דמיאן לילארד חזר בשנית לפורטלנד ונכנע לתצוגת שיא של דני אבדיה (DAׂׂ ) – 30 נקודות שיא עונתי עם 9 ריבאונדים ובעלות בית יחד עם דיאנדרה אייטון (DA ) – 21 נקודות ביחד עם 14 קרשים. ראיון בלעדי , סיקור ורשמים. 112-125 לבלייזרס. יאניס עם 39 שחרורים , 12 פעימות , 5 משאיות סיוע שלא עזרו. דמיאן התנגד להסכם, תרם 20 שקטות ולא היווה פקטור בחצי השני.

ביום ראשון ראובן הביא שיא עונתי של 28 מדני והפעם ההתעלות הייתה אפילו גדולה יותר , המשחק שודר ב-TNT ( היחיד העונה שמשודר ברמה הארצית של הבלייזרס…) ואף שדרן/פרשן/מנהל USA BASKETBALL ושאקיל לא יכלו להישאר אדישים. אחרי המשחק דני הגיע למסיבה לפזז :

מילווקי פתחו את המשחק טוב ( יאניס עמד על 9/10 מהשדה באמצע הרבע השני ) והובילו בדו ספרתי. הבלייזרס חזרו למשחק עוד בחצי הראשון,הובילו במחצית ולא הסתכלו לאחור כאשר ההפרש הגיע בשיא ל-19. דני היה שם עם 14 נקודות ברבע השלישי, 7 ברביעי ומנהיגות שעדיין לא נראתה ממנו עד עכשיו: לקיחה של הכדור, ריכוז משחק ושליטה.

לפני המשחק אחד הכתבים המקומיים אמר לי שהוא כתב על זה שדני השחקן הטוב בקבוצה. שאלתי אותו מה זה אומר, כלומר להיות הכי טוב בקבוצה לא טובה שלא מנצחת באמת ועוד בחוזה נמוך נעול לארבע שנים הקרובות זה לא דבר בעל משמעות. אתה יכול להיות ולהחשב הכי טוב אבל איך זה בא לידי ביטוי בפועל? בנצחונות ? בכסף? באהדה מהקהל? ולאן הולכים עם זה ? הוא ענה שדני יכול להיות אופציה שלישית בקבוצה טובה ושזה מה יש בנתיים.

בסוף המשחק קיבלנו תשובה מוחצת. דני השחקן הכי טוב בקבוצה צעירה, בעלת כשרון ויכולות ובדרך להיות גם השחקן אולי הכי חשוב שלה. לדעתי האישית (שאני טוען אותה כבר זמן ) , יש בקבוצה מספיק כדי להיות יותר , הגרוש ללירה יגיע בעונה הבאה ( וכנראה/בתקווה עם סגל אימון אחר ). בנתיים נתענג כמו גרושה ביבנה.

דיאנדרה אייטון היה כוכב כל חייו : הוא נולד באיי הבאהמה אבל הגיע לארצות הברית בגיל צעיר , נתן עונה בלתי נשכחת באוניברסיטת אריזונה ( דפק לדאקס אליפות הקונפרנס בפאק12 ז"ל ונזכור לו) וגם נבחר מקום ראשון בדראפט 2018 , ועוד ע"י הקבוצה הביתית- פניקס סאנס. חמש השנים הראשונות שלו בליגה היו בקבוצה מאומנת ומנצחת שהגיעה לגמר מול אותה מילווקי אבל הסאנס החליפו בעלות,מאמנים וגם אותו ( תודה רבה שלקחתם את נורקיץ' ונתקעתם איתו ). DA בפי חבריו הוא לא בנאדם רגיל – מחוץ לפרקט הוא תזזיתי , קולני ומחפש תמיד אחרי תשומת לב וריגושים. הוא גם מקלל ( אבל לא באלימות אלא בMF ומילת ה-נ') , קופצני ולא מסוגל להיות מפוקס. אתמול הוא אמר לי שהוא מאובחן ADHD וזה לא הפתיע אף אחד בחדר ששמע, כי גם רוב העיתונאים שמסקרים את הקבוצה לא כל כך מתקרבים אליו בגלל שהוא לא צפוי.

שברתי איתו קצת דיסטנס בשיחה על צי המכוניות שלו (פרארי,מייבאך, רולס רויס פאנטום וגם שברולט 1964 משוחזרת שהוא אמר שהוא הכי אוהב ) ודי זכיתי לאמונו וגם להכי ריכוז שאפשר היה כדי לדבר איתו. דני אמר לי שהוא השחקן שהכי קרוב אליו בקבוצה ושהם חולקים את השטותניקיות מצד אחד אבל את המחויבות לנצחון מצד שני. אני רואה שבארץ קוטלים אותו על בסיס קבע, את הרכות הכללית שלו, קבלת ההחלטות וההגנה הלא יציבה אבל , ויש פה אבל רציני – הבחור הזה רק בן 26, יש לו עוד הרבה במיכל והוא יכול להיות חלק מהרכב מנצח אמיתי . יש לו מעמד וכבוד בתוך הקבוצה ואני אישית רואה אותו נשאר אפילו מעבר לחוזה הנוכחי שתקף גם לעונה הבאה. יש סיבה למה שחקנים נבחרים בדראפט בחירה ראשונה ובעיני הוא בורג חשוב מאוד בהצלחה העתידית של הקבוצה. יש לו פונקציות במשחק ( בעיקר קליעה מחצי מרחק באחוזים גבוהים מאוד ) שאי אפשר ללמד . האישיות המורכבת שלו תצטרך לקבל טיפול מקצועי שיראה שיש לו גם את היכולת להמשיך לשפר את משחקו , לפתח אלמנטים חדשים ולהיות מחוייב לתרבות של קבוצה מנצחת.

בהפסקה שוחחתי עם כתב של מילווקי סנטינל שמסקר את הקבוצה כבר הרבה שנים ושאלתי אותו מה העניינים ולאן הקבוצה הולכת. הוא אמר שטרייד גדול יכול לקרות רק אם יקבלו בחירת סיבוב ראשון טובה אחרת הם לא יפרק את השלד הקיים העונה. ניכר שההרכב שלהם מספיק טוב להביא נצחונות עונה רגילה ( מקום 4 במזרח ) והם לא דואגים על מקומם בפלייאוף. שנה שעברה הפציעות גמרו אותם בסוף העונה והם לא הצליחו לתת מלחמה על האליפות אבל הקבוצה ( ויאניס ) חושבים שבהרכב בריא הם יכולים לעשות את זה. הקבוצה נחלשה בזה שהשחקנים המשלימים החשובים שלהם לא פוגעים קבוע ( מידלטון, לופז, פורטיס,פרינס,קאניגטון וגארי טרנט ג'וניור ) , המאמן נותן הרבה צ'אנסים לצעירים כמו אייג'יי גרין, אנדרה ג'קסון (מי?), ריאן רולינס (מי?מי?) ובנקודת זמן הזאת הם לא לחוצים ולא קיימת תחושה של :"נשבור את הכלים אם לא נהיה אלופים" או איומים מיאניס על המשך דרכו במועדון. אני לא רואה אותם עושים השגים בהרכב הקיים ויתכן שכן ילכו על מהלך לפני הטרייד דד-ליין. חסרונו של תנאסיס הורגש.

אחרי שלוש שנים קשות של טנקינג ברמת צק"ח , הבלייזרס מייצבים את האף. ניצחון על אורלנדו בחמישי והם במאזן חצוי בינואר ( וזה עם שלוש תבוסות ביתיות שדני היה פצוע ).

ללא ספק כדור השלג של הנפילות נעצר, ובצורה בלתי יאומנה דני הוא אחד הגורמים המרכזיים לזה. אם מישהו היה טוען לפני שנה ששחקן של 8 נקודות בממוצע מהוויזארדס יבוא לכאן ויהפוך את המועדון היינו צריכים אישפוז פסיכיאטרי. "נצחון מוחלט" כבר יותר הגיוני… אבל מציאות לחוד ומציאות לחוד ומהחלום הזה בואו לא נתעורר מהר.

יש עוד חמישה משחקי בית בשבועיים הקרובים וראובן ואני תופסים את הקו.

אפשר לפנק באיקס : @Orenmanor26