ספוילר – מסתבר בהפתעה עצומה שברנסון יותר חשוב…

חוץ מהם, מיצ׳ל רובינסון ומאור הגולה אריאל הוקפורטי נעדרים בניקס. מהצד השני גם נורמן פאוול, שעד כמה שזה מפתיע לומר, הוא כנראה השחקן הכי טוב של הקליפרס העונה – לא ישחק', כמו גם מאור הגולה של הקבוצה הביתית – סת׳ לאנדי כמובן.

בניגוד לקריפטו, שם החיים קלים. באינטואיט צריך לחשוב לא רק על למצוא חנייה, אלא על למצוא חנייה בצד הנכון של הכביש. כי אם אתה חונה בצד הלא נכון, אתה תיתקע 40 דקות בלי יכולת לפנות ימינה או שמאלה, ואם תנסה – השוטרים יתנו לך קנס. אחרי שבפעמים הקודמות טעיתי בחישובים, נדמה לי שהפעם צדקתי, אבל אחרי המשחק נגלה אם אכן הייתי חכם מספיק או שמא כרגיל לא.

ובעודי מצלם שחקנים, כולל את פטריק יואינג הגדול, מצאתי גאון – ילד בן 14 שקנה מושב בדיוק בקצה שבו השחקנים יוצאים מאימון הזריקות בחזרה לחדר ההלבשה. הוא הביא איתו כרטיסי שחקן של כל שחקני הניקס, ואחד אחד הוא החתים את כולם. אז יש מצב שהוא שילם איזה 4000 דולר על המושב, אבל יש גם מצב שהוא ימכור את הכרטיסים האלה בפי חמישה. ואם לא, לפחות הוא רואה את כולם מקרוב, ובטח יש לו אבא נורא עשיר. גם טוב.

על המסך המאד מאד משוכלל של הקבוצה מופיעים קנינגהם, ביסלי ושרודר… כשבצד השני כתוב שלהארדן יש 50 נקודות. רגע, מה? היתכן והם עדיין במשחק הקודם??ללמדך שגם אם אתה משקיע מיליון דולר על מסכי אולם (דיברתי עליהם בעבר, אבל באמת יצירת מופת), זה די חשוב לדייק בקבוצה ממול, שבמקרה הזה איננה דטרויט. לא שזה משנה כשזובאץ׳ מקבל שני קרש סל לבד לבד כבר בתחילת המשחק מהארדן, האם זו ההגנה המפורסמת של הניקס? תמהני. וגם תמהני מתי יעדכנו סוף סוף את המסכים באולם. (התשובה אגב, היא עם שתי דקות אחרי תחילת המשחק, יפה להם. ובמיוחד לאחראי המסכן שהולך להיות מפוטר אחרי המשחק).

במשחק עצמו בכל מקרה, הקליפרס מובילים 0-9 ואז הניקס קולעים עליהם 10 ללא מענה. הולך להיות משחק מהנה לדעתי גם ללא ברנסון ופאוול, ובטח ובטח שללא סימונס. כי אתם יודעים ,לפחות כולם בקבוצה ידעו איך להכניס כדור לסל, גם זה משהו.

אפשר לאהוב את הארדן, אפשר בקלות רבה אף יותר לא לאהוב את הארדן, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו. האיש מנהל משחק מהטובים שראינו. זובאץ׳ לא היה נראה כמו שהוא נראה השנה ללא הארדן, אלא במקרה הטוב כמו איזה פואלטל ובמקרה הרע כמו איזה אלכס לן. גם באטום נהנה ממנו לשלשות חופשיות. הארדן (בניגוד ללברון למשל) הוא אמנם מוסר מחונן הרבה יותר לבפנים מאשר לבחוץ, אבל הוא יודע לעשות את שניהם היטב. באמת אחד המוסרים הטובים שראיתי בשלושים השנים שאני מסתכל על הליגה, ובניגוד לאינוס המשחק שהוא עשה ביוסטון עם יוסג׳ של אלף אחוז, בקליפרס הוא גם עושה בעיקר את מה שהוא באמת צריך לעשות, לנהל משחק בלי לחשוב יותר מדי על הנקודות שלו, ובזה הוא באמת מהטובים ביותר ששיחק ואת המשחק. וכל הפסקה הזאת, רק כדי לומר שממול לניקס אין אף עושה משחק, ובכל זאת הם מובילים 22-23. רק אומר. (יש מצב שזה גם קשור לעובדה שהארדן הוא חרא שומר, אבל את זה אתם אמרתם. לא אני' ויש גם מצב שזה קשור לעובדה שבכדורסל המודרני יש פחות צורך במוביל כדור של ממש, ואת זה דווקא אני אמרתי ולא אתם כי זו תובנה תבונתית יחסית). ובכל מקרה, שלשות של הארדן ודרק ג׳ונס, נותנות לקליפרס יתרון 6 בסוף הרבע הראשון.

לא הזכרתי את זה עדיין, שלא כהרגלי, אבל גם ביום שישי בלילה, וגם מול קבוצה שמופיעה פה רק פעם בשנה, והיא אפילו אטרקטיבית מעט (לא בוסטון, אבל גם לא שארלוט) האולם לא מלא. כמה בדיוק? אולי שבעים או שמונים אחוזי תפוסה, שזה טוב לקליפרס, אבל הרבה הרבה פחות מאשר התפוסה המלאה של הלייקרס כל משחק ומשחק. מתי באלמר יבין שהגיע הזמן לתת לי לנהל את הקבוצה? במינימום, אני יכול להבטיח מושבים מלאים והרבה יותר רעש, מה wall המעט דבילי ושקט.

אני גם תוהה, איפה בדיוק נמצא הג׳אמפ שוט של קמרון פיין בסקאלה שבין שון מריון למייקל קיד גילכריסט. מה שכן, הוא קלעי לא רע (אבל גם מריון היה כזה). מי שכן ממש רע היום, ונראה שהזדקן בטירוף הוא אחד, קוואי לאונרד, פעם האיש שהיה אחראי על שתי אליפויות ליגה, והיום צל של עצמו. לא שאני מרחם עליו, בפנקסי הוא מהשחקנים שלא מגיע להם אחרי מה שהוא עשה לפופ ולספרס בזמנו (כמו למשל קליי תומפסון שמתבכיין לאחרונה על המקום שלו, כשהוא בכיף היה יכול להישאר בווריורס). הניקס אגב, לגמרי שולטים ברבע השני, בהיעדרו של הארדן, ובאדיבותו של ברידג׳ס, וזה גורם ללו להחזיר את הארדן למשחק עם שש דקות וקצת למחצית. ואכן, ראו זה פלא, שלשה ועוד כמה אסיסטים של הארדן לשלשות של קוואי ובאטום, ושוויון. גם בגיל 35, הזקן הוא שחקן. ואני לא מדבר רק על הזקן עם הזקן (הארדן) אלא גם על הזקן הצרפתי שקולע שלשה אחר שלשה אחר שלשה, ללמדך שבכדורסל אין וואקום, ואם אין פאוול, יש שחקן במקומו בשיטה של לו והארדן – גם אם מדובר בג׳ורנימן צרפתי. ואכן במחצית, שש הפרש לקליפרס במשחק איכותי. הארדן הטוב במדי המנצחת. קאט בעיקר מוביל את האורחים, אבל צריך לומר שהניקס משחקים בהרבה פחות שיטתיות, ולמרות שקאט, ברידג׳ס והארט מספקים משחק סביר, קשה להצביע על איזושהי מגמה.

ובמחצית, ילדות בנות 10 מול ילדות אחרות בנות 10. תוצאת סיום 4-4 . מזל שבאף אחת משתי הקבוצות לא שיחק בן סימונס.

ובעוד המחצית השניה מתחילה, ואיתה שתי נקודות של מי שהוא אולי הסנטר הכי טוב שאני ראיתי עם הפנים לסל – קא״ט, קשה לי שלא לתהות האם בסופו של יום ועוד חצי עשור מהיום, קא״ט לא ייזכר כגדול יותר מאשר אמביד. לא כרגע, אבל לא מופרך, בטח אם איכשהו קאט יצליח לעשות איזה גמר ליגה מתישהו בחצי העשור הבא. וזאת למרות שיתכן מאד שהסנטר הטוב ביותר היום על המגרש הוא זובאץ׳ שנהנה מעוד אסיסט של המזוקן. 4 דקות אל תוך המחצית, 7 הפרש לביתיים. צריך גם לומר שאמנם ירדתי עליו קודם, אבל קוואי לאט לאט מגיע למספרים נאים, והזריקות שקודם לא נכנסו, כן נכנסות עכשיו. בניקס אמנם יש המון כשרון שמשאיר אותם קרובים יחסית, אבל יש אפס סדר או שיטתיות. ככה זה כשברנסון פצוע, כשמקברייד הוא בעיקר בלגניסט, ועם כל הכבוד להארט שהוא באמת אחלה בחלה של אחלה, אבל זה עדיין לא מספיק. אם יש משהו שיציל את הניקס היום, זה רק השלשות של קאט, ואני לא בטוח בכלל שזה יספיק, בטח כשבצד השני יש שלשות של באטום. וצריך גם לומר, שאם הניקס רק היתה חדה קצת יותר היום, ואני בעיקר מתכוון לאנונובי ושאמט, הם היו מובילים, למרות כל הבלגאן. כך, הם רק קרובים, וכשאני אומר קרובים אני מתכוון למינוס אחד בלבד עם סיום הרבע השלישי.

בינתיים אגב, מתפתח לו עוד קרב סמוי מן העין, קרב הריבאונדים, מהצד האחד ז׳לוב אירופאי, מהצד השני מטר תשעים וקצת עם הרבה ״לב״. השני מנצח אגב, אבל לשניהם אין במה להתבייש. שניים מהריבאונדים הטובים בליגה היום, כשאחד מהם הוא פאונד פור פאונד הריבאונדר הטוב בליגה מאז בארקלי ורודמן. בעצם פאונד פור פאונד הוא טוב מהם, אינץ׳ פור אינץ׳ אולי קצת פחות.

בוגדן בוגדן שהיה חלש במחצית הראשונה, נותן דקות הארדניות כשהארדן לא נמצא. הוא אמנם לא נותן בדיוק את אותה התפוקה, אבל קולע קצת, מוסר, ובעיקר מנהל משחק מעולה גם בהיעדרו של הארדן, ועם שלשה של קופי מאסיסט שלישי של הסרבי, הצבע חוזר ללחיים של אוהדי הקליפרס. כל השמונה (אלא אם מדובר בדקות של זריקת החולצות, ואז השמונה הופכים להיות 18 אלף).

אבל למרות שההפרש הוא רק 7 עם שלוש דקות וחצי לסיום, אני חייב להגיד שמשהו בו הפך להיות מנומנם, כי ככה זה כשהקבוצה השניה לא מובילה אפילו פעם אחת, ופשוט משחקת כדורסל הרבה פחות טוב. זה לא שדברים לא יכולים להשתנות, אבל זה מסוג המשחקים עליהם אומרים. שגם אם היו משחקים עוד אלף דקות, עדיין הקליפרס היו מנצחים, אמנם בפחות מעשר הפרש, אבל מנצחים (אלא אם אתבדה בשלוש הדקות הקרובות, ואז תשכחו שכתבתי את מה שכתבתי). אבל עכשיו חסימה גדולה של באטום הזקן על אנונובי (שלמען האמת משחק כל המשחק כמו זקן בעצמו, בחיי אפס אתלטיות) ויש מצב שאני כן צודק.

ובעוד קאט קולע עוד שניים (אם כי נדמה לי שזה היה אחרי הקפצה כפולה. לא משנה), קשה שלא לתהות מה היה קורה לו האיש היה משחק בקריירה ליד רכז כמו הארדן. אמרתי בעבר ואומר זאת שוב – ברמת הכשרון נטו הוא עולה על אמביד ולמעשה על כל סנטר אחר שאני זוכר שראיתי פרט כמובן ליוקיץ׳ ושאקיל (האחרון בגלל המימדים הבלתי אפשריים), ואולי אולי אולג׳ואן.. אבל בין הרכות (שהיא אגב, הרבה פחות רכה מהרכות הבלתי נסבלת של אמביד), האופי הקצת בכייני והעובדה שהוא אף פעם לא שיחק עם רכז גדול, הילד כבר בן שלושים ומשהו, ולעולם לא יוזכר לצד שמם של יואינג או דוויט האוורד, וחבל. כי כזה שילוב בין יכולת קליעה משובחת ליכולת פנים לסל אדירה, ומשחק פוסט סביר פלוס (אבל לא ברמה של הפנים לסל או השלשות) הוא היה צריך להיות הרבה הרבה יותר גדול. אני למקרה שלא הבנתם, מאד אוהב אותו.

לא שזה משנה את העובדה שעם 40 שניות לסיום, הקליפרס עדיין מובילים. בשבע הפרש כרגע. הפרש שהוא נכון גם ל 25 שניות לסיום, אחרי ריבאונד התקפה גדול של קוואי, הארדן על הקו. המשחק גמור.

95-105 זו בגדול התוצאה המשקפת של המשחק הזה לטובת הקליפרס. הארדן עם 27 נק׳ ו 7 אס׳. קוואי מגיע ל 20, באטום עם 17. 16 ו-14 לסנטר הבוסני, 8 אבל 12 ריב׳ לגארד הסרבי. בצד השני קאט עם 23 ו 10 ריב׳, ברידג׳ס עם 22. 14 נק׳ ו -20 ריב׳ היו להארט. אנונובי קלע 11 והוריד 8 ריב׳.