סוף סוף אבי השלים את המטרה העיקרית שלו – לראות את כל שלושים קבוצות הנ.ב.א בחי. איכשהו שרלוט תמיד התחמקה מנוכחותי, השרמוטות. אפילו כשכבר הייתי אמור להיות שם לפני חודשיים, השריפה החליטה להשתולל בלוס אנג׳לס, והמשחק הזה בוטל. שנה שעברה בכלל זה היה בדצמבר, שזה בדיוק זמן החופש שלנו, ובאופן כללי, אני אף פעם לא מצליח לראות את קבוצת הפאר הזו.

״פאר״

עד היום. לאמלו היר איי קאם. כשלפני המשחק זרקו אנשים שאני לא מכיר כמו גם למלו. סתם, אני מכיר גם את טאג׳ גיבסון, אח של סטף (שפעם היתה לי איתו שיחה קצרה) שכיף לו שהוא משחק בעיר נעוריו, מרביץ הנשים גם זרק קצת, וגם נורקיץ׳. שמתי לב גם שמרק ווליאמס הוא איש מאד גדול, ועוד כהנה וכהנה שחקנים שעתידים להיפלט מהליגה בקרוב או שלא. כולל אגב את בן סימונס, שיהיה פליט בקרוב מאד, וראיתי אותו אפילו משוטט לו (אבל לא מנסה לזרוק לסל, כי בואו, זה בן סימונס, הוא לא עושה דברים כאלה).

עכשיו, זה לא שלא היו כל מיני הצטרפויות מקרים גם היום שכמעט מנעו ממני לראות את המשחק. בתי בת החמש דפקה הופעה במכון ההתעמלות שלה. דא עקא, אני זה שתמיד לוקח אותה להציג את האתלטיות הטרכטמנית המפורסמת שלה (רמז: אין כזו), ואשתי תמיד נחה (טוב, לא נחה. עובדת, אבל בגדול, היא לא היתה באולם ההתעמלות הזה כבר איזה שנה וחצי, ולא ראתה את האוצר מנסה 4 פעמים לעשות סלטה ולהיכשל פעם אחר פעם. כפרה עליה) אז הפעם איכשהו שכנעתי אותה שהיא תלך, ושאני כבר מכיר היטב את היכולות האתלטיות של יורשת העצר. וראו זה פלא – הצלחתי

אבל זה לא נגמר כאן, היום בלילה השוויגער מגיעה מצרפת. שזה כשלעצמו אסון, כי לא דיברתי איתה חמש שנים, ואם אתם חושבים שיש כאן הצטרפות מקרים עם הגיל של בתי, אז אתם צודקים. לא דיברתי עם השוויגער מאז שהיא החליטה להתעופף כמה ימים לפני מועד כרטיס הטיסה המיועד, כשנמאס לה לעזור לבתה (אשתי) ונכדתה (בתי, שתיקרא מעתה בשם ״נדיה״ על שם נדיה קומנצ׳י) להתאקלם אל תוך הדבר הזה שנקרא ״חיים״. ומכיוון שגם שנה קודם לכן, היא לא טרחה להגיע לחופה שלנו, נגיד רק שזה לא באמת עשה לי חשק לדבר איתה מאז, אבל האישה מגיעה, וצריך לאסוף אותה מהשדה. אבל גם כאן שכנעתי את אשתי, שטוב תעשה אם תלך לבד, כי בינינו, גם ככה כל מה שמעניין את השוויגער, זה לא אני ואפילו לא אשתי, אלא … נדיה (השם האמיתי שמור במערכת, טוב. סתם. מרגו, אבל גם ככה זאת האישה שבחרה את השם. לא אני, אז לצורך העניין שיהיה נדיה).

וגם כאן זה לא נגמר. הגעתי לכאן באובר. הנהג היה מר ״קאזם״. אמנם בניתי כאן על בחור בן 30 מסוריה, אבל בפועל מדובר היה באיש בן 80 שדקה לפני שהשאה הועף מהשלטון בבושת פנים, שלח אותו ועוד עשרה מידידיו ללמוד הנדסה בשנת 1978 באוקלהומה מכל המקומות. מן הון אל הון, ואחרי עשרות שנים כמהנדס, הפרסי הזה שמת לדבריו שטראמפ יוריד את כל הממשל באיראן באופן הרמטי, חד וחלק. עדיף באמצעות ביפרים או משהו דומה, התגלגל לאחת מנסיעות האובר היותר מעניינות שבהן הייתי בשנים האחרונות, כולל דיון על הזקן של הארדן, והאם יום אחד הוא יחליט לגלח אותו (אני טוען, במשחק הפרישה). דיברנו עם על מחירי הכרטיסים לקליפרס, חשבתי שזה 25 הוא חשב 50. בדקתי, הוא צדק. מה שכמובן מסביר את העובדה שאף אחד לא מגיע למשחק. אין, סטיב באלמר והמנהלים שלו גאונים. ממש היה צריך לבוא לאינגלווד בשביל לדרוש 50 דולר למשחק שאף אחד לא רוצה לראות (וכן, בערים אחרות אפשר למצוא משחקים בפחות מעשרה דולרים). כתבתי את זה בעבר אבל אני חושב שזה לא פחות ממחדל ניהולי מדהים.

מכיוון שמדובר היום בקבוצת הפאר כאמור, אני חייב להגיד שכרגע בשעה 3:56, ועם 4 דקות לתחילת המשחק, בערך 70 אחוז מהמושבים ריקים. אני מניח שחלק אמנם עוד המלאו, אבל אני לא בטוח באמת עד כמה. אמרתי לפרסי באובר, שבגדול יש קבוצה אחת בעיר שאכפת לאנשים ממנה, ורק קבוצה אחת, ולוקה עזר לה לנצח לפני שעה וחצי את הסאנס. חוץ מזה, היום זה ״ יום מקסיקו״ או משהו כזה, מה שאומר שהכרוז משום מה צריך לדבר בספרדית במקום באנגלית. כאילו שכל הקהל היספנים (רמז, הם לא. בעיקר כי הקליפרס עדיין חושבים שהמופע שלהם פופולרי מדי בשביל להיות שווה לכל נפש, כאמור בפסקה הקודמת).

בכל מקרה, המשחק מתחיל ושרלוט בגופיות הלבנות, שזה מאד הגיוני לאור העובדה שמיילס ברידג׳ס משחק שם (ומי שהבין את הבדיחה, הבין).

20 דקות אל תוך המשחק, ומי שלא יגיע כבר לא יגיע, שזה אומר בערך 45 אחוז מהקהל שכבר לא יגיע היום, כנראה בגלל שהכרטיסים עלו 50 ולא 20. במשחק עצמו הארדן בצד האחד, למלו ומרק ווליאמס בצד השני. בסדר כזה, יום ראשון בצהריים מנומנם. ובניסיון ההאלי הופ המוגזם השני של הארדן לדרק ג׳ונס, האחרון אשכרה מדנקק ועושה 13-17 (יצוין שהם ניסו אותו דבר לפני כמה דקות ולא הלך, אבל נדמה לי שהשניים הגיעו היום בשביל לעשות היילייטים כי למה לא. הכתבים לידי קצת מדברים יותר מדי לי באוזן, ומכיוון שהיום גם 70 אחוז מהמדיה החליטו להישאר בבית, אז אני יוריד שורה אחת, יותר קרוב למשחק. יש עוד שורה למנייאק (בשביל שורת הכתבים הכי קרובה). אבל לא בטוח שאגיע עד לשם. נראה.

למלו בינתיים גורם לי לחשוב, שאני צריך לשנות את הכותרת של הכתבה הזאת ל ״ללמלו והלבנים״, אבל מה זה משנה, בן סימונס עולה למגרש. מה שנקרא פוטנציאל קומי (אם כי שני אסיסטים תוך דקה ורבע זה יפה. הארדן מחטיא שלשה עם הבאזר לרבע, ומסיים את הרבע המנומנם הראשון ״רק״ עם 15 נקודות (באדיבות למלו וה״הגנה״. אולי זאת בעצם צריכה להיות הכותרת של הכתבה הזאת).. הקליפרס מובילים בדאבל פיגר מול קבוצת הפאר. כמה מפתיע.

ברבע השני, קוואי מתעורר, למלו ממשיך לשחק גם יפה, וגם לא יעיל. מרק ווליאמס ממשיך להראות שאם רק יהיה הבריא, יש לקבוצה הזאת לפחות את הג׳ארט אלן שלהם (עכשיו הם רק צריכים את המובלי, הגארלנד והמיצ׳ל שלהם בשביל להיות רציניים). וההפרש ממשיך להיות לא גבוה מספיק בשביל להתייאש אבל גם לא נמוך מספיק בשביל לעורר עניין. איך היה אומר דוד מענדל (הדוד של אמא שלי ז״ך.) – נישט ההין, נישט ההייר. ובעוד אני מהגג לי ביידיש, אני מתחיל לחשוב שלמלו הוא כמו החברה שלי לשעבר, אילונה מבלורוסיה. כמה יפה, ככה מיותר. לא רואה איך האיש הזה מייצר כדורסל שהוא יעיל, עם כל הכבוד לכדרור היפה שלו, ולזריקה יפה שלו, ולפרימדוניות שלו בכל צעד ושעל. היה יכול להיות מתעמל, כשרון מבוזבז. אולי באמת נקרא גם לו נדיה.

ובשלישית היום (המוצלחת השניה) שוב האלי הופ גדול מאד של הארדן לדרק ג׳ונס. ותנו לי להסביר – מדובר פה באלי הופים באמת מפוארים. אתלטיים, רחוקים עם קפיצה גדולה במיוחד. באמת יופי של דבר. בכלל המזוקן במשחק ענק של 23 נק׳ ו 5 אס׳ במחצית, והקליפרס יורדים ביתרון 20+ הגיוני מאד למחצית. לא באמת כוחות, למרות כל הפאר הזה.

המחצית השניה מתחילה, ואבי יורד לשורה הכי תחתונה של הכתבים, שזה באמת אחלה בחלה של מקום ישיבה. עכשיו, הייתי יכול לשבת עוד יותר קרוב אם הייתי לוקח את אחד ממאות הכסאות הריקים, אבל אז לא היה לי מקום למחשב, אז חבל. הארדן מצידו ממשיך מאותו מקום, עוד אסיסט לקרש סל של קוואי, עוד שלשה שלו, ואז עוד אחת של לאונרד, וההפרש כבר בן 30 נקודות. בחיי, איזה בזבוז של מרק ווליאמס בקבוצה הזאת (אם כי חובה לציין שברנדון מילר כבר הרבה זמן פצוע, ובהחלט הראה סימני כוכבות לפני הפציעה, ואפילו כוכבות יעילה, בניגוד לזאת של האח של לונזו).

והנה, רגע השכמת הקהל הגיע עם זריקת החולצות (לא נעים לי לומר, אבל יותר זול לא לקנות כרטיס ב 50 דולר וכן לקנות חולצה ב 20, אבל מי אני שאתווכח על כלכלת הבית המפורסמת של העם האמריקאי).אני בינתיים שוקל לקנות חולצה בגודל L כדי שלפחות משהו אחד היום יהיה צמוד. הקליפרס אגב עושים עוד משהו חכם, וכבר כמה פעמים מצליחים לבצע חילוף בו זה לא ווליאמס ששומר על זובאץ׳ וזובאץ׳, יש להודות הפך להיות שחקן של 2 נקודות בטויחות כשמולו יש כל מיני גמדים, כן, גם אם הגמד הוא מכה נשים מקועקע. (ובכלל צריך לומר את האמת, זובאץ מתחיל להיות מאד אנדרייטד. שחקן עם יעילות מקסימלית כמעט. שחקן ״אקונומי״ בעגה המקומית). ועם שש דקות לסיום הרבע השלישי, השחקן האקונומי הזה גם עם דאבל דאבל,ואפילו הפעם עם שבעה אסיסטים. יען, אולי הוא לא יוקיץ׳, אבל הוא כן יודע למסור כשעושים עליו דאבל טים.

עכשיו, תבינו, זה לא שהקליפרס בהפרש בן 32 נקודות משחקים כל כך ט וב, כי בואו – כולה הקליפרס. אבל בחיי שקבוצת הפאר שמולה פשוט מפוארת מדי, במיוחד בהגנה. כל מהלך ומהלך שלה בהגנה, כולו הדר ופאר. כל ליווי מבט של למלו, כל דקה של נורקיץ׳, כל חילוף לא הגיוני בגלל עמידה לא נכונה. כל הדברים האלה מפוארים להחריד.

ופתאום קלטתי שכל זה קורה (כלומר שלושים הפרש פלוס) כשלנורמן פאוול יש אפס נקודות. א-פ-ס, . מדהים למען האמת, מהסקורר המרכזי של הקבוצה השנה, ללמדך שכשאתה משחק מול קבוצת פאר, לא צריך שהסקורר המוביל שלך בכלל יקלע. למעשה, אילולי איזה ריבאונד סורר אחד, היו לו עכשיו מספרי טוני סנל.

הרבע השלישי מסתיים עם 33 הפרש, כשלהארדן חסרים 3 אס׳ ולזובאץ׳ חסרים 2 אס׳ בשביל ט״ד. אבל לא יודע, אני לא רואה סיבה אמיתית לתת להם לשחק יותר מדי ברבע האחרון. במיוחד כששחקנים כמו קובי בראון, דרו יובנקס , קאם קריסטי ובעיקר פטי מילס עדיין לא שיחקו. האמור נכון פרט אולי להארדן שגם ככה אף פעם לא מופיע בפלייאוף, אז מקסימום ייפצע – לא ישפיע יותר מדי. והנה, למלו אשכרה קולע סל, סימונס אשכרה זורק לסל, וההפרש עודנו שלושים וקצת. ללמדך, שגם כשקורים דברים מפתיעים, זה לא באמת משנה את מאזן הכוחות של כל הפאר הזה. שני דברים שכן קרו בינתיים ברבע האחרון הם שפאוול קלע סל, ויובנקס שהזכרתי לפני כמה שורות, אכן עלה לשחק. מגיע לו.

אינני נביא, וככל שידוע לי גם בן של נביא אינני, אבל העובדה היא שגם כריסטי, גם מילס וגם קובי בראון עלו למגרש לצד קופי ויובנקס. וגם הקהל, כלומר ״קהל״ מתחיל לעזוב בהמוניו. תשאלו מה נשתנה, הרי עכשיו 35 הפרש, וגם לפני עשרים דקות היה 35 הפרש. עכשיו ברור שהקליפרס יביסו, וגם קודם היה ברור שהקליפרס יביסו, ואני אענה שמה שהשתנה הוא שכבר היו שני פסקי זמן עם חלוקת חולצות ואילו קודם, היתה רק אחת, ואידך זיל גמור.

והנה, סל ממש יפה של יובנקס. המשחק אמנם גמור, אבל באמת היה כאן מן חדירה כזאת עם סיום שלא רואים כל יום. יפה לו, כשבכלל נדמה שגם החמישייה השלישית של הקליפרס טובים יותר מכל מה שיש להורנטס להציע היום (פרט למדים יפים).

בסוף גם מילס קלע וגם קובי בראון, ורק לבן סימונס לא נשאר. ובסופו של דבר הקליפרס מנצחת 88-123

הארדן עם 31 נק׳, 10 ריב׳, 7 אס׳. 23 לקוואי, 17, 14 ו-8 לזובאץ׳ , 12 לדרק ג׳ונס, ויובנקס הוריד 9 דקות ברבע אחד שבו הוא שיחק. מנגד, מרק ווליאמס היה בקלות השחקן הטוב בקבוצת הפאר עם 18 נק׳, 15 ריב׳, 7 אס׳. 16 באחוזי קוטג׳ ללמלו ונגיד שזהו…

וזהו, ראיתי סוף סוף את כל שלושים קבוצות הנ.ב.א באולם.