחק 3 מול ולנסיה ובסדרת הגמר המופלאה. אחרי הרבה שנים כאוהד הקבוצה ראיתי את הפועל ת"א מגיעה לבאר ושותה ממנה באושר רב.

תחנה שתיים עשרה – יוני 25 אליפות היסטורית???????????????????????????????????????????????????