עונת 2024-2025 ב-NFL כבר מאחורינו, האלופה החדשה (והראויה מאד!) הוכתרה לאחר ניצחון מוחץ על האלופה היוצאת ולא נותר לנו אלא לנסות ולסכם את מה שעבר על הליגה ועלינו מאז הסתיו האחרון. בחרתי לציין כאן את הקבוצות, היחידות (UNITS) והשחקנים שהפתיעו, לטובה או לרעה, במהלך העונה.

כמו בכל עונה כמעט בליגה הבלתי צפויה והתנודתית הזו, התחזיות המוקדמות היו רחוקות מהתוצאות בפועל בהרבה מאד מקרים. לא כללתי את המקרים בהן פציעות הסיטו עונה של שחקן או קבוצה ממסלולם, כשהדוגמא הבולטת ביותר לכך הן כמובן מיאמי (בשל פציעתו של טואה טאגווילואה). עדיין, הרשימה (על שני חלקיה) הייתה ארוכה למדי…. לאחר מיון וסינון נשארתי "בצמרת המצעד" עם 5 הפתעות לטובה ו-5 אכזבות. מקווה שקלעתי גם לדעת הקוראים המסורים של המדור ואם לא – אשמח לתגובותיכם והתייחסויותיכם.

בהזדמנות זו רציתי לומר (בשמי ובשם יתר הכותבים של המדור) תודה לכולכם על שעקבתם אחרי עבודת צוות הפוטבול שלנו במהלך העונה, וביחוד לאלו שאף תרמו והגיבו לפוסטים שהעלינו. אנו יוצאים לפגרה ארוכה עד הסתיו הבא (עם כמה הבלחות סביב ארועים משמעותיים במהלך הפגרה, כגון הדראפט) ונחזור רעננים ונמרצים כרגיל לקראת העונה הבאה. להתראות!

הפתעות

• הקו האחורי של הגנת פילדלפיה – בעונת 2023 דורגה הגנת המסירה של האיגלס במקום ה-30 בליגה, כשהיא סופגת 257 יארדים למשחק ןמהןןה את אחת מנקודות החולשה הבולטות של הקבוצה שנכשלה ולא הצליחה להעפיל לפלייאוף (לאחר שעונה קודם לכן הגיעה עד לסופרבול). כיוון שכך, הקדישה הקבוצה את שתי הבחירות הגבוהות שלה בדראפט (סיבוב ראשון ושני) לגיוס שני קורנרבקים – קיניון מיצ'ל וקופר דה-ז'אן. למרות התגבור בסייפטי המנוסה סי-ג'יי גרדנר ג'ונסון (שהגיע לאחר עונה חלשה בדטרויט) הציפיות מקו ההגנה האחורי שהסתמך על שני רוקיס בעמדות הקורנר לא היו גבוהות. אבל אז הגיע האיש שידע להפוך קש לזהב – המתאם ההגנתי המנוסה ויק פנג'יו שהוציא משני שחקני השנה הראשונה יכולת פנטסטית שלא הייתה מביישת שחקנים מנוסים ובכירים הרבה יותר. הקו האחורי שנבנה מחדש זינק למקום ה-2 בדירוג (187 יארדים למשחק בלבד) כשהק"ב היריבים משיגים רייטינג ממוצע של 81.5 בלבד (לעומת 98 בשנה שעברה) וזה שיחק תפקיד חשוב ביותר במהפך ההגנתי של הקבוצה כולה שהביא אותה עד לאליפות. הפיק-סיקס של דה-ז'אן מול מהומס בסופרבול (ביום הולדתו ה-22) היוותה את הקצפת שעל העוגה.

• התחיה של סקון ברקלי ודרק הנרי בקבוצותיהם החדשות – בשנת 2023 השיג סקון ברקלי רק 962 יארד ב-14 משחקים בג'יאנטס ורבים חשבו שהרץ למוד הפציעות מתקרב לסוף דרכו בליגה. גם דרק הנרי נתן עונה חלשה יחסית בטנסי (1167 יארד ב-17 משחקים) ונראה כאילו הוא מתחיל לאבד את העוצמה והמהירות שהפכו אותו בשיאו לרץ האימתני והמוביל בליגה. כתוצאה מכך, החליטו הג'יאנטס והטייטנס לוותר על הרצים המזדקנים והיקרים והעבירו אותם לאיגלס ולרייבנס, בהתאמה. התוצאה הייתה דומה בשני המקרים – המעברים לקבוצות חזקות ומאוזנות יותר גרמה לברקלי והנרי לספק עונות שיא (2005 יארד לברקלי, 1921 להנרי) שהחזירו אותם לצמרת הרצים בליגה וסייעו להפוך את בולטימור ופילדלפיה לשתי התקפות הריצה הטובות בליגה. במקרה של ברקלי, היכולת שלו והשפעתו על התקפת הקבוצה כולה היו משמעותיים מאד בריצת האליפות של הקבוצה מעיר אהבת האחים. כנראה אסור להספיד רצים מתבגרים – אם כי רצוי לספק להם סביבה תומכת כדי לאפשר להם למצות את יכולותיהם ולתרום להצלחה הקבוצתית.

• עונות הרוקי של הקווטרבקים ג'יידן דניאלס ובו ניקס – בדראפט של השנה שעברה דיברו כולם על קיילב וויליאמס כק"ב המוביל של מחזור 2024, מה שגרר את בחירתו במקום הראשון ע"י שיקגו. וויליאמס נתן עונה סבירה והראה פוטנציאל לקראת השנים הבאות אבל שני ק"ב אחרים ממחזור הדראפט האחרון העמידו את יכולתו והישגיו בצל. ג'יידן דניאלס היה "סגנו" של וויליאמס ונבחר במקום ה-2 בדראפט, כך שהיה רחוק מלהיות אלמוני, אך העונה ההיסטורית שהפיק (אולי הטובה ביותר לרוקי אי פעם) הדהימה את כל הפרשנים ובוודאי את אוהדיה הקנאים של וושינגטון, אותה הוביל עד לגמר ה-NFC. דניאלס ייצר 3568 יארד ב-69% דיוק מדהימים, מסר ל-25 ט"ד מול 9 חטיפות והוסיף גם 891 יארד ו-6 ט"ד קרקעיים תוך שהוא שובר שיאי רוקי רבים מספור. הציפיות מניקס, שנבחר במקום ה-12 ע"י דנבר היו מלכתחילה נמוכות הרבה יותר, אך הוא הפגין קור רוח, מנהיגות וקשיחות כשהוא מפיק 3775 יארד ב-66% מצוינים, 29 ט"ד (ועוד 2 קרקעיים) מול 12 חטיפות כשהוא מגיע עם הברונקוס להופעת פלייאוף מפתיעה למדי. שני הצעירים היו שותפים להישג היסטורי – זו הפעם הרביעית בלבד ששני ק"ב בשנתם הראשונה מובילים את קבוצותיהם לפלייאוף.

• העונה המרשימה של סם דרנולד והווייקינגס – כשהויקינגס שחררו את הק"ב קירק קאזינס, שהוביל את התקפת מינסוטה במשך 5 שנים, וגייסו בסיבוב הראשון בדראפט את הק"ב המבטיח ג'יי-ג'יי מקארתי, היה ברור שהקבוצה הולכת לכמה שנים של בניה מחדש ושהיה בתחתית הליגה. הציפיות לעונה חלשה של הקבוצה התחזקו עוד יותר לאחר שמקארתי נפצע בפגרה וסיים את העונה שלו עוד בטרם החלה, מה שהזניק לעמדת הק"ב הפותח את המחליף סם דרנולד שהגיע בפגרה לאחר עונה על הספסל של סן פרנסיסקו. דרנולד, שאכזב עוד קודם לכן בג'טס ובקרולינה (לאחר שנבחר במקום ה-3 בדראפט 2018) היה אמור להתרסק על הבמה המחייבת, אך הפתיע בגדול כשסיפק עונת קריירה, בה הוביל את הויקינגס למאזן מצוין של 14- 3 והופעת פלייאוף בלתי צפויה. למרות עליות וירידות ביכולתו, הצליח דרנולד לייצר 4319 יארד (מקום 5 בליגה) ו-35 ט"ד מול 12 חטיפות, תוך שהוא יוצר כימיה מצוינת עם הכוכב הגדול של הקבוצה, ג'סטין ג'פרסון שצבר 1533 יארדים באוויר. הקבוצה אמנם נחלשה לקראת סיום העונה, הפסידה במשחק חשוב לדטרויט במחזור הסיום (שהיה עשוי להקנות לה את המקום הראשון בחטיבה) ונכשלה בפלייאוף מול הראמס אך בכל זאת סיפקה עונה טובה בהרבה מהצפוי. עדיין לא ברור אם דרנולד יישאר במינסוטה בעונה הבאה (או שהם יחזרו לתוכנית המקורית עם מקארתי מאחורי הסנטר) אך הוא ללא ספק העלה משמעותית את ערכו בליגה המשוועת לק"ב איכותיים.

• ההגנות של לוס אנג'לס (הצ'רג'רס והראמס) – הגנת הצ'רג'רס דורגה במקום ה-23 ב-2023 והיוותה גורם משמעותי בכישלון הקולוסלי של הקבוצה שסיימה במאזן של 5- 12 וכמובן לא העפילה לפלייאוף. הגנת הראמס סיימה מעט גבוה יותר (במקום ה-18) אך הפרישה של מנהיג ההגנה, ארון דונלד האלמותי, הותירה חור ענק וציפייה לקריסה משמעותית בדירוג ההגנתי ב-2024. מה שקרה בפועל היה שונה לחלוטין. הגנת הצ'רג'רס, בהנהגת המאמן החדש ג'ים הרבו הקשוח, זינקה עד למקום השני תוך שהיא סופגת 18.5 נקודות בלבד למשחק (5 פחות מבעונה שעברה) וזאת למרות שלא בוצע שינוי משמעותי בסגל השחקנים. הראמס גייסו בדראפט שני שחקני קו קדמי צעירים (ג'ארד וורס ובריידן פיסק) וביחד עם עוד כמה שחקנים צעירים כמו קובי טרנר וביירון יאנג יצרו תלכיד שהלך והשתפר במהלך העונה. במהלך דצמבר ספגה הקבוצה רק 16 נקודות למשחק והציגה הגנה חונקת ואגרסיבית כשארבעה שחקנים משיגים במהלך העונה 5 סאקים ומעלה. בפלייאוף הביסה הקבוצה את מינסוטה תוך שדרנולד סופג 9 (!) סאקים לפני שנכנעה לאחר משחק שקול למדי לאלופה שבדרך מפילדלפיה (בדיעבד הראמס היו היחידים שהצליחו לאתגר את האיגלס בדרך לגביע). נראה שחובבי ההגנה בלוס אנג'לס צפויים ללא מעט שנים של נחת מביצועי היחידות ההגנתיות של שתי הקבוצות מהעיר הגדולה בקליפורניה.

אכזבות

• התקפת המסירה של קנזס סיטי – רק לפני שנתיים, ב-2022, הייתה התקפת הצ'יפס הטובה בליגה, כשהיא מפיקה 29 נקודות למשחק עם התקפת מסירה שזהרה עם 289 יארדים אוויריים למשחק. פטריק מהומס רשם שיא הסטורי של 5608 יארדים כוללים לעונה ו-41 ט"ד במסירה. תהליך ההידרדרות החל כבר בשנה שעברה, כשהתקפת המסירה יצרה 1000 יארדים פחות מב-2022 והקבוצה השיגה רק 22 נקודות למשחק, מה שמיקם אותה במקום ה-14 בלבד. השנה, נרשם שיפור קל בגזרת הנקודות (23 למשחק) אך התקפת המסירה השיגה רק 220 יארדים למשחק (מקום 15) כשמהומס יורד, לראשונה בקריירה, מסף ה-4000 יארד לעונה. ב-2023 עוד הצליחו ההגנה וההברקות המאולתרות של מהומס להשיג אליפות אך השנה – למרות ההגעה לסופרבול – נראתה ההתקפה מהוססת מאד, הצליחה לנצח משחקים בזכות תערובת של יכולת הגנתית, אופי ומזל והובסה במשחק החשוב ביותר מול קבוצה עדיפה . ניתן לתלות את הירידה בהזדקנות של טראוויס קלסי (שצבר השנה בערך מחצית מכמות היארדים שהשיג לפני שנתיים), בעזיבה של כמה תופסים וותיקים, בפציעה מסיימת העונה של ראשי רייס (התופס המצטיין של שנה שעברה) ואי היציבות של הרוקי קסווייר וורתי, אך מעבר לכל אלה נראה שהגנות הליגה למדו את שק הלהטוטים של מהומס וריד, והם יצטרכו לעבוד בפגרה על אוסף פתרונות חדש שיחזיר את התקפת הקבוצה לימי הזוהר על מנת להגדיל את אוסף הטבעות המשותף של השניים.

• הנסיגה של סטראוד והטקסנס – לאחר עונת הרוקי המרשימה של סי-ג'יי סטראוד והופעת הפלייאוף המפתיעה של הטקסנס ב-2023, צפו רבים לקבוצה התמודדות על תואר אליפות החטיבה, לכל הפחות. ראשי הקבוצה נענו לאתגר וחיזקו את הקבוצה עם רכש מרשים שכלל, בין היתר, את התופס סטפון דיגס ואת הפאס-ראשר דניל הנטר. למרות זאת, הקבוצה שיחקה השנה פחות טוב מבשנה שעברה, צברה פחות נקודות והפיקה מאזן זהה לזה של השנה שעברה (10 ניצחונות מול 7 הפסדים). זה הספיק כדי לעלות לפלייאוף מבית ה-AFC דרום החלש אך שם הטקסנס נעצרו בסיבוב השני – בדיוק כמו בשנה שעברה. הק"ב סי-ג'יי סטראוד, ממנו ציפינו להמשך התקדמות בעונתו השנייה בליגה, הציג נסיגה בכל הפרמטרים – 400 יארדים פחות מב-2023, אחוזי דיוק טובים פחות, רייטינג נמוך יותר ובעיקר – הכפלת כמות החטיפות (מ-5 ל-12). ימים יגידו אם זו רק ירידה לצורך עליה – ואז השיפור ביכולת  יהפוך את סטראוד לק"ב בכיר ואת יוסטון למועמדת לאליפות – או שמא מה שראינו מסטראוד בעונה הנוכחית הוא מה שניתן לצפות מהק"ב הצעיר גם בהמשך. יש להניח שבמהלך השנה הבאה נתחיל לקבל תשובות לשאלה המסקרנת הזו.

• ההגנה האיומה של הבנגלס – בשתי העונות הבריאות האחרונות של ק"ב הבנגלס, ג'ו בורו, הגיעה הקבוצה לפחות עד גמר החטיבה. גם השנה שיחק בורו בכל 17 המשחקים והפגין בהם יכולת מצוינת. הוא הוביל התקפה איכותית שהשיגה 28 נקודות למשחק (מקום 7 בליגה) – אך למרות זאת, לא הצליחה סינסינטי להעפיל לפלייאוף והסיבה לכך נובעת ישירות מהיכולת המחפירה של הגנת הקבוצה שדורגה במקום ה-25 עם ספיגה של יותר מ-25 נקודות למשחק. רק בשנה שעברה ספגה ההגנה  3 נקודות פחות (מקום 19) ובעונת הפלייאוף האחרונה -רק לפני שנתיים – עצרה את היריבות על פחות מ-20 נקודות למשחק ודורגה במקום ה-5. עזיבתם של מספר שחקני מפתח כמו הסייפטי ג'סי בייטס בוודאי לא סייעה אך היא לא מספיקה כדי להסביר את הנסיגה העצומה ביכולת, מה גם שהמתאם ההגנתי, לו אנארומו, היה בתפקידו לאורך כל התקופה. נראה שהייתה בסינסינטי התפרקות מקצועית ומנטלית של כל היחידה ההגנתית. אנארומו פוטר כמובן והמתאם ההגנתי החדש, אל גולדן שחזר לקבוצה לאחר כמה שנים בקולג'ים, יצטרך למצוא את המפתחות לשינוי כדי לא להוריד לטמיון עוד עונה של בורו וחבריו מהצד השני של המגרש.

• הקריסה של דאלאס וסן פרנסיסקו – בעונת 2023 השיגו הקאובויס והניינרס מאזן זהה של 12 ניצחונות מול 5 הפסדים, מה שהקנה להם את שני המקומות הראשונים בדירוג חטיבת ה-NFC. הציפיה הייתה ששתי הקבוצות הללו – ובמיוחד סן פרנסיסקו שהגיעה בעונה שעברה עד לסופרבול – יתמקמו שוב בצמרת החטיבה ויתמודדו על תואר האליפות גם השנה. בדיעבד התברר שדאלאס וסן פרנסיסקו סיימו את העונה במאזנים שליליים ולא העפילו כלל לפלייאוף. ניתן במידה מסוימת לתלות את חוסר ההצלחה בפציעות (כריסטיאן מקאפרי וברנדון איוק, בין היתר, בניינרס ודאק פרסקוט בקאובויס) אך נראה שהבעיה בשתי הקבוצות עמוקה ושורשית יותר. שרשרת ההפסדים של דאלאס החלה עוד לפני פציעתו של פרסקוט וההגנה – שדורגה במקום ה-9 בשנה שעברה – הגיעה למקום ה-31 כשהיא סופגת 7 נקודות יותר. גם בסן פרנסיסקו הבעיה החלה בהגנה (שדורגה רביעית ב-2023) שהגיעה השנה למקום ה-29 בלבד. מנהיגי ההגנות, ניק בוסה (סן פרנסיסקו) ומיכה פרסונס (דאלאס) הפסידו כמה משחקים בשל פציעות אך זה לא הסבר מספק לעומק הנפילה. בדאלאס הוחלף כל צוות האימון (כשבריאן שוטנהיימר ינסה לשקם את ההריסות שהותיר אחריו מייק מקארתי) וגם הניינרס הביאו מתאם הגנתי חדש (רוברט סאלה הוותיק). קהל האוהדים העצום של שתי הקבוצות המפוארות הללו יחכה במתח לתחילת העונה הבאה בתקווה שהשינויים הללו – ועוד רבים שכנראה יבואו בעקבותיהם – יחזירו את הקבוצות מטקסס וקליפורניה לצמרת הליגה.

• הנפילה של הקווטרבקים הזקנים (קאזינס ורוג'רס) –  קירק קאזינס בן ה-36 עזב בפגרה את מינסוטה לאחר 5 שנים טובות למדי על מנת לחתום על חוזה שמן באטלנטה. ארון רוג'רס בן ה-41 הקדים אותו בשנה, כשעזב את גרין ביי בתום עונת 2022 על מנת להצטרף לג'טס (שם נפצע מיד בתחילת העונה ולא שיחק כלל ב-2023). שניהם החלו את עונת 2024 עם ציפיות להפגין את רמת המשחק שהציגו בימי הזוהר ולהוביל את קבוצותיהם לצמרת ולריצה עמוקה בפלייאוף. התקוות הללו לא ממש התגשמו… שני הק"ב הוותיקים הפגינו יכולת משחק בינונית ביותר במהלך העונה (רייטינג 90 לרוג'רס, 88 לקאזינס), הפלקונס והג'טס סיימו במאזן שלילי וקאזינס אף הודח מתפקיד הק"ב הפותח ע"י הרוקי מייקל פניקס. הג'טס כבר הודיעו לרוג'רס שהם לא יזדקקו לשירותיו בעונה הבאה והפלקונס – שנעולים בתוך החוזה עם קאזינס לעוד 3 שנים – יהפכו אותו כנראה למחליף היקר בליגה. נראה שיש גבול לגיל בו ק"ב – מוכשר ככל שיהיה – יכול להוביל קבוצה לצמרת, לפחות כל עוד שמו אינו טום בריידי.