רפאל סטון הגיע חדור מטרה, בטוח בעצמו. הוא נכנס לנעליים גדולות, בקבוצה עם היסטוריה די טובה והוא בא לשנות.

בשנת 2020 רגע אחרי שהארדן מיצה את הדרך ביוסטון, והמנהל המקצועי הקודם, דריל מארי, פינה את מקומו כדי לצאת לחופש, הגיע רפאל ושינה כיוון. בעונה הבאה 30 שחקנים שיחקו במדי הרוקטס, גם בחסות הקורונה, ויוסטון אספו בחירות וחיפשו את השחקנים המיוחדים.

הבנייה:

גיילן גרין נבחר בבחירה השנייה, הוא הגיע על תקן הסקורר הכוכב. והפסידו 62 משחקים. יום אחרי הדראפט של 2021 יוסטון הוסיפו עוד נכס לעסק, אלפרן שאנגון קיבל תשומת לב גדולה בתקופתו בבשיקטאש בטורקיה כאשר זכה בגיל 19 בתואר ה-MVP של הליגה. הוא הגיע בתור הסקורר המושלם בתור סנטר, כזה שגם יכול למסור ולעשות כאוות נפשו בצבע.
גאברי סמית נבחר בתור הגבוה שומר הטבעת והאתלט לצד שאנגון.

טרי איסון הגיע בבחירה ה-17. הוא הגיע כשחקן שעקבו אחריו הרבה. כבר מגיל צעיר, הוא סומן כשחקן הגנתי וכאחד שיכול לעלות את ההגנה רמה וחצי למעלה.
הוא גדל אצל ברנדון רוי בסיאטל, בדרך עבר בתחנות נוספות בתור כוכב. אך כאשר הגיע לקולג הוא ידע לשים את האגו בצד ולהתמקד בדבר שהוא טוב בו – הגנה.
הוא מדויק, שומר מדהים עם אורך ידיים גדול שמגיע לכל כדור. הרוקטס יעדו אותו לתפקיד שחקן הכנף.

מיד בסיום העונה השנייה של המאמן סיאלס מאמן העונה לשעבר אימה יודוקה שוחרר ויוסטון קפצו על המציאה. מאמן שיוצר תרבות קבוצתית והיה כל כך קרוב לזכות בתואר, רק כדי להישאר מחוץ לארץ המובטחת בעוד מחליפו מגיע לירושלים.
בין לבין, סטון שכנע את פרד ואנוליט להגיע לטקסס, וגם דילון ברוקס חתם על עסקת סיין&טרייד.

שנה אחר מכן נבחרו אמן תומפסון בבחירה הרביעית בתור שחקן הכנף הנוסף שיכול גם להוריד כדרור ולהוביל את הקבוצה.
קאם ויטמור הגיע בבחירה ה-20 בתור הסקורר הנוסף מהספסל. בקיץ האחרון יוסטון הוסיפו את ריד שפרד שהוא קלע מצוין משלוש, ועם יכולת ניהול משחק.

הכיוון הכללי של הקבוצה מהתחלה היה לבנות קבוצת לוחמים ללא חת שלא תפחד מאף אחד.

הכיוון:

כאשר יש כיוון יודעים גם איך מכוונים וגם מה נדרש בפנים. הבנייה הייתה התהליך הארוך יותר אך לחבר את כל החלקים לרקטה אחת מושלמת זה העבודה האמיתית.

סטון לא ידע אם המאמן סילאס הוא האיש הנכון במקום הנכון ולכן הוא עשה שינויים. הגעתו של יודוקה קצת הציתה את אבק השריפה באוהדים. החיבור של כל החלקים גרם להם לזוז במקום.

שאנגון מחבר את היכולת פוסט אפ שלו ויכולת המסירה שלו לצד גרין הסקורר. ואנוליט מציק ומביא את הניסיון והקשיחות גם לצעירים. ברוקס, איסון ואמרו אמן הפכו לשליישית השחקנים שמפחיד להסתכל עליהם. סמית מחכה ליריב בצבע כדי למחוץ אותו, ויטמור ושפרד עולים מהספסל ומוכנים לכל תרחיש. כאשר מוסיפים להם את סטיבן אדאמס וג'ייסון טייט זה נראה מושלם.

אך למעשה הנתונים דווקא מראים אחרת.

הם זורקים 93.6 זריקות במשחק וקולעים ב-45% מהשדה. השלשות הם זורקים 36 אבל קולעים ב-34%. גם האחוזים שלהם מהקו די גרועים. הם מדורגים שניים מהסוף באסיסטים ועושים המון עבירות.

אז מה כן עובד? ההגנה

ראשונים בליגה ברב' התקפה וברב' כללי. בצמרת הליגה בספיגת נקודות וסלי שדה. מוסרים נגדם מעט מאוד, הם חוטפים הרבה וגם חוסמים די טוב.
הם כופים המון איבודים לקבוצות היריבות וקולעים מזה כ-20 נק' במשחק. שוב, הטופ של הליגה.

שישה שחקנים מעמידים ממוצע של כחטיפה למשחק. ארבע שחקנים כחסימה למשחק. המעבר שלהם במתפרצת הוא די מפחיד.

שחקני הכנף של יוסטון זכו לכינוי "תאומי הטרור" בגלל השמירה הצמודה שלהם על שחקני היריב. הקושי העיקרי של היריבות הוא למסור. תומפסון לוחץ על מוביל הכדור כאשר איסון/ברוקס מגיעים לעזור. גם ואנוליט מציק ולא נותן מרחב נשימה לגארד. מצד שני הם טסים קדימה בכל הזדמנות. חלק מזה גם מגיע מצוות הוידאו של יוסטון שמונהג על ידי איב מודי.

אז הרוקטס מצאו כיוון, ההגנה מנצחת להם משחקים. האם בסדרות הפלייאוף זה גם יעבוד? שאלה טובה.

מה הלאה?

יוסטון התחברה וגם מר סטון הודיע שהוא לא מתכוון לעשות שינויים במהלך העונה הסדירה. אולי בסוף שנה, אם זה לא יעבוד.

יש הרגשה שבכל זאת יש משהו חסר. אולי איזה ראש נפץ… מזל שמסתובב אחד כזה בשוק. כזה שיכול לקפוץ ולהביא את היכולת ההגנתית שלו וגם את יכולת היצירה שלו בהתקפה. אך במקום לשלם מחיר יקר של שחקן-שתיים שיכולים לעשות משהו משמעותי בקבוצה הם יכולים לחכות שנה ולתת לו חוזה בלי טרייד. מה הם יעשו? רק הזמן יגיד. ואנחנו לבינתיים נהנה ונפחד שלא יבואו גם עלינו.