תודה על ההזמנה, סנל הוא הסייאנגר הכי לא לגיטימי שאני מכיר, גלסנאו בינתיים לא הראה שום יכולת מעבר ליכולת להפצע, שניהם יתנו לך 4-5 אינינגס טובים ויעלמו. סאסאקי עדיין לא זרק כדור אחד בליגה, קרשאו ואוטאני בוא נראה דבר ראשון אם הם בכלל יכולים לזרוק כדור אחד העונה, וכמה זה יחזיק, וגם יאמאמוטו עדיין לא סגר את כל סימני השאלה, אבל אני מניח שמה שראינו ממנו בחצי השני של העונה זה מה שנראה אז סבבה. אלה המון סימני שאלה שאתה בטח לא יכול להשוות לרוטציות בתקופות אחרות, כולל של הדודג'רס עם קרשאו צעיר יותר ופצוע פחות. אם כל הכוכבים יסתדרו לכם, בעיקר שלושת היפאנים יתנו את מה שיש להם בקנה, אשמח לשורר שירות אחרות בעוד 7 חודשים. בנקודה הזו זה נעלם אחד ענק ממספר 1 עד מספר 7 בסגל הזורקים הזה.
ולסיום הדיון, היכולת לנצח 120 משחקים, צר לי, לא תלויה במועדון, בקבוצה, בסגל או בשחקנים. מעבר ל100 נצחונות (יש יאמרו מעבר ל95 או 90) זה תלוי ברצף של גורמים שהם מעבר לשליטה של הקבוצה בכללי והרבה פעמים מעבר לשליטה של הקבוצה נקודתית. מאחר וההבדל בין 100 ל105 הוא חמישה משחקים וההבדל בין נצחון להפסד במשחק בודד הוא רנדומלי ולא ממש תלוי ברצון הטוב של אף אחד.
הדודג'רס עלו לוורלד סירייס "במוד של פלייאוף" ועדיין אם פרימן לא מעיף את ההומראן במשחק 1 אלא פוסל, זה 1:0 ליאנקיז ושום דבר לא יכל לשנות את זה. כנ"ל משחק 2, כנ"ל לגמרי משחק 5. גם ב2020 הדודג'רס היו כפסע מלא לעלות בכלל לוורלד סירייז, ואי אפשר לומר שהם לא היו ב"מוד של פלייאוף", אלא שבייסבול, בכל מקרה המשחק שאני מכיר, הוא משחק שבו חובטים "3 מ10", שבו גם גדול הזורקים "מאפשר" כ2 ריצות למשחק לפחות, שבו אתה יכול, אותו סגל, להפסיד 13-2 ביום ראשון ולנצח 4-0 עם נו היטר ביום שני (או ביום ראשון בערב בדאבל הדר), ובשלישי לגרד נצחון 2-1 ובחמישי להפסיד 7-5 בווק אוף, והכל מול אותה קבוצה.
בסופו של דבר, משחקים 162 משחקים והקבוצות הטובות יותר יצופו למעלה (ועדיין יהיה לך כל מני טייגרס שיביאו ריצה מטורפת בספטמבר ויכנסו לפלייאוף), אבל זה ש110 זה אירוע נדיר ו115 זה פעם במאה שנה זה לא סתם וזה לא כי נותנים לשחקנים לנוח או מורידים הילוך או כל תירוץ שיש, אלא כי מעבר ל(90 או 95 או 100) משחקים האלמנט הרנדומלי במשחק מרים שוב את הראש, אותו אלמנט שבגלל הדודג'רס לא הגיעו לוורלד סירייז ב2021,2022 ו2023 ובזכותו הם כן הגיעו ונצחו ב2020 וב2024 וכן הלאה.
אין שום "מוד" שיכול לנצח לך משחקים מעבר ליכולת הכללית, והיכולת של המועדון וסגל המאמנים להשתמש בשחקנים באופן אופטימלי. בסופו של דבר אף שחקן לא יכול לגרום לדברים לקרות. תעמוד באאוטפילד eye of the tiger, הומראן לsecond deck אתה לא תעצור.
שחקנים יהיו בסלאמפ, בתקווה לא כולם ביחד, אבל יהיו ושום קסם ושיחות ואנליטיקס ונעליים לא יוציאו אותם מזה. זורקים יתפסו יום רע, שוב, בתקווה לא כולם ביחד, ושום חילופים וקסמים לא יצילו אותך מהסיפור. זורק א' ימלא את הבסיסים, תחליף, וזורק ב' יאפשר גראנד סלאם. אם לא היית מחליף אולי היה א' מונע את הבזיון, או שלא. אי אפשר לדעת, כי זה בייסבול, וזה ספורט.

טוב, לא רק שהרוטציה של הדודג'רס היא לא הכי טובה בהיסטוריה, אפשר להתווכח אם היא הכי טובה בליגה, וגם קבוצתית אתה קצת מגזים, אחרי בטס-אוטאני-פרימן אנחנו עדיין מדברים על הרננדז-סמית-מאנסי ואז אדמן-הרננדז-קים, אז נכון שלמי עוד יש פרימן-בטס-אוטאני, אבל כל השאר, אפשר למצוא מידל ולואו אורדר לא פחות טוב, ואפשר למצוא ריכוז כזה גם בעשורים יותר קרובים לשלנו. אני שמח שאתה אופטימי, שזה ההפך מהפעם הקודמת שטענת שהפיצ'ינג של הדודג'רס גרוע בתקופה שבה הובלתם כל קטגורית פיצ'ינג אפשרית, אבל זה בעיקר מסה, לא איכות מה שיש לכם שמה. אולי זה יספיק, ואולי לא. ובלי קשר, להגיד "יחפו אחד על השני" זה שוב מושג ממחוזות של כדורסל, חובט עומד לבד מול זורק, אם הוא פוסל, או אם הזורק משאיר לו hanger, כמה כבר אפשר לחפות? לאורך עונה זה מתקזז, אבל במשחק נתון, זה לא.