אינדיאנה פייסרס 127 (23-31) – ממפיס גריזליס 113 (19-36) / תומר

רבע שני מפלצתי של אינדי הספיק לה בכדי לגבור על הגריזליס.

עד לאמצע הרבע השני הגריזליס שלטו במשחק ללא עוררין. ביין וחבריו רצו ליתרון 13 עוד ברבע הראשון, ולרגע נראה היה שההפרש רק ילך ויגדל, ונקבל גארבג' טיים מתמשך. אלא שאז הפייסרס התעוררו, 6 דק' וחצי לסיום המחצית נמבהארד קלע שלשה שקבעה שוויון 46 בין הקבוצות ושלוש דקות אחר כך האליברטון קלע שלשה שקבעה יתרון 51:66 לטובת הפייסרס. ההפרש בין הקבוצות רק הלך וגדל עד סיום המחצית ואל תוך הרבע השלישי, וגם ניסיון קאמבק שכבר הוריד את ההפרד לחד ספרתי היה מעט מדי ומאוחר מדי עבור הגריזליס.

האליברטון עם 22 נק', 5 ריב', 9 אס', חטיפה וחסימה עבור הפייסרס.

ביין עם 23 נק', 5 ריב' ו-7 אס' עבור הגריזליס.

ברוקלין נטס 97 (35-20) – קליבלנד קאבלירס 110 (10-45) / תומר

גם במשחק עם סקור נמוך ואחוזים לא טובים, האיכות של הקאבס עשתה את ההבדל מול הנטס.

אחרי מחצית ראשונה די צמודה אשר ברובה האורחת הובילה ביתרון חד ספרתי, הנטס נטלו את היתרון והצליחו לשמור עליו בחלקים נרחבים ברבע השלישי. מי שציפה לחזות בהפתעה התבדה, מיטשל ושות' התעשתו בזמן, יצאו לריצה ברבע הרביעי אשר בסיומה היתרון עמד על 21 לטובת הקאבס, והפכו את הדקות האחרונות של המשחק לגארבג' טיים במהלכו הנטס צמצמו מעט את הפער.

קאם ג'ונסון התלבש בסופו של דבר וסיים עם 18 נק', 3 ריב' ו-2 אס' עבור הנטס.

מיטשל עם 26 נק' ו-5 ריב', גארלנד עם 18 נק', 9 אס' ו-3 חט', מובלי עם 18 נק', 13 ריב' ו-3 חס' ואלן עם 16 נק' ו-20 ריב' עבור הקאבס.

ניו יורק ניקס 113 (18-37) – שיקגו בולס 111 (34-22) לאחר הארכה / תומר

הבולס כבר חזרו מפיגור 11, אך הפסידו בהארכה.

הניקס כבר הובילו שלוש פעמים לאורך המשחק ביתרון דו ספרתי, בכל פעם הבולס לא אמרו נואש וחזרו לתמונה. ברבע הרביעי האורחת כבר הצליחה להפוך את התוצאה ולעלות ליתרון, אך ברונסון קבע שוויון 29 שנ' לסיום כאשר בול החטיא שלשה שיכלה לנצח עבור הבולס את המשחק, וברידג'ס סיפק חסימה גדולה מול ווצ'ביץ' בדרך להארכה.

WHAT A BLOCK 'KAL 🚫

we're headed to OT pic.twitter.com/iqQ6lyMfhi

— NEW YORK KNICKS (@nyknicks) February 21, 2025

בהארכה לבולס נגמר האוויר. אחרי סל של גידי הניקס יצאו לריצת 0:9 בסיומה התוצאה הייתה 106:113 לטובת הקבוצה מהתפוח הגדול. האורחת ניסתה לבצע קאמבק נוסף, אך החטאה של ווצ'ביץ' של הבאזר קבעה את תוצאת המשחק.

טאונס עם 32 נק', 18 ריב', 2 אס' ו-2 חט', ברונסון עם 22 נק', 3 ריב' ו-12 אס' ומקברייד עם 23 נק', 6 ריב', 3 אס', 3 חט' ו-3 חס' עבור הניקס.

גידי עם 27 נק', 16 ריב' ו-4 אס' וניקולה ווצ'ביץ' עם 21 נק' ו-9 ריב' עבור הבולס.

אטלנטה הוקס 108 (30-26) – אורלנדו מג'יק 114 (29-28) / תומר

דו קרב בין יאנג לבאנקרו הוכרע הודות לצוות המסייע של האחרון.

ההוקס פתחו את המשחק משמעותית טוב יותר, ובתחילת הרבע השני קאפלה תיקן החטאה של של יאנג בדרך ליתרון 19 לטובת המארחת. למג'יק לקח עוד מעט זמן להתעשת, אך באנקרו ושות' יצאו לריצה לקראת סוף הרבע, הפכו את התוצאה ועלו לרבע השלישי ביתרון מזערי. אורלנדו הגדילה את היתרון במהלך המחצית השנייה והגיעה ליתרון 11 במהלך הרבע הרביעי. שחקני אטלנטה ניסו לבצע קאמבק משלהם, וכבר איזנו את התוצאה, אך המג'יק העלו הילוך פעם נוספת, פתחו יתרון של שלושה פוזשנים ולא איבדו אותו עד לסיום.

טריי יאנג עם 38 נק', 3 ריב' ו-6 אס' עבור ההוקס.

באנקרו עם 36 נק', 10 ריב' ו-5 אס' ופרנץ ואגנר עם 25 נק', 7 ריב' ו-5 אס' עבור המג'יק.

פורטלנד טרייל בלייזרס 102 (33-23) – לוס אנג'לס לייקרס 110 (21-33) / תומר

לברון ג'יימס ואוסטין ריבס במשחק גדול, אבדיה במשחק אדיר והלייקרס עם ניצחון חוץ מול הטרייל בלייזרס.

הלייקרס הובילו לאורך רובו המוחלט של המשחק, וכבר ברבע השני עלו ליתרון 18. הטרייל בלייזרס מאותו הרגע נגסו ביתרון, שרדו ריצות נוספות של הלייקרס ובתחילת הרבע הרביעי לייאפ של סימונס קבע שוויון 81 בין הקבוצות. לצערה של המארחת לברון נזכר שהוא לברון, ריבס נתן יד ופיני סמית' סייע גם הוא, הלייקרס יצאו לריצה נוספת ופתחו פער 8, ממנו הטרייל בלייזרס כבר לא חזרו.

אבדיה עם 28 נק', 4 ריב', 5 אס' ו-2 חט' עבור פורטלנד.

לברון ג'יימס עם 40 נק', 8 ריב', 4 אס' ו-2 חט' (אך גם 11 איב') וריבס עם 32 נק', 7 אס', 2 חט' ו-2 חס' (אך גם 6 איב') עבור הלייקרס.

מילווקי באקס 116 (24-30) – לוס אנג'לס קליפרס 110 (24-31) / מאנו

מילווקי נגד הקליפרס – שתי קבוצות שאני אוהב, שתי קבוצות שעל תנאי בריאות יכולות, בכל זאת, ללכת רחוק העונה. קוואי נגד יאניס – שני שחקנים שאני אוהב, שני שחקנים שעל תנאי בריאות יכולים, בכל זאת, ללכת רחוק העונה.

ברבע הראשון המשחק שקול למדי, אלה קולעים, ואז ההם מחזירים להם, ועולות לי מחשבות על הדמויות המרכזיות בסיפור. ראשון לכולם, ג'יימס הארדן – לפחות במצבו הנוכחי מדובר בחבית מזוקנת, מהסוג שאמור להפוך ל"בטטת כורסא", אבל, הפלא ופלא, הוא עדיין שחקן כדורסל מצוין – קליעה, חדירה, מסירה, כל העסק.

וזאת בניגוד לבן סימונס, שאמנם נראה כמו הדבר האמיתי – גבוה, חסון וחטוב – אבל, הפלא ופלא, הוא שחקן כדורסל מוגבל להפליא. ה"ג'קסטפוזישן" שלהם, כלומר ההעמדה שלהם אחד ליד השני, מבליטה מאד את ההבדל ביניהם, וגם, לטעמי, מצביעה על כך ש, במידת האפשר, עדיף שלא יחלקו את הדקות שלהם על הפרקט. סימונס מכדרר קלות ומוסר להארדן. הארדן, מצידו, עושה הארדן, כלומר כל מיני דברים שיסתיימו בזריקה או במסירה לשחקן פנוי. הבעיה היא שסימונס, גם כשהוא פנוי, הוא לא בדיוק מטרה טובה לכדור, אז סימונס לא כל כך מוצא את עצמו, הארדן לא כל כך מוצא את סימונס, וההתקפה לא לגמרי זורמת. נראה לי שאם אכן הם חייבים לשחק ביחד, עדיף לקליפרס לעשות מעשה יוסטון עם כריס פול, כלומר להגדיר את סימונס כרכז ואת הארדן כשוטינג גארד, כי יש היגיון בכך שסימונס ימסור להארדן, ובוודאי לשחקנים אחרים, בעוד שההפך פחות.

זובאץ', שהוא שחקן אדיר באופן כללי, ובוודאי בעונה האחרונה, דווקא לא בולט במיוחד הערב, גם קוואי קצת חלבי בשלב הזה, ואפילו ניק באטום המהולל מתקשה בינתיים להניע.

בצד הירוק אפשר וצריך להצביע על טאורן פרינס, פשוט שחקן מעולה בשני צדדי הפרקט, מסוג השחקנים שאתה רוצה בקבוצה שלך, ושאתה ממש לא רוצה בלייקרס, והוא אכן לא בלייקרס אז יש סיבה למסיבה.

ג'ריקו סימס, שעבר למילווקי מהניקס, עולה לפרקט, בחור גבוה ואתלטי, עם הליכה קצת מוזרה, לא בטוח שהייתי נותן לו לדגמן על המסלול.

קוזמה, שעבר למילווקי מוושינגטון, עולה לפרקט ובמה שנראה כסוף הרבע צולף שלשה יפה, ומיד אחריה עוד שלשת סוף שעון, משלושת רבע מגרש, שצוללת פנימה לשמחתו של הקהל הביתי. 29-28 לקליפרס ברבע הראשון.

ברבע השני קווין פורטר ג'וניור, מתחת לסל של מילווקי, מוסר את הכדור לקוואי לסל קל. מדוע עשה זאת? לא ברור. ובכלל קווין פורטר ג'וניור, לטעמי, הוא שחקן לא ברור. מי כן ברור? ברוק לופז, עם שתי שלשות רצופות, אחת כמעט מהחצי, ומילוואקי עולים ל49-40.

לילארד בקושי מורגש, האמת, זו פעם ראשונה שאני קולט אותו עושה משהו משמעותי. הוא נראה רדום כזה, ושוב אני שוקע בהרהורים נוגים – הרי לילארד הוא, לכאורה, סוג של סטף, לא? גארד צלף קטן מידות, לא? אבל איכשהו זה לא באמת ככה – זו לא רק התנועה שחסרה, נדמה לי שיש לו גם מוטיבציה פחותה, פחות דיוק וחכמת משחק, לא יודע לשים את האצבע, אבל בעיני הוא יותר סוג של טרה יאנג מאשר סוג של סטף קרי. נו, וודאי תשאלו, ומה בין קרי ליאנג? הרי שוב מדובר על גארד צלף וקטן מידות, לא? גם שאלה טובה, ושוב אני לא יודע לשים בדיוק את האצבע, (לידיעת הקורא דריימונד גרין – ההבדל הוא לא בזהות הפאואר פורוורד שמשחק איתם. רק אומר), ואם יש לכם תשובות טובות אשמח לשמוע בתגובות, ואם אין לכם אז הנה לכם רעיון לפוסט – "מה בעצם ההבדל בין קרי לבין גארדים קטנים אחרים בעבר ובהווה?", מבקש לחקור את העניין, לשלוח לתיבת האימייל של האתר, ואשמח להוסיף תמונות ולפרסם. בזמנכם הפנוי.

אבל מה סטף קרי עכשיו? שהרי אנחנו בין מילווקי לבין הקליפרס, נכון? אז כן, ואפשר לומר שהמשחק הוא בדיוק מה שלא ניתן להגדיר כ"משחק בניחוחות פלייאוף", כלומר ברור לגמרי שמדובר במשחק עונה סדירה – ההגנות רחוקות משיאן, ההתקפות, מצידן, חפוזות למדי, ולעתים קרובות הכדור פשוט קצר מדי, כאילו לשחקנים אין כח ומוטיבציה להתאמץ עוד קצת כדי להגיע לסל.

עונה סדירה או לא – ברוק לופז מעולה – שלשות, הגנה, דה וורקס, והמחצית מסתיימת ב57-50 לטובת המקומיים.

הרבע השלישי מתחיל עם מילווקי מאד לא מרוכזת שמרבה לאבד את הכדור והקליפרס מצמצמים ל57-54. לילארד עולה לשלשה לא הגיונית, מחטיא, הקליפרס על הריבאונד, ועכשיו הארדן עולה לשלשה לא הגיונית, מחטיא, אבל רץ לצבע, לוקח את הריבאונד וקולע. זה לא מקרי. מתברר שבנוסף לאי היותו סטף קרי, לילארד גם אינו הארדן. אני לא אומר זאת בהאשמה, כן? כמה מחבריי הטובים ביותר אינם ג'יימס הארדן, כן? רק אומר שזה המצב, ועכשיו רק 62-60 לירוקים.

המתקפה הלבנה נמשכת וקופי, בדאנק אדיר, משווה 65-65. רק עכשיו אני שם לב שנורמן פאואל, מגדולי האומה הקליפרית, בכלל יושב על הספסל ב"אזרחי" ועדיין הקליפרס תחרותיים להפליא. קבוצה עמוקה, בלי ספק.

קוואי, עם שלשה קשה, מעלה את הקליפרס ליתרון ראשון מזה עידנים 68-67, והבאקס ממשיכים לאבד כדורים – כבר שישה איבודים כאלה, בשש דקות שעברו ברבע השלישי, ממוצע של? נכון מאד ילדים – איבוד אחד לדקה, וקצת קשה לשחק כדורסל בצורה כזו, בעיקר אם רוצים לנצח. באיבוד האחרון מביניהם קוואי חודר לצבע במתפרצת, כשרק לילארד ניצב שם, חסר מעש, וקוואי אפילו לא מנסה להראות מתאמץ כשהוא קובר שתי נקודות קלות.

קוזמה מחטיא זריקה שלא צריך היה לקחת, בפעם המי יודע כמה בקריירה שלו, אבל לופז מטביע את הריבאונד. שחקן אדיר ברוק לופז. לא יודע בדיוק איפה זה התחבא בשנים הראשונות שלו בליגה, וברור שמגמת השלשות תרמה לו מאד – אפשר לטעון שהוא ה3&D הכי גבוה בליגה – אולי פשוט לקח לו זמן להתפתח, ואולי בשנים הראשונות ציפו ממנו להיות מספר 1 או 2, שזה, בכל זאת, קצת גדול עליו. בכל מקרה, הוא אדיר.

העניין הוא שקוואי, כשהוא בריא, גם הוא אדיר, ועכשיו כבר 76-69 לקליפרס. זה נראה לי לא בלתי קשור לכך שסימונס לא שיחק ברבע הזה.

לקראת סוף הרבע הספסלים עולים. קווין פורטר ג'וניור, אקדוחן חסר מצפון, משחק אחד נגד חמש ולא מצליח לעשות שום דבר, ושוב עולה בי השאלה מה בעצם הוא עושה בליגה, האיש הזה, במקום ללכת לחרב איזו קבוצה סינית שצריכה איזה היילייט אנושי כזה, כדי למכור כרטיסים. התשובה מגיעה מהר מהצפוי, כשהוא דווקא קולע שלוש התקפות רצופות ומסייע למילוואקי לסגור את הפער. ממש לא יפה, לדחוף לי את זה ככה לתוך הפרצוף, לפחות היה מחכה קצת. אבל גם הקליפרס קולעים ועכשיו 86-78.

גארי טרנט ג'וניור חובט באפו של הארדן כאילו היה האחרון כלב סורר. הארדן קולע את העונשין, פורטר עונה בעונשין משלו והרבע השלישי מסתיים ב89-80 לקליפרס.

הרבע הרביעי מתחיל בפינג פונג כזה בין קוואי ליאניס, פעם זה קולע ופעם השני. שבע דקות לסיום, 100-93 לקליפרס, כשיאניס אחראי על כל הנקודות של מילוואקי ברבע הזה… ממש לא לעניין מצד הירוקים. אבל אז לילארד, עם שלשה, מצמק ל100-96, ועכשיו לילארד עם שלוש קליעות עונשין וזה כבר רק 101-99, קוזמה משווה כשנותרו עוד 6 דקות לסיום ויש אפשרות שהמשחק הזה בורח לקליפרס.

קוואי נחסם על ידי לופז האדיר, שמיד מוסיף שלשה ומעלה את מילווקי ליתרון ראשון מזה עידנים 104-101 4 דקות לסיום. עכשיו לופז חוסם את קריס דאן, ואז קולע על קופי, אנד וואן. לילארד מוסיף שתיים מהעונשין וזה כבר 109-104 לירוקים כשנותרו רק עוד שתי דקות לסיום.

נראה שלקליפרס פשוט נגמר האוויר, כשהארדן עושה הארדן, כלומר חודר לצבע, משלב זרועות עם טאורן פרינס, משל פצחו באיזה וואלס וינאי מפתיע, ועושה פרצוף של קוזאק נגזל. השופטים, בהתחלה, קונים את מופע המחול הזה, אבל הבאקס מערערים על ההחלטה, השופטים מביטים בווידיאו, ומבינים שמדובר בעבירה של הרקדן התוקף.

View post on imgur.com

נותרו פחות משתי דקות לסיום. בוגדנוביץ' מצמצם ל109-107, פרינס עונה, לופז עם חסימה נוספת על בוגדנוביץ', והעסק מסתיים ב116-110 לירוקים, וכל זה כשיאניס לא משחק ברוב הרבע הרביעי בגלל הגבלת דקות לאחר שחזר מהעדרות של 6 משחקים עקב פציעה. לך תבין מה קרה לקליפרס, אולי באמת פשוט נגמרה להם האנרגיה בסוף – הפסידו 36-15 את הרבע הרביעי.

לקליפרס הרבו קוואי עם 25 נק' אבל ב-9/22 לא אופייניים מהשדה, זובאץ' עם 15 ריב' אבל לא הצליח להתמודד עם לופז, והארדן עם 8 אס', אבל על 5 איבודים, מצביע שוב על כך שלפחות כל עוד סימונס משחק כדאי שהארדן יצלוף ולא ימסור.

בצד הירוק יאניס עם 23 נק' ב-24 דק', וב-10/14 מהשדה. חתיכת שחקן זה, הוסיף גם 8 ריב'. לילארד עם 7 אס' על 2 איבודים הראה שהוא אולי לא סטף קרי, אבל בכל זאת, וגם עשה את ההבדל ברבע הרביעי והמכריע.

סן אנטוניו ספרס 120 (29-24) – פיניקס סאנס 109 (29-26) / מאנו

המשחק בין הספרס לסאנס אמור היה לעמוד בצילה של היעדרותו של וומבי עד סוף העונה, אבל פיניקס של העונה טרם מצאה קבוצה שהיא לא יכולה להפסיד לה, והספרס הצליחו לנצח את המשחק. איך בדיוק זה קרה?

ובכן, דיארון פוקס קלע 11 נק' רצופות בשלוש הדקות האחרונות של המשחק, מתוך 26 נק' שקלע במשחק כולו, והוסיף 9 ריב', 7 אס', 2 חט' ו-2 חס'. קלדון ג'ונסון וג'וליאן שאמפני קלעו 15 כ"א, קאסל, הרוקי המדובר, הסתפק ב-10, וכריס פול הוסיף 10 אס', וחשוב מכך – 2 חט', שאיפשרו לו לעבור את ג'ייסון קיד למקום השני בטבלת כל הזמנים בחטיפות, אחרי ג'ון סטוקטון שצפוי לשמור על המקום הראשון עד שהחייזרים יגיעו או עד שהשמש תתפוצץ, מה שיבוא קודם.

מתברר שמי שהתחיל במקום וומבי הוא ביסמק ביומבו, ואני נשבע לכם שעד רגע זה לא היה לי מושג שהוא בקבוצה שאני אוהד, ואני חושב שמעבר לאפקט ההפתעה, שזה טבעי, אלה לא חדשות טובות במיוחד לאוהד, לשמוע שביומבו הצטרף לקבוצה שלו, והאמת שהייתי שמח אם הוא היה מצטרף לקבוצה אחרת, למרות שגם צ'ארלס באסי פצוע, וכנראה שפשוט אין לנו שחקנים גבוהים בנמצא, אבל לא אלמן ישראל, מתברר שביומבו ביום האחרון של חוזה 10 ימים, אז אפשר לקוות שפשוט לא יחדשו לו.

מי שהוביל את פיניקס היה ידידי רויס אוניל עם 27 נק', וכמה שאני אוהב אותו, אם יש לך בקבוצה את דווין בוקר (17 נק' ב-41 דקות), קווין דוראנט (22 נק' ב-39 דק'), ובראדלי ביל (19 נק' ב-33 דק'), ומי שמוביל אותך, עם 27 נק', הוא רויס אוניל, אז כנראה שזה לא לגמרי עובד, או לפחות מחייב הסבר שכרגע אני לא יודע לספק אותו. אבל אי אפשר להאשים רק את שלושת הגדולים, ואת אישביה, כי אפילו טרה ג'ונס המופלא סיים עם 1/9 מהשדה.

מה יהיה עם הספרס? לא יודע. אפשר לטעון שהקבוצה דווקא תשתפר כשתתחיל להתנהל כמו קבוצה ולא כמו מחנה אימונים לפרוספקט נדיר, וזה כנראה גם נכון במידה כלשהי, אבל ההגנה כנראה תיפגע, וממילא אין לנו יותר מדי כשרון בקבוצה, אז בטח ניפלט מהפלייאין, למגינת ליבו של דיארון פוקס, שהרי להיפלט מהפלייאין יכול היה בסקרמנטו, אבל אין מה לעשות, ולא תמיד הכל יוצא לפי התכנית.

מה יהיה עם הסאנס? יהיה רע לתפארת, לדעתי. לבוקר ולדוראנט אין מה לחפש שם בסיטואציה כזו, ולדעתי אישביה, שאני מנסה להתאפק לא להגדיר אותו כ"סתום" אבל לא מצליח, יתקע עם בראדלי ביל וכל מיני שטויות מסביב. הייתה קבוצה אדירה ואיננה עוד. השמדת ערך. חבל מאד.

פילדלפיה סבנטי-סיקסרס 104 (35-20) – בוסטון סלטיקס 124 (16-40) / מאנו

אמביד? שיחק. פול ג'ורג'? שיחק. מקסי? שיחק. גרשון? שיחק. ועדיין המשחק לא היה תחרותי בשום שלב, אז אין מה להשחית נייר על הדבר הזה, רק נציין שהסלטיקס קלעו ב-44% מהשלוש והובלו על ידי פריצ'ארד (28 נק') וטייטום (17 ריב' ו-10 אס'). דרק וויט הגדול קלע 16, קטף 10, ומסר 2. פילי הובלו על ידי פול ג'ורג' (17 נק'), יבוסלה (8 ריב') ומקסי (7 אס').

דנבר נאגטס 129 (19-37) – שארלוט הורנטס 115 (40-14) / מאנו

דנבר היא דנבר, שרלוט היא שרלוט, והיא בבק-טו-בק ובחוץ, אז כמו שתומר הגדיר את זה בפריוויו "הלאה", ורק נציין שיוקיץ' פספס באסיסט אחד טריפל דאבל שהיה אמור להיות ה-26 שלו העונה, אבל גם עם 25 ט"ד, מתוך 56 משחקים, הוא עומד על 44%, כלומר שהוא עושה ט"ד כמעט כל משחק שני, שזו הזיה מוחלטת בכלל, ובפרט כשזה בחור שבדרך כלל לא "מחפש" את הט"ד, אלא פשוט עושה מה שצריך כדי לנצח. מארי הוסיף 34 נק'. אצל שרלוט מיילס ברידג'ס קלע 36, קטף 13, מסר 7 והפעם לפחות לא הרביץ לאף אחת.