רושם מלפני המשחק? בעיקר שהקהל ממש שונא את דילון ברוקס שזכה לתשואות בוז אדירות כשהוצג (מצד שני, יד לו סוג פרצוף כזה שסביר להניח שאפילו אמא שלו לא ממש מתה עליו). וכמובן שגם ביום שני מנומנם, התפוסה היא קרובה מאד למאה אחוז, כי ככה זה כשקוראים לך הלייקרס ולא הקליפרס, ואתה במקרה נמצא בעיר לוס אנג׳לס. וחוץ מזה, לקח לי פחות מחמישים דקות להגיע מביתי אשר באורנג׳ קאונטי לכאן, שזה נדמה לי שיא (בדרך כלל לוקח לי יותר משעה), למרות שברדיו אמרו שיש גם משחק של הדודג׳רס ושדאון טאון אמור להיות פקוק. אז אמרו. על המסכים לפני המשחק ראיתי את הקליפרס מנצחים משחק צמוד ,ואת הת׳אנדר מפרקים לשיקגו את הצורה. היה נחמד.

רשמים מהמשחק? בהתחלה, הרושם היחיד הוא שאין ללייקרס מי שישמור על שנגון שקולע 4 נקודות מהירות מאד, ואז עוד 2, כל זה בתוך שתיים וחצי דקות מתחילת המשחק. איפה אנתוני דייויס כשצריך אותו. הלייקרס מצידם מנסים להסתמך על הקליעה מהשלוש, כי קשה מול כל האתלטיות הבלתי נגמרת של יוסטון, אבל בגדול, הולך לה לא רע כל כך בתחילת המשחק עם שלשות של דונצ׳יץ׳ ופיני סמית.

בסופו של דבר, אי אפשר להתעלם מהקונטקסט. מדובר כאן במשחק צמרת מערבי לכל דבר. המדורגת שניה מול המדורגת רביעית. שתי קבוצות שכנראה יזכו ליתרון ביתיות בסיבוב הראשון בפלייאוף, ושתי קבוצות עם סגנונות מאד שונים. מקווה שהמשחק אכן יקיים כמו שהוא מבטיח, כי יוסטון היא קבוצה שאני מסמן לעצמי לראות כבר לא מעט זמן. וסוף סוף יש גם הזדמנות. תשע הדקות הראשונות של המשחק בהחלט הגנתיות , וכשאני אומר הגנתיות אני מתכוון לכך ,שבאמת ההגנות טובות יותר מאשר ההתקפות, ולא שההתקפות לא מנסות (כי לא מדובר פה באיזה שרלוט או יוטה, כן?). בעצם, עם יוצא דופן אחד, ג׳יילן גרין מצליח להגיע לסל, אבללא מצליח לסיים בכלל. לא יודע למה, כי האתלטיות שלו באמת מטורפת. רבע צמוד והגנתי שמסתיים ביתרון בן 3 נקודות של האורחת, בו בעיקר התמוגגתי מההגנה (וגם קצת מההתקפה, רק חבל שהזריקה משלוש שבורה לגמרי) של אמן תומפסון, ובה חזיתי במה שהיה נדמה לי הזריקה הראשונה אי פעם שראיתי שהיתה ממש ממגרש שלם (ולא רק משלושת רבעי או משהו), של סטיב אדמס עם הבאזר. הוא הגיע בערך לאיזור השלושת רבעי. שזה בטוח יותר ממה שאני הייתי עושה.

גם ללברון וגם ללוקה היו בינתיים לפחות מסירה אחת מפעימה ממש כל אחד, שהסתיימו בהחטאות (ונדרבילט ונדמה לי הצ׳ימורה קודם), חבל. מדובר באמת בשניים מהגדולים שראיתי מהבחינה הזאת. אבל היי, הנה לברון עושה שלשה על רגל אחת, משל היה נוביצקי. הקהל באקסטזה. לפחות עד שג׳בארי סמית׳ קולע מהצד השני. בכל מקרה, המשחק בהחלט מתחיל לקבל קצב בדקות הראשונות של הרבע השני, אחרי רבע ראשון עצור משהו, וזה חביב מאד. בהחלט, נדמה לי שאחת מהסיבות היא גם העובדה שג׳יילן גרין על הסגנון המעט סוליסטי שלו לא נמצא במגרש, ואילו ג׳בארי סמית׳ וטארי איסון, שני שחקנים שלגמרי משחקים על השטף הקבוצתי – כן.

אבל אם מדברים על השטף הקבוצתי, ולמרות שהתכל׳ס בינתיים לא משהו, אני חייב לומר שכשלוקה ולברון משחקים ביחד, (ואפילו עוד יותר כשגם ריבס שם) – הכדור זז בלייקרס כמו שמעט מאד קבוצות יכולות לעשות. מסירה ועוד מסירה ועוד מסירה. הזריקה בסוף לא תמיד נכונה והרבה פעמים לא מדויקת וגרוע מכך – לפעמים הקבוצה מעדיפה עוד מסירה על זריקה במצב נכון, ועדיין – תענוג של כדורסל. למרות שבסופו של דבר, גם ליוסטון (להוציא את ג׳יילן גרין) באמת שאין במה להתבייש מהבחינה הזאת).

עם 4 דקות למחצית, ג׳יילן גרין מצליח סוף סוף לקלוע נקודות ראשונות בעוד חדירה אקרובטית יחסית. כל קבוצה צריכה שחקן כמוהו – שיכול ליצור יש מאין. רק שהיום, לפחות בינתיים זה יותר אין מאין. שלא לומר זין מאין או בעין. משהו שכן קורה במשחק הזה, הוא שלאט לאט נדמה לי שאני מקבל פייבוריט חדש בליגה – אמן תומפסון, איזה שחקן מגניב. אתלטי, מוסר טוב, שומר אדיר, חתולי מאד. חלק גדול מאד מההצלחה של יוסטון. אני באמת מתחיל לעוף עליו.

ובינתיים, שלשה שלישית מהפינה כבר של וינסנט ברבע הזה, הפעם באדיבות מסירה מאחור יהגב (למרו תשזה היה קצת סתם, ובשביל השופוני) של לוקה. גם שחקנים שיודעים לקלוע שלשות מהפינה צריך (ובגלל זה הלייקרס הביאו לא רק את וינסנט, אלא בעיקר את פיני סמית׳ נדמה לי). המשחק ממשיך להיות צמוד למדי, ועם סקור נמוך למדי, למרות ששלשה של לוקה (לגמרי איש המשחק בינתיים), מעלה את הסקור במעט. יצוין אגב ששנגון שהיה מעולה בדקות הפתיחה כאמור, נשמר עכשיו היטב מאז ולא הוסיף אפילו נקודה אחת. ואת זה אני אומר עם 44 שניות לסיום המחצית הראשונה. מחצית שהיתה אמורה להסתיים תוך דקה, אבל היה איזה פאול על לוקה שאחרי רוויו ארוך כאורך הגלות מקבל שתי זריקות, והמחצית מסתיימת בשוויון 48

ובעוד לברון קולע עוד שלשה, אני מגיע לתובנה העיקרית שלי במשחק – אחרי 21 שנה, סוף סוף, לברון הוא לא האיש המרכזי בקבוצה שלו (לא ברמת הדומיננטיות והאיכות, אבל גם לא ברמת ההחזקה בכדור למשל), ואני אומר את זה גם מתוך הערכה על כך שהוא מפנה את המקום ונותן את הבמה לדונצ׳יץ׳. 21 שנה!! וסלובני אחד משנה את הכל. סוף סוף. בכל מקרה, הרבע השני מתחיל עם דומיננטיות דווקא של לברון וכמה שלשות של פיני סמית. המשחק ממשיך להיות צמוד, אבל לראשונה הלייקרס מגיעים ליתרון, גם אם בן נקודה אחת בלבד.

וגם. דילון ברוקס איש מטומטם. הנה, אמרתי את זה. זה לא רק השטויות הקטנות שהוא עושה במשחק כמו הטכנית שהוא עשה עכשיו אחרי סל, על כלום. אלא גם סתם אינטליגנציית משחק נמוכה (היה קטע ברבע הראשון, בין שניים בין שנגון לברוקס, כשהטורקי התחנן מברוקס לצאת קצת מהמרחב של הפינה, אבל הטמבל העדיף למסור שוב לשנגון בפינה. מה שנקרא, דביל). מי שלא דביל לעומתו הוא הסמול פורוורד המקביל של הלייקרס, פיני סמית׳ שנדמה לי שהרגע קלע שלשה שישית. ומוכיח שאפשר להיות סמול פורוורד 3 אנד די, גם בלי להיות פרובוקטור מפגר.

טוב, המשחק הזה הוא בסימן של שלשות חופשיות של וינסנט (שעשה עוד שתיים בדקות האחרונות) ופיני סמית, שחולקים ביניהם כבר 11 קליעות קאץ׳ אני דוט מוצלחות. יוסטון צריכים למצוא דרך לעצור את זה, כי הלייקרס כבר מובילים באיזה 4 נקודות, ואם השניים האלה ימשיכו לצלוף בלי שמישהו אפילו ינסה לעצור אותם, אז יוסטון – ווי האב א פרובלם. כי בסופו של דבר, גם אם יוסטון עושה עובדה טובה מאד בהגנה על הכדור, הם עושים עבודה רעה מאד בהגנה ללא הכדור. ממש רעה. וכשיש לך את לוקה ולברון עם המסירות שלהם (וגם לריבס לא חסר), אז ההחטאות מסמרות השיער מ-15 הדקות הראשונות של המשחק ,סופן להתיישר. עכשיו גם הצ׳ימורה מצטרף לחגיגה, וממשחק שהתחיל ביתרון בן 3 נקודות בסוף הרבע הראשון ליוסטון, המשיך בשוויון במחצית, ועכשיו עם רבע אחד לסיום, כבר 5 ללייקרס.

אמן תומפסון מפתיע בשלשה נדירה, גייב וינסנט מחזיר בשלשה פחות נדירה, וגם הרבע הרביעי ממשיך עם יתרון קל של הלייקרס. אבל זה היה ברור שהלייקרס קבוצת התקפה אדירה עם המון כלים. מה שיוסטון לא מצליחה לעשות לה היום הוא להעניש אותה בהגנה. כי גם שנגון וגם גרין בימים פשוט חלשים עם המון החטאות לא קשורות לכלום (חוץ מהפתיחה ההיא של הטורקי שבטח הרג משהו ואז הלך לנוח) ואף אחד אחר לא באמת מככב יותר מדי. זה מספיק בשביל להיות קרובים (כי הלייקרס היא באמת קבוצת הגנה לא משהו בסופו של דבר), אבל ביום נורמלי, יוסטון, הקבוצה החמה בליגה להזכירכם (1-9 בעשרת המשחקים האחרונים) היו מפרקים, והיום זה לא קורה.

למרות זאת, באופן כללי, אני חייב לומר שהרבע הרביעי לא משהו בכלל, כששתי הקבוצות עסוקות יותר בלהחטיא ולעשות טעויות התקפיות, מאשר כל דבר אחד. זה משחק היטב לידי הלייקרס שממשיכים להוביל במספר נקודות מועט לאורך הרבע. אבל גם קצת חבל, כי הרבע השני והשלישי היו כדורסל לא רע בכלל. (לעומת הרבע הראשון והלא משהו). שתי טעויות בהגנה בדקה השלישית לסיום המשחק, פעם אחת על חדירה של לוקה ללא ריזסטנס ופעם שניה במסירה פנימה של לברון לרוי הצ׳ימורה, גם כאן ללא רזיסטנס, והלייקרס נראים בדרך לניצחון. כשהיחיד מהצד השני שעוד מנסה הוא אמן תומפסון, אבל הניסיונות שלו מספיקים בשביל להישאר בתוך טווח החמש נקודות. דקה לסיום המשחק. שחקן נפלא באמת.

אחחח… איזה חסימה של לברון על שנגון. וינטג׳. הקהל באקסטזה. החטאה מהשלוש של הדביל. פיני סמית הולך לקו עם שלוש שניות לסיום ביתרון בן 4 נקודות והמשחק גמור. בהחלט ניצחון יוקרתי מאד ללייקרס. כל הכבוד.

98-104 ניצחו המארחים. 20 נק׳ ו 9 אס׳ ללוקה. ו-20 שזה 6 שלשות כל אחד ועוד קצת היו גם לשני גיבורי המשחק, פיני סמית׳ ווינסנט. לברון אחרי החסימה הגדולה נתן משחק סולידי של 16 נק׳ ו 8 ריב׳. ריבס עם 12 ו 8 ריב׳, וגם גיליתי ברדיו בנסיעה בחזור, שמתייחסים אליו (בצוותא עם לוקה ולברון) כביג ת׳רי. לא פחות.

אצל המפסידים אמן תומפסון בלט לאורך המשחק עם 20, ברוקס עם 16. ג׳בארי סמית׳ 15 נק׳, 11 ריב׳. שנגון 14 נק׳, 7 ריב׳, 6 אס׳. איסון עם 13, וג׳יילן גרין הסתפק ב 9 נק׳ במשחק חלש מאד.