אלופת המכללות בכדורגל 1974 DIV II (שניצחה בפלייאוף את האווארד אלופת דיביזיה I)

עומדים מימין: מייק דלטורה (המשיך כמקצועני בפורט לוטרדייל ועוד), רוני אטנזיו (טיפוס מהסרטים. עוד לא ספרתי עליו – אבל אספר בסיפור האחרון שאני עדיין חייב לכם, היום יושב על 100 מיליון דולארים. ז"א לאלה שהתעניינו בכלל בכתבות המאמן שלי; שיחק כמקצועני 10 שנים, אליפות עם הקוסמוס ב-1978); נימרוד דרייפוס (כל מילה נוספת מיותרת); בילי אייקלברג (שחקן ספסל. בנו מקצוען בטריאטלון); אנדי הרטיג (השוער שלא גיליתי לו על המשחק נגד הקוסמוס…הוא לא הפסיק לחבק ולנשק אותי, והסיבה: "רק בגללך אני לא 'BUM' היום"; טוני איינלו – מרכז שדה, לא ב-11 אבל חשוב. היום מסעדן גדול בניו ג'רסי בעל 3 מסעדות איטלקיות 4 כוכבים, עם קשר למאפיה שתמיד היה למשפחתו, וכמה 'בוסים' אפילו הגיעו למשחקים, וידעתי שמוטב שאתן לו דקות משחק חשובות; קרל מקדונלד – הסוויפר הפנטסטי שלי שהפך לשחקן טניס מקצועני עםן הצלחה בסניורס, והיום בעל אקדמיה לטניס ידועה בקונטיקוט;  צ'ארלי 'א'דונל, האירי השיכור שמנצאתי ב-"GAELLIC PARK" במנהטן, והפך למלך השערים בקבוצה, אול-אמריקן, ויחד עם דרייפוס השחקן הטוב ביותר שלי משך 4 שנים. היום מנהל נדל"ן בניו ג'רסי; צבי שרף, המגן השמאלי שלי, השחקן האנדרייטד ביותר, והיום אחד ממנתחי הפנים הידועים והמבוקשים  ביותר.

כורעים – אייב ריס, עוזר המאמן שלי (נולד בישראל, מדבר עברית רהוטה עד היום, עו"ד גדול ומצליח במנהטן עם נכדו; עבדכם הנאמן – "THE BEST LOOKING MAN" בתמונה, בגימלאות ב'חגורת התנ"ך' (BIBLE BELT של דרום קרולינה, ומרכז ה-KKK)  עם רד-נקים ועיזות, והוריד 4 ק"ג מאז המיפגש! (חוזר לכתוב מהיום); חזי בן-חיים – שחקן ספסל שעזר די הרבה והיום מנהל רשת חנויות בגדי ילדים בברוקלין, קווינס, וברונקס; טומי לנג – שיחק כמקצועני 7 שנים, היום מאמן סאות'רן קונטיקוט יוניברסיטי, ובעל שתי טבעות אליפות מכללות בכדורגל; ברני רוליג – מרכז שדה, שחקן שקט ועניו שגילה שהוא חולה סרטן עם כמה חודשים שנותרו לו; ומילטון נלסון, אחד השחורים מג'מאייקה בקבוצה, שיחד עם טוני פרסקוט מברבדוס החל את המרד נגד המאמן ד"ר לס שהוא "גזען, שונא שחורים". הוא הופיע כאילו מאומה לא קרה, חיבק אותי, ולא הזכיר מילה. גם אני לא.

 אנדי הרטיג, השוער שדפקתי כשלא אמרתי לו על המשחק נגד הקוסמוס כי רציתי את בילי פיליפס בשער (וכל שחקני תיחמלו אותי לעשות זאת!) – – התחבקנו והתנשקנו!!!

מימין ג'ון ביקלהופט, השחקן שהתחננתי שיופיע לשחק במשחק הראשון שלי כמאמן ב-1967, וכמה דקות אל תוך המשחק שבר את מצחו, ועין שמאל (כל כיס העין) היתה שתוייה שני סנטימטרים מתחת לשקערורית. הסיפור ב-

http://www.hoops.co.il/?p=32855