כשרוז היה בן 16.5

*******************************

האם אליפות העולם גילתה רוז בינוני?

"שטויות במיץ עגבניות", אמר מאמנו בבולס ועוזרו של מייק ששבסקי באליפות העולם טום ת'יבודו.

טוב. הוא לא השתמש במילים הללו, אבל זה היה הסיכום בשלוש מילים לקטע שהוא נתן בראיון עם ESPN.

"הוא עשה בדיוק מה שבקשתי ממנו. אם תסתכל על הסטטיסטיקרה שלו (4.8 נק' ב-25.4% קליעה, ו-3.1 אס', כולל 1 מ-19 מאחורי הקשת) תחשוב שהוא היה כשלון. עבורי ועבור הבולס האליפות היתה עבורו ההצלחה הגדולה ביותר. הוא הוריד שם את כל האבק ממשחקו. HE HAD SHAKEN ALL THE RUST", אמר מאמנו, והוא מוכן עכשיו למחנה האימונים כאילו לא ישב את כל העונה שעברה בחוץ. אליפות העולם אף פעם לא דרשה ממנו מקסימום, וזה בדיוק מה שרציתי. גם הוא. למעשה הוא ביקש ממייק וממני לא להעלות אותו אף פעם בחמישייה".

מה שת'יבודו ניסה לומר – ואני אגיד זאת במקומו – ש-9 משחקים ב-16 יום הורידו מדריק רוז את כל ההיסוס בקשר לבריאותו ומוכנותו. האליפות היתה רק להשיל מעצמו את זכרונות הפציעה ולהחזיר לעצמו את האתלטיות, ללא לחץ גדול מדי. עתה, כשהוא מגיע למחנה האימונים אין יותר שאלות בקשר לכושרו ובריאותו: הוא עבר את כל המבחנים בהצלחה מלהיבה.

 כל מה שנישאר להוכיח עכשיו זה כדורסל, וכדורסל יש לרוז יותר מלכמעט כל שחקן אחר בליגה. ולכן האליפות הזאת היתה הצלחה נפלאה ממש לרוז.

 מה אומר רוז? "הקליעות לא הטרידו אותי בכלל. כל מה שרציתי זה להרגיש שאני ניכנס ל-GROOVE. ואת זה הרגשתי. כן, איבדתי כמה כדורים כי הכדור התחלק לי מהיד כשניסיתי למסור ולשלוט במשחק ללא קליעה כי אני יודע שאני יכול לעשות זאת. אבל – בינינו, ולא משנה לי כמה אחרים יגידו שזה תרוץ – אף אחד מאיתנו לא אוהב את הכדור של FIBA. הוא מתחלק מהידיים ביותר מדי קלות. אנחנו חזרנו הביתה, ולכדור ה-NBA. שוב, אני לא מתר\ץ, אבל עם כדור NBA   הייתי קולע הרבה, הרבה יותר טוב. הצבעים של הכדור לא מרגישים נוח, והרוטציה של הכדור אינה נורמלית. כל מה שאני רוצה זה כדור של NBA  ואז נחזור לדבר".

 ת'יבודו השתמש בכל מחנה האימון, הפרה-גיימס, והמשחקים עצמם כאימונים פרטיים לרוז. הוא עשה מה שהיה עליו לעשות עם כל הקבוצה, אבל לפני ואחרי כל אימון או משחק הוא ישב עם רוז ועבר על כל המהלכים. הוא גם עבד איתו בפרטיות. "הוא הרבה, הרבה יותר טוב ומוכן משציפיתי, והאליפות הזאת רק החזירה אותו ל-GAME  ללא פרשר מיוחד. ניצחנו בלי להרגיש "חובה לנצח". זה פשוט קרה, וכמעט כל המשחקים הפכו עבורו ועבורי למשחקי אימון, מבלי לפגוע בנבחרת. קוץ' K ידע והבין בדיוק מה אני עושה עם רוז, והוא עודד אותי לעשות זאת!"!

הבה ונקשיב למאמנו, מילה במילה:

. “Look, I’m not surprised. I knew there would be some ups and downs. And this is why I thought it would be so good for him. He hasn’t played in a long time. There were some real positives in terms of the way he moved. He didn’t shoot the ball as well as he could’ve. But that will come. A big part of that is timing. The more he plays, the better he will be. The more he practices, the better he will be. This is the first time you’re dealing with body on body. It’s physical. He’s getting hit. That’s different. So he has to get used to that again (with shooting). When you miss the amount of time that he has missed, he has to play. And he has to work. It was a grind. We had five games in six days. He handled that. The big thing is people have seen him play for a while (now). He has had six weeks of playing basketball. So I think when we get to camp, that question is no longer there. He has shown he can handle back-to-backs and three games in a row. That’s all a positive. He feels good about where he is.”

“To me, he’s already down the road,” said Thibodeau. “He has handled practice and playing.

Physically he’s great. Mentally he’s great.I am totally satisfied. He is totally satisfied/”

בואו אסכם לכם דבר שיסביר את הכל יותר מכל דבר אחר:

תשעת המשחקים שרוז שיחק עבור הנבחרת זה משחק אחד יותר משהוא שיחק בשנתיים האחרונות ב-NBA.  האם למישהו ששמו אינו K-700 נותרו שאלות?