בכל קיץ שיוצא לוח המשחקים של הליגה אני תמיד מסמן משחק אחד ביומן שאני חייב ללכת אליו, אטלנטה נגד יוסטון, בתאריך המקורי הייתה סופת שלגים רצינית שגרמה לדחייה של המשחק אבל לשמחתי היום מזג האוויר משתף פעולה והמשחק מתקיים כמתוכנן.

האהדה שלי ליוסטון התחילה אי שם באמצע שנות ה-90, מייקל והבולס לקחו שלוש אליפויות וכולם כמובן קפצו על הרכבת של שיקגו אבל אני חיכיתי לבחור את הקבוצה שלי ואחרי שמייקל פרש הגיעה יוסטון ומהרגע הראשון ידעתי שיש שם משהו מיוחד, האליפות הראשונה ב-94 הייתה סופר פיזית, האקים בשיאו, חבורה של שחקנים קשוחים כמו וורנון מקסוול, אוטיס ת'ורפ וקני סמית' ידעו לנצח את הניקס בשבעה משחקים בגמר ולעשות היסטוריה, האליפות ב-95 הייתה בעיני הכי מיוחדת של קבוצה בליגה אי פעם, מקום 6 במערב, אחרי טרייד באמצע העונה שהביא את קלייד דרקסלר מפורטלנד והרבה סימני שאלה וכמובן החזרה של מייקל לבולס, אבל פלייאוף מדהים שכלל חזרה מפיגור 2-1 נגד יוטה של מאלון וסטוקטון בסיבוב הראשון, חזרה מפיגור 3-1 נגד פיניקס של ברקלי (נשיקת המוות המפורסמת של מריו אלי אחרי קליעת 3 במשחק 7), פירוק של סן אנטוניו ודיויד רובינסון בגמר המערב 4-2 וגולת הכותרת סוויפ מטורף על אורלנדו עם שאקיל ופני הארדאווי, מאז אותה אליפות נשארתי אוהד ותמיד זכיתי לראות קבוצות תחרותיות, מגריידי ויאו מינג, סטיב פרנסיס וקטינו מובלי, הארדן עם כריס פול, אבל הרוקטס נכנסו לבנייה מחדש והנה אנחנו רואים את הפירות השנה, קבוצה צעירה, שרצה, שומרת ונהנית לשחק כדורסל, כל זה בניצוחו של אמה יודוקה, מאמן שקיבל צ'אנס ביוסטון אחרי הפיאסקו שלו בבוסטון שאמנם לא היה מקצועי אבל העיב על הקריירה שלו.

יוסטון עם מאזן 31-14, מגיעים למשחק מהמקום השני במערב, אחרי כמה נצחונות יפים שכוללים סוויפ עונתי על קליבלנד, צמד נצחנות על ממפיס וניצחון מרשים נגד קבוצתו לשעבר של המאמן יודוקה, הבוסטון סלסטיקס, כמו כן ליוסטון יש צמד שחקנים שמגרדים הופעה ראשונה באולסטאר, אלפרון שנגון וג'יילן גרין, שניהם קיבלו הארכת חוזה יפה בקיץ ובינתיים מוכיחים את עצמם ומשחקים את הכדורסל הכי טוב שלהם עד כה.

מן העבר השני, אטלנטה הוקס, הקבוצה הבינונית הטובה בליגה, מאזן 22-24 ולצד כמה נצחנות יפים גם כמה הפסדים מרגיזים, רצף ההפסדים הנוכחי שלהם עומד כרגע על 5 והיום, הם יקוו לחזור למסלול הנצחונות אבל קל זה לא יהיה, הגעתי מוקדם לאולם כדי לראות את החימום של השחקנים, וגם קצת להתחמם בעצמי, בכל זאת 2 מעלות בחוץ.

בחרתי להתמקד בשלושה שחקנים, ג'יילין גרין, אלפרון שנגון ומי שבעיני המנהיג האמיתי של הקבוצה, פרד וואן וליט. נתחיל עם גרין, שחקן שממשיך להתפתח כמכונה התקפית מגוונת ומשוכללת, הוא לקח צעד קדימה השנה ומשחק כדורסל מדהים, את החימום שלו הוא התחיל בשיחה אישית עם עוזר המאמן של יוסטון ומיד אחריו עבר לעבוד על החדירות שלו לסל ומשם לקשת השלוש.

מיד אחריו הגיע שחקנה של בשיקטש לשעבר, אלפרון שנגון, שחקן שיוסטון מפתחת כבר כמה שנים טובות אחרי שידעה לבחור בו בדראפט, אחרי ההארכת החוזה שהוא קיבל נראה שהוא מרגיש מצוין לצידו של גרין ככוכב השני של הקבוצה הצעירה ואת רוב החימום שלו הוא דווקא העביר על קו העונשין במאמץ מתמשך לשפר את אחוזי העונשין שלו השנה.

אחרון חביב, פרד וואן וליט, שחקן מנוסה, שקט, יעיל וגם עם טבעת אליפות מימי טורנטו העליזים, תענוג לראות אותו מתחמם, לאט ובשקט, בלי אוזניות או דאנקים מפוצצים, פשוט לאט לאט מתחיל עם זריקות מתחת לסל ולאט לאט עובר לקשת השלוש וקליעות חצי מרחק, לדעתי יוסטון השנה תקום ותיפול על היכולת שלו בפלייאוף להנהיג את החבורה הצעירה הזאת.

ונעבור למשחק, הרבע הראשון היה חלש מאד התקפית, איבודי כדור של שתי הקבוצות ומשחק מפוזר נתנו לאטלנטה יתרון 27-22 כאשר שנגון ויאנג עם שש נקודות כל אחד, ברבע השני ראינו קצת יותר שימוש בשחקני הספסל אבל המחצית נגמרה ביתרון 50-49 לאטלנטה כאשר יוסטון עם אפס כדורים חוזרים בהתקפה! וזאת מקבוצה שמובילה את הליגה בריבאונדים עם 48 למשחק וכמעט 15 ריבאונד התקפה במשחק.

ברבע השלישי יוסטון "פתחו מבערים" ומשחק מצוין של טייט מהספסל ביחד עם יכולת גדולה של גרין עזרו ליוסטון לפתוח פער קטן לקראת הרבע האחרון והרבע השלישי מסתיים בתוצאה 82-73 לרוקטס. הרבע האחרון נדמה היה שהוא הולך לגרבג'טיים, יתרון 96-80 ליוסטון עם 5 דקות לסיום כאשר אז אטלנטה התעוררו ויצאו לריצת 16-2, חצי דקה לסיום אטלנטה עם כדור ביד ובפיגור 2, בחרו לקחת שלשה של האנטר שהחטיא ומשם שנגון עם דאנק קליל סוגר את הסיפור 100-96 ליוסטון שניצחו 9 מ-11 המשחקים האחרונים שלהם ואילו אטלנטה עם הפסד שישי ברציפות.

קלעו לאטלנטה – יאנג 21 נקודות ו-9 אסיסטים, האנטר 16 נקודות ודניאלס עם 12 נקודות.

קלעו ליוסטון – גרין 25 נקודות, שנגון עם 18 נקודות וטייט עם 16 נקודות.