1.אני מלעיט אתכם עם אטלנטה, ואם זה לא נראה לכם, כל אחד אחר כאן יכול להשתפך על קבוצה אחרת. זה עולם חופשי, קומראדים!

לאטלנטה האוקס נידבק כינוי חדש: "GIANT SLAYERS" – קוטלי הענקים. הם נפלו לבית "GROUP OF DEATH" – בית המוות. הם חבקו את הכניסה לבית המוות, והנה הם ברגעים אלה טסים מעל נהר המיסיסיפי בדרכם ללאס ווגאס לשחק על אליפות הטורניר. הקבוצה הצעירה ביותר בטורניר בלאס ווגאס, ובהרבה מובנים גם המעניינת והמרתקת מכולן.

בדרך, הם היממו את הסלטיקס, וקברו את הקאבס הבלתי מנוצחת BACK-TO-BACK. הם ניצחו גם את הפליקנס, ההורנטס, הבאקס, והלייקרס.

ועבורי הנצחון ביום רביעי על הניקס, במדיסון סקוור גארדן 108-100 היה, אולי, המספק והמענג ביותר. גרטיפיקציה במלואה, אות אחרי אות. כ-ל מה שפעם הרגשתי לגבי הסלטיקס בשנות ה-60 עד הניקס של השנים 1967 עד 2000, ואז מיאמי היט עד 2014, ומאז – לאט, לאט, צעד אחרי צעד, נצחון אחרי נצחון, נדבקתי בעכברוש אחרי עכברוש, ג'יילן ג'ונסון אחרי ג'יילן ג'ונסון, קווין סניידר אחרי קווין סניידר, באטלנטה האוקס המופלאה.

היום אני שפוט של ההאוקס מכף רגל עד ראש

ולמי שזה לא מתאים לו שיילך להתלונן לשימון.

זוהי קבוצה צעירה מאד. כל השחקנים נראים לי כאוהבים ומעריכים אחד את השני, ולא משנה אם זה Zaccharie Risacher בן ה-19, הצרפתי הצעיר בחבורה או בוגדן בוגדנוביץ (32) או קלינט קפלה (30) הזקנים בחבורה.

ואת כולם מוביל עכברוש רזה ונמוך (1.85) בן 25-26, שבגיל 30 יהיה קרח כמוני, מין כזה אנטי-אתלטי, שיש בו מין קסם שכמעט אין דרך להסבירו, הקולע 22.1 נק' למשחק, ומוביל את 550 שחקני ה-NBA באסיסטים (12.2 למשחק), שרגע אחד אתה רוצה לנשק אותו, ורגע שני אתה רוצה לשפוך על ראשו סיר של צואה. אבל כשהכל תם ונישלם, הנשיקות מתגברות על החרא, ואתה רוצה לחבק אותו לפני שהוא עוזב את האולם.

ומה בקשר לג'יילן ג'ונסון? יש לו פרצוף של התלמיד הכי ממושמע בכיתה בכיתה זין. ה-2.00 מ' הזה בדרך להיות סופר-סטאר, ואולי ה-MIP של העונה. הוא עושה הכל בצנעה: קובר שלשות, מדנקק, חוסם, ומלקט (ריבאונדים), והכל עם הפרצוף של הילד הכי ממושמע בכתה.

אני יכול להמשיך, אבל הזמן אוזל והמלאכה מרובה. אז רק עוד כמה מילים ונעבור ל-"2".

אני חייב לחזור לעכברוש, טריי יאנג: השלשות שלו אינן נופלות בסדר. הוא קולע רק 31% מהן. אבל כולם יודעים שלפתע הוא מסוגל לקבור 3 ישרות ממרחקים עצומים אז למרות ה-31% שלו מהטריי, שומרים עליו כאילו היה סטפן קרי. אז מה שקרה העונה שלא היה בשנים עברו, כמו שאומרים החברים שלי מבית אלפא, העכברוש למד שלעתים עדיף למסור מאשר לנסות לבד: כבר כתבכתי שהוא בינתיים מלך האסיסטים של הליגה, ובגללו כל 8 הראשונים בקבוצה כולם יושבים על ספרות כפולות.

ועכשיו סטטיסטיקה שאני לא מבין, ולא בא לי להתעמק ולהבין אותה, אבל אני יודע שהיא טובה להאוקס: הקבוצה מובילה את הליגה ב-"POTENTIAL ASSISTS" עם 54.3 למשחק, עם 10.4% ASSIST-TO-PASS RATIO.

הדבר היחיד שאני מבין במשפט הזה הוא שזה טוב להאוקס, ואם לחברנו לכיתה עידו גילרי בא להסביר לנו במה מדובר, האתר כולו לרשותו. ועם זה אני מרגיש שדברתי מספיק על ההאוקס האדירה, וניתן לעבור ל-"2".

2. עלי לנטות שמאלה לרגע (אני מקווה שישנה מילה כזאת 'לנטות' – לשנות כיוון) ולדבר על פיצ'רים בבייסבול:

התכוננו ליום של חוזה על מיליארד דולארים בספורט!

הפיצ'ר של המטס חואן סוטו בן אינדונזיה, חתם על חוזה ל-15 שנה בסך 000,$765,000 ל-15 שנה. חואן הוא בן 26. היום כל פיצ'ר שהוא ACE בבייסבול משתכר בין 30 ל-40 מיליון דולארים לשנה, והמצויינים שבהם אף ליותר. לא שונה בהרבה מכדורסל. אם סוטו חתם על 765,000K דולארים, לא רחוק היום בו מישהו יוחתם על מיליארד דולארים – 1,000,000 K.

טרוף. SOMETHING MUST GIVE איפה שהוא, מתי שהוא. זה לא יכול להימשך ככה.

3. בעייה: ה-NBA CUP לא רק מצליח הרבה יותר ממשחקי ליגה רגילים, הוא מתחיל להעפיל על הפלייאוף, פור גאד סייק!

לכתיבת פרק זה נעזרתי בפוסט של קווין פוסטר היום ב– NBA Cup overreactions – Better than the regular season? – ESPN (אבל שיניתי כמה דברים בהתאם למה שאני חושב)

כשאנחנו היום עם משחקי חצי הגמר של ה-NBA CUP התעוררה בעייה חמורה:

משחקי ה-CUP הם מוצלחים מדי!

שלא כמו משחקי אליפות ה-NBA שהם 'הטוב משבע' והפסד פה ושם אינו סוף העולם ויש זמן ואפשרויות לתקן ולשפר חולשות, משחקי ה-CUP הזה כוללים SHORT GROUP STAGE (4 משחקים) ואז 'המפסיד יוצא' בלאס ווגאס. פוסטר לא מתבייש וכותב שמשחקי ה-CUP מאפשרים ל-NOBODY כמו אטלנטה לתפוס אש, ולהגיע לחצי הגמר (טוב. ניסלח לו שאין לו מושג מה קורה באטלנטה האוקס שלי!).

הפורמט הזה גורם למשחקי הכס האלה להיראות חשובים כמו משחקי הפלייאוף מתי שהוא בשנה הבאה, וזה לא מה שהמתכננים התכוונו להשיג. הם חשבו שמשחקי ה-CUP האלה יביאו קצת עניין ברבע הראשון של העונה, והנה, פתאום, הם הפכו לחשובים ומעניינים כמו משחקי הגמר של סוף העונה. אדם סילבר מעדיף כנראה עכשיו לבכות יותר מאשר לצחוק. כאילו 'גמר' ה-NBA הוא הדבר האחרון שהם תכננו ל-14 ו-15 לדצמבר. קבוצות מפסידות כמן הגולדן סטייט ווריורס או הניו יורק ניקס לא תוכלנה 'TO ATONE' – לכפר – על הפסדיהן ביום רביעי הרבה זמן, והקבוצות שאמורות להיות הטובות ביותר ב-NBA כמו הבוסטון סלטיקס והקליבלנד קאבס, יחזו במשחקים בסלון בבתיהן. לא בסלון אחד כמובן, אלא כל שחקן בביתו, בסלון שלו, יסבול לבדו בטיווי עם לב כבד והרגשה של 'אני הייתי צריך לשחק שם עכשיו' (כן? היית יכול להיות ולשחק שם עכשיו אם לא היית לוזר, ומנצח קבוצות שאמורות להיות נחותות מקבוצתך, שהצלחת להפסיד להן. אז תאכל אותה!).

נ.ב: האם גם אתה, ניקולה ג'וקיץ', קורא כאן? אז מה תגיד אם אגלה לך שה-NBA CUP נותן עכשין לשג"א מקדמה רצינית ל-MVP!???

4. אנא, אחי היקרים מהופס, הגידו לי, פיקחו את עיני: היש מצב שלברון עזב את הלייקרס? (ולא יחזור?)

ידיעה משובבת נפש (עבורי, ז"א!) ב-ANDSCAPE:

LeBron James is not currently with the Los Angeles Lakers. Nobody knows when and if he returns

ג'יי ג'יי רדיק עצמו לא יודע מה הסיפור. הוא רק יודע שהוא עזב, ברשות:

"He’s out for personal reasons, excused absence"

רדיק נשאל אחרי אימון הלייקרס אם לברון הוא בקבוצה, יחזור לקבוצה, או מה?

כל מה שהמאמן יודע, והגיב, היה: "לברון איננו בלייקרס עכשיו".

אז אני פונה להוגה הדעות באתר, שימון בכבודו ובעצמו, שיגלה לנו איזה בעיות אישיות פרטיות יכולות להיות ללברון המולטי מיליונר, מלבד, חלילה (באמת חלילה!) איזה שהן ענייני מחלה רצינית לאשתו או ילדיו.

הוא החמיץ את משחק הנצחון נגד פורטלנד, המשחק הראשון העונה שהוא החמיץ. רדיק הוסיף ש-"לברון יחמיץ כמה זמן". כשהוא נשאל, 'כמה זמן', רדיק ענה: "הוא יחליט".

זה כל מה יש לי לומר בנידון. סוף פסוק.

5. עכשיו אני שואל את האשך: היש מצב שלברון הולך וברוני בא? (ברוני קולע 30 נק' עם שלושה טרייז במשחק G-LEAGUE והקהל יוצא מדעתו עם הכוכב החדש)

Bronny James just went off for 30 points in his first road game of the G League 🔥 pic.twitter.com/tSo3ITsG7R

— Swish Cultures (@swishcultures_) December 13, 2024