סיכום המשחק: יאיר זעפרני

ליטא – ארצות הברית 96-68

לקראת סוף המשחק, אחרי שלושה וחצי רבעים, כשההפרש מגיע לאזור ה-30 הפרש והצופים במשחק עדים לאיך מייסון פלאמלי עושה שמות בגבוהים הליטאים, אי אפשר שלא להגיע למסקנה הנחרצת – גם אם ארה"ב הייתה שולחת לאליפות את הנבחרת העשירית שלה, זו שכוללת את רוברט סקרה וג'רמי פארגו, היא כנראה הייתה זוכה. אפשר להתווכח על זה בטוקבקים מכאן ועד מחרתיים, אפשר להגיד שזו אחת הנבחרות האמריקאיות החלשות שאי פעם ניצפו, אפשר להגיד שששבסקי לא יודע בין ימינו לבין שמאלו ושלא מדובר בקבוצה אלא באוסף אינדוידואלים סוליסטים אבל עם העובדות אי אפשר להתווכח, ארה"ב עולה לגמר בקלות ומבלי שהותירה על המגרשים עד עכשיו טיפת אחת של זיעה מיותרת.

מדברים כאן הרבה על האמריקאים שנחלשו אבל אם מסתכלים על הכדורסל העולמי מבינים שהנבחרות האחרות עשו גם הן (או אולי: רק הן) כמה צעדים משמעותיים לאחורה. מספיק היה לראות את אליפות אירופה בקיץ הקודם או לא מעט משחקים באליפות העולם הנוכחית בשביל להבין את זה אבל אם אתם ממש מתעקשים אפשר פשוט להביט בנבחרת ליטא הנוכחית – זו שהולכת להיאבק עוד יומיים על מדליה באליפות העולם. הנבחרת הליטאית הנוכחית היא נבחרת בינונית משהו, בלי קו אחורי ראוי, עם גבוהים שלמרות הכשרון הברור שיש להם הם עדיין בגדר בוסר, עם התקפה שלא זורמת ועם היעדר מובהק של מנהיגות על המגרש ובכל זאת – ליטא היא אחת הנבחרות הטובות בעולם והגיעה עד לחצי הגמר בטורניר הזה. קחו את הנבחרת הליטאית הנוכחית, שימו אותה באליפות העולם 10 שנים אחורה והיא הולכת הביתה בשלב הבתים. וזה פחות או יותר הסיפור של הטורניר הזה: זה לא שהאמריקאים חלשים יותר, הם פשוט יכולים להרשות לעצמם להוריד את הרף ועדיין לזכות בקלות יתר בתואר.

אז מה היה לנו הערב? היה לנו את האמריקאים שעשו את המשחק קל עם בריחה ברבע השלישי, כשגם לפני כן המשחק היה בשליטתם. היה לנו ניצול מקסימלי מצד האמריקאים של הקו האחורי החלש של הליטאים והבור בעמדת הרכז עניין שנוצל בידי הבחורים של ששבסקי ל9 חטיפות כדור (21 איבודי כדור של ליטא!), הרבה מאוד נקודות בפאסט ברייק ובעיקר משחק מצוין ובלתי ניתן לעצירה של הגארדים  ושחקני החוץ של הדרים-טים ג'יימס הארדן (16 נק'), קיירי אירווינג (18 נק'), קליי תומפסון (16 נק') וסטפן קארי (13 נק'). היה לנו גם את נבחרת ליטא בתצוגה התקפית מחפירה שכללה 68 נק' מתוכם 32 מהעונשין (ותודה לשופטים), 30.4% עלובים מהשדה ורק 11.1% אחוזים מה-3. יתרה מזאת, במהלך שני רבעים שלמים (השני והשלישי) הליטאים לא קלעו סל שדה שאינו מטווח אפס (ליי-אפ או דאנק) והגארדים הליטאים כולם יחד העמידו סטטיסטיקה של 10 נק' מהשדה במשחק. כל אלה יצרו משחק חד-צדדי ותוצאה שלא מזכירה את משחקי העבר הצמודים בין שתי הנבחרות הללו.

ולנצ'יונאס ויאסקביצ'יוס, מבין הליטאים היחידים שעוד איכשהו ניתן לומר שהופיעו למשחק הערב, פתחו את המשחק טוב מבחינת הירוקים, ששלטו בדקות הראשונות. סל של פוצ'יוס העלה את הליטאים ליתרון השיא שלהם במשחק 10-13, 4.48 לסיום הרבע הראשון. זה גם היה היתרון האחרון שלהם. שלשה של אירווינג, 5 נק' של קליי תומפסון ונקודות נדירות של דרק רוז (מהעונשין) הביאו את היתרון האמריקאי בסוף הרבע הראשון ל5 – 16-21.  האמריקאים עוד חיפשו את עצמם ברבע השני אבל לאט לאט השתלטו שחקני גולדן סטייט תומפסון וקארי על המשחק והביאו את האמריקאים ליתרון 20-28 שנשמר עד המחצית גם אם הרכבי הספסלים שהיו על המגרש, 35-43 לטים USA בהפסקה.

הרבע השלישי כבר היה אופרה אחרת לגמרי. הארדן הצטרף לחגיגה, האמריקאים רצו ורצו (במיעיל ובמלרע) וריצת 0-10 שלהם תוך שתי דקות בתוך הרבע השלישי, העמידה את ההפרש על 18 נק' וסגרה למעשה את המשחק. חשבתם שזה הספיק לאמריקאים? 13 נק' של הארדן ברבע השלישי, יחד עם הרגליים הקפיציות של דיוויס, פאריד ואפילו פלאמלי עשו עוד קווץ' בהגנה הליטאית והביאו את האמריקאים ליתרון 27 בסוף הרבע – 49-76 כשלליטאים לוקח כ-5 דקות לקלוע סל שדה.

הרבע האחרון נועד בעיקר בשביל להנעים את זמנם של האוהדים בברצלונה, לאפשר לשופטים להשתמש כמה שיותר במשרוקית החדשה שהם קיבלו למשחקים ולאפשר לחברו החדש של לברון, קיירי אירווינג לשפר את ממוצעיו. שלשה של סטפן קארי אחרי אסיסט של דאמר דרוזן העמידה את היתרו על 32, יתרון השיא במשחק 62-94, 2.47 לסיום ועד הסוף לא נשאר מה לספר אלא שהמשחק נגמר ב-28 נק' הפרש, הפרש סולידי אבל לא כזה שניתן לערעור.

קלעו לארה"ב: אירווינג 18, הארדן ותומפסון 16 כ"א, קארי 13, פאריד 9 (6 ריב'), דיוויס 8 (6 ריב'), קאזינס 7 (6 ריב'…), דרק רוז 4 (1 מ-8 מהשדה, 0 מ-4 ל-3, תפרוש חבר), רודי גיי 3 (7 ריב'), פלאמלי 2, דרוזן ודרמונד שיחקו וזהו בערך (דרמונד קטף 4 ריב', דרוזן תרם אסיסט). ארה"ב קלעה ב47.5% מהשדה בלבד, 37.5% מה-3 (9 מ-24) ורק 55% מהקו (11 מ-20). כמו כן ארה"ב שלטה בריבאונד (38-50) וכמו שנאמר עליה זה מכבר לא הירבתה בחלוקת האסיסטים (14 אסיסטים בלבד במשחק עם סקור של 98 נקודות).

קלעו לליטא: ואלנצ'יונאס (2 מ-5 מהשדה, 11 מ-13 מהקו, 7 ריב') וקוזמינקאס 15 (9 ריב') כ"א, יוסקביציוס 12 (10 מ-10 מהקו, 1 מ-8 מהשדה), פוציוס 10, דריוס לברינוביץ' 9, סיבוטיס 3, מוטיונאס ומצ'וליס 2 כ"א, יסאיטיס, יאנקונס, ואסילאסוקאס וקסיסטוף לברינוביץ' שיחקו ולא הכניסו את הכדור הכתום לטבעת ולו פעם אחת. ליטא איבדה 21 כדורים במשחק.

פריוויו (רועי ויינברג):

משחק צמוד, בין 2 קבוצות שעברו דרך ארוכה בטורניר הזה. האמריקאים שולטים במשחקיהם, ומנצחים רובם בהפרש ממוצע של 30+ נקודות. נגד נבחרות כסלובניה וטורקיה, שלא נפלו מהפסים והכוכבים במחצית הראשונה במשחקיהן אחת נגד השנייה, העומק המרשים של הדרים טים נתן אותותיו, ובמחצית השנייה היריבות התפרקו.

כאשר נבחרת מסוגלת להעלות שחקנים כקליי תומפסון ואנדרה דרומונד כשחקנים 9-10 ברוטציה, זה הופך את משימת נטרולה לבלתי אפשרית כמעט. לכן הליטאים לא יוכלו לנסות ולסחוט עבירות רבות מכוכבי הנבחרת היריבה. ליטא תצטרך להשתמש ביכולתה ההגנתית המשובחת-סופגת 66.1 נק' למשחק, הנתון השני הנמוך ביותר בטורניר, ולנצל את ג'ונאס ואלינוצ'אס בצבע, שעם 8.6 ריב' בצבע מחזיק בכמות הגבוהה ליותר במשחק מבין כל השחקנים שנשארו בטורניר.

מנגד, האמריקאים צריכים לנצל את האתלטיות הכמעט על טבעית שלהם, לשחק בקצב מטורף שיקשה על האירופאיים האיטיים. זה עבד מול סלובניה, וזה יעבוד הערב. יש לדרים טים שחקני הגנה כאנדרה דרומונד ואנטוני דיוויס, ולפחות אחד מהם יזכה לחצי שעה לפחות על המגרש כדי לבלום לגמרי את ואלניוצ'אס. יתכן ונראה חמישיית סמול בול עם 4 שחקנים שמסוגלים לקלוע מרחוק (קארי/אירווינג, דה רוזן, תומפסון, גיי ופאריד או דיוויס. העומק המצויין של האמריקאים בלואו-פוסט, שמחפה על חוסר כישרון מסוים בעמדה, בהשוואה לנבחרות הקודמות, ינטרל את נקודת החוזקה המרכזית של ליטא, ולחץ יחליש את יכולתם מרחוק.

תחזית: פערי האיכות יעשו את שלהם, והדרים טים תמשיך לשייט כל הדרך לזהב. ארצות הברית.