אתמול ביזבזתי 20 דקות מהחיים שלי בקריאת כתבה על רודי גוברט. מישהו (ליתר דיוק – זאק לואו), מצא לנכון לכתוב 2,000 מילים על הענק הצרפתי שלא עשה דבר בחייו עד כה (ולאורך כל הדרך הדגיש שלדעתו השיא של הג'מוס יהיה – לכל היותר – גרסה קצת יותר גבוהה וקצת פחות אתלטית של טייסון צ'נדלר).

בעקבות המעשה הבזוי שעשיתי, העסקתי את עצמי לאורך כל היום בניסיון ליצור רשימה של הדברים הבזויים ביותר שנעשו אי-פעם. שני דברים נתקעו לי בראש וסירבו לצאת.

א. ההחלטה של אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה מהשנים 1801 עד 1825 "לתת" לנפוליאון להגיע למוסקבה, וכך לאבד 400 אלף חיילים ועשרות אלפי אזרחים, אבל לנצח במלחמה.

ב. להיות אנדי מארי.

במהלך הניסיון לכבוש את כל אירופה, החליט נפוליאון הזחוח "לכבוש את רוסיה". ממש לא ביג-דיל. בעוד 300 אלף מחייליו לוחמים בספרד, ומאתיים אלף מוצבים באיטליה ובגרמניה, הצליח נפוליאון – בעזרת גיוס שכירי חרב ממדינות כבושות – לגייס 450 אלף חיילים ולצאת למתקפה.

בינתיים, רוסיה חתמה על הסכם שלום עם האימפריה העות'מאנית ושוודיה, וכך הצליחה לגייס את כל תשומת לב הצבא ללחימה הקרובה ב-"גרנד ארמה".

מכשהבינו מקבלי ההחלטות הרוסיים כי פניו של נפוליאון מועדות למוסקבה, הם מצאו את הדרך לכפר על צבאם הנחות. באותה תקופה בירת רוסיה הייתה העיר סנקט פטסבורג. מוסקבה הייתה, ובכן, עיר גדולה מאוד ותו לא.

בעקבות הבנה זו, החליטו הרוסים לא להציב הגנה נאותה בדרך למוסקבה, וכך – למעט קרב קטן (רק עשרות אלפי הרוגים בכל צד…) הידוע בשם קרב בודורינו – פילסו את הדרך לגרנד ארמה. נפוליאון, מסתבר, לא היה בקי בפוליטיקה המקומית, והופתע לשמוע שלאחר כיבוש מוסקבה (שרוקנה מתבואה ודברים בעלי ערך מבעוד מועד. רק אנשים נשארו) ודרישת ההיכנעות המסורתית, התשובה שנשמעה הייתה "לא". למעשה, הוא הבין את התשובה כשראה את כל העיר נשרפת, ובפרט הארמון בו שהה בעצמו, דבר שכמעט הוביל למותו.

כשהצבא שלו הידרדר לאין-שיעור, והכוחות הרוסיים החלו מאגפים, הבין נפוליאון כי הפסיד במלחמה, והחל לסגת. אלא מה, חיכתה לו הפתעה. הרוסים תיכננו לו בדיוק את מסלול הבריחה. מיותר לציין שהוא כלל היתקלות עם החורף הרוסי, וחציית נהר הברזינה שהובילה למות רבים מן הצרפתים.

לסיכומו של עניין, מספר החיילים הצרפתים שנהרגו שווה למספר הרוסים שנהרגו, וכמובן שיש להוסיף את עשרות-אלפי האזרחים. אלכסנדר תפס את המלך, אבל וויתר על החיילים, הפרשים והרצים.

אנדי מארי, בדומה לאלכסנדר הראשון, נוקט בטקטיקה הגנתית, שמתישה את היריב ותוקפת בדיוק כשהוא חלש. בניגוד לחיים האמיתיים, מארי יכול להרשות לעצמו להקריב את כל החיילים, אך אם הוא מנצח במשחק, אין סיבה שירגיש רע עם עצמו.

אז למה אלכסנדר ניצח את נפוליאון הגדול, ואנדי מארי מדורג במקום התשיעי בעולם מאחורי שמות כדימיטרוב, ראוניץ', בדריץ' ואפילו הזקן שמביא למשחק מברג פיליפס בשביל להדק את המפרקים בהפסקות – רוג'ר פדרר?

בגלל שיום אחד, כשכל ספורטאי העולם יחליטו להפגין, הוא זה שיעמוד עם הגב למגרש ויצעק למגה-פון: "איך יכול להיות שהמציאו מכשיר שמיעה שמתחבר לאייפון עם בלוטות', אבל עדיין אי-אפשר להזריק קילר אינסטינקט?!"

מארי, אם נאמר זאת בדרך אחרת, מגן מצוין, תוקף מצוין אבל לא מסוגל לחבר בין השניים.

מארי מתנשא לגובה של 190 ס"מ, שהם כולם שרירים ארוכים ובנויים היטב. הוא אתלטי, אין לו נטיעה לפציעות, הוא בחור אינטיליגנטי ואין לי ספק שהוא לא עצלן – תעיד על זה החבטה שלו, כאשר היד ישרה יותר מסרגל.

אין ספק מה מונע ממנו להצליח.

*

המשחק בין נולה למארי היה מותחן של ממש. 3:30 שעות של טניס מהמעלה הראשונה. שני השחקנים האלו, בסופו של יום, דומים להפליא. הם באותו הגובה (ליתר דיוק – מארי גבוה ב-2 ס"מ), אותו משקל (מארי שוקל 4 ק"ג יותר) ואותו הגיל (מארי מבוגר בשבוע).

שני השחקנים מזכירים אחד את השני באופן סטטיסטי (נולה מוביל בכל הקטגוריות, אך הפרופורציות שוות) ובסגנון המשחק, שכולל הרבה משחק קו אחורי, המון כוח בכל מכה (כמעט ללא וולי-ם וכדורים מסובבים) וגיחות לרשת שב-95% מהמקרים מסיימות את המכה.

אז למה נולה נמצא במקום הראשון בעולם, ובעבר החזיק בו כמעט שנתיים, ומארי מדורג במקום השמיני? בגלל הקטגוריה היחידה בה הם לא דומים: קילר אינסטינקט. מארי לא יודע מתי עוברים מהגנה להתקפה; לנולה יש בזה דוקטורט.

שתי המערכות הראשונות במשחק הגיעו לשובר שיוויון. בשובר השיוויון הראשון נולה ניצח 7:1, ובשני מארי ניצח… 7:1.

במערכה השלישית מארי עשה פרצוף חמוץ כמו שהוא כה אוהב לעשות והחזיק את הכתף. אני מניח שהיא נפגעה, כי הוא המשיך ככה כל המשחק. בקיצור ולעניין: 6:2, 6:4 לנולה. המשחק היה ברמה גבוהה, לא אשקר, אבל בהחלט קיוויתי שהוא ייגמר.

*

קאי נשיקורי הוא מהפריקים החדשים. רק בן 24, אבל מחזיק בלא פחות מ-19 שנות משחק. בגיל 14 עבר לארה"ב מבלי לדעת מילה באנגלית בשביל להיות חלק מחממת הטניס הטובה בעולם בפלורידה, והוא נחשב לשחקן שיוכל להיות כוכב בקנה מידה של הגדולים ביותר. הוא כבר הספיק לנצח אחד אחרי השני את דימיטרוב, פרר ופדרר במיאמי (ולהפסיד לג'וקר במשחק העוקב), את פרר וראוניץ' במדריד (ולהיעצר רק בגמר נגד נאדאל), את גאל מונפיס בהאלה וכל זה רק בשנה אחת.

ברור שבשלב מסוים הוא יפרוץ את הסכר. אם הצליח לנצח את פדרר, הוא ינצח בסופו של יום גם את נולה. אני מאמין שהוא עדיין לא שם.

ובינתיים, פדרר מתחיל להיות סנילי ולכן שכח להדק את הברגים בכתף לפני המשחק נגד גאל מונפיס (גועל מונפיש ע"פ עידו מוריה), ורק SMS מאמאל'ה אחרי המערכה השנייה הזכיר לו שהמטרה היא לנצח, והוא דהר מ-2:0 ל-2:3.

אין ספק, הזכייה מובטחת.