לרגל סיום העונה הסדירה, ותוך ניצול העובדה שהפלייאוף מתחיל רק בעוד כמה ימים, החלטנו לכנס כמה מחברי הצוות של הופס על מנת לבחור את כל פרסי העונה. חילקנו את הפרסים ל-4 כתבות שיעלו בשבוע הקרוב, החל מהיום כמובן, כשהיום אנחנו נבחר את השחקן השישי, השחקן המשתפר ומאמן העונה, מחר נתמקד ברוקיז, ביום רביעי בהגנה וביום חמישי יגיע הדיון הלוהט על חמישיות העונה וה-MVP.

איתנו בצוות הבוחרים – עמנואל אוחנה הלקין, Stockton2Malone, מתן יעקבי, אבי טרכטמן, רועי ויינברג ועמיחי קטן.

השחקן השישי:

עמנואל: פייטון פריצ'רד (בוסטון סלטיקס) – 14.3 נקודות, 3.8 ריבאונדים, 3.5 אסיסטים, 40.7% לשלוש, 62% אפקטיבי, 84.5% מהקו.

בחירה קשה בין פריצ'רד לדיאנדרה האנטר, אבל אני פשוט חושב שפריצ'רד עונה בצורה מושלמת להגדרה "שחקן שישי": 78 משחקים, 76 מהם מהספסל, ו- 14 נקודות עם 41% לשלוש. פריצ'רד הוסיף לבוסטון כוח אש חשוב מאוד מהספסל, ועכשיו יש לה עוד סקורר שאפשר לסמוך עליו בזמן שטייטום ובראון נחים.

סטוקטון: מאליק ביזלי (דטרויט פיסטונס) – 16.3 נקודות, 2.6 ריבאונדים, 1.7 אסיסטים, 41.6% לשלוש, 57.9% אפקטיבי, 67.9% מהקו.

סליחה, ראס, אתה לא בדיון, דבר ראשון פתחת הרבה מידי משחקים בחמישיה וכשפתחת לצד יוקיץ', היית יותר יעיל. מבחינתי, זהו המאבק בין שלושה גארדים מהמזרח, פייטון פריצ'רד, טיי ג'רום ומאליק ביזלי. שלושתם קלעי שלשות אדירים וחווים עונה נהדרת, שלושתם קולעים בין 12 ל-16 נקודות למשחק במעל 41% מהשלוש, בקצת פחות מ-30 דקות. בקיצור נתונים סטטיסטיים דיי דומים, אבל צריך לבחור במישהו אז אני אבחר במאליק ביזלי מכיוון שהוא לדעתי הביא לדטרויט יותר ערך מוסף והפך לשחקן יותר משמעותי שם ביחס לשני האחרים שהם משניים יותר בהצלחה של שתי מוליכות המזרח.

מתן: מאליק ביזלי (דטרויט פיסטונס) – 16.3 נקודות, 2.6 ריבאונדים, 1.7 אסיסטים, 41.6% לשלוש, 57.9% אפקטיבי, 67.9% מהקו.

אחת הסיבות להצלחה הכל כך גדולה של דטרויט השנה היא הגעתו של מאליק ביזלי בקיץ האחרון. דטרויט הזדקקה לקלעי עמיד לצד קייד שיוריד ממנו את הדאבל טים ואת העול של להיות סקורר, בנוסף ביזלי מוביל את הספסל של דטרויט בנקודות וגם כשההרכב הפותח לא מסתדר הוא עולה ומכניס עוד כוח התקפי ורסטילי. הוא מעמיד ממוצעים מדהימים מהספסל, ובעיקר רושם מספרים יוצאי דופן מחוץ לקשת. לדעתי ביזלי עשה השפעה יותר גדולה על הקבוצה שלו מאשר פייטון פריצ'רד, ולכן ביזלי הוא המועמד שלי.

אבי: פייטון פריצ'רד (בוסטון סלטיקס) – 14.3 נקודות, 3.8 ריבאונדים, 3.5 אסיסטים, 40.7% לשלוש, 62% אפקטיבי, 84.5% מהקו.

הבחירה הדי מתבקשת כאן – אני פחות אוהב אותו מאשר כמה גארדים לבנים קטנים אחרים (כריסטיאן בראון, טיילר הירו או אוסטין ריבס) אבל השלשן הזה הוא בדיוק זה – שלשן שאין דברים כאלה, והוא השתלט לחלוטין על עמדת השחקן השישי של האלופה. היסטורית הוא אולי לא שחקן שישי מדהים ברמות שהיו לו ווליאמס', ג׳מאל קרופורד או מאנו ג׳ינובלי, אבל בשנה עם תחרות חלשה יחסית – אין הצדקה לתת את זה למישהו אחר.

רועי: פייטון פריצ'רד (בוסטון סלטיקס) – 14.3 נקודות, 3.8 ריבאונדים, 3.5 אסיסטים, 40.7% לשלוש, 62% אפקטיבי, 84.5% מהקו.

יש מספר מועמדים ראויים, אבל אני חושב שזה צרך להיות פריצ'ארד. לא רק כי הוא עלה מהספסל כמעט בכל המשחקים העונה או בגלל המספרים הנהדרים שלו, אלא בגלל העומס שהוא מוריד משחקני בוסטון. הסלטיקס נכנסים לפלייאוף כשיש להם שלושה שחקנים ששיחקו בין 27.6 ל-30.6 דקות למשחק. הם היו יכולים לאפשר לפורזינגיס ולהולידיי לנוח בזכות היכולת של פריצ'רד (ושל אל הורפורד שפתח ברוב המשחקים שלו העונה), לאפשר להם לשחק עם כמה שחקנים שברמה של שחקני חמישייה. הוא לא בדיוק רכז טהור ולא מוביל כדור, אבל הוא מעניק להם ראש שקט ויכול לאפשר לטייטום ולבראון להוריד הילוך על הפרקט. בוסטון ניצחו 60 משחקים בלי שנראה שהיא התאמצה או נקלעה למשבר כלשהו, וזה מתחיל מפריצ'רד. השחקן השישי של העונה, שמביא את הכוכבים רעננים לפלייאוף.

עמיחי: פייטון פריצ'רד (בוסטון סלטיקס) – 14.3 נקודות, 3.8 ריבאונדים, 3.5 אסיסטים, 40.7% לשלוש, 62% אפקטיבי, 84.5% מהקו.

הרכז המחליף של בוסטון סוגר עונה סדירה נהדרת בה הוא הפך להיות צלע מרכזית אצל האלופה כשהשדרוג בכמות הדקות שלו הביא ליותר נקודות, אך גם באחוזים טובים יותר מכל הטווחים, כשהוא הופך משחקן שמקבל דקות בעיקר כשמישהו מהגארדים המובילים מקבל מנוחה לצלע המרכזית בספסל של בוסטון ושחקן שכבר הפך להיות מניה בטוחה עבורם. במאבק בין פריצ'רד לביזלי אני מעדיף את פריצ'רד שהוא השחקן המגוון יותר שתורם בעוד דרכים מאשר קליעת שלשות, ובין היתר עם יחס אסיסטים-איבודים מצוין כשהוא מנהל המשחק העיקרי של בוסטון אחרי טייטום לפעמים.

השחקן המשתפר:

עמנואל: דייסון דניאלס (אטלנטה הוקס) – 14.1 נקודות, 5.9 ריבאונדים, 4.4 אסיסטים, 3 חטיפות, 34% לשלוש, 53.6% אפקטיבי, 59.3% מהקו.

בדומה לשנים האחרונות, גם השנה יש מירוץ מאוד צמוד בין שחקן אחד שהפך משחקן טוב לאולסטאר, ושחקן שני שהפך משחקן יחסית לא מוכר לשחקן משפיע. אני מעדיף לבחור בשחקן שלדעתי עשה את הקפיצה היותר גדולה – וזה דניאלס. אחרי שנבחר בטופ 10 ובילה כמה שנים לא טובות בניו אורלינס, הוא הועבר לאטלנטה כחלק מעסקת דז'ונטה מארי, והפך לאחד הגארדים ההגנתיים הטובים בליגה, אם לא הטוב שבהם.

סטוקטון: קייד קנינגהם (דטרויט פיסטונס) – 26.1 נקודות, 6.1 ריבאונדים, 9.1 אסיסטים, חטיפה, 35.6% לשלוש, 52.1% אפקטיבי, 84.6% מהקו.

נהיה קצת פרובינציאליים, דני אמנם לא יזכה בפרס, אבל הוא לגמרי בדיון. השיפור במדדים הבסיסיים לא משמעותי מאוד, המדדים המתקדמים, שם רואים שיפור גדול. usage rate גדל, כמו גם מדד ה-win share, במדד הזה דני מוביל את פורטלנד. חוץ מדני, ממש בא לי לתת את הפרס מנורמן פאוול שבגיל 31 נתן עונה נהדרת, 22 נקודות למשחק ביעילות מצוינת, 42% מהשלוש. חצי עונה ראשונה, לפני חזרתו של קוואי לאונרד, לעיתים קרובות היה זה נורמן פאוול שהחזיק את הקליפרס באזור פלייאוף. פציעה בהרמסטרינג מנעה ממנו לכמות המשחקים הנדרשת ולהתחרות על הפרס, לכן מי שמקבל את הפרס, באופן לא מפתיע, יהיה קייד קנינגהם ששיפר את הממוצעים שלו בכל התחומים, שיפר את היעילות שלו, ובעיקר היה השחקן המוביל של דטרויט שהכפילו את כמות הניצחונות יותר מפי 3 ויהיו בפלייאוף.

מתן: דייסון דניאלס (אטלנטה הוקס) – 14.1 נקודות, 5.9 ריבאונדים, 4.4 אסיסטים, 3 חטיפות, 34% לשלוש, 53.6% אפקטיבי, 59.3% מהקו.

עם כמה שהלב רוצה לבחור בדני, השיפור שלו היה במהלך העונה והוא לא היה יציב בחלק הראשון. דניאלס לעומתו עשה קפיצה פסיכית ברמה ההגנתית שלו, הוא ביסס את עצמו כשחקן בטוח בחמישיית ההגנה של העונה והוא בטופ 3 לשחקן ההגנה של השנה בתור גארד!. בהתקפה גם כן היה שינוי מאסיבי, דניאלס עלה בכמעט 9 נקודות למשחק מהעונה שעברה, שיפר את כל הממוצעים שלו כשהוא לא פוגע באחוזים ודווקא משפר את האחוזים מכל הטווחים. אני חושב שהוא צריך להיות בחירה ברורה, למרות שקייד עשה שיפור גדול גם בעצמו, קייד היה בחירה ראשונה ומצופה ממנו לעשות קפיצה במספרים לעומת דניאלס שהיה בחירה 8.

אבי: איביצה זובאץ' (לוס אנג'לס קליפרס) – 16.8 נקודות, 12.6 ריבאונדים, 2.7 אסיסטים, 1.1 חסימות, 62.8% אפקטיבי, 66.1% מהקו.

אני כמובן מודע לעובדה שיש לפחות 3 מועמדים שנחשבים חזקים ממנו כאן, אבל תהיו איתי – בתור מישהו שגר בלוס אנג׳לס, אני רואה הרבה את הקליפרס מן הסתם, וראיתי אותם הרבה גם בשנים קודמות, ובעיניי זה פשוט הרבה הרבה יותר מרשים כשמישהו בן 28 עושה כזה שינוי במשחק שלו אחרי יותר מחצי עשור בליגה מאשר כשאיזה דייסון דניאלס עושה את זה באטלנטה. עם כל הכבוד. זובאץ הוא מכונת דאבל דאבל עם משחק פוסט אפ שהוא אנדרייטד ועם יכולת מסירה שהיא גם אנדרייטד. הוא לא יוקיץ׳, סבוניס או אפילו שנגון, אבל הוא בהחלט ימצא את השחקן הפנוי. אבל הכי חשוב – הוא שחקן הגנה אנדרייטד ממש ממש. זה מאד פשוט הוא אחד מחמשת השחקנים עם הכי הרבה קונטסטד שוטס (65+ משחקים בעונה) ואחד מעשרת השחקנים עם ההפרש הטוב ביותר בין אחוז הקליעה של השחקנים כשהם משחקים מולם, לבין אחוז הקליעה הממוצע של אותם שחקנים מול הליגה. עוגן.

רועי: איביצה זובאץ' (לוס אנג'לס קליפרס) – 16.8 נקודות, 12.6 ריבאונדים, 2.7 אסיסטים, 1.1 חסימות, 62.8% אפקטיבי, 66.1% מהקו.

אני לא חושב ששחקנים שנבחרו בבחירות הגבוהות כמו אוון מובלי וקייד קנינגהם צריכים להיבחר או שחקנים צעירים. לכן יש קייס לטיי ג'רום שכמעט נפלט מהליגה והפך לשחקן רוטציה בקליבלנד, אבל אני בחרתי בביג זו. זובאץ בן 27 שהעלה את כמות הנקודות (מ-11.7 ל-16.5), הריבאונדים (מ-9.2 ל-12.5) והאסיסטים (מ-1.4 ל-2.6), העלה את כמות הדקות ולמעשה הסלע של ההגנה של הקליפרס שלא מספיק מוערכת, כשהוא השחקן ששמר במצטבר על כמות הזריקות הגבוהה ביותר העונה אחרי ברוק לופז ובאחוז מצוין. אנדרייטד.

עמיחי: דייסון דניאלס (אטלנטה הוקס) – 14.1 נקודות, 5.9 ריבאונדים, 4.4 אסיסטים, 3 חטיפות, 34% לשלוש, 53.6% אפקטיבי, 59.3% מהקו.

אני לא רואה בעיה עקרונית בבחירה במתן פרס השחקן המשתפר לשחקנים שנבחרו גבוה בדראפט, אבל רק חלק קטן מהשיפור של דטרויט מגיע משיפור של קנינגהם לדעתי, בזמן שהזכרתי אתמול גורמים אחרים שם. הוא עדיין מועמד לא רע, אבל המועמד שלי לתואר השחקן המשתפר הוא דייסון דניאלס. שחקן שולי של פחות מ-6 נקודות למשחק שעבר כנכס עתידי בטרייד בקיץ האחרון והפך לשחקן מרכזי בקבוצה לא רעה, שחקן שקולע 14 נקודות למשחק, ובעיקר שחקן שהביא אפקט הגנתי יוצא דופן עם הכי הרבה חטיפות לשחקן בודד מאז גארי פייטון ב-1996. לפעמים השיפור מ-2-3 ל-7 גדול מהשיפור מ-7-8 ל-10.

מאמן העונה:

עמנואל: קני אטקינסון (קליבלנד קאבלירס) – מאןז 64- 18.

יש העונה הרבה מועמדים טובים מאד לתואר: ביקרסטאף, שלקח את דטרויט למחוזות שאף אחד לא חלם עליהם, יודוקה, שהקפיץ את יוסטון לצמרת המערב, ודייגנולט, שמוביל את הקבוצה עם המאזן הטוב בליגה. אבל ברגע שקבוצה אחת לא עושה שום שינוי בקיץ מלבד החלפת מאמן, ובעונה הבאה מנצחת כ-15 משחקים יותר והופכת מקבוצה טובה לקונטנדרית, קשה שלא לתת למאמן הזה את תואר מאמן העונה.

סטוקטון: מארק דייגנולט (אוקלהומה סיטי ת'אנדר) – מאזן 68- 14.

לדעתי, בפרס הזה צריך לזכות מרק דייגנולט, מאמן אוקלהומה סיטי ת'אנדר. נכון, יש קני אטקינסון, אימה יודוקה וג'. ב. ביקרסטאף, אבל לדעתי מגיע למאמן אוקלהומה לקבל את הפרס בגלל העבודה של השנתיים האחרונות. הדומיננטיות של הת'אנדר במערב הקשוח לדעתי לא מקבלת מספיק הכרה ונלקחת כמשהו מובן מאליו, והקרדיט הולך לגורמים אחרים, ובצדק, אך לא מספיק למאמן. כמו הרבה קבוצות אחרות, גם באוקלהומה סבלו מפציעות השחקנים המובילים, למעשה כולם חוץ משיי, הם התגברו על זה תוך קביעת שיא מועדון לניצחונות בעונה הרגילה ויצירת קבוצה הגנתית מצוינת ברמה היסטורית כמעט.    

מתן: קני אטקינסון (קליבלנד קאבלירס) – מאזן 64- 18.

אני לא חושב שצריך להרחיב, אף אחד לא ציפה מקליבלנד להיות קבוצה של 60+ ניצחונות בעונה במיוחד לא אחרי הנפילה בעונה שעברה בפלייאוף. השנה אטקינסון עשה שינוי עצום, ואחרי המקום הראשון במזרח וההגעה של דיאנדרה האנטר הם גם יכולים לטעון שהם מועמדים לכתר אלופת המזרח.

אבי: מארק דייגנולט (אוקלהומה סיטי ת'אנדר) – מאזן 68- 14.

אין לי שום ספק שקני אטקינסון יזכה. אבל בעיניי זה רק בגלל שאנשים התרגלו לזה שאוקלהומה ממש טובה, אבל אוקלהומה ממש טובה גם בגללו. אני לא אוהב את הכדורסל של הקבוצה שהוא בעיניי קצת מגעיל (אם כי כשהרטנשטיין משחק, הוא יפה בערך פי שמונה מאשר כשהוא לא משחק, עם כל החסימות המדורגות שלו) אבל הוא כן בנה קבוצת הגנה משומנת וקבוצת התקפה משומנת שהיא פשוט טובה יותר מאשר קליבלנד. זה לא אשמת דייגנולט שהיא כבר כמה שנים כל כך טובה – כי אדרבה – הוא גרם לה להיות כל כך טובה כל אותן שנים.

רועי: אימה יודוקה (יוסטון רוקטס) – מאזן 52- 30.

יש קייס גם לקני אטקינסון על עונה היסטורית (למרות שקליבלנד נראית כאילו היא אחרי השיא) ויש קייס גם לג'יי בי ביקרסטאף על הקפיצה של דטרויט, אבל רציתי ללכת על מאמן מהמערב. יוסטון עומדת לסיים במקום השני בקונפרנס בלי אף שחקן שהוא טופ 20 או 30 בליגה, ההגנה שלהם מצוינת, שחקנים כמו טרי איסון, ג'שון טייט וג'בארי סמית' הפכו לשחקנים מועילים מאוד וגם הפציעות של פרד ואן וליט או אמן תומפסון לא מנעו מהקבוצה להשפיע לטובה. יש להם DNA קשוח והם עומדים לסיים מעל לברון ולוקה, יוקיץ', סטף ובאטלר ובעצם כל קבוצה מהמערב שאינה אוקלהומה סיטי אחרי שחשבנו שהם יהיו בפליי-אין. הפער בין מקום 11 ל-2 גדול יותר, בעיניי, מהפער בין מקום 15 ל-6 במקרה של דטרויט או אפילו 5 ל-1 במקרה של הקאבס.

עמיחי: ג'יי בי ביקרסטאף (דטרויט פיסטונס) – מאזן 44- 38.

בעונה שעברה הפיסטונס סיימו עם 14 ניצחונות בלבד, שברו את שיא ההפסדים הרצופים ונראו כמו קבוצה שייקח לה שנים להתאושש. קייד קנינגהם היה בריא והפך לאולסטאר, קלעים כמו ביזלי, האריס והארדווי הצטרפו ושדרגו את הסגל, בעיקר בקליעה מבחוץ, אבל מה שהיה יכול להספיק לשיפור קל הפך לשיפור של יותר מפי 3 בכמות הניצחונות ומקום מובטח בפלייאוף, והרבה מזה נזקף לזכותו של המאמן שהביא את השיפור באופן פתאומי ודרמטי, הרבה יותר מהר מהצפוי, ואולי דטרויט יכולים אפילו להשיג ניצחון פלייאוף ראשון מאז 2008.