מאת : פריים-טיים זק ויניב שושני

נפתח עם קצת היסטוריה.

בפתיחת עידן הסופרבול, לא כלל טורניר הפלייאוף של ה-NFL סיבוב "ווילד קארד" כפי שאנו מכירים אותו כיום. בין 1967 ל-1969 כלל הפלייאוף למעשה רק 3 משחקים ב-2 סיבובים בלבד – הליגה, שהיו בה אז 16 קבוצות, חולקה ל-4 בתים. ארבע אלופות הבתים עלו לפלייאוף ושתי מנצחות הסיבוב הראשון הגיעו משם ישירות לסופרבול. עם איחוד ה-NFL וה-AFL ב-1970 והרחבת הליגה ל-26 קבוצות השתנתה חלוקת הבתים, הוגדרו חטיבות ((CONFERENCES ה-NFC וה-AFC וכל אחת מהן חולקה ל-3 בתים (בני 4 או 5 קבוצות). לאור כך, נוסף לפלייאוף סיבוב נוסף (DIVISIONAL) בו התמודדו 3 אלופות הבתים בכל חטיבה ונוספה אליהן הקבוצה בעלת המאזן הטוב ביותר בחטיבה (מבין אלו שלא זכו באליפות בית). המנצחות של סיבוב זה הגיעו לגמרי החטיבה שממנו יצאו הנציגות לסופרבול.

רק ב-1978 החליטה הנהלת הליגה להרחיב במעט את מעגל המשתתפות בפלייאוף על מנת לעורר עניין ולייצר מאבק רחב יותר בין הקבוצות על ההגעה לשלבי ההכרעה. שלושת אלופות הבתים מכל חטיבה עדיין עלו ישירות לסיבוב ה-DIVISIONAL, אך במקום לצרף אליהן את הקבוצה בעלת המאזן הטוב ביותר מכל חטיבה (מבין שאר הקבוצות) התקיים סיבוב מקדים בו התמודדו שתי הקבוצות (שאינן אלופות בית) עם המאזן הטוב בחטיבה על הזכות לעלות לסיבוב הבא (ולהיות ה"ווילד קארד" – האלמנט הלא צפוי והלא מתוכנן – בהשאלה ממשחק הפוקר). שלב ה"וווילד קארד" המקורי כלל כאמור רק משחק אחד בכל חטיבה והיווה סוג של שלב מקדים לפלייאוף ה"אמיתי" שהחל למעשה בסיבוב ה-DIVISIONAL (קצת בדומה לפליי-אין ב-NBA של היום).

התמונה השתנתה בשנת 1990, כשהפלייאוף הורחב ל-12 קבוצות. עכשיו – לראשונה – נאלצו שתיים מבין אלופות הבתים (אחת מכל חטיבה) לשחק בשלב המוקדם. אלופת הבית עם המאזן הגרוע ביותר הצטרפה ל-3 הקבוצות (שאינן אלופות בית) עם המאזן הטוב ביותר, וארבע הקבוצות הללו קיימו שני משחקי "ווילד קארד" בכל חטיבה. לאחר החלוקה מחדש של הבתים בליגה והמעבר מ-6 בתים ל-8 ב-2002 (זה קרה מספר שנים לאחר שמספר הקבוצות הכולל ב-NFL הגיע ל-32, ב-1999), קיבלו רק שתי אלופות הבתים (מכל חטיבה) עם המאזן הטוב ביותר שבוע חופש, והשתיים האחרות – ביחד עם שתי ה"לא-אלופות" בעלות המאזן הטוב ביותר – שיחקו בסיבוב הראשון.

השיטה הזו החזיקה מעמד עד לשנת 2020, כאשר נוספו עוד 2 קבוצות לפלייאוף (14 סה"כ) והמתכונת השתנתה לזו המוכרת לנו היום – רק הקבוצה עם המאזן הטוב ביותר בכל חטיבה זוכה בשבוע חופש, ו-6 האחרות משחקות זו מול זו. תהליך הדרגתי (ומבורך) זה, שנבנה על פני למעלה מ-40 שנה, הביא את מספר משחקי ה"ווילד קארד" ל-6 סה"כ, ומוסיף הנאה ומתח לצופים הן במהלך העונה הסדירה (כשיותר קבוצות נשארות בתמונת הפלייאוף עד לסיום) וכמובן גם במהלך סוף השבוע של הווילד קארד, הבא עלינו לטובה. הלו"ז כולל השנה 3 משחקי "פריים-טיים" (שעות הערב) בארה"ב, מה שאומר שמצפים לנו כמה לילות בלי שינה….כפי שמודי בר-און זצ"ל היה נוהג לומר : "תהנו!".

משחקי הסיבוב הראשון בפלייאוף יחלו היום (שבת) ויימשכו עד יום שני. להלן הסקירה לקראת המפגשים המרתקים הצפויים לנו בשלב זה. המספרים בסוגריים הם מיקום הקבוצות בדירוג החטיבתי. כל שעות המשחקים הן לפי שעון ישראל.

יוסטון טקסנס (4) – לוס אנג'לס צ'רג'רס (5), יוסטון, שבת 23:30

יוסטון החלה את עונת 2024 עם ציפיות להגיע לצמרת הגבוהה של ה-AFC. בתום עונת הרוקי הסנסציונית של הק"ב סי-ג'יי סטראוד, ציפו ממנו בטקסנס לשחזר ואף לשדרג את יכולתו. כדי לעזור לו הובאו שחקני רכש יקרים, ובראשם התופס סטפון דיגס והרץ ג'ו מיקסון. בניגוד לציפיות, ולמרות שהקבוצה זכתה באליפות בית ה-AFC דרום והגיעה לפלייאוף מהמקום הרביעי (כמו בשנה שעברה), אי אפשר היה להחמיץ את הנסיגה ביכולת ההתקפית של הקבוצה לעומת השנה שעברה. הבעיה מתחילה מסטראוד עצמו שחווה עונה שניה לא מוצלחת, בלשון המעטה. הרייטינג שלו צנח מ-101 ב-2023 ל-87 לא מחמיא, כמות הט"ד והיארדים במסירה ירדו – ובולטת במיוחד העלייה בכמות החטיפות – מ-5 בלבד בעונת הרוקי ל-12 בעונה הנוכחית. לזכותו של סטראוד ניתן לציין שהוא סבל מקו קדמי שביר (52 סאקים – 14 יותר מבעונה שעברה) ופציעות של התופסים המובילים (דיגס שיחק ב-8 משחקים בלבד, וגם ניקו קולינס וטאנק דל החמיצו משחקים רבים). מבין שלושת התופסים הללו, רק קולינס יהיה זמין לסטראוד במשחק היום. הרץ ג'ו מיקסון היה נקודת האור של הרכש ההתקפי, עם מעל 1000 יארד ו-11 ט"ד. גם ההגנה נסוגה ביכולתה וירדה מהמקום ה-11 בשנה שעברה למקום ה-14 – זאת למרות ששחקן הרכש ההגנתי המרכזי, דניל הנטר, הצטיין עם 12 סאקים. אם הטקסנס יסיימו את דרכם בתום הסיבוב הראשון בפלייאוף, ייאלצו המאמן דמיקו ראיין וההנהלה לנתח את הסיטואציה, להבין איך ניתן להעלות את הקבוצה חזרה למסלול ההצלחות ולהשיב לסטראוד את הביטחון ושמחת החיים שהלכו לאיבוד בשנת הסופומור שלו.

הצ'רג'רס ביצעו בפגרה ניתוח להשתלת אישיות כשהביאו את המאמן ג'ים הרבו בחזרה מהמכללות להוביל את הקבוצה שהבריקה לפרקים התקפית תחת המאמן הקודם ברנדון סטיילי אך סבלה מהגנה מחוררת והצליחה תמיד לקרוס ברגעי האמת. הרבו, נאמן לפילוסופיה הקשוחה שלו, שחרר את כל שחקני הכישרון הבולטים של הקבוצה (חוץ מהק"ב המצוין ג'סטין הרברט, כמובן), רכש צמד רצים קשוחים בדמות גאס אדוורדס וג'יי-קיי דובינס ובחר בסיבוב הראשון בדראפט שחקן קו התקפה (ג'ו אלט). כל זאת כדי למצב מחדש את התקפת הקבוצה ולהפוך אותה למבוססת על מהלכי ריצה, כשהמסירה של הרברט הופכת לגורם משלים בלבד. המהלך הזה הצליח באופן חלקי בלבד. התקפת הריצה דורגה במקום ה-17 בלבד, והרברט (שרק בפעם השנייה בקריירה ירד מ-4000 יארד לעונה) נאלץ להציל את המצב, והוא עשה זאת באמצעות דיוק פנטסטי במסירה (רק 3 חטיפות במשך כל העונה!) ובעזרת התופס הרוקי המעולה לאד מקונקי, שנבחר בסיבוב השני והפך לתופס המוביל של הקבוצה עם 1150 יארד, 7 ט"ד ואוסף תפיסות מרהיבות ברגעים החשובים. בצד ההגנתי, למרות היעדר חיזוק משמעותי, הצליח הרבו לבצע מהפך מדהים כשהיחידה דורגה ראשונה בליגה עם ספיגה של 17.7 נקודות בלבד למשחק. הצ'רג'רס יצטרכו להראות שהם מצליחים להפגין את האופי והקשיחות החדשים גם בפלייאוף – שכן הזיכרון הצורב של הקריסה מול ג'קסונוויל בפעם הקודמת שהגיעו ל"ווילד-קארד" (לפני שנתיים), בו איבדו יתרון של 27 נקודות והפסידו את המשחק, עדיין חקוק בבשרם של רבים משחקני הקבוצה, ובוודאי אצל האוהדים המסורים.

תחזית : הקבוצות מגיעות למשחק הזה כשהמומנטום שלהן בכיוונים הפוכים – יוסטון הפסידה שניים משלושת משחקיה האחרונים, בעוד הצ'רג'רס מגיעים אחרי רצף של שלושה ניצחונות. הגנות המסירה של שתי הקבוצות מדורגות במקום ה-6 וה-7 בליגה, כך שלסטראוד והרברט לא מצפים חיים קלים, אם כי הרברט מגיע להתמודדות בכושר משחק ומצב רוח טובים הרבה יותר. הוא גם נהנה מקו התקפה יציב וחזק יותר. גם הגנות הריצה טובות ודומות למדי ביכולתן. ההבדל המהותי בין הגנות שתי הקבוצות (שגורם ללוס אנג'לס לספוג 4 נקודות פחות למשחק) נעוץ בעמידותן קרוב לקו השער – לוס אנג'לס סופגת ט"ד רק ב-45% מהמקרים בהם היריבה מגיעה לרדזון (מקום 1 בליגה) בעוד יוסטון סופגת ט"ד ב-63% מהמקרים (מקום 27). היכולת העדיפה של הרברט והקשיחות של ההגנה יעשו את ההבדל ויאפשרו לצ'רג'רס לצאת מיוסטון עם ניצחון פלייאוף – לראשונה מאז 2018. ג'סטין הרברט ישיג סוף סוף את ניצחון הפלייאוף הראשון בקריירה.

בולטימור רייבנס (3) – פיטסבורג סטילרס (6), בולטימור, הלילה בין שבת לראשון 03:00

מפגש פלייאוף פנימי של הבית הצפוני של ה- AFC, בין שתי קבוצות שממש לא אוהבות אחת את השנייה, וזהו בסך הכול מפגש הפלייאוף החמישי שלהן.

הסטילרס מגיעים לפלייאוף צולעים ובמומנטום לא טוב של ארבעה הפסדים רצופים. ברצף ההפסדים ההתקפה לא השיגה יותר מ- 17 נקודות במשחק, והיא ממשיכה להיות עקב אכילס של הקבוצה. זה נכון בעיקר ביחס להתקפת המסירה, שמדורגת רק במקום ה-27 בליגה ביארדים באוויר, לא בדיוק נתון של קבוצת פלייאוף. לקווטרבק ראסל ווילסון היו משחקים טובים ברצף הניצחונות של אמצע העונה, אבל גם הוא דעך לקראת סוף העונה הסדירה. תרם לכך לא מעט קו התקפה לא טוב, שספג 49 סאקים, נתון שמעמיד את הסטילרס במקום 23 בליגה, ומהווה נסיגה ניכרת לעומת העונות הקודמות. עמוד התווך של ההתקפה הייתה ונשארה התקפת הריצה, אבל גם היא מתקשה לרשום נקודות. למרות שלרץ האחורי נאג'י האריס יש עוד עונה של מעל אלף יארדים על הקרקע, הוא משיג רק 6 ט"ד כל העונה, ומול הגנת הריצה המשובחת של הרייבנס זאת עלולה להיות בעיה רצינית. בעיה משמעותית יותר מגיעה דווקא מכיוון ההגנה, שלא משחקת טוב במחזורים האחרונים, ובלי הגנת פלדה אין לסטילרס הרבה מה להציע, בטח בפלייאוף.

הבעיה של הגנת הסטילרס מתעצמת בהתחשב ביריבתה, שמדורגת ראשונה בליגה ביארדים כוללים, שלישית מבחינת נקודות, ומגיעה לכושר מעולה בדיוק בזמן הנכון. הקווטרבק לאמאר ג'קסון מפיק עוד עונת MVP, שובר שיאי קריירה ביארדים ורייטינג מסירה לעונה, ורושם הישג מדהים של 41 ט"ד במסירה (שני בליגה) לעומת רק ארבע חטיפות (גם כן שני בליגה). ג'קסון גם מוסיף 915 יארדים על הקרקע, הכי הרבה לקווטרבק השנה. יחד עם עונת קאמבק של הרץ העוצמתי דריק הנרי, הרייבנס מדורגים ראשונים בליגה ביארדים בריצה, עונה שניה ברציפות. כל הטוב הזה לא היה מתרחש ללא קו קדמי מעולה, אחד מהטובים בליגה, שעושה עבודה שקטה ויעילה משחק אחרי משחק. בהגנה המצב פחות וורוד, ולעומת הגנת ריצה מצוינת שספגה הכי מעט יארדים על הקרקע, לרייבנס הגנת מסירה שמדורגת אחת לפני אחרונה בספיגת יארדים באוויר – רק שכאמור היא פוגשת התקפת מסירה לא טובה, שאולי לא תאתגר אותה בכלל.

נתון מעניין – שני המועדונים הם אות ומופת לניהול נכון ויציב. ג'ון הארבו סוגר 17 עונות מוצלחות כמאמן הרייבנס, ומייק טומלין כבר רושם 18 עונות מרשימות כמאמן הסטילרס.

תחזית : כמעט כל מפגש בין שני המועדונים הגאים הללו מלווה באמוציות ויריבות עזה, ואין סיבה שמשחק הפלייאוף ביניהן יהיה שונה. נכון, הסטילרס יכולים להפתיע כל קבוצה במשחק נתון – אבל הרייבנס טובים יותר, הם מגיעים במומנטום יותר טוב משמעותית, ורוב הסיכויים שהם יחגגו ניצחון על היריבה המושבעת מפיטסבורג.

בפאלו בילס (2) – דנבר ברונקוס (7), בפאלו, ראשון 20:00

הבילס סיימו ב-2023 עוד עונה "שגרתית" במהלכה זכו – בפעם הרביעית ברצף – בכתר בית ה-AFC מזרח ועלו לפלייאוף – בו הפסידו בפעם השלישית ברציפות בשלב השני. כמעט כרגיל (כמו בשלוש מתוך 4 העונות האחרונות) היו אלו הצ'יפס שסיימו עבור ג'וש אלן וחבריו את העונה. לקראת העונה הנוכחית צפו רבים שהבילס ייסוגו במידה מסוימת, כשאיבדו בפגרה את שני התופסים הבכירים שלהם (סטפון דיגס וגייב דייויס). אפילו אליפות הבית נראתה בסכנה בשל איום מהכוחות העולים בבית המזרח – הג'טס של ארון רוג'רס והדולפינס של טואה טאגווילואה. בסופו של דבר רוג'רס קרס, טואה נפצע – וזה איפשר לבילס לדהור באין מפריע לאליפות בית חמישית ברציפות ולמקום השני בחטיבה – מה שאומר שאת הצ'יפס הם יפגשו (אם בכלל) רק בגמר ה-AFC. מי שעמס על כתפיו את הקבוצה והוביל אותה לצמרת היה – כרגיל והשנה אף ביתר שאת – הק"ב המדהים ג'וש אלן. בעקבות היכולת שהפגין הק"ב הוא המועמד המוביל לתואר ה-MVP של העונה. אלן השיג במו ידיו (ורגליו) 40 ט"ד (28 במסירה, 12 בריצה) וצבר כמעט 4300 יארדים כוללים. בניגוד לשנים קודמות, הוא מיעט לשגר מסירות בסיכון גבוה, הפגין משחק אחראי וסיים את העונה עם 6 חטיפות בלבד (לעומת 18 בעונה שעברה). הקו הקדמי שמר עליו היטב והוא הופל רק 14 פעמים כל העונה. ההגנה תרמה את חלקה כשספגה 21.5 נקודות למשחק (מקום 11) אם כי העובדה שדורגה במקום ה-24 נגד המסירה מעוררת חששות לקראת עימות חוזר אפשרי מול פטריק מהומס.

הברונקוס הם (ביחד עם וושינגטון) הקבוצה המפתיעה ביותר שהגיעה לפלייאוף. שתיהן מובלות ע"י ק"ב רוקי (זו הפעם הרביעית בלבד מאז 1970 ששתי קבוצות עם רוקי ק"ב מגיעות לפלייאוף)  – אך אם מג'יידן דניאלס (של הקומנדרס) היו מראש ציפיות גבוהות (שבעטיין נבחר במקום השני בדראפט), הרי ההפתעה מהיכולת שהפגין בו ניקס (הק"ב של דנבר) גדולה הרבה יותר. ניקס היה רק הק"ב השישי בסדר הבחירה בדראפט (מקום 12 סה"כ) והגיע לקבוצה שהייתה שרויה במשבר לאחר עונת הנפל ב-2023. העונה שעברה החלה בקול תרועה רמה עם הגעתו של ראסל ווילסון מסיאטל ונגמרה בדממה דקה, במאזן של 8- 9 ומחוץ לפלייאוף. המאמן שון פייטון, בעל המוניטין של גאון התקפי, לא הצליח לשלב את ווילסון בשיטה שלו ושלח אותו לפיטסבורג בפגרה – על מנת להתחיל מחדש עם הרוקי מאורגון. ניקס התעלה על הציפיות והציג עונה מרשימה בה צבר 29 ט"ד מול 12 חטיפות, אחוזי דיוק טובים (66%), רייטינג של 93 ובעיקר הרבה ביטחון ומנהיגות בפוקט ומחוצה לו (הוא השיג גם 430 יארדים בריצה). ההתקפה שניקס מוביל דורגה במקום ה-10 המכובד (25 נקודות למשחק) כשהיא מצטיינת במצבי הבקעה קרוב לשער היריבה (62.5% ט"ד מההזדמנויות ברד-זון) . הק"ב הצעיר נהנה מקו התקפה מעולה שאיפשר ליריבות להפיל אותו 24 פעמים בלבד במהלך העונה – אך עם כל הכבוד לניקס וההתקפה, הכוח האמיתי של הקבוצה נובע מההגנה שדורגה שלישית (18.3 נקודות למשחק) כשהיא מצטיינת מול הריצה (מקום 3) ובלחץ על הק"ב היריב (3.7 סאקים למשחק – מקום ראשון בליגה!).

תחזית : הגנת הריצה המצוינת של דנבר תנסה  – ולרוב תצליח – למנוע מאלן (ומהרץ שלו, ג'יימס קוק) לשבור אותה במהלכי ריצה ארוכים. אבל אז אלן יפעיל את יד הנפץ שלו, ינצל את הניידות והכוח שלו על מנת להתגבר על הלחץ וישלח פצצות אוויריות לעומק המגרש. שם יחכו חליל שקיר וקיאון קולמן, שהשלימו ביחד 21 מהלכי מסירה של 20+ יארד. גם הגנת הבילס טובה מספיק מול הריצה (מקום 12) כדי לנטרל את התקפת הקרקע של דנבר. בו ניקס ינסה לנצל את הגנת המסירה החלשה של הבילס על מנת למצוא את המטרה העיקרית שלו כל השנה, קורטלנד סאטון, למהלכים גדולים. בשוט אאוט שיתנהל בעיקר באוויר אין לברונקוס את הכלים להתמודד עם הבילס, בוודאי לא במגרש הקפוא בבפאלו. הבילס ינצחו בקלות יחסית ויתקדמו לסיבוב הבא, בו יארחו את בולטימור או פיטסבורג.  

פילדלפיה איגלס (2) – גרין ביי פאקרס (7), פילדלפיה, ראשון 23:30

התמודדות בין שתי קבוצות שנפגשו כבר במחזור הפותח על אדמת ברזיל (לראשונה בתולדות הליגה) וכולנו תקווה שגם במפגש החוזר נזכה למנה גדושה של דרמה ומתח.

הפאקרס "הצליחו" להפסיד במחזור האחרון לברס החלשים. כתוצאה מכך הם ירדו למקום השביעי והאחרון בטבלת העולות לפלייאוף ב- NFC ויאלצו להתמודד כבר בסיבוב הראשון מול האיגלס החזקים. לשמחתם פציעת המרפק של הקווטרבק ג'ורדן לאב אינה חמורה – הוא יעלה למגרש וישחק את משחק הפלייאוף השלישי בקריירה הקצרה שלו. לפאקרס התקפה טובה מאוד, שמדורגת חמישית ביארדים כוללים ושמינית בנקודות, עם איזון בריא בין מסירה לריצה. להתקפה הזאת מצפה אתגר גדול מול ההגנה המצוינת של האיגלס. לאב צריך להיזהר במיוחד מאיבודי כדור מול ההגנה האזורית של שני הסייפטיז של האיגלס, שרשומים ביחד על עשר חטיפות כדור. גם הרץ האחורי ג'וש ג'ייקובס חייב להיות בשיאו, ולנצל את החולשה (היחסית) של הגנת הריצה של האיגלס. הגנת הפאקרס השתפרה לעומת השנה עברה, בעיקר בגזרת הריצה. היא מדורגת חמישית בספיגת יארדים כוללים, ושישית בספיגת נקודות. עיקר תשומת הלב בהגנה תופנה לעצירת הריצה של פילדלפיה, שכן האיגלס מדורגים ראשונים בליגה במספר ניסיונות ריצה, והם אפקטיביים במיוחד ברד זון.

אחרי שנעדר כמעט שלושה משחקים עקב זעזוע מוח, הקווטרבק ג'יילן הרטס יעלה כמעט בוודאות בשורות האיגלס, ובפילדלפיה בהחלט זקוקים למנהיגות ולניסיון שלו. התקפת פילדלפיה מבוססת השנה על הריצה – ואיך אפשר שלא אם יש לך שחקן כמו סקוואן בארקלי. הרץ האחורי, שהגיע השנה מהיריבים לבית המזרח (הג'ייאנטס), לא נזקק לשום זמן הסתגלות והטביע את חותמו החל מהרגע הראשון של העונה. הוא קבע שיא קריירה ברוב המדדים האישיים, ויחד עם הרטס מוביל את התקפת הריצה למקום שני בליגה ביארדים וט"ד על הקרקע. תחום המסירה נופל משמעותית מהריצה, אבל שיתוף הפעולה של הארטס עם התופסים דבונטה סמית' ובעיקר איי ג'יי בראון גורם לא מעט נזק ליריבות, לתשומת לב הגנת הפאקרס. החלק הדומיננטי בפילדלפיה השנה היא ההגנה, שהשתפרה פלאים לעומת שנה שעברה, ספגה הכי מעט יארדים כוללים בליגה, ואף מדורגת שניה בספיגת נקודות. מעוז ההגנה הוא הליינבקר זאק באון, שאחרי ארבע עונות חיוורות בסיינטס, הגיע השנה לאיגלס, ורושם עונה נפלאה לפי כל קנה מידה, כולל בחירה בפעם הראשונה למשחק הפרובול.

נתון מעניין – האיגלס מקום ראשון בליגה בניסיונות ריצה, הפאקרס במקום החמישי.

תחזית : על הנייר, פילדלפיה קבוצה טובה יותר. יש לה הגנה טובה יותר, עדיפות במשחק הריצה בהתקפה, ורק משחק המסירה שלה נופל מזה של הפאקרס. כבר חזינו בלא מעט משחקים שאפשר היה לזרוק את הנייר לפח, ולפאקרס יש את היכולת והמסורת לחולל הפתעה ולעבור את אחת הקבוצות החזקות בליגה. אנחנו נלך בכל זאת עם הפייבוריטית, ונהמר על ניצחון של פילדלפיה, הרבה בזכות משחק הריצה.

טאמפה ביי באקנירס (3) – וושינגטון קומנדרס (6), טאמפה, הלילה בין ראשון לשני 03:00

המפגש שנועל את משחקי יום ראשון, מפגיש שתי קבוצות דומות במומנטום טוב, עם התקפות זוהרות והגנות בינוניות, כך שצפוי לנו משחק התקפי עם ניקוד גבוה.

הקומנדרס מגיעים לפלייאוף עם תנופה של חמישה ניצחונות רצופים, והיא מציגה את אחת ההתקפות הכי טובות בליגה, בראשותו של הקווטרבק ג'יידן דניאלס. לדניאלס עונת רוקי מדהימה – למרות שהוא נבחר שני בדראפט, ההישגים שלו הם מעל המצופה, והוא המועמד הבולט לזכות בתואר הרוקי ההתקפי של השנה. התופס ראשי בקומנדרס הוא אומנם טרי מק'לורין הנפלא, שמנפץ השנה את שיא הט"ד האישי שלו לעונה, אבל שימו לב לטייט אנד הוותיק זאק ארץ, שהעביר את מיטב שנותיו במדי האיגלס, וזוכה לעדנה מחודשת בוושינגטון. אם משחק המסירה של הקומנדרס טוב, משחק הריצה מבצע קפיצת מדרגה נחשונית לעומת שנה שעברה, וגם פה לדניאלס רגל בדבר. הוא מדורג שני בין כל הקווטרבקים ביארדים על הקרקע, אחרי מיודענו לאמאר ג'קסון, ושלישי בט"ד בריצה מבין הקווטרבקים. בהגנה המצב פחות זוהר, ואם הגנת המסירה עוד מתפקדת באופן סביר, עם קו קדמי שכולל שלישיית ליינבקרים אגרסיביים, בובי ווגנר הבלתי נגמר, פרנקי לובו ודאנטה פאולר (כולם רכש חדש), הרי שהגנת הריצה סופגת יותר מידי יארדים, והיא מדורגת במקום ה-30 בתחום זה.

גם הבאקנירס סגרו את העונה הסדירה עם שישה ניצחונות מתוך שבעת המשחקים האחרונים. ההתקפה שלהם אפילו טובה יותר מזו של הקומנדרס, ומדורגת שלישית בליגה ביארדים כוללים ורביעית בנקודות. את ההתקפה הזו מוביל הקווטרבק בייקר מייפילד, שכבר היה בדרך לתהום הנשייה, ומצא בית חם בטמפה, שם הוא פורח מחדש ושובר שיאי קריירה שנה אחר שנה. גם התקפת הריצה של הבאקנירס אינה קוטלת קנים, מגלה שיפור ניכר לעומת שנים קודמות, והרץ האחורי הרוקי באקי אירווינג זוכה לעבור את רף האלף יארדים לעונה כבר בעונתו הראשונה בליגה. ההגנה כאמור בינונית (בדומה לקומנדרס) – רק שהבאקנירס מציגים הגנת ברזל בתחום הריצה, והגנת מסירה חלשה מאוד, שמדורגת 29 בליגה בספיגת יארדים באוויר. מול דניאלס וחבריו ההגנה צריכה להתעלות על עצמה. בעיקר אמורים הדברים לצמד הענקים בקו הקדמי, הדפנסיב אנד קלייג'ה קנסי והנויס טאקל ויטה ואה, על כל 157 הק"ג שלו.

נתון מעניין – ניצחון הפלייאוף האחרון של וושינגטון התרחש אי שם בעונת 2005 בסיבוב הווילד קארד, והיריבה היתה… טאמפה ביי באקנירס.

תחזית : משחק שווה כוחות בין שתי קבוצות התקפיות, וקשה מאוד לדעת מי תנצח. אנחנו נלך על ניצחון של האורחת מוושינגטון, כי לפעמים ההיסטוריה כן חוזרת על עצמה.

לוס אנג'לס ראמס (4) – מינסוטה וויקינגס (5), פניקס (אריזונה), הלילה בין שני לשלישי 03:00

הראמס זכו בסופרבול לפני שלוש שנים אך אח"כ הציגו שתי עונות בינוניות ונראה היה שהם בדרך למטה, כשהק"ב סטאפורד מתחיל להפגין סימני גיל ובמיוחד לאחר פרישת מעוז ההגנה שלהם, ארון דונלד האגדי, בתום העונה שעברה. נקודת האור של עונת 2023 הייתה הפריצה של התופס הרוקי פוקה נקואה ששבר כמעט כל שיא אפשרי והתעלה אפילו על התופס הוותיק והמעוטר קופר קאפ. גם השנה הפגינו הסקאוטים של לוס אנג'לס את יכולותיהם כשבחרו את צמד שחקני ההגנה ג'ארד וורס ובריידן פיסק (שניהם מפלורידה סטייט) בשני הסיבובים הראשונים בדראפט. השניים הללו, ביחד עם שחקני השנה השניה קובי טרנר וביירון יאנג, יצרו את השלד לשביעייה הגנתית קדמית אגרסיבית ויעילה – שכצפוי מיחידה כה צעירה הלכה והשתפרה ככל שהעונה התקרבה לסיומה. לפני המחזור האחרון (וחסר החשיבות באופן יחסי) בו העלתה הקבוצה את המחליפים, ספגה ההגנה 16 נקודות למשחק בחודש דצמבר בו השיגו הראמס 5 ניצחונות רצופים שהעלו אותם לראשות בית ה-NFC מערב. בהתקפה, המשיך פוקה נקואה להפגין יכולת גבוהה וצבר 90 יארדים למשחק, כשקופר קאפ ממלא בהצלחה את משבצת התופס השני. קיירן וויליאמס הצעיר, בעונתו השלישית בקבוצה, הצטיין עם 1300 יארדים קרקעיים. החולשה היחסית בהתקפה היא היכולת הלא יציבה של הק"ב מתיו סטאפורד, שלצד הצגות גדולות (למשל בניצחון המרשים על בפאלו) הציג יותר מדי משחקים חלשים. קו ההתקפה, אחד הטובים בליגה (מקום 6) שמר על הק"ב המזדקן והלא נייד שלהם, ואפשר לו לספוג רק 28 סאקים במהלך כל העונה.

העונה של מינסוטה התפתחה באופן שונה לחלוטין מכפי שתוכננה. לאחר עזיבתו של קירק קאזינס הוותיק, גייסו הוויקינגס בסיבוב הראשון של הדראפט את הק"ב ג'יי-ג'יי מקארתי ותכננו לתת לו להוביל את הקבוצה. הציפיות לא התעלו מעבר להתמקמות במרכז הטבלה בעונת התאקלמות של הק"ב הרוקי. כגיבוי למקארתי הובא סאם דארנולד הוותיק, שכבר כמה עונות משמש כמחליף (בקרולינה ובסן פרנסיסקו) וצבר בעונת 2023 28 סנאפים בלבד. בפועל, מקארתי סיים את העונה עוד לפני פתיחתה בשל פציעה, דרנולד הוזנק להרכב הראשון – והצדיק את האמון עם עונת שיא במהלכה השיג מעל 250 יארדים למשחק, 35 ט"ד מול 12 חטיפות ורייטינג מצוין של 102.5. הוא יצר כימיה מעולה עם התופס הטוב בליגה, ג'סטין ג'פרסון, שצבר מעל 1500 יארדים כשגם ג'ורדן אדיסון נהנה מההתמקדות בג'פרסון כשהוא מגיע כמעט ל-900 יארד. על הקרקע השיג הרכש ארון ג'ונס 1140 יארד והשלים התקפה מאוזנת שצברה יותר מ-25 נקודות למשחק ודורגה במקום ה-9. ההגנה ספגה פחות מ-20 נקודות למשחק (מקום 5) כשהיא מצטיינת מול הריצה (מקום 2) אך פגיעה מול המסירה (מקום 28). הוויקינגס דהרו לאחד המאזנים הטובים בליגה ורק ההפסד במחזור האחרון לדטרויט מנע מהם את המקום הראשון בחטיבת ה-NFC. לקבוצה מחכה דילמה משמעותית בפגרה, בה ייאלצו להחליט אם לקשור את גורלם בזה של דרנולד (ולתת לו חוזה יקר וארוך טווח על סמך הצלחה בעונה בודדת) או לוותר עליו ולנסות להמשיך את עם מקארתי הכישרוני אך הלא מוכח. תוצאות המשחק השבוע עשויות לקבוע את התשובה לשאלה הזו.  

תחזית : בשל השריפות בלוס-אנג'לס הועבר המשחק לאריזונה (למגרשם של הקרדינלס). במגרש נייטרלי, גם הראמס וגם הוויקינגס יצליחו לעצור את משחק הריצה של היריבה, כך שהמשחק יתנהל ברובו באוויר. היות שלשתי הקבוצות יש תופסים מצוינים, ק"ב נפיצים והגנת מסירה חלשה יחסית, אנו צפויים לקבל שוט-אאוט צמוד ומרתק שיסתיים בסקור גבוה. הוויקינגס משחקים בחוץ בפעם השנייה ברצף לאחר שהובסו בדטרויט במשחק על המקום הראשון בחטיבה. הם יגיעו מעט מוכים ובוודאי עייפים. לעומתם הראמס החליטו לוותר על הסיכוי לעלות בדירוג החטיבתי ונתנו לסטאפורד וליתר הכוכבים מנוחה במשחק בשבוע שעבר נגד סיאטל. ההבדלים בבריאות וברעננות בין שתי הקבוצות יתנו את אותותיהם ויכריעו את המשחק. סטאפורד, לאחר המנוחה הארוכה, יציג יכולת גבוהה ויזין היטב את נקואה וקאפ. גם דרנולד ימצא את ג'פרסון לכמה תפיסות מדהימות אך הם לא יצליחו לעמוד בקצב. בסיום המשחק (החותם את המחזור הראשון של הפלייאוף) הראמס ינצחו בהפרש חד ספרתי ויצאו במורל גבוה למשחק החוץ הקשה בדטרויט בסיבוב השני.