זה קרה למייקל ג'ורדן, ללברון ולטום בריידי – ועכשיו אותו תהליך עובר על פטריק מהומס. הפליאה מהצעיר המוכשר המדהים אותנו בביצועיו, מתחלפת תוך שנים אחדות – כאשר אותו צעיר מצליח יותר מדי והופך לדמות הדומיננטית והמצליחה בענף – בטינה וכעס כלפיו ובתקווה גלויה לנפילתו. ג'ורדן הפך מהילד עם הלשון בחוץ למפלצת תארים, לברון הפך מ"הנבחר" בן ה-16 ל"מלך" שכולם מנסים להדיח ובריידי עשה את המסע מסיפור סינדרלה לא סביר (בחירה בסיבוב השביעי) לאינפלייטגייט ומיצוב כגרוש הלא סימפטי של ג'יזל.

המקרה של מהומס מורכב יותר. מבחינת הדומיננטיות בענף הוא בהחלט עונה על הקריטריונים של קודמיו ואף מתעלה על חלקם – בגיל 29 הוא יופיע השנה בסופרבול ה-5 שלו, תוך שהוא כבר מחזיק באוסף 3 פרסי לומברדי –  הישג שהגיעו אליו רק 4 ק"ב אחרים במהלך הקריירה שלהם . הוא זכה פעמיים בתואר ה-MVP של הליגה ומחזיק את שיא הליגה ביארדים כוללים לעונה (5614 בעונת 2022). הוא עושה זאת תוך שהוא מפגין אינטליגנציה ויכולת אילתור שמובילים למהלכים ספקטקולריים וסגנון משחק מהנה לצפייה. השנה הוא העפיל לסופרבול תוך שהוא גורר אחריו סגל התקפי בינוני למדי. הקבוצה התקשתה לצבור נקודות ולכן חוותה רצף משחקים צמודים (12 משחקים של הצ'יפס במהלך העונה הסתיימו בהפרש של סקור בודד או פחות) – אך הצליחה לנצח בכולם (!). מהומס וחבריו (הרבה גם בזכות ההגנה החזקה, שדורגה במקום הרביעי) הצליחו פעם אחר פעם להיחלץ ממצבים קשים, בדרך למאזן הטוב בליגה. כשהגיעו לפלייאוף התגברו (בפעם ה-4 במהלך 5 העונות האחרונות) על הנמסיס מבפאלו בדרך להופעה 5 ב-6 שנים בסופרבול.

אבל מבחינה אישיותית, זו מעט בעיה לשנוא את מהומס – הוא לא מהמר כפייתי כמו ג'ורדן, נוכל ערמומי כמו בריידי או מפלצת יהירה כמו לברון. הוא נוצרי מאמין הנשוי לחברתו מהתיכון. לזוג 3 ילדים וככל הידוע הם מנהלים חיי משפחה למופת.  מהומס המתולתל מקרין תום ושמחת חיים, אהוב על חבריו לקבוצה (אין בקנזס סיטי סיפורי אימה מחדר ההלבשה בסגנון ג'ורדן או לברון) , נמצא בקשר כמעט סימביוטי עם מאמן שאי אפשר לשנוא (אנדי ריד… הכי רחוק שאפשר מביליצ'ק הקודר), לא נכנס לעימותים עם הנהלת הקבוצה, לא דורש טרייד לקבוצה בשוק גדול יותר… בקיצור, גיבור אמריקאי שקשה להפוך לנבל.

אז מה עושים? ברוח ימים אלה, מתחילים לייצר תאוריות קונספירציה. ההייטרים עובדים שעות נוספות כדי למצוא אירועים שיבססו ויוכיחו את טענותיהם. הוא אמנם נשוי באושר, אבל חברו לקבוצה – קלסי – הוא בן הזוג של טיילור סוויפט – אז ברור שהליגה רוצה שהקבוצה תנצח כדי לעודד צפייה של נשים… השופטים משום מה אוהבים את מהומס עד כדי כך שהם שורקים לטובתו בכל פעם… הוא מושך בכוונה עבירות מהמגינים (מהומס כנראה אוהב לספוג חבטות) כדי להרוויח את הפנלטיס… מנסים לצייר לו תדמית של רמאי ובכיין – הכל הולך על מנת להסביר למה הבחור הצעיר והסימפטי הזה הפך למפלצת תארים ששואבת את האוויר מכל הענף.

בנוסף לטינה הציבורית המתפתחת נגדו והציפיה הטבעית  ל"חילופי שלטון" לאחר שתי אליפויות רצופות, מתייצבת בדרכו כעת מכונה משומנת בדמות הפילדלפיה איגלס, שרמסו בשבוע שעבר את הקומנדרס בהפרש של 32 נקודות. בניגוד לצ'יפס שנשענים באופן כמעט מוחלט על ההילה והווינריות של הק"ב שלהם, האיגלס מציגים קבוצתיות, איזון ויציבות בכל מערכי הקבוצה – הן בהתקפה והן בהגנה. הסמל המסחרי של התקפת הקבוצה הוא מהלך ה"טוש-פוש" בו, כשהיא במרחק יארד או שנים מהיעד, כל הקבוצה דוחפת את הק"ב קדימה. זהו אירוע מאד סימבולי למאמץ שיתופי שמוביל לתוצאה יעילה, גם אם לא מרהיבה. ההגנה היא הטובה בליגה (גם בנקודות וגם ביארדים) ומבוססת על סגל שנבנה על בסיס אוסף בחירות מעולות בדראפט ורכש שקט ומדויק, ללא טריידים על כוכבים נוצצים. המתאם ההגנתי המעולה וויק פאנג'יו בנה תלכיד חזק, מאוזן ויעיל שעמד כחומה בצורה מול כל התקפה שפגש במהלך העונה ובפלייאוף.

ומול היחידה האימתנית הזו (המגובה ברוח גבית מהעיתונות והרשתות החברתיות) מתייצבים מהומס וחבורתו, כשהיתרון היחיד שלהם נובע מהיכולת, הרוח והברק של הק"ב החייכן מטקסס, שהפך בתוך שנים מעטות לשחקן הטוב בדורו ואחד הגדולים אי-פעם. אם יצליח לעמוד בפרץ ולזכות בסופרבול בפעם השלישית ברציפות (דבר שמעולם לא קרה עד כה), הוא ייכנס להיסטוריה ויבצר את מעמדו על הפודיום, כשרק בריידי הגדול נמצא מעליו.  זה אולי ישתיק חלק מהשונאים והקנאים – לפחות עד לעונה הבאה…

קנזס סיטי צ'יפס (17- 2) – פילדלפיה איגלס (17- 3), ניו אורלינס, הלילה בין ראשון לשני 01:30

רק לפני שנתיים, בעונת 2022, הייתה התקפת קנזס סיטי הטובה בליגה. הקבוצה צברה אז 29.2 נקודות למשחק, השיגה יותר מ-404 יארדים כוללים מדי שבוע והציגה את התקפת המסירה הפורייה ביותר, בפער גדול. מהומס ששבר בעונה זו, כאמור, את שיא היארדים הכוללים לק"ב לעונה, נהנה מעונת שיא של טראוויס קלסי (1388 יארד) וסגל תופסים מנוסים ואיכותיים, בהם ג'ו-ג'ו סמית-שוסטר ומרקז וואלדז-סקאנטלינג. למעט קלסי הנצחי, כמעט אף שחקן מסגל התופסים של אותה עונה לא נשאר בקבוצה. גם התופס הבכיר של העונה שעברה  (ראשי רייס הצעיר, שסיפק עונת רוקי מצוינת ב-2023) סיים את העונה הנוכחית כבר בספטמבר בשל פציעה. קלסי המזדקן השיג בערך חצי מהתפוקה של לפני שנתיים (823 יארד) ודאנדרה הופקינס הוותיק, שהובא באמצע העונה מטנסי, לא הצדיק את הציפיות. הרוקי קסוויר וורתי (שנבחר בסיבוב השני בדראפט האחרון) הפך למטרה חשובה מהצפוי עבור מהומס – אך כפי שניתן לצפות משחקן צעיר, לא תמיד הפגין יכולת יציבה. מהומס השיג רק 3928 יארד באוויר (זו הפעם הראשונה מאז קיבל את תפקיד הק"ב הפותח ב-2018 שהוא יורד מסף ה-4000 יארד) והתקפת המסירה של הקבוצה דורגה במקום ה-15 בלבד.

התקפת הריצה סבלה גם היא מפציעתו של הרץ המוביל של 2023 (איזייה פצ'קו) שנעדר מהסגל בחלק גדול מהעונה, והצליחה להישאר עם הראש מעל המים בזכות סיפור הגאולה של קארים האנט הוותיק. האנט הורחק מהקבוצה בזמנו בשל תקרית אלימות במשפחה ונדחק לספסל של קליבלנד, לפני שחזר לקנזס סיטי בתחילת העונה הנוכחית. הוא צבר ב-2024 56 יארדים למשחק ונתן הרבה קשיחות וכוח, בעיקר בריצות למרחקים קצרים במצבים מכריעים. בסה"כ דורגה התקפת הקבוצה במקום ה-12 בנקודות (23.2 למשחק) וה-19 ביארדים – רחוק למדי מימי הזוהר הלא כל כך רחוקים. 

מי שהשאירה את הקבוצה בחיים ברבים מהמשחקים וסייעה להשיג את הניצחונות במאבקים הצמודים הייתה ההגנה, בראשותו של כריס ג'ונס הוותיק. כמו בשנה שעברה, דורגה הגנת הצ'יפס בצמרת הליגה (מקום 2 ב-2023, מקום 4 השנה, עם ספיגה של 19.4 נקודות למשחק) למרות שהיא מאפשרת ליריבות להשיג לא מעט יארדים (מקום 19 במסירה, מקום 9 בריצה) ולא בולטת בלחץ על הק"ב (מקום 12 בסאקים) או בכפיית איבודי כדור (מקום 19). המתאם ההגנתי הוותיק סטיב ספאנגולו בנה יחידה סולידית, ללא כוכבים גדולים בשביעייה הקדמית (חוץ מג'ונס עצמו) ועם קו אחורי מנוסה ויעיל (בראשות טרנט מקדאפי וג'סטין ריד). הגנת קנזס סיטי מצליחה לרוב למנוע מהלכים גדולים ולאפשר ליריב מעט מאד הזדמנויות להתקרב לקו השער. גם קבוצת ה"ספיישל טים" סייעה למאמץ ההגנתי, בייחוד בחסימת מספר שערי שדה חשובים של היריבות – זכורות החסימות המכריעות מול דנבר בעונה הסדירה ומול יוסטון בפלייאוף.

האיגלס חוזרים לסופרבול לאחר הפסקה של שנה. לאחר ההפסד לצ'יפס במשחק על התואר בתום עונת 2022, לא הצליחה הקבוצה לנצח משחק בפלייאוף ב-2023 (בעיקר בשל רצף הפסדים בחצי השני של העונה). על מנת לחזור למעמד היוקרתי ביצעה הנהלת הקבוצה סדרת מהלכים מצוינים בפגרה שהזניקו אותה חזרה אל הצמרת. החשוב שבהם היה כנראה הבאתו בטרייד של הרץ סקון ברקלי מהג'יאנטס. ברקלי הוותיק ייצר בפילדלפיה את העונה הטובה בקריירה שלו תוך שהוא משיג מעל 2000 יארדים על הקרקע והופך את התקפת הריצה של האיגלס לשניה בטיבה במהלך העונה (כשרק הרייבנס, עם ג'קסון והנרי, מקדימים אותם). למרות פרישתו של הסנטר ג'ייסון קלסי הגדול, קו ההתקפה הקדמי רק השתפר והפך לטוב בליגה. קאם יורגנס – גארד בעברו – הוסב לתפקיד הסנטר, מקי בקטון (טאקל שמאלי למוד פציעות בעברו) נרכש בפרוטות מהג'טס והפך לגארד ימני. היחידה (שכללה כבר את לנדון דיקרסון, ג'ורדן מאילאטה וליין ג'ונסון המצוינים) פתחה נתיבי ריצה רחבים לברקלי ולג'יילן הרטס וידעה גם לשמור על הק"ב במצבי מסירה.

התקפת המסירה לא השיגה הרבה יארדים (מקום 31 עם 180 יארדים אוויריים בלבד למשחק) אך זאת כיוון שהקבוצה ביצעה הכי מעט (!) נסיונות מסירה בליגה – כשהרטס כבר שלח את הכדור באוויר הוא היה אפקטיבי מאד (מקום 7 ביארדים לנסיון מסירה) ומדויק מאד (מקום 2 בכמות חטיפות). זעזוע המוח ממנו סבל הק"ב לקראת סיום העונה שיבש קצת את קצב ההתקפה אך המשחק מול וושינגטון, בו השיג 246 יארדים במעל 70% דיוק, הראה שהוא חוזר לכושר בדיוק בזמן הנכון. שני התופסים המצוינים – איי-ג'יי בראון ודבונטה סמית, השיגו ביחד קרוב ל-2000 יארד ו-15 ט"ד למרות מיעוט נסיונות המסירה, וצברו מספר דו ספרתי של יארדים כמעט בכל פעם שהכדור נשלח לכיוונם.

אבל ההתקפה של פילדלפיה היא כאמור רק הצגת המשנה להגנה שהיא ללא ספק הטובה ב-NFL. גם כאן, למרות עזיבתם של כמה שחקנים וותיקים, בהם פלטצ'ר קוקס הגדול, התמלא החלל במהירות והריענון הפך לשדרוג כמעט בכל העמדות. ג'יילן קרטר, שנבחר בדראפט של שנה שעברה, ביחד עם זאק באון (שנרכש מהספסל של הסיינטס) הפכו את השביעיה הקדמית של האיגלס לטובה בליגה. הקו האחורי, שדורג בתחתית הליגה (מקום 30) ב-2023, נבנה כולו מחדש. שני הקורנרים שגויסו בדראפט האחרון – קיניון מיצ'ל וקופר דה-ז'אן, ביחד עם הסייפטי סי-ג'יי גרדנר-ג'ונסון (שהגיע בפגרה לאחר עונה לא מוצלחת בדטרויט) הזניקו את הגנת המסירה של האיגלס היישר למקום השני בליגה. ההגנה לא הצטיינה בלחץ על הק"ב (מקום 13 בסאקים) אך ידעה לכפות הרבה איבודי כדור (מקום 3) ובעיקר הובילו את הליגה בכפיית פאמבלס – 3 כאלה הכריעו את המשחק מול וושינגטון בגמר החטיבה.

תחזית : פילדלפיה הפסידה משחק אחד מאז שבוע החופש בסוף ספטמבר, וזה היה המשחק בו נפצע ג'יילן הרטס והוחלף (מול וושינגטון בשבוע 16). הקבוצה ניצחה ב-15 המשחקים האחרים באותו פרק זמן ולא ספגה באף אחד מהם יותר מ-23 נקודות. היא מגיעה למשחק החשוב של העונה לאחר שהרטס הציג את המשחק הטוב ביותר שלו מאז אמצע ספטמבר, ברקלי עם 5 משחקים ברצף של 120 יארדים או יותר ונראה שהקבוצה כולה מגיעה לשיא בזמן הנכון. הגנת הצ'יפס טובה למדי כנגד הריצה אך גם היא לא תוכל לעצור לחלוטין את התקפת הקרקע של האיגלס, שתשיג שוב מעל 150 יארדים ותוביל מאמץ התקפי כולל שיפיק 25 נקודות או יותר עבור פילדלפיה. זה יחייב את הצ'יפס לצבור יותר מ-30 נקודות – משימה קשה מאד מול ההגנה הקשוחה של האיגלס. היות והתקפת הריצה של הצ'יפס (המדורגת במקום ה-23 בליגה) תיבלם לחלוטין ע"י הגנת הריצה המעולה של פילדלפיה, כל הלחץ והעומס יוטלו – שוב – על מהומס בניסיון לחולל נסים ולהוביל את קנזס סיטי להיסטוריה. הגנת האיגלס תתמקד בו, תנסה ללחוץ עליו ולהוציאו משיווי משקל, כפי שעשתה טאמפה ביי בהפסד הסופרבול היחיד בקריירה של מהומס, לפני 4 שנים. הק"ב המעולה של הצ'יפס, וותיק ומנוסה יותר כיום, יידע להתחמק מהלחץ, לצבור כמה ריצות נאות מחוץ לפוקט ויוביל מאמץ התקפי אפקטיבי גם באוויר. עם זאת, הסגל המוגבל של שחקני הכישרון שעומדים לרשותו לא יאפשר לו להדביק את האיגלס הדוהרים. המשחק יהיה צמוד למדי ומותח, אך בסיומו תנצח פילדלפיה בהפרש של 9 נקודות, תשיג את הנקמה על ההפסד מלפני שנתיים ותמנע ממהומס והצ'יפס את ההישג ההיסטורי של טבעת אליפות שלישית ברציפות.