כמה קשה לסכם את עונת הרוקיז הראשונה של מחזור 2024 ב-NBA. את מסע הסיכום התחלתי דווקא בהחלטה מעניינת: להשוות בין המחשבות והתחזיות שהיו לי מיד לאחר הדראפט לבין מה שראינו בפועל במהלך העונה. זו הייתה חוויה כמעט מטלטלת, לא כי טעיתי בגדול, להפך, דווקא היו לא מעט פגיעות מוצלחות (ופספוסים כואבים). אלא כי המציאות הליגתית השתנתה במהירות ובאופן בלתי צפוי.
רבים מהפרוספקטים נחתו לסיטואציות שעוד לא הושלמו לחלוטין בליל הדראפט. טריידים, החתמות, שינויים בסגל או מאמן, כל אלה קרו בימים ובשבועות שלאחר הבחירה, והשפיעו לעיתים לחיוב ולעיתים לשלילה על ההתאמה של השחקן לקבוצה או על דקות המשחק שקיבל לאורך השנה. שלא לדבר על פציעות של הרוקיז או דווקא של שחקני מפתח שפתחו או סגרו הזדמנויות.
בנוסף, מצאתי את עצמי מתמודד עם מצבים שבהם מאמנים בחרו לקדם רוקי מסוים ללא מגבלה, בעוד אחרים הקפיאו שחקנים מוכשרים לחלוטין, לא בשל כישרון, אלא בגלל שיקולים שיטתיים או דגשים קבוצתיים. לכן, גם אחרי עונה שלמה, עדיין קשה לדעת מי "פגע" ומי "פספס". עצם הבחירה, והפוטנציאל של שחקן כזה או אחר, נותרו לא פעם בגדר סימן שאלה. שנה ראשונה בליגה, כך מסתבר, היא רק פרק הפתיחה של הסיפור, ולא תמיד היא חושפת את העיקר. או במילותיה של ויויאן לי בסרט חלף עם הרוח: "אחרי הכל, מחר הוא יום חדש".
ועדיין, חייבים לסכם עונה תוך כדי שמירה על היציבות הנפשית שלי. לכן, אתן טעימות מעונות רוקי בולטות וכאלה שיצרו אצלי סקרנות. בניגוד לטבע שלי, לא אכתוב 8,000 מילה על כל רוקי באשר הוא, כולל איך הוא אוהב את הביצים שלו בבוקר.
הוספתי טבלה סטטיסטית שתחסוך לי התייחסות לצד כל שחקן. הגבלתי במינימום 20 משחקים ו-15 דקות משחק כדי לא להעמיס. לאחר כן חילקתי את הרוקיס לקטגוריות שונות. אם אתם שואלים: "מה עם ההוא שנתן עונה מעניינת". התשובה המוכנה שלי היא השפיות הנפשית שלי. חלק מהרוקיז, חלקם בחירות גבוהות, לא זכו להתייחסות. תרגישו חופשי להוסיף בתגובות. בנוסף לא אבחר כאן ברוקי העונה. את זה אשאיר לאחרים.
| שם | קבוצה | גיל | משח' | דק' | נק' | FG% | נס' לשלוש | 3P% | FT% | ריב' | אס' | איב' | חט' | חס' |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ג'ראד מקיין | PHI | 21 | 23 | 25.7 | 15.3 | 46 | 5.8 | 38.3 | 87.5 | 2.4 | 2.6 | 1.6 | 0.7 | 0 |
| סטפון קאסל | SAS | 20 | 81 | 26.7 | 14.7 | 42.8 | 4.1 | 28.5 | 72.4 | 3.7 | 4.1 | 2.2 | 0.9 | 0.3 |
| אלכס סאר | WAS | 19 | 67 | 27.1 | 13 | 39.4 | 5.1 | 30.8 | 67.9 | 6.5 | 2.4 | 1.7 | 0.7 | 1.5 |
| זאק ריזאשה | ATL | 20 | 75 | 24.6 | 12.6 | 45.8 | 4.6 | 35.5 | 71.1 | 3.6 | 1.2 | 1.2 | 0.7 | 0.5 |
| ג'יילן וויילס | MEM | 21 | 79 | 25.9 | 10.4 | 42.5 | 5 | 35.2 | 82.2 | 3.4 | 1.7 | 0.9 | 0.6 | 0.1 |
| ג'אסטין אדוורדס | PHI | 21 | 44 | 26.2 | 10.1 | 45.5 | 4.3 | 36.3 | 69.6 | 3.4 | 1.6 | 1.1 | 1 | 0.4 |
| בוב קרינגטון | WAS | 19 | 82 | 30 | 9.8 | 40.1 | 5 | 33.9 | 81.2 | 4.2 | 4.4 | 1.7 | 0.7 | 0.3 |
| קייל פיליפובסקי | UTA | 21 | 72 | 21.1 | 9.6 | 50.2 | 3.1 | 35 | 65 | 6.1 | 1.9 | 1.4 | 0.7 | 0.3 |
| קליל ווייר | MIA | 20 | 64 | 22.2 | 9.3 | 55.4 | 1.7 | 31.5 | 68.7 | 7.4 | 0.9 | 0.9 | 0.6 | 1.1 |
| זאק אידי | MEM | 22 | 66 | 21.5 | 9.2 | 58 | 0.8 | 34.6 | 70.9 | 8.3 | 1 | 1.3 | 0.5 | 1.3 |
| ייבס מיסי | NOP | 20 | 73 | 26.8 | 9.1 | 54.7 | 0 | 0 | 62.3 | 8.2 | 1.4 | 1.1 | 0.5 | 1.3 |
| דלטון קנקט | LAL | 23 | 78 | 19.2 | 9.1 | 46.1 | 4.4 | 37.6 | 76.2 | 2.8 | 0.8 | 0.5 | 0.3 | 0.1 |
| קישון ג'ורג' | WAS | 21 | 68 | 26.5 | 8.7 | 37.2 | 5.2 | 32.2 | 75.3 | 4.2 | 2.5 | 1.4 | 1 | 0.7 |
| אייזיה קולייר | UTA | 20 | 71 | 25.9 | 8.7 | 42.2 | 2.4 | 24.9 | 68.2 | 3.3 | 6.3 | 2.9 | 0.9 | 0.2 |
| ג'קובי וולטר | TOR | 20 | 52 | 21.2 | 8.6 | 40.5 | 3.6 | 34.9 | 79.5 | 3.1 | 1.6 | 1 | 0.8 | 0.2 |
| מאטס בוזליס | CHI | 20 | 80 | 18.9 | 8.6 | 45.4 | 3.3 | 36.1 | 81.5 | 3.5 | 1 | 0.9 | 0.4 | 0.9 |
| קווינטן פוסט | GSW | 25 | 42 | 16.3 | 8.1 | 44.9 | 4.3 | 40.8 | 77.8 | 3.5 | 1.3 | 0.8 | 0.4 | 0.4 |
| קיי ג'יי סימפסון | CHA | 22 | 36 | 23.4 | 7.8 | 34.6 | 3.6 | 25.4 | 82 | 3 | 3.1 | 1.6 | 0.9 | 0.2 |
| קרלו מטקוביץ' | NOP | 24 | 42 | 18.8 | 7.7 | 57.4 | 1.6 | 31.8 | 77.3 | 5 | 1.1 | 1 | 0.5 | 1 |
| איי ג'יי ג'ונסון | WAS | 20 | 29 | 22 | 7.6 | 38.5 | 3.1 | 26.7 | 86.5 | 2 | 2.6 | 1.2 | 0.4 | 0.1 |
| טריסטן דה סילבה | ORL | 23 | 74 | 22 | 7.2 | 41.2 | 3.2 | 33.5 | 87.3 | 3.3 | 1.5 | 0.8 | 0.4 | 0.2 |
| ג'מאל שיד | TOR | 22 | 75 | 19.6 | 7.1 | 40.5 | 3 | 32.3 | 76.8 | 1.5 | 4.2 | 1.6 | 0.8 | 0.1 |
| ג'יימיסון באטל | TOR | 23 | 59 | 17.7 | 7.1 | 42.9 | 4.4 | 40.5 | 88.9 | 2.7 | 0.9 | 0.5 | 0.3 | 0.2 |
| ריאן דאן | PHX | 22 | 74 | 19.1 | 6.9 | 43 | 3.6 | 31.1 | 48.7 | 3.6 | 0.8 | 0.5 | 0.6 | 0.5 |
| דונובן קלינגן | POR | 21 | 67 | 19.8 | 6.5 | 53.9 | 0.7 | 28.6 | 59.6 | 7.9 | 1.1 | 1.1 | 0.5 | 1.6 |
| איי ג'יי מיצ'ל | OKC | 22 | 36 | 16.6 | 6.5 | 49.5 | 1.7 | 38.3 | 82.9 | 1.9 | 1.8 | 0.8 | 0.7 | 0.1 |
| רון הולנד | DET | 19 | 81 | 15.6 | 6.4 | 47.4 | 1.9 | 23.8 | 75.4 | 2.7 | 1 | 0.9 | 0.6 | 0.2 |
| ג'ונתן' מוגבו | TOR | 23 | 63 | 20.4 | 6.2 | 43.8 | 1.1 | 24.3 | 73.2 | 4.9 | 2.3 | 1.1 | 0.9 | 0.5 |
| טידג'ן סלון | CHA | 19 | 60 | 20.7 | 5.9 | 33 | 3.4 | 28.3 | 71.3 | 4.7 | 1.2 | 1 | 0.5 | 0.2 |
| אדם בונה | PHI | 22 | 58 | 15.6 | 5.8 | 70.3 | 0 | 0 | 67 | 4.2 | 0.5 | 1.1 | 0.4 | 1.2 |
| קיטון וולאס | ATL | 26 | 31 | 16.2 | 5.4 | 40.1 | 2.6 | 32.9 | 100 | 1.6 | 2.6 | 1.1 | 0.9 | 0.3 |
| קודי ווילאמס | UTA | 20 | 50 | 21.2 | 4.6 | 32.3 | 2.7 | 25.9 | 72.5 | 2.3 | 1.2 | 0.9 | 0.5 | 0.3 |
| אוסו אגהודרו | PHX | 22 | 61 | 17.1 | 4.2 | 60.4 | 0 | 0 | 58 | 3.6 | 1.2 | 0.6 | 0.5 | 0.5 |
__________________________
5 הרוקיז שכאן להישאר
בקטגוריה הזו אתייחס לשחקנים שכבר נתנו תוצרת – אבל בעיקר נותנים תחושה שהם כאן כדי להישאר לטווח הארוך.
1. ג'ראד מקיין, PG, סיקסרס
הסטטיסטיקות מופיעות בטבלה, אבל גם בלי נתונים – מקיין, הבחירה ה-16 של הסיקסרס, הוא תגלית נהדרת. למרות ששיחק מעט, הוא השפיע באופן ברור. בקולג' בדוק היה מרשים במיוחד, אך סביבו ריחפו שני סימני שאלה: האם יוכל לשחק פיק-אנד-רול כפוינט גארד בליגה, והאם מספיק זריז כדי לשמור על גארדים. בשניהם ענה יפה, דווקא בעונה רצופת הפציעות של פילי. רוקי החודש נובמבר, היה מועמד להפוך לרוקי השנה אלמלא פציעתו הקשה. המפתיע ביותר היה החיבור עם מקסי אחרי שחזר מהפציעה. בנוסף ראינו טעימות של פיק-אנד-רול בינו לבין אמביד בדקות המעטות ששיחקו יחד וזה נראה מעניין. מעבר למגרש, מקיין, אושיית רשת צבעונית, הפך במהירות לאחד השחקנים האהובים בחדר ההלבשה המדוכדך של הסיקסרס. לקראת העונה הבאה, במיוחד עם הטרייד שהביא את קווינטון גריימס וג'ארד באטלר, יש לסיקסרס מצבת גארדים מסקרנת מאוד.
2. אלכס סאר, C/F, וויזארדס
אחרי לא מעט צפייה בוויזארדס, אני נוטה לחשוב שסאר הוא היחיד מהחמישייה הרוקית שלהם שיישאר בחמישייה העתידית של הוויז לטווח הארוך. כל השאר בילו את השנה בבניית בית מהשלכת לבנים (באנגלית זה נשמע אפילו יותר טוב). בוב קרינגטון שחקן חביב, אך יש בו קצת קווין פורטר ג'וניור (שאגב, דווקא חווה עדנה לאחרונה בבאקס). סאר מראה מסלול ברור ומיידי יותר: ניידות יוצאת דופן לשחקן בגובה 1'7, עם זריקה מסקרנת שמאפשרת לו לשחק גם בעמדה 4. המספרים שלו השתפרו לאורך העונה, והוא הפך לפרוספקט מעניין לקראת עונתו השנייה. הוא מגן טבעת טוב, ומראה שיפור כמגן עוזר. סאר נכנס לרשימה היסטורית של רוקיז עם יותר מ-100 חסימות, 100 אסיסטים ו-100 שלשות – לצד וומבניאמה וצ'ט הולמגרן. מה שתפס לי את העין במיוחד הייתה העלייה באגרסיביות וביכולת הסיום לקראת סוף העונה. האם הוא שחקן חיובי בקבוצה מנצחת כרגע? לא ממש. הנתונים המתקדמים שלו חלשים, אבל בהתחשב במצב הקבוצה, קשה לשפוט. אני משוכנע שהוא כאן להישאר, וסביר מאוד שיתפתח לסנטר/פורוורד פותח מוצלח. אבל הדינמיות הזו, תאפשר הרבה חופש לוויזארדס לבחור גבוה בדראפט 2025 בכל עמדה.
3. זאק ריזשה
ריזשה, הבחירה הראשונה בדראפט 2024, הוביל עונת רוקי חזקה מהצפוי ועזר להוקס להעפיל לפליי-אין למרות פציעות רבות. הוא סיים עם 12.6 נק', 3.6 ריב', ו-35.5% משלוש, כולל זכייה ברוקי החודש בפברואר ובמרץ. ריזשה הוביל את הרוקיז עם ארבעה משחקים של מעל 30 נקודות, כולל 38 מול ברוקלין, וב-6 משחקים קלע 5 שלשות ומעלה – ההוקס היו 5-1 במשחקים הללו. טריי יאנג הכריז עליו כ"רוקי עם העתיד הכי מזהיר שראיתי השנה". ריזשה לא חד-ממדי כפי שסברו – הוא אולי לא יוצר על, אבל חותך חכם, תוקף קלוז-אאוטים באגרסיביות, מוביל מתפרצות, ויודע לשחק ללא הכדור. הגובה והאורך שלו (9'6) מוסיפים מימד פיזי מרשים – יחד עם דייסון דניאלס (כמעט 8'6) וג'יילן ג'ונסון, יש להוקס בסיס ווינגים מרתק לעונה הבאה.
4. מאטס בוזליס
הרוקי של הבולס נותן תקווה גדולה לעתיד. חצי ראשון של העונה כמעט לא שיחק. הבולס עוד ניסו לתת צ'אנס אחרון לפטריק וויליאמס. אבל מאז הדד-ליין והטרייד של זאק לוין, מאטס עלה לחמישייה – ונראה מצוין. פורוורד בגובה 10'6 עם תנועה של גארד, שליטה בכדור וקליעה משלוש שנראית מצוין מכנית. מאז האולסטאר הוא עם 13 נקודות למשחק (46.7% מהשדה, 36% לשלוש, 82% מהקו) ב-27 דקות. הבולס סיימו את העונה בריצה מעניינת, והולכים כנראה לבחור בלוטרי גבוה – בוזליס עשוי להיות חלק חשוב מהבנייה מחדש של עיר הרוחות בשנים הקרובות.
5. סטפון קאסל
הגארד של הספרס ככל הנראה ייבחר לרוקי השנה. אומר בכנות -לא אהבתי את הבחירה בזמן אמת לספרס. היום אני מבין אותה יותר, אבל בינתיים הסיטואציה לא אידיאלית.
קאסל עושה הרבה דברים טוב: שיפר את הפיק-אנד-רול כמוביל כדור, יודע לחתוך, חזק, אתלטי , אבל אם לא ישדרג משמעותית את הקליעה, קשה לראות עתיד ברור כגארד פותח לצד ויקטור. מה גם שהספרס השקיעו בדיארון פוקס, שגם הוא לא ניחן בקליעה יציבה. ווסל הוא קלעי בתנועה, וקצת סטגנטי בהתפתחות שלו כיוצר עם הכדור. סוהן? עושה המון -חוץ מלזרוק. קאסל עם 28.5% משלוש ו-4 ניסיונות למשחק זקוק לקיץ כמו אוויר לנשימה. בנימה יותר אופטימית… ג'יידן אייבי הוא דוגמא לשחקן שעבד קשה על המכינקה בזמן קצר והראה שיפור שפתח עבורו את המשחק לצד קייד. כך שאמשיך להתאזר בסבלנות. חשוב לציין שהגנתית הוא לא היה מרשים כפי שחשבתי שיהיה. אבל זה היה נכון להרבה רוקיז השנה. כמגן באחד-על-אחד על הכדור, הוא לא רע, אך כמגן קבוצתי לעיתים חסר ריכוז עם חוש מיקום שלא תורגם טוב מעוהת המופת שלו עם קלינגן ביוקון האלופה. למרות הכול, קאסל נתן תפוקה מרשימה כפרשמן, עם פוטנציאל גבוה. אבל הספק עוד מקונן בתוכי.
__________________________________
5 רוקיז שנהנו מחשיפה, אך העתיד לוט בערפל
1. ג'יילן וולס
הפורוורד של הגריזליס (בחירה 31) נכנס ישר לחמישייה בגלל פציעות. התחיל חזק, ונהנה משיטת המעגלים הדמוקרטית של תומאס ליסלו שסייעה לוולס הארוך (8'6) למצוא זריקות קלות והוא קבר שלשות באחוזים גבוהים. הוא גם הוביל לא מעט מתפרצות ונראה אחד הרוקיז הבולטים במחזור. אבל ככל שג'ה חזר, השיטה השתנתה והקליעה ירדה. לקראת סוף העונה – תפקידו התכווץ. הוא נפצע ביד כמה משחקים לפני הסיום, ויפספס את הפלייאין. אני מניח שגריז ינסו להתחזק בווינג אמיתי בקיץ, גם במחיר טרייד.
2. קישון ג'ורג'
שיחק המון – כמעט 27 דקות למשחק, 8 נק' ב-37% מהשדה ו-32% משלוש. אבל עם מידלטון שחוזר, בילאל קוליבלי, ובחירה גבוהה בדראפט – קשה לראות לו מקום מרכזי ברוטציית הקבוצה.
3. ג'סטין אדוורדס
הפתעה נעימה בפילי. נתן דקות חזקות בעונה של סגל מרוסק – 10 נק' ב-45% מהשדה ו-36% משלוש. אבל עם פול ג'ורג' וגריימס על אותה עמדה – לא בטוח שיהיו לו דקות בהמשך. אני עדיין רואה בו שחקן קצה רוטציה נהדר.
4. אייזיה קולייר
הגארד של יוטה – שיחוק של בחירה מאוחרת. פוינט גארד חזק (3'6), רואה מגרש נהדר, מוביל את הרוקיז באסיסטים (6.3). אבל קליעה חלשה ויוצרת בעיות חמורות – שומרים עוברים מתחת לחסימות וחוסמים את הצבע. הוא עדיין גארד נהדר ויצירתי במיוחד במשחק מעבר. אבל עם בחירת טופ 3 כנראה בדראפט הקרוב, מקומו כנראה כשחקן ספסל.
5. קודי וויליאמס
הווינג של יוטה היה אמור להיות הפנים של הדראפט שלהם – בפועל נראה אבוד. שיחק 20 דקות לערב, בלי השפעה, עם נוכחות אנמית. בינתיים נראה כמו פרויקט ארוך טווח. אם בכלל. אם לא יתפוצץ בקיץ, עלול להיקבר בג'י ליג מהר מאוד. הג'ז כפי שכתבתי עם קולייר, הולכים להאצה בקיץ.
הלו מאמן, תן לילד לשחק
קטגוריה של שחקנים שברור שיש להם המון לתת, אבל הסיטואציה הקבוצתית שלהם יחד עם הדגשת החולשה שלהם גורמת למאמנם לזנוח אותם מעט.
1. ריד שפרד – רפאל סטון בחר בו כי הרוקטס מלאים באתלטים אולימפים ובעלי הגנת ברזל, אך אין שם מספיק שחקנים להכניס את הכדור הכתום לחור מבחוץ. ריד נראה מצויין בליגת הקיץ אך יודוקה אלרגי לשחקנים שלא מסוגלים לשמור וריד נשרף כל לילה בדקות המועטות שקיבל. מצד שני יודוקה חייב להבין כמה חוסר הריווח פוגע בקבוצה שלו שממוקמת בתחתית הליגה במקום ה-25 ב-TS% עם 55.3%. ריד קיבל מעט הזדמנויות, אך כשקיבל זמן משחק נראה לא רע. זכור במיוחד משחק ה-25 נק' מול OKC. אני לא אומר שזה זמן טוב לקבור את וואן פליט וכנראה ששפרד לא יראה הרבה דקות בפלייאוף, אך שריפת בחירה שלישית על סגנון משחק עלולה לייצר מתחים, במיוחד עם יוסטון תודח מהר בפלייאוף.
2. רוב דילינגהם – ראו פסקה על ריד שפרד. פינץ' לא רק אלרגי להגנה בינונית. הוא לא חובב רוקיז גדול. הוא הצעיד את הוולבס להישגים מעולים, אך יש בו קיבעון לא קטן בכל הנוגע לשילוב כישרון חדש. הוולבס עשו דראפט נהדר. הם עשו טרייד להגיע לדילנגהאם המוכשר, חטפו את טרנס שאנון ג'וניור הווינג האתלטי והיצירתי ואת ג'יילן קלארק הפיור שוטר הנהדר. אף אחד מהם לא יכול לקנות זמן משחק אפילו במשחקים מלאי פציעות. הוותיקים של פינץ' מקבלים חבל באורך גלות. אבל קשה לבוא בטענות בקונפרנס מערבי בו מרחב הטעות הוא אפסי.
3. רון הולנד – רון הולנד סיים עונת רוקי מלאה עליות וירידות בדטרויט, אבל הראה בדיוק למה הוא נחשב לאחד השחקנים הכי מסקרנים בדראפט. למרות העומס בעמדת הווינג עם האריס, אסאר ופונטקיו, הולנד ניצל את הדקות שקיבל כדי להפגין את האתלטיות, האנרגיה והאינסטינקטים ההגנתיים שלו. האופי שלו התקבל בתשואות בדיטרויט בגלל לקיחת המשחק לקצה. הוא מזנק על כל כדור ולא מפחד מאף עימות עם אף יריב למרות היותו זעטוט בן 19. יש לו עוד דרך ארוכה, בעיקר בפיתוח הקליעה והיכולת ליצור לעצמו. אבל הכלים הפיזיים והגישה שלו מעידים על פוטנציאל לרול פלייר משמעותי בליגה. הולנד כבר עכשיו שומר אישי מצוין, עם מנוע בלתי נגמר ויכולת לשבש משחק. אם יוסיף יציבות התקפית, במיוחד בקליעה מבחוץ ובקבלת החלטות, הוא יכול להפוך לשחקן חמישייה אמיתי או אפילו להפוך לכוכב.
4. אייג'יי מיצ'ל – קשה לבוא בטענות למאמן עם רוטציה בלי נגמרת ומוכשרת כמו הת'נדר. אייג'יי מיצ'ל סיים את עונת הרוקי שלו באוקלהומה סיטי בעיקר כשחקן בעומק הספסל, עם דקות מצומצמות מאוד. אך גם מהזמן הקצר על הפרקט, ניתן היה לראות במבט DNA של שחקן חכם ומבוקר. למיצ'ל יש טאץ'. המשחק פשוט זורם מתוכו. הגיע לת'נדר ככוכב מכללה קטנה וכשחקן המוכן לתרום מיידית. כששיחק, הראה הבנה טובה של קצב, יכולת קבלת החלטות מרשימה וקליעה סולידית מהמיד-ריינג'. נפצע בינואר באצבע הרגל וחזר לסוף העונה. עם זאת, באחת הקבוצות העמוקות בליגה, שמלאה בגארדים ורול פליירים שכבר הוכיחו את עצמם, מיצ'ל פשוט לא הצליח לפלס את דרכו לרוטציה בעונה הראשונה. שנה הבאה הת'נדר יצטרכו לקבל החלטות קשות. הם יחזיקו מצבת גארדים מלאה פרוספקטים צעירים יחד עם טופיץ' הנבחר העשירי שייחל את עונת הרוקי וקייסון וולאס יחד עם ארון וויגינס, קרוסו דורט ואייזיה ג'ו הוותיקים המוכחים.
5. ג'יילן קלארק – ג'יילן קלארק הגיע ל-NBA כשחקן שמביא איתו זהות מאוד ברורה – הגנה. אחרי עונה שלישית מצוינת ב-UCLA, בה זכה בתואר שחקן ההגנה של השנה בקונפרנס ה-Pac-12, קלארק נבחר במקום ה-53 בדראפט 2023 על ידי מינסוטה, כשהוא מתאושש מקרע בגיד האכילס שסיים לו את עונת הקולג' מוקדם. מעט קבוצות העזו לקחת פרוספקט עם פציעה קשה וכך נפל לחיקה של הטימברוולבס. עונת הרוקי שלו שהחלה בינואר, הייתה בעיקר עונת שיקום והתאקלמות. קלארק שיחק דקות מועטות מאוד בקבוצה הבוגרת, בילה חלק ניכר מהעונה בג'י ליג, אך גם שם המשיך להראות את מה שהביא אותו לליגה: אינטנסיביות, נוכחות הגנתית, ואינטליגנציה משחקית גבוהה. הוא שומר קשוח שיכול להתמודד עם כמה עמדות, וכבר מהשלבים המוקדמים שלו בליגה מראה הבנה טקטית של איך לעבוד בתוך סכמה קבוצתית. הקליעה שלו מבחוץ הייתה הפתעה נעימה אך הייתה בווליום נמוך. קלארק כבר בן 23 ואני מאוד מקווה שנראה אותו בדקות אמיתיות בפלייאוף.
______________________
הסנטר במרכז העיניים
הדראפט הזה הוליד שורת גבוהים מרשימה שקיבלו דקות משמעותיות:
קליל וויר – מיאמי היט. וויר, שנבחר במקום ה-15 בדראפט על ידי מיאמי, הציג עונת רוקי יציבה עם ממוצעים של 9.3 נקודות ו-7.4 ריבאונדים למשחק, ב-55.4% מהשדה הוא הפגין יכולת אתלטית מרשימה, במיוחד בריבאונד ובהגנה. וויר היה משב רוח רענן בעונה הקשה של ההיט. היא גם אפשרה להשתמש בבאם בעמדה 4 כשוייר יכול לרווח את המגרש מבחוץ. הוא לא סטרץ' 5 בשום דרך, אך מספיק איום כדי להגנות לחשוב על הזריקה שלו.
זאק אידי – העונה הראשונה של הקנדי הענק ב-NBA עוררה הרבה סקרנות מצד כותבי דראפט, לא רק בגלל ממדיו האדירים (2.24 מ׳), אלא גם בשל השאלה הגדולה: האם המשחק שלו, שהתבסס על דומיננטיות פיזית בפרדו, יתורגם ל-NBA. אידי, שנבחר במקום ה-9 בדראפט על ידי ממפיס, העמיד ממוצעים של 9.2 נקודות, 8.3 ריבאונדים ו-1.6 חסימות למשחק ב-22.4 דקות, עם 58% מהשדה. הנוכחות שלו בצבע הייתה מיידית: אידי שולט בריבאונד ההגנה, מצטיין בהסטת זריקות בצבע וניחן בחוש מיקום נהדר. בהתקפה, אידי משמש כתחנה יציבה בפוסט. עם תנועות פשוטות אך יעילות, וסיום טוב עם שתי הידיים. אבל ג'נקינס פחות הלך אליו כנשק וחבל. מכיוון שהוא מוסר טוב וקלעי עונשין יציב (כ-74%). ועדיין בבחירה תשיעית בדראפט שנחשב חלש למצוא סנטר פותח לקבוצת פלייאוף זה הישג.
דונובן קלינגן – פורטלנד טרייל בלייזרס. אחרי טורניר NCAA דומיננטי עם אוניברסיטת קונטיקט, שבו סיים כ-MOP של הפיינל פור והוביל את ההאסקיז לאליפות שנייה ברציפות, קלינגן הגיע ל-NBA כשחקן שמביא שילוב נדיר של גובה (2'7), תיאום הגנתי ותחושת מיקום. פורטלנד, שבונה מחדש את הסגל שלה, בחרה בו בבחירה ה-7, ומיד נתנה לו הזדמנות להשתלב ברוטציה. אך לא בחמישייה אלא כמחליף לדיאנדרה אייטון. הוא שיחק דקות מוגבלות בהן הציג ממוצעים של 7.8 נקודות, 6.9 ריבאונדים ו-1.8 חסימות למשחק בכ-21 דקות לערב, אך הפך במהרה ליקיר הסטטיסטיקה המתקדמת בעיקר בצד ההגנתי כאשר איתו (ועם דני, קמארה ושארפ) הבלייזרס נראו כמו קבוצה נהדרת ומוכנה. קלינגן חוץ מהיותו איום תמידי בריב' התקפה (5.9 ריב' פר 36 דק'), וטאץ לא רע בצבע, ההתקפה שלו עדיין בשלבי התהוות. עם זאת, קלינגן הראה במהלך העונה שיפור ביכולת המסירה שלו מהפוסט וגם שיפר את הזריקה מהעונשין (כ-71%), מה שפותח אפשרות לפיתוח קליעה בינונית בעתיד.
ייבס מיסי – ניו אורלינס פליקנס. שנבחר במקום ה-21 בדראפט על ידי ניו אורלינס, וסיים עם ממוצעים של 9.1 נקודות, 8.2 ריבאונדים ו-1.3 חסימות בכ-27 דקות למשחק. עם זאת, הוא הראה ניצוצות של פוטנציאל: אנרגיה בלתי נגמרת, קפיציות שמאפשרת לו לשמור על כמה עמדות, ונוכחות הגנתית שמורגשת גם כשהוא לא נוגע בכדור. בהתקפה, מיסי עדיין מוגבל. הוא לא מהווה איום אמיתי מעבר לצבע, וצריך לעבוד קריאת מצבים. אך הוא מתבלט כ-Finisher יעיל כשהכדור מגיע אליו במצב נכון, במיוחד בסיום של פיק-אנד-רול. הוא מאוד מזכיר את ג'קסון הייז אקס פליקן שרק כעת בלייקרס יכול להינות מצלילות לסל ותפיסת כדורים בגובה. היה לו אחלה שילוב עם דג'ונטי מורי. הפליקנס שיחקו רוב העונה שוב ללא זאיון, אך השילוב בין השניים היה לא היה מספיק טוב. זאיון זקוק לצבע פנוי וריווח סביבו.
קווינטן פוסט – גולדן סטייט ווריורס. פוסט, הסנטר הקולע של הווריורס, הפתיע כשהדיח את טרייס ג'קסון-דיוויס מהחמישייה. פוסט הביא כלי חדש לגמרי לגולדן סטייט: סנטר פיק אנד פופ עם קליעה אמינה. פוסט הוא שומר לא רע, חוסם נהדר לקלעים, ולמד יפה את השיטה המורכבת של הווריורס מלאת התזוזה. אבל… מול קבוצות עילית, האיטיות ברגליים הפכה לבעיה. סטטיסטית הוא מגן טבעת טוב (57% ליריבים בטבעת), אבל זה בעיקר בזכות הסכמה ההגנתית של הווריורס שמכווצת ושולחת עזרה. במבחן העין – קצת פחות מרשים. לא מספיק גדול ליוקיץ' או זובאץ', לא מספיק זריז לסנטרים אחרים. אבל… עצם העובדה שג'ימי יכול לעבוד בצבע וקרי יכול לשחרר אליו מסירות החוצה, הופכת אותו למשמעותי, גם אם ההולנדי החביב לא יפתח משחק צבע.
נהדר ומקצועי ביותר. תודה רבה ג'ון
סחכום מרתק יונתן. יש פה כיתה לא רעה בכלל.
+100 כתבה מעולה,מהטובות שיש בנושא רוקיס כולל אתרים בינלאומיים.
קאסל יכול להיות רוקי העונה הזו ,לא בטוח שישאר בסן אנטוניו בשנה הבאה,פוקס תופס את מקומו ,ספק אם בחרו בחירה 4 כדי לאייש שחקן ספסל נוסף.גם מקיין בפילי יהיה יעד לטרייד יותר מידי גארדים טובים יש היום לפילי.
מיסי או שפרד מי המוכשר יותר? מיסי נחת בקבוצה שזקוקה נואשות לסנטר,אצל שפרד הפוך לגמרי כשרון בקבוצה מלאת כשרון.
אני עדיין מנסה להבין מה הספרס עשו. צבע פקוק זה אסון עבורו. עם ג"ס זה איכשהו עובד כי דריימונד הוא לא כלום כקלעי חופשי, ג'ימי יכול להיות מסוכן כשהוא חם וקרי מספיק מפחיד כדי להביא רץמשיכה של שני קלעים. ועל אף כל זאת הווריורס לעיתים הופכים לפקוקים. איך העתיד נראה עבור הספרס כשהחומה של יאניס תגיע להתמודד מול וומבי כשאין אף אחד שיכול להעניש אותם חוץ מהריסון בארנס ודווין ווסל
סיכום נהדר ג'ון.
תודה רבה.
מעולה תודה
תענוג גדול ג'ון, תודה רבה.
.
"הבעיה עם קאסל" היא לא רק שלא ברור שהוא מתאים לקבוצה, אלא לא ברור איזו קבוצה יש שם בכלל, שהוא מתאים או לא מתאים לה.
אני חושב שאם רואים בו סופר רול פלייר שנכנס ועושה הגנה חזקה ומכניס אתלטיות זה סבבה. יש קבוצות שיש להם כבר קליעה וישמחומלכזה שחקן. לפחות עד שהוא "מעגל" את המשחק שלו בשנים הבאות. לספרס יש את וומבי. זה מועמד חד פעמי שצריך לבנות לו חליפה מדוייקת
תודה רבה ג'ון
פוסט מצוין ג'ון! בגלל כל הפוסטים של הימים האחרונים, לא קיבל מספיק חשיפה.
לדעתי כדאי לכלול ב-הלו מאמן, תן לילד לשחק את דלטון קנקט, הוא לדעתי חייב לעזוב את הלייקרס – עם לברון ודונצי'ץ' הוא מתבזבז על הספסל
בהחלט צודק. קנקט מעומד טוב לרשימה
סיפור פילדלפיה,
שילוב של טרגדיה (אמביד), קומדיה (פול ג'ורג') ודרמה (הזיכרונות מבין סימונס…)
מקיין מוסיף לסיפור ההזוי ממד של אופטימיות –
אולי זה יהיה כמו סרט של פדרו אלמודובר שם בסוף יש תפנית שמסתיימת בגאולה…
קצת יותר ברצינות –
יש מצב שמעז ייצא מתוק,
בגלל שאם הסיקסרס היו יותר תחרותיים מקיין לא היה מקבל את אותה הזדמנות לפרוח.
תודה, ג'ון.
פוסט נפלא!
אהבתי, ואני מסכים במאה אחוזים, עם אלה שהם 'כאן להישאר'. תודה על השקעה רצינית.
תודה מנחם!
דני וולף, והשני הלבן הגבוה מדוק, הודיעו ש הם הולכים לדראפט
תודה ג'ון. כתוב כרגיל באופן מופתי.
הטורים שלך בנושא בחירות דראפט הם אולי הכי מעניינים, כי הם עוסקים בעתיד ולא בהווה.
כמו שכתבתי פעם (וכמובן שאין לי שום ביסוס סטטיסטי או אחר), המנבא הכי טוב להצלחה של רוקי הוא… דקות משחק בליגה.
קאסל הרוויח מהפציעה של וואסל כמו שבזמנו דרק ווייט הרוויח מהפציעה של דז'ונטה, אחרת הצוות המקצועי של הספרס היה מייבש אותו כרגיל (והוא עדיין מנסה בכל כוחו). לגבי קאסל מדובר בכישרון של פעם בעשור. אני לא יודע אם זה ייגמר בשחקן ברמה של דרק ווייט או של דרו הולידיי ויש מי שמשווה אותו אפילו לשג"א הגדול.
וכמובן שהצוות המקצועי של הספרס עושה הכל כדי לא למצות את הפוטנציאל. הביאו לעמדה שלו את פוקס בשכר מקס. וואסל היחיד עם אחוזי קליעה סבירים ל3, לכן קאסל מרבה לשחק בעמשה 3 או מהספסל.כשב-3 שם הוא אנדרסייז ולא מביא לידי ביטוי את כל היתרונות ההגנתיים שלו. במובנים רבים יש דמיון בין ההנהלות של פילי לספרס: שתיהן זכו בלוטו בדראפט הזה ואין להם מושג מה לעשות עם זה.
לגבי הספרס, בהנחה שלא נפטרים מפוקס, וואסל חייב לעזוב, אחרת נמשיך לדשדש
אני מסכים איתך. לא יודע לגבי כישרון של פעם בעשור. אבל מוכשר מאוד. הספרס נבהלו מהתפוקה ההתקפית של וומבי שהגיעה מהר ועשו טעויות שלא מתאימות למועדון כזה. וומבי לא הולך לשום מקום. שיבנו בסבלנות. לא הבנתי מה פוקס עושה בקבוצה. הוא היה בין הפוינט גארדים הגרועים בליגה בפיק אנד רול (אחוזון 13) אבל בין היעילים בבידוד אחד על אחד (אחוזון 93%). איך זה השחקן שצריך להפעיל את וומבי
בס"ד
תודה רבה