איך שהזמן עובר, והנה חלפה לה כבר חצי עונה.

נדמה שכל עונה כמות הכישרון בליגה עולה, והקרב על כניסת מצטייני העונה נהיה קשה במיוחד.

העונה הנוכחית בולטת במיוחד בסימן חילופי הדורות, שהכוכבים הגדולים ששלטו ביד רמה בעידן הקודם פחות דומיננטיים וכבר לא משפיעים על קבוצותיהם כבעבר.

בחרתי 20 שחקנים שלטעמי היו המשמעותיים ביותר לקבוצתם שנכנסו לדירוג, אבל אציין שחקנים נוספים שהיו מאוד קרובים להיכנס וראויים לכבוד.

כללי מפתח לכניסה:

1. שחקן יהיה מחוייב להגיע למינימום של 30 משחקים.

2. הקפדתי להכניס בעיקר שחקנים שמובילים קבוצות למאזן חיובי.

** כל הנתונים מתייחסים ל 41 המשחקים הראשונים, המהווים את חצי העונה במדוייק.

ראויים לאזכור:

סטף קרי – מאזן: 21-20 / 33 משחקים. סטט': 23 נק' ב 61.8% טרו שוטינג, 6.2 אס' על 3 איב', 5 ריב'.

סטף לראשונה מרגיש את הגיל (36), ולא דומיננטי כבעבר. הוא קולע הכי מעט מאז עונת 12-13, והנתון המדאיג יותר הוא מקו העונשין שאליו הוא מגיע רק 3.4 פעמים (הכי נמוך מאז עונתו השנייה), דבר שמבשר שהוא קצת נרתע ממגע בצבע, ואולי איבד חצי צעד.

אם זאת הוא עדיין מוביל קבוצה למאזן חיובי שאמנם היא די עמוקה אך אין בה אף כוכב משנה ראוי.

טייריס הליברטון – מאזן: 22-19 / 40 משחקים. סטט': 18.1 נק' ב 59% טרו שוטינג, 8.8 אס' על 1.8 איב', 3.6 ריב'.

טייריס עם פתיחת עונה טובה אך לא מספיק יציבה, עם כמה וכמה ערבי קליעה בינוניים ומטה.

גם בימים שהוא לא פוגע בהתקפה הוא עדיין המנוע והלב הפועם של הפייסרס, ומנהל המשחק הטוב בליגה.

פסקל סיאקם – מאזן: 22-19 / 41 משחקים. סטט': 20 נק' ב 61.1% טרו שוטינג, 7.3 ריב', 3.3 אס' על 1.3 איב'.

הפורוורד הקמרוני בעונה יציבה וסולידית. כמעט ואין אצלו ימים רעים, מאוד ורסטילי ותורם בכל אספקט. השנה הוא שיפר את הקליעה מעבר לקשת באופן ניכר (1.8 שלשות מדוייקות ב 41%).

לברון ג'יימס – מאזן: 22-18 / 37 משחקים. סטט': 23.8 נק' ב 60.5% טרו שוטינג, 8.9 אס' על 3.8 איב', 7.4 ריב'.

המלך שחגג 40 בעוד עונה סולידית. כבר מזמן שהוא לא מסוגל להשתלט על משחקים שלמים כמו פעם, וקולע את כמות הנקודות הנמוכה ביותר מאז עונת הרוקי. הוא מתפשר יותר ויותר על זריקות רחוקות מהסל ופחות מנסה להיכנס לצבע, דבר שבאופן ישיר משפיע על הגעותיו לקו העונשין (4.2 בלבד – הנתון הנמוך בקריירה). בהגנה הוא כבר שנים מחפף ושומר כוחות להתקפה.

גם בגילו המופלג הוא אחד משני כוכבים שמובילים קבוצה לקרב על מקום בפלייאוף. הוא תמיד היה מנהל משחק מעולה וקליעתו מעבר לקשת השתפרה פלאים בשנתיים האחרונות (2.3 שלשות מדוייקות ב 40% העונה).

קווין דוראנט – מאזן: 21-20 / 31 משחקים. סטט': 27.4 נק ב 62.6% טרו שוטינג, 6.4 ריב', 4.2 אס' על 3.2 איב'.

דווין בוקר – מאזן: 21-20 / 36 משחקים. סטט': 25.8 נק' ב 58.6% טרו שוטינג, 6.7 אס' על 2.4 איב', 4 ריב'.

שני הכוכבים נותנים את התפוקה ההתקפית הרגילה והסאנס בהובלתם קבוצת התקפה טובה סה"כ (נמצאת בחציון העליון של הרייטינג ההתקפי).

בהגנה המצב שונה בהרבה. יש בקבוצה יותר מדי שחקנים שהם נטל בהגנה שמקבלים דקות משמעותיות (ביל,טיוס ג'ונס,נורקיץ'), וגם דוראנט בגילו ובוקר (ברגיל), לא שחקני הגנה טובים, מה שהופך את הסאנס לקבוצת הגנה רעה (נמצאת בשליש התחתון של הדירוג ההגנתי), ולקבוצה ממוצעת בלבד בסך הכללי.

דמיאן לילארד – מאזן: 24-17 / 34 משחקים. סטט': 25 נק' ב 62.3% טרו שוטינג, 7.1 אס' על 2.9 איב', 4.4 ריב'.

אחרי עונת התאקלמות סבירה בשנה שעברה, לילארד בעונה טובה יותר בעיקר בקליעה מעבר לקשת (3.5 שלשות מדוייקות ב 39%), ומתפקד ככוכב שני ראוי ליאניס.

דיארון פוקס – מאזן: 21-20 / 38 משחקים. סטט': 26.3 נק' ב 57.7% טרו שוטינג, 6.1 אס' על 3.3 איב', 5.2 ריב'.

דומנטאס סאבוניס – מאזן: 21-20 / 38 משחקים. סטט': 20.6 נק' ב 67% טרו שוטינג, 14.1 ריב' (3.9 התקפה), 6.3 אס' על 2.9 איב'.

מייק בראון שילם את מחיר פתיחת העונה המגומגמת שכללה התאקלמות איטית של דמאר דרוזן, הרכש החדש בקבוצה, ולא מעט משחקים צמודים שהפסידה בקלאץ' (6 ניצחונות בלבד אל מול 13 הפסדים). לאחר מהלך חילופי המאמנים בדאג כריסטי, הקבוצה נראית מחוברת ומחוייבת הרבה יותר ונכנסה לתקופה טובה של ניצחונות, עד שהצליחה לסיים את חצי העונה במאזן חיובי. שני כוכבי הקבוצה שרצים יחד כבר כמה שנים מפיקים עוד עונה טובה מבחינה אישית, שסאבוניס בעונת שיא בנקודות,יעילות,ריבאונדים, וגם באופן מפתיע ומרשים התחיל לקלוע שלשות (1.1 שלשות מדוייקות ב 47%).

קיירי אירווינג – מאזן: 19 -22 / 31 משחקים. סטט': 23.9 נק' ב 60% טרו שוטינג, 4.8 אס' על 2.2 איב', 4.5 ריב'.

הגארד הסורר שהגיע בטרייד דד ליין של עונת 22-23, כבר התמקם בדאלאס ומצא בה בית חם. מעבר לצורך של כוכב שיוריד עומס מלוקה, סיבה נוספת להבאתו הייתה לגבות את הסלובני בימים שהוא פצוע/נעדר (החמיץ כמחצית מהמשחקים עד כה). ב 11 משחקים שקיירי שיחק בלי לוקה המאבריקס עומדים על מאזן טוב של 7 ניצחונות אל מול 4 הפסדים.

בסה"כ קיירי בעוד עונה טובה ויעילה, שהוא מציג נתוני קריירה מעבר לקשת (3 שלשות מדוייקות ב 43%).

טיילר הירו – מאזן: 21-20 / 41 משחקים. סטט': 24 נק' ב 62.6% טרו שוטינג, 5 אס' על 2.4 איב', 5.7 ריב'.

מיאמי בשנתיים האחרונות שוקעת בבינוניות. באטלר הוא המייצג הטוב ביותר של המצב. הוא מחסיר בעקביות עשרות משחקים מדי עונה ובמשחקים שכשיר משחק בעצימות נמוכה. השנה הוא לקח זאת לקיצון עם המון משחקים פסיביים. פט ריילי, הג'נרל מנג'ר האגדי של ההיט, שלא מעוניין לתת לכוכבו חוזה גדול, והסתכסך איתו עוד מסיום העונה שעברה, ראה בפסיביות שלו סוג של שביתה איטלקית ועל כך השעה אותו לשבעה משחקים. בנוסף באם אדבאיו בעונה רעה התקפית (15.4 נק' ב 45% – נתון לא טוב לסנטר שחי בעיקר בצבע).

הירו בן ה 25 נכנס לוואקום הזה ואחרי שנים של עמידה במקום נראה סוף סוף כמו שחקן איכותי. הוא שיפר את ממוצעיו, יעילותו ולראשונה מוסר חמישה אסיסטים למשחק. הוא הבעל בית החדש בקבוצה ומוליך את ההיט למאזן חיובי.

ויקטור וומבניאמה – מאזן: 19-22 / 36 משחקים. סטט': 24.4 נק' ב 59.2% טרו שוטינג, 10.8 ריב' (1.8 התקפה), 3.7 אס' על 3.4 איב', 4 חס' על 1.1 חט'.

ויקטור בעונתו השנייה בליגה מוליך קבוצה די מוגבלת למחוזות הרלוונטיות ולמאבק בפלייאין. ואסל השחקן הבכיר בקבוצה השתתף רק ב 26 משחקים ולא נראה בשיאו. מלבדו יש אוסף של שחקנים נחמדים וכריס פול אחד שבא לתרום מנסיונו הרב וגם למסור לחייזר אסיסטים וללמד אותו את רזי הפיקנרול.

וומבי נראה טוב יותר התקפית, שהנתון הבולט ביותר לעין הוא כמות הנסיונות הגבוהה והחריגה מעבר לקשת לשחקן שמתנשא לגובה של 2.21. הוא זורק מהטווח 9.1 פעמים וקולע מהן 3.2 שלשות (35%). בהגנה הוא כבר שחקן עילית ומועמד בכיר ביותר לזכייה בתואר שחקן ההגנה של העונה. הוא אתלט וזריז מאוד ביחס לגובהו, וגם ששחקנים לעיתים עוברים אותו הוא עדיין מספיק להתאושש כדי לחסום אותם או לפחות להפריע לזריקה שלהם. בהגנה מול שחקנים מסיביים וומבי קצת פחות טוב מכיוון ש 106 קילו בגוף כזה הרבה יותר קל להזיז ולטחון בצבע.

טופ 20:

20. ג'יילן בראון – מאזן: 29-12 / 34 משחקים. סטט': 23.3 נק' ב 55% טרו שוטינג, 5.9 ריב', 4.8 אס' על 2.8 איב', 1.3 חט'.

כוכב המשנה של בוסטון שהוא אחד משחקני הגנה – התקפה השלמים בליגה בעוד עונה טובה. השנה שיפר במקצת את היכולת בלייצר לאחרים, עם לראשונה מעל 4 אסיסטים למשחק.

18-19. ג'יימס הארדן – מאזן: 24-17 / 39 משחקים. סטט': 21.4 נק' ב 57% טרו שוטינג, 8.1 אס' על 4.6 איב', 5.8 ריב'.

18-19. נורמן פאוול – מאזן: 24-17 / 34 משחקים. סטט': 23.6 נק' ב 63.6% טרו שוטינג, 3.5 ריב', 2.2 אס' על 2.1 איב'.

השניים שהיו מספרי 3 ו 4 בקבוצה בשנה שעברה, נדרשו עקב עזיבת פול ג'ורג' וההיעדרות הממושכת של קוואי לתפקד כמוציאים העיקריים לפועל בהתקפה.

הארדן (שתפקד בקליפרס יותר כמנהל משחק), לקח על עצמו העונה גם את תפקיד הסקורר וקולע כמעט 5 נקודות יותר מאשתקד (גם אם בפחות יעילות).

פאוול ששימש כסקורר הבכיר מהספסל בשנתיים האחרונות בקבוצה, ניצל את ההזדמנות ומפיק עונת קריירה בנקודות שמושגות ביעילות שיא, עם יכולת קליעה אדירה מעבר לקשת (3.5 שלשות מדוייקות ב 44%).

אף אחד לא נתן צ'אנס לקליפרס בהיעדר קוואי וג'ורג' להיות קבוצה רצינית במערב החזק אבל הצמד התעלה לגודל השעה ומוביל אותה למאזן נהדר.

17. אנתוני אדוארדס – מאזן: 22-19 / 41 משחקים. סטט': 26.1 נק' ב 58.6% טרו שוטינג, 5.9 ריב', 4.2 אס' על 3.4 איב', 1.2 חט'.

אנט מאוד מאכזב השנה מבחינה אישית וקבוצתית. אחרי עונה טובה אשתקד ופלייאוף מעולה, הציפיות ממנו היו בשמיים.

הוא משחק העונה כדורסל די טיפש. נדמה שהוא פשוט מחפש את השלשות רוב הזמן והתאהב בהן. העובדה שהוא בזון מעבר לקשת (4.3 שלשות מדוייקות ב 43%), גורמת לו יותר להתמקד בזה ופחות בשאר האספקטים האחרים. הוא פחות נכנס לצבע (10.3 נסיונות זריקה משתי נקודות), ובכך פחות יוצר מגע והולך לקו העונשין (4.6 זריקות בלבד). אלו נתונים נמוכים משמעותית ביחס לשתי העונות האחרונות שלו. בנוסף, מייק קונלי בן ה 37, מרגיש לראשונה את הגיל וחווה עונת שפל, דבר שמשפיע על היכולת שלו לנהל משחק ברמה גבוהה. במקום שאדוארדס יתפוס את מקומו לפחות באופן חלקי כמנהל משחק, הוא ממשיך לייצר בעיקר לעצמו, ושרוי ביחס איבודים – אסיסטים רע ובלתי מתקבל על הדעת לגארד, ובטח לכוכב בסדר גודל שלו.

יש לו כמה נסיבות מקלות. הטרייד ששלח את טאונס החליש את הקבוצה והוציא אותה מאיזון. רנדל לא שחקן חכם בלשון המעטה ומשמעותית פחות מרווח מטאונס (העונה רנדל עם 34% מעבר לקשת, טאונס עם 45%). דיווינצ'נזו רק במשחקים האחרונים עלה בחמישייה ונכנס לקצב, ומקדניאלס לא תורם מספיק בהתקפה.

למרות העונה הבינונית באופן יחסי לנמלה, הוא עדיין הכוכב הבלתי מעורער שלה והשחקן ששם אותה במקום סביר להתחרות על הפלייאוף.

16. אנתוני דיוויס – מאזן: 22-18 / 37 משחקים. סטט': 25.6 נק' ב 59.7% טרו שוטינג, 11.8 ריב' (2.7 התקפה), 3.5 אס' על 2.3 איב', 2.2 חס', 1.3 חט'.

איידי פתח את העונה ביכולת של mvp, אבל אחרי כמה משחקים נרגע וחזר ליכולתו הרגילה. כבר עונה שנייה ברציפות שהוא בריא וזמין, וככזה נחשב לאחד השחקנים המובילים בליגה, ובהפרש ניכר השחקן הטוב בלייקרס. הגנתית הוא שוב נדרש לחפות על חבורת שחקנים רעה בהגנה אך לא בהצלחה יתרה (115.5 נק' ל 100 פוזשנים – נתון שמקבע אותה בשליש התחתון של הרייטינג ההגנתי).

15. טריי יאנג – מאזן: 22-19 / 38 משחקים. סטט': 23.2 נק' ב 56.4% טרו שוטינג, 11.8 אס' על 4.3 איב', 3.4 ריב'.

יאנג השנה משחק יותר כמו פוינט גאד ופחות כסקורר. הוא אף פעם לא היה שחקן יעיל במיוחד, ומנגד תמיד היה מנהל משחק מעולה, אז הוא פשוט החליט להתמקד יותר בלייצר לאחרים ובפחות לעצמו. כמות הזריקות שהוא לוקח (17.4), היא הנמוכה ביותר מאז עונת הרוקי ובהלימה הוא קולע הכי מעט מאז אותה עונה.

הוא מוסר הכי הרבה אסיסטים בליגה, מזין את חבריו, ואחרי שנים של בינוניות מוליך סוף סוף את ההוקס לאיזור הפלייאוף.

14. קייד קנינגהם – מאזן: 21-20 / 37 משחקים. סטט': 24.4 נק' ב 55.3% טרו שוטינג, 9.4 אס' על 4.4 איב', 6.5 ריב'.

הבחירה הראשונה בדראפט 2021 נחשב לאכזבה גדולה בפני רבים ערב פתיחת העונה. גם כי הוא לא היה מספיק בריא עד כה (138 משחקים בלבד ב 3 עונות), ובעיקר כי נחשב לשחקן של "קלוריות ריקות" (בעונה האחרונה דטרויט סיימה עם המאזן הגרוע בליגה ואחד הגרועים בהיסטוריה). העונה הוא הפריך את הטענות הללו עם עונת אולארואנד משובחת ושיאי קריירה בכל נתון סטטיסטי (נקודות,יעילות, ריבאונדים, אסיסטים). הוא סוחב סגל בינוני מאוד למאזן חיובי, תוך כדי שהוא מאבד את ג'יידן אייבי – השחקן השני בטיבו בקבוצה לשמונת המשחקים האחרונים (שגם הוא לא בדיוק כוכב – 17.6 נק' ו 4 אס'). מלבדם הסגל בנוי על שחקנים משלימים שקבוצות וויתרו עליהם (האריס,ביזלי,הארדווי), וצעירים לא מספיק בשלים (דורן,אסאר, רון הולנד). סיבה מספיק טובה כדי להחשיב אותו כאחד השחקנים הצעירים המבטיחים בליגה ולכניסה מוצדקת לטופ 20.

12-13. אלפרן שנגון – מאזן: 28-13 / 41 משחקים. סטט': 19.4 נק' ב 54% טרו שוטינג, 10.5 ריב' (3.4 התקפה), 5.1 אס' על 2.5 איב'.

12-13. ג'יילן גרין – מאזן: 28-13 / 41 משחקים. סטט': 21.6 נק' ב 56.7% טרו שוטינג, 4.4 ריב', 2.6 אס' על 2.4 איב', חטיפה אחת.

שני הכוכבים הצעירים של הטילים בעונתם הרביעית בליגה מובילים את קבוצתם למקום השני במערב.

שנגון השנה הלך קצת אחורה ביכולת מאשתקד ופחות טוב התקפית. גרין לעומתו במגמת שיפור בעיקר שהוא יציב יותר כסקורר, וגם חל שיפור קטן ביכולתו מעבר לקשת (2.9 שלשות מדוייקות ב 36%).

הצמד יכל להיות גבוה יותר בדירוג במידה והיה דומיננטי יותר.

11. ג'יילן וויליאמס – מאזן: 34-7 / 41 משחקים. סטט': 20.6 נק' ב 55.6% טרו שוטינג, 5.2 אס' על 2.3 איב', 5.7 ריב', 1.8 חט'.

ההיעדרות של צ'ט הולמגרן הפכה את הפורוורד בן ה 23 לאופציה ההתקפית היחידה והאמינה ליד שיי.

סיטואציה זו פגמה ביעילותו, אבל זו עדיין עונה טובה של השחקן המוכשר (שגם שומר מעולה), שנמצא בעיצומה של עונתו השלישית בלבד.

העשירייה הפותחת:

9-10. ג'יילן ברנסון – מאזן: 26-15 / 40 משחקים. סטט': 25.7 נק' ב 60.3% טרו שוטינג, 7.6 אס' על 2.4 איב', 3 ריב'.

9-10. קארל אנתוני טאונס – מאזן: 26-15 / 38 משחקים. סטט': 25.4 נק' ב 66.4% טרו שוטינג, 13.9 ריב' (3 התקפה).

טאונס השתלב בצורה חלקה בקבוצה. הוא מציג עד כה את העונה הטובה בקריירה בנקודות, אחוזי שדה (55%), אחוזי שלוש (45%) ובריבאונד. ברנסון גם כן בעונה טובה ויעילה ויחדיו מוליכים את הניקס למקום השלישי במזרח.

השילוב בין השניים מוצלח בהתקפה (האחראים העיקריים שהניקס מדורגים בטופ 5 ברייטינג ההתקפי). מבחינה הגנתית המצב פחות טוב. ברנסון מגן בינוני ומטה, וטאונס לא מגן טבעת טוב בלשון המעטה. ההיעדרות של רובינסון פלוס העזיבה של הרטנשטיין מותירים את הניקס כרגע ללא אחד כזה, מה שהופך את הניקס לקבוצת הגנה ממוצעת בלבד.

8. ג'ארן ג'קסון ג'וניור – מאזן: 26-15 / 39 משחקים. סטט': 22.7 נק' ב 59% טרו שוטינג, 6.4 ריב', 1.7 חס', 1.5 חט'.

כוחה של ממפיס העונה היא העומק שלה. היא מציגה רוסטר של 12 שחקנים שיכולים לתרום דקות איכותיות, הכוללים ביניהם גם שחקנים די אלמוניים שמקבלים הכרה העונה (פיפן ג'וניור,ג'יי האף,סנטי אלדמה,ג'יילן ולס,ג'ייק לרביה). העומק והאיכות של הסגל די מעמעמים את העובדה שהדובים מתבססים על 3 כוכבים. בעונה שמוראנט משחק רק 24 משחקים (שגם בהם לא מספיק דומיננטי), ודזמונד ביין עם פתיחת עונה חלשה (עד שחזר לעצמו ברבע השני של העונה), זה די הגיוני. הכוכב היחידי שבא לעבודה הוא טריפל j. שחקן ההגנה של עונת 22-23, שנמצא בעונה איכותית ויעילה בשני צדי המגרש, מנצל את הגעתו של הסנטר המסיבי, הרוקי זאק אידי כדי "לעזור" בהגנה, התפקיד שהכי מתאים לו.

ממפיס סיימה את חצי העונה במקום השלישי במערב הקשוח הרבה בזכות הסגל האיכותי והעמוק שלה אבל לא פחות מכך בזכות טריפל j.

5-7. דונובן מיטשל – מאזן: 35-6 / 39 משחקים. סטט': 23.1 נק' ב 57.9% טרו שוטינג, 4.5 אס' על 2 איב', 4.5 ריב'.

5-7. דריוס גרלנד – מאזן: 35-6 / 40 משחקים. סטט': 21.2 נק' ב 63.6% טרו שוטינג, 6.8 אס' על 2.4 איב', 2.5 ריב'.

5-7. אוון מובלי – מאזן: 35-6 / 38 משחקים. סטט': 18.6 נק' ב 65.3% טרו שוטינג, 8.8 ריב' (2.1 התקפה), 2.9 אס' על 2 איב', 1.4 חס', 0.9 חט'.

הרביעייה המובילה של הקאבס העונה בריאים (כולל ג'ארט אלן), ומביאים לידי ביטוי את הפוטנציאל שהיה טמון בהם בשנתם השלישית ביחד. מאמנם החדש קני אטקינסון, הנחיל בקבוצה שיטת משחק הכוללת תנועה ללא כדור ומשחק מסירות יפה לעין שבסופו של מהלך השחקן במצב הטוב ביותר יקבל את הכדור לזריקה באחוזים גבוהים. (הקבוצה נמצאת בטופ 5 בשלל קטגוריות התקפיות: באסיסטים, אחוזי שדה, אחוזים מעבר לקשת וכמות שלשות מדוייקות), מה שמציב אותה במקום הראשון בליגה ברייטינג התקפי מדהים של 121.1 נק' ל 100 פוזשנים (כמעט שתי נקודות יותר מהמקום השני).

מעבר לפציעות שמנעו מהקבוצה להיות טובה יותר בשנה שעברה, היו סימני שאלה של התאמות מקצועיות בין ארבעת השחקנים המובילים.

הצמד גרלנד את מיטשל עד העונה נראה שדורך אחד על האצבעות של השני. העונה מיטשל לקח צעד אחורה בהתקפה (18.2 נסיונות מהשדה – הנתון הנמוך ביותר שלו מאז עונת הרוקי), ומאפשר לגרלנד יותר לייצר לעצמו ולאחרים (גרלנד בעונתו היעילה ביותר בקריירה ועם 2.9 שלשות מדוייקות ב42% מרשימים).

אוון מובלי בעונתו הרביעית בליגה חווה מיני עונת פריצה. מעבר לעלייה קלה בממוצע הנקודות, מה שחשוב יותר הוא העלייה בווליום הזריקות מעבר לקשת. לראשונה הוא זורק שלשות בכמות ובדיוק שהגנות צריכות לקחת אותו בחשבון (1.2 שלשות מדוייקות ב 42% מכובדים על 2.8 נסיונות). אלן הוא סנטר שחי בעיקר בצבע ויכולת הקליעה המשודרגת של מובלי עוזרת לפתור את בעיות הריווח שהקשתה על שני גבוהי הקאבס לשחק יחדיו ביעילות.

השיפור של גרלנד ומובלי והצעד אחורה המתבקש שמיטשל לקח, מייצבים אותם כשלישייה די שוויונית, והם מקבלים את הקרדיט בכניסה לעשירייה הפותחת על הובלת קבוצתם למאזן הטוב בליגה.

ארבעת הגדולים:

4. ג'ייסון טייטום – מאזן: 29-12 / 38 משחקים. סטט': 27.8 נק' ב 60% טרו שוטינג, 9.3 ריב', 5.3 אס' על 2.8 איב', 1.3 חט'.

אחרי הגמר שתפקד בו פחות טוב, ובראון שזכה לבסוף בתואר ה mvp final, בתוספת הקרדיט המועט שקיבל באולימפיאדה, גרמה לכוכב הגדול של בוסטון להגיע לעונה הנוכחית עם מוטיבציית שיא להוכיח לכולם כמה הוא טוב.

הוא מוליך את קבוצתו למקום השני במזרח עם עוד עונת אולאראונד משובחת.

כמו כל בוסטון הוא הוריד הילוך ברבע השני של העונה (9 הפסדים ב 22 המשחקים האחרונים), ולכן הוא כרגע פחות רלוונטי בשיח על תואר ה mvp של העונה.

3. יאניס אדטוקומבו – מאזן: 24-17 / 35 משחקים. סטט': 31.5 נק' ב 61.8% טרו שוטינג, 12 ריב' (2.2 התקפה), 6 אס' על 3.5 איב', 1.4 חס', 0.8 חט'.

הבאקס פתחו את העונה בצורה מזעזעת עם שמונה הפסדים בעשרת המשחקים הראשונים, וכבר התחילו שמועות על טרייד אפשרי לכוכבם הגדול ובנייה מחדש. יאניס לא הרים ידיים והוליך את קבוצתו לתקופה טובה של ניצחונות עם יכולת שיא.

לראשונה מזה שנים הגריק פריק לוקח פחות משלשה למשחק והתמקצע יותר בזריקות מיד ריינג' שאותם הוא קולע באחוזים טובים ומפתיעים (45.7%).

גם העונה הוא נדרש לסחוב קבוצה מבוגרת עם לא מעט שחקני הגנה רעים, לחפות שוב על מידלטון (שהחמיץ רבע עונה ועדיין מוריד חלודה), ולעבוד קשה בשני צדי המגרש כל ערב, והוא עושה זאת בהצלחה יתרה.

2. ניקולה יוקיץ' – מאזן: 25-16 / 35 משחקים. סטט': 30.4 נק' ב 64.5% טרו שוטינג, 9.9 אס' על 3.1 איב', 13.1 ריב' (3.5 התקפה).

הג'וקר בעוד עונה פנומנלית, מעלה את רף הגאונות והיכולת שלו לרמה אחרת. הוא קולע הכי הרבה בקריירה, שיפר פלאים את יכולתו מעבר לקשת (2.1 שלשות מדוייקות ב 47% מדהימים), וגם באספקטים של ניהול המשחק והריבאונד (שגם כך היה אדיר בהם), הוא מתעלה על עצמו עם נתוני שיא.

הוא מוביל את דנבר לצמרת המערב וזאת למרות עונת קליעה לא יציבה של ג'מאל מארי והיעדרות ממושכת של אהרון גורדון שהחמיץ 21 משחקים. תוך כדי הוא מחייה את הקריירה של ראסל ווסטברוק המושמץ, שנמצא בעיצומה של אחת העונות היעילות שלו בקריירה.

1. שיי גילג'ס אלכסנדר – מאזן: 34-7 / 40 משחקים. סטט': 31.6 נק' ב 64.2% טרו שוטינג, 6 אס' על 2.7 איב', 5.4 ריב', 2 חט', 1.1 חס'.

שיי מוביל את הרעמים בפעם השנייה ברציפות למקום הראשון במערב. הוא עושה זאת למרות היעדרויות של שחקני מפתח: הולמגרן שיחק 10 משחקים בלבד, הרטנשטיין 24, והיו כמה משחקים שאוקייסי נותרה ללא ביגמן ראוי בסגל.

הקנדי בעוד עונת קליעה משובחת ויעילה, עם שיפור משמעותי מעבר לקשת. הוא העלה את ווליום הזריקות שלו אך ללא ירידה ביעילות (5.8 זריקות ו 2 שלשות מדוייקות ב 35%). בנוסף הוא שומר נהדר ואחד משחקני ההגנה – התקפה הטובים בליגה.

אשתקד היה לו קייס לגיטימי לזכייה בשל הובלת סגל צעיר למקום הראשון במערב (בצוותא עם דנבר), ובסופו של דבר הוא הפסיד ליוקיץ'. העונה מניות הקייס שלו רק עולות מכיוון שהוא מוביל סגל ששחקני מפתח נעדרו ממנו לפרק זמן משמעותי, ולמרות זאת הוא עדיין מוביל אותם לפסגת המערב, ועוד במרחק ניכר מהמקום השני. בנוסף העובדה שהמועמד העיקרי מלבדו לתואר הוא אותו השחקן שזכה 3 פעמים ב 4 שנים האחרונות, בהחלט מוסיפה לו נקודות לא מעטות במירוץ.