1. מזל

אני לא חושב שכדאי לי למלא לוטו השנה. 

עולה לשלוש היה אמור להיות הטור השבועי שלי העונה שבו אעלה על הכתב שלוש מחשבות / תהיות / מסקנות שעלו לי בראש ממשחקי הספרס בשבוע החולף. רק שבגלל נסיבות החיים וחופשה שתוכננה מראש סביב פגרת האולסטאר, נאלצתי להיעדר בשבועות האחרונים ולא כתבתי במסודר. והנה, בדיוק כשיצאתי לחופשה נודע שוויקטור וומבניאמה גמר את העונה ואני לא כאן לתת דיעה.

זה לא ביש המזל היחיד שלי. תכננתי לסקר בכריסמס את הניקס מול סן אנטוניו מהמגרש, אבל מטעמי מקום לא קיבלתי אישור למשחק בסוף. גם כשכבר קיבלתי אישור – בדראפט שעבר – מקרה חירום משפחתי מנע ממני להגיע. אפילו עכשיו – בתוכניות שלי היה לבקר בטקסס בפסח, רק שפסח נופל השנה על הפלייאין ונראה שלא הספרס ולא דאלאס ישתתפו בו כנראה, למרות שעדיין מוקדם.

עם הצולבת הקרועה של קיירי, הבריאות הרופפת של דיוויס, סאבוניס והמתיחה שמשאירה אותו בחוץ בקרוב וכל מה שקורה בפיניקס העונה פתאום לא כזה בטוח שהספרס יהיו כל כך גרועים ויקבלו בחירה גבוהה. מדברים על פורטלנד כמי שיכולה להשתחל לפלייאין, אבל גם היא (אני מקווה בשביל דני) תיזכר שעדיף 20% סיכוי לבחור בטופ 4 (אם היא תסיים מקום 13 במערב) מאשר לעוף בפלייאין ולקבל לכל היותר משהו כמו 8%. עם כל הכבוד לניסיון שזה ייתן לדני, לסקוט הנדרסון ולשיידון שארפ – שחקן פרנצ'ייז מהטופ 4 הוא ציפור ביד.

לפחות הלו"ז הקשה שצפוי להם עד אמצע אפריל משחק לטובתם (אם בחירה גבוהה היא אכן המטרה החדשה לעונה).

2. מוטיבציה

אבל העונה עוד לא נגמרה. הקלישאה אומרת ששחקנים אף פעם לא עולים על הפרקט כדי להפסיד, וזה נכון גם כאן. בסוף השבוע שעבר דווח שפופוביץ' נפגש לראשונה עם השחקנים מאז שעבר את השבץ, ונתן להם נאום מוטיבציה מרגש. האריסון בארנס אמר שפופ השתמש הרבה במילה מסוימת בת ארבע אותיות כדי לדרבן אותם. 

לא יודע אם זה עזר, אבל בשלושת המשחקים שאחר כך הספרס לא נראו כמו אותה קבוצה חבולה ומפורקת שהם היו מרגע שהודיעו שוומבניאמה גמר את העונה. הם ניצחו את ממפיס החזקה מסל ניצחון של דיארון פוקס בקלאץ', ופחות מ-24 שעות אחר כך הסתכלו לאוקלהומה סיטי בלבן של העיניים, עם מחצית ראשונה של 77 נקודות ו-16 שלשות (שיא מועדון). אלמלא האוויר היה נגמר לשחקנים ברבע הרביעי כתוצאה מצמידות המשחקים – והרבה קרדיט גם לת'אנדר – ואולי הם היו יוצאים עם שני ניצחונות כאן. גם את הניצחון על ברוקלין הם ידעו להשיג בזכות ולא בחסד, כששטפו את המגרש מהדקה הראשונה.

מה שלא יקרה מעכשיו, זו כבר עונה טובה יותר מהעונה שעברה. נשארו להם עוד כ-20 משחקים עד סוף העונה, והם כבר ניצחו 4 פעמים יותר מאשר ב-2023/24. סביר להניח שהם ינצחו עוד 3-4 לפחות, ויגיעו לתחזית של סוכנויות ההימורים מתחילת העונה – וזה כשרבע מהמשחקים היו בלי וומבניאמה. ניצחונות בצד, גם וומבניאמה הראה שיפור העונה, והם הצליחו להביא את פוקס, כך שהעונה הזו היא ניצחון מוחלט בשבילם. בטח אם הדובדבן יהיה בחירה גבוהה בדראפט. העתיד עוד לפניהם.

3. עתיד

ומי שהעתיד באמת לפניו הוא הרוקי סטף קאסל. הוא אמנם הפסיד את תואר רוקי החודש בפברואר לאייזאה קולייר, אבל בעיניי הגיע לו. הנתונים שלו מדברים בפני עצמם: הוא קולע הכי הרבה במחזור הרוקי, כולל בפברואר, הוא מוסיף 1.5 חטיפות למשחק, ומשחק עם המון ביטחון במשהו שלספרס מאוד חסר העונה – יכולת להגיע לטבעת.

לצערו התצוגות שלו בסוף השבוע שעבר מול ממפיס (24 נקודות ו-7 אסיסטים) ומול אוקלהומה סיטי (32 נקודות ו-8 ריבאונדים) קרו טכנית בחודש מרץ, כך שהם לא נחשבו לו לרוקי החודש, אבל את הכסף נספור בסוף העונה. הוא עדיין המועמד המוביל במירוץ לתואר העונתי, כשהנושפים בעורפיו קצת מאבדים גובה, והוא ממשיך לטפס למעלה-למעלה.

לפחות בשביל לראות אותו יהיה שווה לקום למשחקים או לצפות בהם אחר כך, וכמה כיף לדמיין את התקרה שאליה יוכל להגיע בעונה הבאה…