1.אני שוב גולש – בחלק מהפוסט – לחיי האישיים. כיצד הספורט הפך לחלק משמעותי מחיי. חלקים מזה כבר כתבתי, אז למי שנמאס מלשמוע אותי שוב, שיעבור עתה לפרק '5'.

2.תגובה לפוסט של יוסי ברקלי, 'עדן, ולמה אנחנו אוהבים ספורט'

אני יושב ראשון מימין, תמיד הצעיר בחבורה, עם קבוצת מכבי בת גלים בהוקי בשנת 1946 (אני בן 9), ש-5 שנים אח"כ – כשאני כבר גר בטבעון אבל נוסע באופניים לבת גלים (או באוטובוס מס' 74) לאימוני הוקי, מנצחת את אליפות הנוער להוקי בראשון לציון, כשאני בהרכב הראשון, חלוץ ימני. שנתיים אחרי, ספורט ההוקי נעלם מישראל. חזרנו לשחק רק פעם אחת כשאני בן 19, שוכב חולה כחייל צה"ל בבי"ח רמב"ם, ואייב 'ההודי' כרמל מגיע לביקור חולים בבוקר ואומר לי שבשעה 3 יש משחק הוקי נגד משחתת בריטית והוא חייב אותי. אני 'נעלם' מבית החולים בשעה 2, הולך ברגל לקרית אליהו (היום קרית אליעזר), לובש גופיית 'מכבי בת גלים' ומשחק עם חום 38.5 מעלות. הפסדנו 2-1, אבל היה כיף של משחק!

התגובה שלי לפוסט של ברקלי:

בהצלחה לעדן. בקיצור, עבורי ספורט בתחילח היווה סוג של בריחה, עד שהפך לחלק מחיי. תחילה, בן 3 שלפתע אני ללא אב שעזב את אמי ואותי לאנחות, ונעלם, כשהייתי ילד בבת גלים. מגיל 5 התחלתי לשחות במכבי בת גלים עם המאמן איזייה שהפך למין אבא שלי. בגיל 10 ניצחתי את 'אליפות הילדים בשחייה ב-50 מטר חזה' על שפת הכנרת בין שני מצופים. בבי"ס הייתה לי הרפתקאה שלמה עם 'המורה שלי קווינט' שאף הוא הפך למין 'אבא שלי', ונושא לכתיבה עד היום הזה. בתיכון בסמ"ת – שהיה אז מין תיכון של הטכניון, המורה שלי טורי דיבר אתי על כתיבה וטען שהוא קלט את יכולת הכתיבה שלי למרות שהוא מבין שפני מועדות להנדסה (לפני זה המורה שלי קווינט אמר ב'יום הורים' לאמא שלי, 'הדסה, אני מרחם עליך שיש לך בן פרחח כמו מנחם, אבל, מה, יש לו כשרון כתיבה").

אף פעם לא הצטיינתי בספורט ברמה הגבוהה. בנערותי – כי השתתפתי ביותר מדי ענפי ספורט, ובבגרותי, כי נשארתי בגובה 1.70 מאז הייתי בן 13. בשנות הנערות גובהי היה יתרון גדול, אבל בבוגרים תמיד הייתי בין הנמוכים. ענף הספורט התחרותי הראשון שלי היה שחייה (אלוף הילדים בגיל 10 ב-50 חזה), אח"כ אלוף צה"ל ב-4X100 שליחים, אלוף ישראל בנוער בהוקי עם מכבי בת גלים, מקום שלישי באליפות דרגה ג' הפועל צפון בפינג-פונג (קשה היום להאמין אבל אז, שנים בודדות אחרי קום המדינה, רצינו להיות 'כמו כל הגויים' והיו אז אליפויות כאלה), מכבי חיפה ילדים בכדורגל, ואח"כ בגיל 17 הפועל בלפוריה כדורגל (כשהייתה בליגה הלאומית: שחקן ספסל, תקופה קצרה ביותר), רכז של הפועל קרית טבעון בכדורסל, ואול -אמריקן בכדורגל דיביזיה III בכדורגל בקולג' של ווסטר. אח"כ מאמן מכללת אדלפי כדורגל. לקחנו אליפות NCAA דיביזיה II ב-1974 (אני טס לאדלפי בעוד כמה שבועות ליובל ה-50 של האליפות) ומקום שני כמאמן אדלפי ב-1973 ומקום שלישי באליפות ה-NCAA ב-1975. אשתי היקרה רינה נפטרה ב-1973 מסרטן דם, ואימון אדלפי היה שוב מעין בריחה עבורי.

וכל השנים – ללא הפסק עד היום – אני כותב ספורט לעתוני ישראל והיום להופס שהפך לנידבך כה חשוב בחיי עם אשתי האהובה גייל חולת הפרקינסון.

עם כל הטרוף לספורט, לא הזנחתי את הלימודים האקדמאים ועם תואר PH.D מ-PSU קבלתי משרה באונ' אדלפי שם שימשתי כפרופסור, ומנהל הפקולטה לביומכניקה משך 40 שנה.

ללא ספורט אני לא יודע כיצד הייתי מסיים את חיי הלא קלים.

3. וכשלא 'השתתפתי' בספורט – אימנתי!

הנה אני בן 16 מאמן ילדות/נערות בהפועל קרית טבעון. ה-5 מימין היא רינה, ששיגעה אותי ("אני לא יודעת אם אני ימנית או שמאלית", כשהייתה עושה צעד וחצי פעם כך ופעם כך, והייתי צועק עליה מחוסר סבלנות), ש-8 שנים אח"כ הפכה לאשתי עד שניפטרה בגיל 33, אם לסיגל בת ה-6 ואפרת בת ה-3)

רינה ז"ל, חודשיים לפני שנפחה את נשמתה עם סיגל בת ה-6 ואפרת בת ה-3. היא ידעה שסופה מתקרב ורואים זאת על פניה שלא מסוגלות לחייך. היא דירבנה אותי שוב ושוב למהר ולמצוא אמא שתאהב את הבנות, ולהתחתן "ולא חשוב אם ידברו עליך שהיה לך בוודאי רומן איתה אם הכרת מישהי כל כך מהר. אל תשים לב. הבריאות הנפשית של הבנות תלויה לחלוטין במהירות בה תמצא להן אמא מחליפה ראויה", היא – בעלת PH.D בפסיכולוגיה קלינית, לא הפסיקה לטרטר לי בראש כמה זה קריטי. עשיתי כדבריה. למזלי, ולמזל הבנות, פגשתי בגייל חודשיים אחרי פטירתה של רינה, ואחרי 2-3 חודשים נוספים היינו נשואים. היא התגיירה, אימצה את הבנות (יש לה שני בנים בוגרים משלה מנישואים קודמים), והפכה לאם אוהבת ונפלאה, תומכת למופת, ועתה 'חברה' שאין כמותה עד היום הזה!

אני, עם קבוצת הכדורגל של אדלפי ב-1971. ב-1970 הבאתי לאדלפי את רובי יאנג שזה עתה חזר מנבחרת ישראל לאולימפיאדת מכסיקו ה-1970, אהרון ארונסקינד ז"ל (מכבי ת"א ונבחרת ישראל 1968) ושוקה פלגי (הפועל חיפה). הגענו לפלייאוף של NCAA (אז לא היו דיביזיות; כולנו היינו במיקשה אחת). ניצחנו את קינגס קולג' ואת מונקלייר סטייט, ואז במאבק על הגעה לפיינל פור ניצחנו את NYU (ניו יורק יוניברסיטי). אנחנו בפיינל פור???

לא!

NYU התלוננה ל-NCAA ש"שיתפנו את רובי יאנג, שחקן מקצועני, וכנראה גם המקצוענים אמנון ארונסקינד ושוקה פלגי"

אז לא הייתה מקצוענות בישראל. מיד הבאתי הוכחות לאתלטיק דירקטור ונשיא האוניברסיטה כולל טלפון וטלגרמות מההתאחדות והפועל חיפה המכחישים שרובי הוא 'מקצוען'. האתלטיק דירקטור שלנו ג'ים בדל היה טיפוס מוזר ומסתורי שתמיד חשדתי בו על חוסר יושרו, והדבר האחרון שהוא רצה זאת 'ביקורת ובדיקת האתלטיק דיפרטמנט ע"י ה-NCAA' והוא – בהסכמת נשיא האוניברסיטה – סרבו לבקשתי והחליטו להתנצל ל-NCAA על "חוסר הידע בקשר למקצוענות של רובי יאנג, אמנון ארונסקינד ושוקה פלגי". נענשנו באיסור לשחק באליפות ה-NCAA שנה שלמה.

ב-1971 נאלצתי להתחיל הכל מחדש ללא רובי, אמנון, ושוקה.

עם שלוש מילגות לימודים בלבד, לא הייתה לי ברירה אלא לנסות לגייס גם כמה שחקני לקרוס על מילגות ששיחקו גם כדורגל בתיכון. שנתיים אחרי, ב-1973, כבר עלינו לפלייאוף של ה-NCAA – אז כבר המכללות חולקו לשלוש דיביזיות, I, II, ו-III לפי גודלן ומספר מילגות הספורט שהן נותנות. שנתיים אחרי (1973) זכינו במקום שני בדיביזיה ה-II, עדיין ללא שחקנים ישראלים. אני החמצתי את משחק הגמר (הפסדנו לאוניברסיטת בולטימור) כי רינה היקרה נפטרה ממש בעת שניצחנו את אונ' ספרינגפילד בביתה בחצי הגמר. מיד עם סיום המשחק ניידת משטרה הגיעה ונאמר לי שעלי למהר לבולטימור, שם רינה טופלה. אני נהגתי להגיע למשחקים בסוף עונת 1973 עם מכוניתי, רק שמא אקבל בשורה מרה כזאת. יצאתי מיד לדרך, וכשהגעתי לבולטימור חיכה לי שם יצחק דקל, חברי הטוב מבת-גלים, וממבטו הבנתי שאחרתי.

ב-1974 עם נמרוד דרייפוס וצביקה שרף, זכינו באליפות ה-NCAA.

שנת 1974. אנחנו אלופי NCAA. משמאלי אייב ריס, עוזר מאמן. נמרוד דרייפוס חמישי מימין. 5 משחקניי המשיכו לשחק בליגה המקצועית NASL. (נמרוד 'נימי' דרייפוס, חזר שנתיים אחרי ארצה, וכיכב בהפועל תל אביב).

רוני אטנאזיו, יושב ראשון מימין שיחק בקוסמוס, עם פלה. השוער יוג'ין דושטו, 8 מימין, נחטף ע"י סיאטל. מני מאטוס (כורע 6 מימין, וטומי לנג, כורע 8 מימין) שיחקו בפורטלנד ואל. איי. השחקן הטוב ביותר שלי, האירי צ'ארלס אודנל ז"ל, כורע שני מימין, החליט להפסיק עם כדורגל ולהמשיך בלימודיו במנהל עסקים. הוא נפטר לפני שנתיים מאלצהיימר. השחקן ה-5 שהפך למקצוען היה השוער שלי בילי פיליפס שהגיע שנה אחרי שנת האליפות שהמשיך כמקצוען בליגה האירית.

4. חזרה למציאות היומית, כתיבת NBA להופס

5. ויקטור ומבניאמה. שוב ויקטור. שוב ערב הסטורי עם 30 נק' ועשר חסימות (פעם שלישית העונה!)

ויקטור ומבניאמה הופך לשחקן השלישי עם 30 נק' ו-10 חסימות (שווה-שיא אישי) בס"ה ב-30 דקות משחק, פעם שלישית (הפעם נצחון על פורטלנד). השניים האחרים שעשו זאת הם דייויד רובינסון וחאכים אולג'ואן.

6. קשה להאמין: המג'יק החסרה חוזרת מדפיציט 25 ומצמצמת את מיאמי היט ל-8 נק' ב'רביעי'

לא יאומן כי יסופר: הפרש בדפיציט של 22 נק' כשמתחיל הרבע הרביעי צריך להבטיח נצחון. משך השנים היו 796 מקרים ב-NBA שקבוצות הובילו ב-22 נקודות ברבע האחרון. הרקורד שלהן 796 נצחונות. אפס הפסדים, כמו "0". אתמול הרקורד נשבר וזה 796-1. הקרבן היא מיאמי היט.

המג'יק OUTSCORED MIAMI בתוצאה 8-37 ברבע האחרון וניצחה 114-121. אני אף פעם לא ראיתי את אריק ספואלסטרה עם פרצוף כזה. מאמן אורלנדו ג'מאל מוסלי אמר כשניגמר:

"You can't really explain that," Magic coach Jamahl Mosley said. "That's something I haven't seen. I have not seen that ever in my years in the league, the ability to stay with it despite all of the circumstances that started in the beginning of the game."

באם אדבאיו היה יותר SUCCINT (תמציתי וישר לעניין) כשאמר:

"We relaxed because we were up," Adebayo said. "I feel like that's the karma of the game."המג'יק שיחקו ללא פאולו בנצ'רו, פרנץ ווגנר, ג'יילן סאגס וגארי האריס. זה לא הכל: מוריץ ווגנר פצע את ברכו ברבע הראשון פציעה שנראתה לי לא סימפטית ביותר. הפצועים מהווים אחלה חמישייה של המג'יק!

Tatum draws comparisons to

7. תמיד חשבתי 'מתי כבר יתחילו לדבר על ג'ייסון טאטום במושגים של לארי בירד?'. זה קרה אתמול, בשיקגו!

זה קרה אמש, דווקא באולם של האוייבת זה שנים, השיקגו בולס. כשג'ייסון טאטום ירד לנוח אחרי ערב של 43 נקודות, 16 קרשים, ו-10 אסיסטים, בנצחון 123-98 הקהל פרץ בקריאות "לארי בירד! לארי בירד!". אני לא יודע אם הקהל ידע שללארי היה ערב דומה לפני 32 שנה בפורטלנד כשהציפור קלעה 49 עם 11 קרשים ו-12 אסיסטים במשחק הארכה כפולה ונצחון 152-148.

כשאמרו לטאטום על ההישג הדומה של בירד, הוא ענה:

"Larry Bird is probably the best player to ever wear this uniform," Tatum said. "So any time you accomplish something in the same sentence as him, it's something special, even if you never reach that pinnacle."

WELL SAID, MISTER TATUM!

8. כתב חדש בהופס: דן בראל בן ה-11 מארה"ב, אוהד גולדן סטייט ווריורס, אבל הבטיח להיות 'אובייקטיבי'

זה הכיף הגדול שלי לתת במה לכתבים צעירים שגודלים, ונשארים בפוזה. זה התחיל עם ערן סורוקה כשהיה בן 12, אחריו רועי ויינברג שהיה גם כתב וגם סגן עורך שלי בגיל 10, ועתה – עם הצ'אנס שלקח עליו עורך האתר עמיחי קטן, דן בראל בן ה-11 (בנו של ראובן בראל שלנו), המדבר בוודאי שתי שפות, הוא כתב מהמניין שלנו, ומוזמן לכתוב מתי שיבוא לו. (אגב, אני רואה בפרצוף של הילד ספורטאי מצויין כשיבוא היום!)

9."רק שתדע, AD, שרוי הצ'ימורה הציל אותך" (את התחת שלך, אבל זה כבר אני) – Marlen Polanco – אשתו של AD – מטלפנת לבעלה אחרי המשחק

מרלן ו-AD נשואים כבר 4 שנים ויש להם שלושה ילדים. AD כבר אמר שאשתו היא 'הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיי'.

לשחקן שהיה 9 פעמים אול סטאר והוא ייכנס להיכל התהילה בקריאה ראשונה היה משחק שהוא היה רוצה לשכוח ממנו, ועוד נגד סקרקמנטו הנמושה. היה לו משחק של SEASON LOW 10 חיצים עלובים (ב-4 מ-10). כשהלייקרס מובילה 101-99 עם 12.1 טיקים לבאזר הוא החטיא צמד 'קווים'. רוי הצ'ימורה TAPPED OUT THE REBOUND אחרי החמצתו השנייה, והריבאונד הביא לעוד שתי נקודות ונצחון 103-99.

Rui Hachimura to the rescue!

AD misses two clutch free throws to ice the game, but Rui slaps out the rebound and it goes to Austin Reaves who makes both free throws.

YEA RUI !! 🎌🎌🎌 pic.twitter.com/7PHqb0O4va

— LakeShow Highlights (@LSH_lakeshow) December 22, 2024