מתחיל לצאת מידע מאנשים שקרובים למועדון וזה… ג'יבס. דברים ברמת חוסר התפקוד של שיקגו הריקוד האחרון, רק ששם לפחות זכו באליפות.
אז בעבר היה GM. טים קונלי שמו. הייתה לו פילוסופיה מסויימת שהמאמן מייקל מאלון חלק בה ושניהם היו טובים מאוד בלקדם אותה: הם היו מאוד נאמנים לשחקנים ותמכו בהם בכל הזדמנות.יש לזה צד חיובי ברור מאוד. הם יצרו תרבות מועדון תומכת ומחבקת. שנותנת לכל אחד את הנשמה. מעריכה אבל כזו שאומרת את האמת בפנים אבל עם להראות את הדרך איך להשתפר.
הפילוסופיה הזו הביאה את דנבר עד לבאר.
אבל לפילוסופיה הזו היו כמה בעיות. הגדולה ביניהן היא אובר נאמנות לפעמים. וויל ברטון נשאר גם אחרי שכבר בקושי היה יכול להיות שחקן פעיל כי שניהם האמינו בו. בונז היילנד והרעל בחדר ההלבשה שלו נשארו כי הצמד האמין שיצליחו לחבר אותו לתרבות ולקבוצה ולהוציא ממנו את המיטב.
ואז טים קונלי עזב למינסוטה וקלווין בות' מונה במקומו. לפי מה שאומרים בות' ומאלון חולקים תכונה אחת חשובה – יכולת מדהימה לזיהוי כשרונות. יש שאומרים שהם בין הסקאוטים הטובים בליגה. אבל פה נגמר הדמיון ביניהם.
קלווין בות' הוא ההיפך המושלם מקונלי. הוא איש עסקים קר ומחושב. איש אקסל קלאסי. כנראה שאחד מהטובים בזה. אבל ההיפך מהתרבות שהונחלה במועדון, בה אנשים באו לשחק כי הם שמחו להיות חלק מהארגון.
אבל צורת המחשבה של בות' נתנה את הדחיפה החשובה עבור האליפות של דנבר. בות' מיד זרק את בונז, בלי רגשות. עשה עוד כמה שינויים שבזכותם דנבר זכתה באליפות.
אבל בות' לא סיים שם. המטוטלת המשיכה לנוע מהצד של קונלי ומאלון לצד של בות' וזה התחיל להשפיע על כל המועדון.
בות' האמין בקור המרכזי של השחקנים, כי הם יעילים בעיניו, ושצריך סביבם רוטציה שלמה של חלקים מתחלפים צעירים שילכו ויבואו כל עונה לפי מה שצריך. השחקנים הצעירים במועדון כבר לא מרגישים שהם חלק מהקבוצה, חלק מהתרבות, ושכבר לא סופרים אותם. נגיד שאפשר עוד לתפקד ככה איכשהו. אבל אז מאלון יצא למלחמה בשם התרבות.
מאלון לקח את השחקנים שהוא נאמן אליהם, השחקנים שיחד איתם נבנה המועדון, והחליטה שהוא ממשיך להיות נאמן אליהם. אבל רק אליהם. לא לעשות בכלל מה שבות' רוצה.
למשל זיק נאג'י. נאג'י הוחתם על ידי בות' על חוזה סמי-גדול כדי שמאלון יתן לו דקות משחק רבות ויהיה כלי בטרייד הבא של הקבוצה תמורת שחקן עם חוזה סמי-גדול. אבל מאלון סירב. ייבש הרבה פעמים את נאג'י, נתן לו דקות ספורדיות ורנדומליות, והתעלם לחלוטין מההוראות של בות'.
משהו דומה היה עם ג'יילן פיקט, שחקן שהוצנח למעלה על ידי בות' ומאלון לקח הרבה זמן עד שהוא בחר לתת לפיקט הזדמנות. במקרה הזה בסופו של דבר הנשמה של מאלון ניצחה את האגרוף הקמוץ של מאלון, אבל זה בזבז שנה שלמה מהקריירה של פיקט.
עוד סיפור הוא למשל כשבות' נכנס לתפקיד הוא מיד הביא הרבה אנשים חדשים לתפקידים. אחד מהם היה מאמן זריקות. זה בייסיקלי הנחתה מלמעלה של מאמן שצריך לעבוד עם מאלון והשחקנים. בות' העריך מאמן טוב וכנראה היה לו עוד מניע נסתר להכניס איש שלו לצוות האימון. מאלון שמע על זה, בחר להיות עקשן, כי מאמנים זה התחום שלו. החתמות צריכות להתבצע בשיח משותף. אבל בות' הוא לא אנושי מספיק לזה. אולי מאלון גם זיהה את המניע הנסתר וסירב לתת למאמן החדש לאמן במגרש אימונים יחד עם הקבוצה. המאמן החדש היה צריך לאמן שחקנים, במיוחד את הצעירים, מחוץ למגרש האימונים, בשעות נוספות שהן לא חלק מזמן האימונים הרגיל.
אם בתקופת קונלי הוא היה מחפש למצוא דרך לשלב בין שני הצדדים, כאן שני אנשים עקשנים ולא גמישים נתקלו זה בזה. שני הצדדים התחפרו בעמדותיהם, סירבו להקשיב ולפי מה שאומרים גם סירבו לדבר זה עם זה במשך חודשים ארוכים.
האגו שיחק תפקיד גדול וחובק מועדון שלם עד שלאף אחד בקבוצה כבר לא היה על מה לשחק.
לא מזמן קרונקי (פאק קרונקי) הגיע למשחק והתחיל להבין מה קורה. שהרבה מהלכים שנעשים במועדון נעשים כדי לגרום לצד השני להיראות רע בעיניי הבעלים ושום דבר חיובי לא נבנה. לקרונקי (דרך אגב, פאק קרונקי) לא הייתה יותר מדי ברירה ובמקום לבחור צד הם בחרו לבחור להעיף את שני הצדדים.
התזמון מוזר לחלוטין, אבל כנראה שזו תוצאה של עכשיו הבעלים (*שורק בצד*, מה? אה, פאק קרונקי) החליט פתאום לשים עין לגבי מה קורה במועדון. עכשיו מתחילה העבודה הקשה. צריך למצוא GM חדש. צריך לבחור דרך התנהלות למועדון. אנחנו כבר לא בשנות התשעים והאלפיים, אז בואו נגיד שכבר קשה למצוא היום ג'נרל מנג'רים רעים באמת, ניקו האריסון בצד. אבל צריך למצוא מאמן שיצליח לתת משהו שווה ערך או יותר ממה שמאלון נתן למועדון הזה. ומאלון נתן את הנשמה.
לממפיס יש הזדמנות עכשיו לעשות משהו ממש ממש מצחיק.
ואני חוזר לדפוק את הראש בקיר.